בווידאו: המתקפה של אורן סמדג'ה על אריק זאבי
בין נסיעה לוושינגטון להופעה בוועידת איפא"ק לבין הכנות לאליפות אירופה שצפויה להיערך בישראל בעוד שנה, משה פונטי חי את החלום. הוא חזר מריו כמנצח הגדול של האולימפיאדה. מבין כל הענפים האולימפיים, רק הג'ודו שלו הביא מדליות. עכשיו הוא גם צפוי לקבל את הדיבידנדים. כיושב ראש האיגוד הוא יזכה לתקציב מוגדל משרת הספורט, מה שאמור לאפשר לו לבצר עוד יותר את מעמדו כאיש שעומד בראש האיגוד האולימפי המצליח ביותר.
הוא ייצג את ישראל כספורטאי באולימפיאדת לוס אנג'לס ב-1984, אבל לא רשם הישג שאפשר להתגאות בו שם. להכרה הגדולה זכה ב-1992 כשאימן את אורן סמדג'ה בדרך למדליה באולימפיאדת ברצלונה. אבל מזה למעלה מארבע שנים הוא האיש החזק בענף ואחרי האכזבה באולימפיאדת לונדון, ידע לנווט את הג'ודו עד למדליות של ירדן ג'רבי ואורי ששון.
פונטי, החיים שלך השתנו מאז אולימפיאדת ריו?
"אם היה לי מליון שקל לפני ריו ועכשיו יש לי 50 מליון שקל, יכולת להגיד שחיי השתנו אחרי האולימפיאדה. אבל מכיוון שזה לא כך, אני לא יכול להגיד שחיי השתנו".
אתה עכשיו מצטנע, אבל אתה יודע שחזרת מריו כמנצח הכי גדול.
"הניצחון שלי הוא לא מה שהיה בריו, אלא מה שהיה בספטמבר 2012. ההצלחה שלי היא בכך שיישמנו את התכניות שהיו לי אחרי אולימפיאדת לונדון. אני לא רוצה לדבר על עצמי ולהגיד שאני הצלחתי, אבל גם ב-1988 כשלקחתי על עצמי לאמן את נבחרת ישראל בג'ודו אמרתי שאנחנו נביא מדליות ואמרו לי שאני משוגע כי לא היתה עד אז מדליה אולימפית. ידעתי מה אני רוצה אז ב-1988 וידעתי מה אני עושה ב-2012. מייד בסוף האולימפיאדה בלונדון קיבלתי החלטות ואנשים באו ואמרו לי שאני עושה טעויות, אבל הלכתי עם האמת שלי ועם ההבנה המקצועית שלי. אני גם מבין משהו בניהול. תאמין לי. יש לי עסק פרטי מצליח שעשיתי בו הרבה דברים בעשר שנים. יש לי עסק של קייטרינג לבתי ספר בתל אביב ועשו באחרונה סקר ומצאו שהאוכל שלי הכי טעים והכי בריא".
למה זה עבד בג'ודו ולא בענפים האחרים?
"כי אני ידעתי לעמוד מול אנשים שקטלו אותי וביקרו אותי ולא נשברתי".
עוד בנושא
חשיפת תקציבי איגודי הספורט: החלק הרביעי והאחרון בסדרה
מסתמן: אליפות אירופה בג'ודו בשנת 2018 תיערך בישראל
בנובמבר פונטי נבחר לארבע שנים נוספות: "יש אמון בדרך שלנו"
המלחמה בין סמדג'ה לזאבי: "אריק שוכח לאיזו באר הוא יורק"
אילו החלטות קיבלת מאז ריו?
"עשיתי הרבה שינויים במערכת. מאמנים חדשים נכנסו, מאמנים ישנים יצאו. פנימייה, אימונים אחרים לגמרי. נכנסו למגזר החרדי. אני יכול להגיד לך שאני שמח שלא קרה לי מה שקרה לי אחרי אולימפיאדת ברצלונה, שם לקחנו את המדליה עם אורן. אחרי אותה אולימפיאדה, לא יכולתי לעשות כלום במשך חצי שנה. הייתי בריקנות גדולה. אני שמח שאחרי ריו לקח לי פרק זמן הרבה יותר קצר כדי להתאושש וביצעתי את ההחלטות שלי".
אחת מהן היא הדחתו של אריק זאבי מנבחרת הקדטים. עד היום לא דיברת על כך. אריק זאבי דיבר, אורן סמדג'ה דיבר. רק משה פונטי לא דיבר.
"אריק יודע בדיוק מה אני חושב ואורן יודע בדיוק מה אני חושב. לדעתי אריק לא היה צריך לדבר וגם אורן לא היה צריך להגיב. אני לא איש שמוציא את הדברים לתקשורת".
אבל בטוח שזה פגע בך. הרי חזרת עם כזו הצלחה מריו ובבוקר אחד אריק זאבי מדבר על ענייני אגו שהובילו לקבלת החלטות לא רציונלית באיגוד שלך.
"אריק לא היה צריך לדבר עם התקשורת על מה שהיה. ואני אומר לך שזה לא אריק. מה שהיה זה לא אריק. אני מכיר את אריק ויודע מי זה אריק. אריק זאבי בחור מדהים. אין לי מילה רעה אחת להגיד עליו. ספורטאי שכולנו אוהבים. אבל הייתי צריך לקבל את ההחלטה שקיבלתי והוא יודע הכל. אני לא מאשים את אריק במה שקרה".
השאלה פונטי אם עשית לו עוול? האם פגעת באריק זאבי?
"לא תוציא ממני יותר. אתה רוצה שאני אתחיל להוציא כל מה שהיה בארבע השנים שעברו ואני לא רוצה".
הדלת סגורה בפני אריק זאבי לאיגוד הג'ודו?
"חס וחלילה. ממש לא. למרות כל מה שהיה, הדלת לא סגורה. אני לא כועס על אריק. הצעתי לו לעשות דברים באיגוד. מבחינתי גם היום אריק זאבי הוא נכס ואני יודע שכל מה שקרה אז, זה לא אריק. היה כאן מישהו שהיתה לו מוטיבציה גבוהה מאוד להפליל ולהפיל את אורן".
זו היתה מכה קלה בכנף של האיגוד או שהסיפור פגע בכם תדמיתית?
"אני לא מסתכל על שום דבר כמכה קטנה בכנף, אבל בטח שלא נפגענו תדמיתית. בוא תראה כמה ילדים הצטרפו לג'ודו מאז האולימפיאדה".
לאילו תפקידים אתה מוכן לקבל בחזרה את אריק?
"יש הרבה, אבל לא כמאמן לקמפיין של טוקיו 2020. כל דבר אחר שיבחר, בבקשה. אני רוצה אותו חזרה באיגוד אבל לא כמאמן ולא מהסיבה שהוא לא מאמן טוב. אריק מאמן מצוין אבל יש לו המון עיסוקים. הוא איש מצליח מאוד. אריק יכול לתרום רבות לאיגוד הג'ודו".
אבל יש נתק ביניכם מאז הסיפור.
"נפגשנו פעם אחת ולחצתי לו יד. אני לא פגעתי באריק. כתבו שהשפלתי אותו וזה ממש לא נכון. אני לא צריך להתנצל בפני אריק ואריק לא צריך להתנצל בפניי. ברגע שהוא ירצה לעשות משהו באיגוד הג'ודו, בשמחה".
קשה לעבוד תחתיך?
"מי שמקבל את הדרך שלי, הכי קל לו. אבל מי שלא מקבל את הדרך שלי, יהיה לו קשה מאוד. הדרישות שלי גבוהות ומי שלא יכול לעמוד בדרישות שלי, נמצא בבעיה. אתה חושב שאורן סמדג'ה ושני הרשקו מלקקים דבש? ממש לא. אבל אצלי הדברים ברורים. אני אומר את הכל בפנים. אני לא פוליטיקאי".
אולי היית צריך להיות יותר אמיתי בסיפור אליס שלזינגר?
"יותר אמיתי? ההחלטה לגבי שלזינגר היתה הכי נקייה בעולם".
אז למה היא קוממה עליך כל כך הרבה?
"כי לא ידעו איך להתמודד עם זה. כל המתנגדים והתומכים שלה לקחו את זה למקום אישי וניסו לצייר אותי כאיש הכי מושחת באיגוד ואני רחוק אלפי קילומטרים מלהיות מושחת. כל מה שאני עושה ועשיתי הוא רק על פי החוק".
הלכת עם ירדן ג'רבי ולא עם אליס שלזינגר.
"אני אתן לך סקופ. אם הייתי יו"ר האיגוד גם ב-2010, ירדן היתה טסה ללונדון ולא אליס. אליס היתה מעל ירדן בדירוג אבל אני ראיתי את הפוטנציאל של ירדן מול אליס".
למה לא נתת להן להתחרות אחת בשנייה ומי שתהיה טובה יותר, תייצג את ישראל?
"למה הצלחתי עם ירדן בריו? לא באתי מהרחוב. הייתי ספורטאי אולימפי והייתי מאמן אולימפי ואני רואה מה קורה במאבקים בין ספורטאים לפני אולימפיאדות. כשאתה לוקח ספורטאית שעשתה שתי אולימפיאדות וניצחה רק קרב אחד ובאה ואומרת לי שהיא הפסידה לראשונה ולשלישית אז מה אני רוצה ממנה, אז אני לא יכול ללכת איתה למערכה. זה הסיפור עם שלזינגר. ואני לא רציתי שהן תתחרינה אחת בשנייה כי זה לא היה עושה טוב. אני הרגשתי שאם אני הולך עם אליס לאולימפיאדה שלישית שלה, אני הולך עם מישהי שבעה, מישהי שכבר יודעת שהיא הפסידה שתי אולימפיאדות. לכן החלטתי ללכת עם ירדן. מישהי רעבה. ואני אגיד לך יותר מזה, רוב המדליסטים שלנו לוקחים מדליה באולימפיאדה ראשונה שלהם. למה זה קורה? למה לוקחים בני 18 לצבא? כי בגיל הזה לא חושבים יותר מדי ולא מעמיסים על הראש כל מיני תרחישים. אני לא הייתי מוכן לסיפור הזה של מאמנים אישיים. היינו יוצאים לתחרות אז אליס היתה מביאה את פאבל שהוא בעלה והמאמן שלה. אריק זאבי היה בא עם המאמן שלו וחוץ משניהם היה לי נבחרת גברים ונבחרת נשים. אז כאילו היינו יוצאים ארבע נבחרות בתוך הנבחרת. איך אפשר להצליח כך? כדי להצליח אתה צריך לעבוד בנבחרת עם ספורטאים שיכולים לאתגר אותך".
למה לא שיחררת אותה?
"למה שאשחרר אותה? אני לא רציתי לשחרר אותה".
זה הגיע לבוררות.
"כל ספורטאי שיבוא ויבקש שחרור, אני אשחרר אותו? יש לי עכשיו את גולן פולק וטוהר בוטבול באותו המשקל. למה שאני אשחרר מישהו מהם? כל ספורטאי יעשה מה שהוא רוצה? אמרתי לאליס תעשי הכל כדי להוכיח שאת טובה יותר".
אמרת שרוב המדליסטים עושים את זה באולימפיאדה הראשונה שלהם אבל הנה אתה בונה על ירדן ואורי לטוקיו.
"אני בונה עליהם, אבל לא רק עליהם".
אתה חותם עכשיו על שתי מדליות בטוקיו 2020?
"לא, כי אני לא חותם על דברים היפותטיים. מה, אתה מחלק מדליות? בכל האיגודים האחרים יחתמו על זה, אבל אני לא מוכן כי אני רוצה לחשוב לבד ולתכנן לבד ולא דרך התקשורת".
הצבתם רף גבוה.
"בולשיט. אין דבר כזה רף גבוה בג'ודו. בריו לקחנו שתיים ובטוקיו אנחנו יכולים לחזור בלי כלום. מה שכן, הגדולה תהיה אם נביא מדליה בטוקיו גם מג'ודאים אחרים".
אתה מזהה עדיין אצל אורי וירדן את היכולת והרעב ללכת לקמפיין נוסף אחרי שהם נגעו בשמיים.
"ירדן ואורי יירדו מהר מאוד מהענן ברגע שנחליט. אחרי אליפות אירופה בסוף החודש בפולין, הם יתחילו להתאמן. בתחילת חודש מאי הם יירדו מהענן והם מסוגלים להיות בטוקיו. כרגע זו המטרה, שהם יהיו בטוקיו. אני לא מדבר עליהם כרגע בהקשר של מדליה".
מישהו באיגודים האחרים קבע איתך פגישה אחרי ריו?
"אני חושב שענף הג'ודו הראה איך עושים ואיך מנהלים ספורט. הענף הזה יודע מה צריך לעשות. מי שרוצה לדעת, מוזמן. באו אלי מאיגודים אחרים ואני לא אגיד מי. אני גם לא אגיד מי לא בא להתייעץ. יכול להיות שיש שם אנשים שמבינים יותר ממני. זכותם".
אתה רוצה לקבל אנשים מאיגודים אחרים?
"אנשים לא רוצים להתחבר לאנשים חזקים. אני אשמח לעזור לכולם, אבל לא כולם רוצים לבוא".
למה אתה כמעט לא מופיע לישיבות הנהלת הוועד האולימפי?
"אני לא יודע לדבר. אני יודע לעשות. תכתוב שאחרי טוקיו אני אתחיל לבוא". (צוחק)
אתה חושב שהיית יכול להוביל כאן למשל את הכדורגל הישראלי?
"אני בטוח. תן לי את הדורות הצעירים של בני 12 עד 14 ותראה שתוך שמונה שנים נגיע לטורניר גדול. שני דברים הינחו אותי תמיד וזה לא להתפשר ולא לרחם על אף אחד. הייתי אומר לספורטאים שלי שאם הם בדרך לווינגייט ועשו תאונת דרכים, שיחזרו הביתה כי אני לא אקבל את זה שהם איחרו. זה אכזרי, אבל כך זה צריך להיות".
אתה יודע מתי אתה מסיים עם האיגוד?
"רציתי לסיים אחרי ריו. היתה לי החלטה לפני ריו שאם אני מביא מדליה אחת, אני פורש. אבל אז באו אלי האנשים והמאמנים ואמרו לי שאם אפרוש, אני אפגע בהם. אז נשארתי ואני לא בטוח שקיבלתי את ההחלטה הנכונה אבל אני כאן. אחרי טוקיו לא משנה מה יהיה, אפרוש".
בכמה התקציב יגדל?
"הבטיחו לי תוספת של חמישה מיליון שקל שהם כמעט חמישים אחוז מהתקציב. זה בזכות השרה רגב שהיתה איתנו בריו וראתה מה אנחנו עושים. היא החליטה שבגלל שאנחנו איגוד מצליח, צריך לשדרג אותנו. יש לי כבר תכניות לכסף הזה ויש דברים שייצאו לפועל. הכסף לא יספיק לכל מה שאני מתכנן ותראה שבעוד שנה אני אהיה בגרעון. אנחנו צריכים להיות כמו נבחרת צרפת. זה המודל למרות שהתקציב שלהם פי כמה משלנו, 40 מיליון יורו לשנה. נבחרת ישראל בג'ודו צריכה להיות נבחרת שבכל אולימפיאדה מביאה בין שתיים לשלוש מדליות. זה החזון שלי".