כבר לאחר שני משחקים, הסדרה בין בוסטון לשיקגו הבטיחה את מקומה בין דפי ההיסטוריה של פלייאוף ה-NBA. רק חמש פעמים עד היום מדורגת שמינית הדיחה מדורגת ראשונה, רק שלוש פעמים עד היום קבוצה שהפסידה את שני המשחקים הראשונים בבית ניצחה בסופו של דבר את הסדרה. לאחר שני הניצחונות של שיקגו בבוסטון, הסדרה הזאת וידאה שהיא תיכנס לאחת משתי הרשימות האלה. המצב הזה הפך את הסדרה למסקרנת במיוחד, ולאחר הניצחון הקליל של בוסטון בשיקגו הלילה (בין שישי לשבת) היא גם חזרה להיות פתוחה לחלוטין.
זו אינה סדרה רגילה בין מדורגת ראשונה לשמינית. היא לא הייתה כזו מראש, מאחר שבוסטון היא לא מדורגת ראשונה סטנדרטית. כמות הניצחונות שלה לא אופיינית למוליכת קונפרנס, היא לא ניצחה סדרת פלייאוף במתכונתה הנוכחית והיא נחשבת לאחת המדורגות הראשונות החלשות אי פעם. יחסי הכוחות הפכו למורכבים עוד יותר לאחר הטרגדיה שעברה על אייזאה תומאס מעט לפני פתיחת הסדרה. אייזאה, שהתקפת הסלטיקס נשענת לחלוטין על היכולות שלו, בחר לשחק יום לאחר שאחותו נהרגה בתאונת דרכים, הוא השתתף בשלושת המשחקים כאשר בין לבין היה עם משפחתו.
ההחלטה של תומאס אינה יוצאת דופן בנוף הספורט האמריקאי והתרבות האמריקאית בכללה, הנוטה לקדש את המשכיות החיים יותר מאשר את המוות. התמונה שלו דומע בחימום לפני המשחק הראשון ריגשה רבים והטרידה רבים אחרים. התמונה הזו סימלה את הקושי לקיים אירוע ספורט משמעותי בצל טרגדיה, מה שבא לידי ביטוי גם במשחק עצמו. המצב הזה השפיע לא רק על אייזאה, אלא גם על הקבוצה שלו ועל הסדרה. המשחק הראשון נערך מיד לאחר המשחק הראשון של גולדן סטייט מול פורטלנד, והמעבר מהחגיגות של דריימונד גרין לדמעות של איזיאה הזכיר את המעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות, רק ההיפך. קשה היה לפספס את ההבדל באווירה בין שני המשחקים, ובעצם בין כל שאר המשחקים למשחק הזה. הקהל היה שקט, התגובות של השחקנים היו מתונות, אפילו התלונות על החלטות שיפוט היו מאופקות ועם נימה מתנצלת. קשה לגייס אנרגיות למשחק פלייאוף במצב כזה.
עוד בנושא:
הלילה בפלייאוף: בוסטון ניצחה 87:104 בשיקגו וצימקה ל-2:1
התרומה של גארנט לניצחון בוסטון, ווסטברוק מגן על חבריו לקבוצה
קווין דוראנט חזר להתאמן, אך נמצא בספק למשחק השלישי בסדרה
קשה גם לשמור על ריכוז. המאפיין הבולט של בוסטון בשני המשחקים הראשונים היה פיזור דעת לא אופייני. השחקנים של בראד סטיבנס הרבו לאבד כדורים במסירות פשוטות, לפספס רוטציות הגנתיות ולהירדם בסגירה לריבאונד. במשחק השני, כל 15 הנקודות הראשונות של שיקגו הגיעו מהתקפות מעבר לאחר איבודים או מריבאונד התקפה. לאחר מכן הגיע רצף של ארבע התקפות שבכולן ניקולה מירוטיץ', האיום המרכזי מבחוץ בחמישייה של שיקגו, נשאר חופשי לחלוטין לשלשה.
כל ניסיון להבחין בין השפעות מקצועיות למנטליות נידון למלאכותיות, באופן כללי ובוודאי בסיטואציה כזו. כל מיני דברים התערבבו כדי שהסדרה תתפתח באופן כל כך לא צפוי: השפעת הטרגדיה, חוסר הניסיון של בוסטון מול הניסיון של שחקני החוץ של הבולס, היתרון הבולט של שיקגו בריבאונד, התאמות טובות של פרד הויברג שחשפו את הבעיות בהתקפת הסלטיקס (בלטה במיוחד ההתעלמות המוחלטת ממרכוס סמארט), ניסיון של סטיבנס להעלות שחקנים התקפיים יותר שיצר בעיות בהגנה. השורה התחתונה הייתה ששיקגו נראתה בשליטה מוחלטת בסדרה במחצית השנייה של המשחק השני.
ואז הסדרה התהפכה שוב, הפעם בעקבות סיבה מוכרת ומעצבנת: פציעה של השחקן החשוב ביותר של שיקגו, בעיקר במשחק השני. רייג'ון רונדו העיר את גרסת הפלייאוף שלו מימי בוסטון. הוא שלט בקצב המשחק ועזר לשיקגו לרוץ, הוא פירק מלכודות הגנתיות של בוסטון, המסירות שלו נתנו לשחקנים שסביבו עוד חצי שנייה קריטית, הוא הצטרף לחגיגת ריבאונד ההתקפה, הוא היה אגרסיבי בהגנה וניצל את ההיכרות שלו עם המערכת של סטיבנס כדי לסכל תרגילים של בוסטון. ג'ימי באטלר הוא המוציא לפועל, דווין וייד הוא הוותיק שמופיע ברגעים הנכונים, אך רונדו נראה כמו המנהיג של החבורה הזאת. וכדי להקשות עוד יותר, אין לו מחליף ראוי. ג'ריין גרנט ומייקל קרטר וויליאמס חברו במשחק השלישי לשמונה נקודות, שלושה אסיסטים ושבעה איבודים ב-38 דקות משותפות.
במשחק הראשון מול הקהל המנומנם בשיקגו, כל מה שקרה בשני המשחקים הראשונים נראה הפוך. הפעם שיקגו לא הייתה מרוכזת, חוסר תיאום בסיסי בהגנה הוביל לכמות יוצאת דופן של שלשות חופשיות של בוסטון. הפעם שחקני הסלטיקס הגיעו מוכנים להילחם על כל ריבאונד. הם עדיין הפסידו בקרב על הריבאונד, כי אין להם מי שימנע מרובין לופז וכריסטיאנו פליסיו להשתמש בגודל שלהם כדי לקחת שניים-שלושה ריבאונדים בהתקפה כל רבע, אבל שחקני החוץ עזרו מספיק כדי למנוע מהמצב להפוך לקריסה ולאפשר לבראד סטיבנס לבצע את ההתאמה המתחייבת של מעבר להרכב נמוך לאורך רוב המשחק.
ההפתעה של סטיבנס בהרכב הנמוך הייתה שבמקום להכניס את סמארט על חשבון אמיר ג'ונסון הדועך, הוא שלף מהבוידעם את ג'רלד גרין היישר לחמישייה. כך הוא עלה עם חמישה קלעי שלוש שיצרו ריווח מקסימלי שהפך את הסגנון ההתקפי של הסלטיקס להרבה יותר יעיל. הסגנון הזה כולל הרבה עבודה רחוק מהכדור, עבודה של חסימות וחיתוכים, שבעזרת הריווח הנהדר הובילה לחגיגת שלשות וליי-אפים. החלק החשוב במיוחד מבחינת סטיבנס היה שרוב הזמן ההתקפה שלו עבדה גם בדקות המנוחה של אייזאה, שתפקד בעיקר ברבע השלישי.
שאלת המפתח עכשיו היא האם יש לשיקגו כלים לבצע התאמות משלה. בלי רונדו זה לא הולך להיות קל, כי בוסטון קבוצה הרבה יותר עמוקה. שיקגו קיבלה בשני המשחקים הראשונים הצגות משחקן השנה השנייה בובי פורטיס והרוקי הגרמני פול ציפסר, אין לה הרבה מעבר לזה על הספסל וקשה לצפות מהשניים האלה לככב על בסיס קבוע. רובין לופז נפלא בריבאונד התקפה ובקליעות מחצי מרחק, אך אל הורפורד לומד לנצל את האיטיות שלו בהגנה, בעיקר בפיק נ' רול עם אייזאה שניתן להניח שיהפוך למוקד ההתקפה של סטיבנס כל זמן שלופז יהיה על הפרקט. דווין וייד כנראה לא מסוגל לספק יותר מרבע גדול במשחק ולג'ימי באטלר קשה מאוד מול ההגנה של אייברי בראדלי.
לכן, השינוי של שיקגו חייב להתחיל דרך ההגנה. השחקנים של הויברג מאפשרים הרבה מאוד שלשות פנויות לאחת מקבוצות השלשות הטובות בליגה, ופעמים רבות זה קורה בגלל מחסור בתיאום ובאנרגיות. ניתן להניח שהויברג ינסה להזכיר לשחקנים שלו לא להגזים בעזרה, בעיקר בדקות בהן סמארט משחק והשומר שלו מתעלם ממנו ומצופף את הצבע, במצב כזה שאר השחקנים יכולים להישאר צמודים לקלעי השלשות. אם באטלר ישמור על אייזאה מתחילת המשחק ושיקגו לא תתפתה לחילופים זולים בחסימות בין שחקני חוץ, אולי הוא יצליח להקשות על הפיק נ' רול של אייזאה עם הורפורד מספיק כדי להסתדר ללא עזרה משמעותית.
שיקגו עדיין מובילה ועדיין יש לה את היתרון בריבאונד שייתן לה כמה נקודות קלות כל משחק. יש לה גם שחקנים שיכולים להתפוצץ ביום נתון: באטלר הוא סקורר נהדר, וייד יכול לגרד מעצמו משחק אחד גדול, ניקולה מירוטיץ' יכול פתאום להבליח עם יום של שבע שלשות. יש לה גם כלים לשמור ההגנה שלה הייתה השישית בליגה בעונה הרגילה והשלישית אחרי האולסטאר, לכן ניתן לדמיין אותה שומרת מספיק טוב כדי שמעט הכלים ההתקפיים יספיקו לעוד שני ניצחונות. במילים אחרות: גם אם המטוטלת נוטה כרגע לצד של בוסטון, הסיכוי לניצחון של המדורגת שמינית על הראשונה עדיין קיים. חבל ששיקגו לא תקבל הזדמנות לעשות את זה בהרכב מלא, חבל ששלישיית שחקני החוץ המסקרנת שלה התפרקה רגע אחרי המשחק המרשים ביותר שלה העונה, אבל הבולס עדיין נמצאים במרחק סוויץ' מנטלי נוסף בסדרה מהישג יוצא דופן.