סיכום עונת ה-NBA ממשיך עם החלק השני של דירוג 30 המשפיעים. תזכורת זריזה: הדגש הוא על השחקנים, אך הדירוג כולל גם מאמנים, מנהלים ודמויות נוספות שההשפעה שלהם על עולם הכדורסל, בהווה וכנראה גם בעתיד הקרוב, משמעותית. ברקע הדירוג נמצאת המהפכה הסגנונית שעוברת על הליגה.
עוד בנושא:
החלק הראשון בדירוג, מקומות 21-30: לוואר בול, דריימונד גרין, צ'יפ אנגלנד ועוד
לרגל כניסתו של טרייסי מקגריידי להיכל התהילה: השחקנים הכי מפוספסים
דניס רודמן ביקר את לברון ג'יימס על המנוחות שקיבל, ב-NBA הגיבו בלעג
20. אדם סילבר (קומישינר)
מהפכות זקוקות לגורמים רבים שיאפשרו להן לקרות, והיורש של דייויד סטרן הוא בדיוק האיש הנכון במקום הנכון כדי לקדם את התהליך האבולוציוני שעובר על הכדורסל. הקומישינר שכולם אוהבים לאהוב פתוח להצעות, מקדם יוזמות חדשות כל שנה, מתגמל חשיבה מחוץ לקופסא ומותיר את הרושם שהפיכת המשחק לאטרקטיבי יותר זו אחת המשימות החשובות ביותר מבחינתו. לפעמים השינויים איטיים ולא מספקים (למשל ההתמודדות עם תופעת ההאק), לפעמים הם יוצרים בעיות חדשות (למשל ההפסקות התכופות בגלל השימוש של השופטים בצילומי הטלוויזיה), אך המגמה הכללית היא לנסות עד שמוצאים פיתרון מוצלח ולתת משקל רב לקהל הצופים. ההישג החשוב ביותר של סילבר בחודשים האחרונים היה הסיכום השקט על הסכם קיבוצי חדש, הרבה לפני איומי שביתה וללא רטוריקות לוחמניות שרק יוצרות נזק. בתקופתו נדמה שקל יותר לכולם לעבוד ביחד למען מטרות משותפות.
19. קיירי אירווינג (קליבלנד)
אחד המרוויחים הגדולים של הפלייאוף הקודם, שהפך אותו מסקורר עם סימני שאלה לסופרסטאר לכל דבר ולשחקן הקלאץ' שהייתם רוצים את הכדור אצלו ביד לזריקה הכי חשובה של העונה. בשנה שאחרי הפלייאוף קיירי הפך לאחד הסקוררים המשובחים בליגה, את 25 הנקודות שלו הוא קולע ביעילות מרשימה, היכולת שלו ליצור מצבי זריקה מעוררת התפעלות והסיומת שלו בצבע נדירה באיכותה, הוא גם סיפק עוד סל ניצחון מול גולדן סטייט לאוסף. אבל הוא לא היה יציב מספיק, ההגנה שלו לא משתפרת והוא לא שינה את משוואת התלות המוחלטת של קליבלנד בלברון ג'יימס, מקצועית ובעיקר מנטלית. קיירי הוא עדיין עזר כנגדו שעוד לא ברור מה יקרה כשיצטרך להוביל קבוצה בעצמו.
18. מסאי יוג'ירי (ג'נרל מנג'ר, טורונטו)
שימו לב לטורונטו. בעצם, נדמה לי שמבחינתם אל תשימו לב, תנו להם להמשיך לעבור מתחת לרדאר. הפציעה של קייל לאורי הקשתה על המאמן דווין קייסי לתרגל את הסגל החדש במלואו ותרמה לחוסר תשומת הלב לכך שטורונטו הפכה לאיום המרכזי על קליבלנד במזרח לקראת הפלייאוף. יוג'ירי, שבנה את הקבוצה הטובה בתולדות קנדה, הוסיף לה במהלך העונה את סרג' איבקה, שכבר הספיק להזכיר לנו כמה הוא טוב כשלא דורשים ממנו ליצור מצבי זריקה. איבקה ופי ג'יי טאקר, שהגיע כדי לסתום חור בספסל ואולי לשמור על לברון, עזרו להגנה של טורונטו לעלות מהמקום ה-16 לפני הדדליין לרביעי אחריו, וכאשר לאורי משחק מדובר גם בקבוצת טופ 5 התקפית. זו קבוצה שיכולה להעמיד חמישה קלעי חוץ, כולל שני סקוררים אדירים, שכולם שומרים טובים שיכולים גם להתמודד עם שחקני חוץ ואחד מהם מגן נהדר על הטבעת. המשפט הזה מתאר קבוצה אידיאלית בעידן הנוכחי, יוג'ירי בנה אחת כזאת.
17. אנתוני דייויס ודמרקוס קאזינס (ניו אורלינס)
הם מעניינים ומשפיעים גם לחוד, אך ביחד כבר מדובר באחד הפרוייקטים המסקרנים בליגה. יש רק בעיה אחת קטנה: בינתיים זה לא ממש עובד. ניו אורלינס ניצחה רק שבעה מ-17 המשחקים המשותפים של שני הכוכבים והפכה מקבוצה די חלשה לבינונית, שיתוף הפעולה בינהם לא נראה טבעי כרגע. הפוטנציאל של שני שחקני פנים כל כך מגוונים עצום, היכולת של שניהם לשחק גם בפנים וגם בחוץ פותחת כל כך הרבה אפשרויות. קאזינס בינתיים הוא זה שנמצא יותר בחוץ, הוא זורק 5.6 שלשות למשחק מאז שהגיע לפליקנס (וקולע אותן ב-37.5 אחוזים מרשימים), אך גם האופציה ההפוכה אפשרית. למאמן אלווין ג'נטרי ולג'נרל מנג'ר דל דמפס יהיה עכשיו קיץ שלם לארגן שיטת משחק וצוות מסייע שייתנו הזדמנות אמיתית לגרסה המודרנית של צמד גבוהים דומיננטי שמסוגל להכריח את כל הליגה להגיב.
16. ביל סימונס (כותב, עורך, אוהד וסוג של היסטוריון NBA)
מהפכה זקוקה לתיווך לקהל הרחב, והתקשורת האמריקאית עושה עבודה נהדרת בכך. חובבי NBA שמעוניינים להבין טוב יותר את הניואנסים הדקים של הליגה זוכים לדור צעיר של פרשנים שמבינים את המנהלים והמאמנים העכשוויים ויודעים לתקשר רעיונות מורכבים עמוסים בנתונים סטטיסטיים בשפה שמתאימה לקהל הרחב. הכתיבה האישית של סימונס, שבעצמה החלה מהפכה בתחום הכתיבה על ספורט, נראית שייכת לעידן אחר, אך באתרים שהוא עורך הוא מתמחה בזיהוי כותבים מוכשרים במיוחד על כדורסל, מביא אותם לבמה המרכזית ונותן להם חופש מלא. באתר הקודם שלו, גרנטלנד, הוא גילה לקהל הרחב את זאק לואו הנפלא, שכיום כותב ב-ESPN. גם באתר החדש של סימונס שעלה לפני שנה, the ringer, לא חסרים כותבים מעניינים. סימונס אפשר לדור הצעיר לשבור את תקרת הזכוכית של השמות הקבועים, שלא תמיד עומדים בקצב השינויים.
15. ג'ימי באטלר (שיקגו) ופול ג'ורג' (אינדיאנה)
באטלר היה טוב יותר לאורך העונה, ג'ורג' בשיאו בזמן האחרון (27.9 נקודות למשחק ב-49.1 אחוזים מהשדה מאז תחילת מרץ), הם נאבקים אחד בשני על מקום בפלייאוף אך יותר מעניינים כתופעה משותפת. הם מייצגים את שחקן הכנף שמסוגל לעשות הכל וכנראה יעבוד טוב יותר כמספר שתיים, כסקוטי פיפן של סקורר איכותי יותר. שניהם לא מרוצים במקום בו הם נמצאים והיו מועמדים לעבור לבוסטון בדדליין, שניהם ימשיכו לעורר עניין גם בקיץ, לכן עבור שניהם הפלייאוף יהיה חשוב במיוחד. ג'ורג' הוכיח בכמה הזדמנויות שהוא יודע להעלות הילוך בפוסט סיזן, גם לבאטלר היו כמה רגעים נהדרים. לברון כנראה יעדיף להימנע ממפגש עם אחד מהם כבר בסיבוב הראשון.
14. גורדון הייוורד ורודי גובר (יוטה)
הייוורד היה יכול להצטרף לשניים שלמעלה, הוא התפתח העונה לשחקן כנף שעושה הכל וגם הוא יכול למצוא את עצמו בבוסטון. אך הוא חובר לגובר כצמד שהקפיץ את יוטה ליגה העונה. לג'אז הייתה אמורה להיות אחת החמישיות הטובות והמגוונות בליגה, אבל שלוש הצלעות האחרות העבירו את השנה פצועות או מנסות להיכנס לכושר בעקבות פציעה. למרות מכת הפציעות, הקבוצה של קווין סניידר נמצאת כרגע בדרך לעונה של 50 ניצחונות ומעלה, עם המאזן השישי בליגה ויתרון ביתיות בפלייאוף. הייוורד הוא השחקן השלם ביותר והדבר הקרוב ביותר לכוכב שיש לקבוצה, גובר הוא העוגן ההגנתי שבבסיס ההגנה השלישית בליגה. ככל שהעונה התקדמה הסנטר הצרפתי התברר גם ככוח התקפי משמעותי, למרות שטווח הקליעה שלו הוא דאנק. הוא חותך בתזמון נהדר לכיוון הטבעת, יש לו ידיים נהדרות שתופסות כדורים קשים והוא משליט טרור בריבאונד ההתקפה, כל אלה עוזרים לו לקלוע 17.1 נקודות ב-70.8 אחוזים מהשדה (!) מאז פגרת האולסטאר ולאיים ברצינות על תואר הסנטר האמיתי הטוב בליגה.
13. מארק גאסול (ממפיס)
אבל תואר הסנטר הטוב בליגה לטעמי עדיין שייך לגאסול. הוא הסנטר היחיד בליגה שמהווה גם עוגן התקפי וגם עוגן הגנתי של קבוצה די טובה. גאסול מדגים איך שחקן שנראה כמו האחרון שיתאים לעידן החדש ממשיך לשמור על כוחו כשחקן בכיר שניתן לבנות סביבו קבוצה. השנה הוא מספק שיאי קריירה בנקודות (19.8) ואסיסטים (4.6) והוסיף לרפרטואר שלשות (קלע העונה כבר 100 שלשות ב-38.5 אחוזים, לאחר שבשמונה העונות הקודמות שלו בליגה ביחד קלע 12 שלשות). המאמן דייויד פיזדייל ניתק אותו מזאק רנדולף והקיף אותו בקלעי חוץ, יחד עם הרחבת הטווח שלו ההתקפה של ממפיס הפכה להרבה יותר מרווחת. אך זו עדיין קודם כל קבוצת הגנה איכותית, השישית בליגה, הרבה בזכות גאסול שעם המיקום וחוכמת המשחק שלו ממשיך להיות תמיד צעד אחד לפני ההתקפה היריבה.
12. סטיב קר (גולדן סטייט)
הפעם הוא כנראה לא יהיה בין המועמדים הסופיים לתואר מאמן העונה, אך זה לא אומר שמותר להתעלם מהמשמעות שלו לקבוצה הטובה בליגה. ראינו במהלך השנים לא מעט קבוצות כוכבים מתרסקות או זקוקות לזמן להתחבר, לא אצל קר. קווין דוראנט השתלב מיד בסגנון שהוא התווה, הסגנון שבלעדיו סטף קרי, קליי תומפסון ודריימונד גרין לא היו הופכים למה שהם היום, סגנון שמביא לידי ביטוי מושלם את היכולות המגוונות של הרביעייה הזאת. גולדן סטייט בדרך לעונה שוברת שיאים של יעילות התקפית (כרגע 113.3 נקודות ל-100 פוזשנים), כמות אסיסטים (30.4), אחוז סלים מאסיסטים (70.6) ואחוז קליעה משוקלל (59.8, לפני הפציעה של דוראנט היה מעל ל-60). צריך שילוב בין מאמן מיוחד, שחקנים מיוחדים ואופי מיוחד של כל המעורבים כדי שהתופעה יוצאת הדופן שהיא גולדן סטייט הנוכחית תתרחש.
11. ג'ון וול (וושינגטון)
בעונת שיא של כל כך הרבה מובילי כדור, קל לפספס את עונת השיא של הרכז שנבחר ראשון ב-2010 והשנה נראה, יותר מתמיד, כמו שחקן שנבחר ראשון בדראפט. וול הוביל את וושינגטון למקום בטוח בין ארבע הגדולות במזרח בזכות מספרי שיא של נקודות (23.2 למשחק), אסיסטים (10.7), אחוזי שדה (45.3), כמות הליכות לקו העונשין (6.8) וחטיפות (2). העלייה שלו לקליעה מכדרור מחצי מרחק מספיק יעילה כדי לא לאפשר לשומרים לתת לו מטר, מה שמאפשר לו להגיע לטבעת ולהוציא כדור לקלעים. השנה הקלעים גם קולעים טוב מהרגיל, ובכלל יש סביב וול קבוצה טובה ומאוזנת שמסוגלת לעשות רעש בפלייאוף. הקרב בין ארבע הגדולות במזרח יהיה גם קרב מרתק בין ארבעה פוינט גארדים, וול יגיע נחוש להוכיח עליונות על קיירי, לאורי ואיזיאה.