ביג מק: על כניסתו של טרייסי מקגריידי להיכל התהילה של הכדורסל

"אתה מדבר איתי ואני פה מפסיד את המשחק!".

כה אמר מייקל ג'ורדן לקרייג סייגר המנוח, לרקע שאגות הקהל ההמום, בראיון שקיימו השתי האגדות ברבע השני של המשחק האולסטאר שנערך בפילדלפיה בשנת 2002. לרגע אחד מיתולוגי, טרייסי מקגריידי היה לאיש שהשתיק את הוד אווירותו. המזרח השתלט על הריבאונד, ומקגריידי שעט קדימה, מולו ים צבעוני של החולצות הנמכרות ביותר – אז לא היו מדים רשמיים למשחק, וכל שחקן לבש את מדי קבוצתו – אך טי-מק לא התבלבל, הגיע לאזור קו השלוש ושלח את הכדור במה שנראה תחילה כמו אלי-הופ לאף אחד, אך התברר כמסירה לעצמו דרך הקרש. כשהכדור ציית וחזר לבעליו, מקגריידי כבר היה באוויר, ובעודו מרחף מצא זמן גם להעביר את הכדור ליד ימין בווירטואוזיות חתולית, בדרך למהלך הכי יפה בהיסטוריה של משחק הכוכבים. בימים האחרונים גילינו שמקגריידי נכנס להיכל התהילה. וזה זמן טוב לדבר על מה שהיה, ובעיקר על מה שהיה יכול להיות.

מרגיש קצת סותר לדבר על מישהו שנכנס להיכל התהילה בהצבעה ראשונה כאנדראצ'יבר, אבל מי שראה את טי-מק יבין – מדובר באחד מכישרונות הכדורסל הכי טהורים שנראו, בחבילה אחת עם אתלטיות נדירה ופרופיל פיזי מושלם. "הוא היה השחקן שהיה לי הכי קשה איתו", הודה קובי בריאנט אחרי שפרש, בראיון לג'ימי קימל. כניסה להיכל התהילה בגיל 37 מצביעה על שני דברים שאמורים לסתור זה את זה – הראשון הוא שהייתה לך קריירה מדהימה בקנה מידה היסטורי, והשני הוא שהיא נגמרה מהר מהצפוי. מצד אחד גיבור, מצד שני טרגי.

עוד בנושא:

טרייסי מקגריידי, ביל סלף וניקי גאליס נכנסו להיכל התהילה
ביקורות ב-NBA על דניס רודמן, אוקלי: "לברון יותר חכם ממך"
גולדן סטייט הודיעה: קווין דוראנט יחזור לשחק הלילה
עומרי כספי לוואלה! ספורט: "זה לא המשחק שמתאים לי"

ההשוואה לקובי בריאנט תרדוף אותו לעולמים. קובי, שבנה לעצמו קריירה כאחד מתוך 10-5 השחקנים הטובים בהיסטוריה, עשה זאת חרף אישיות בעלת נטיות פסיכוטיות מובהקות. לעומתו מקגריידי תמיד נתפס כשליו, חביב וכריזמטי. בזמן שבריאנט התגאה במוסר עבודה חסר תקדים, נדמה היה שמקגריידי מתהדר בקלות שבה הכל מגיע אליו. בשלב הזה היה נחמד לייצר מוסר השכל מלאכותי על החשיבות של עבודה קשה. אבל האמת היא שלא זו הסיבה שטי-מק לא נמצא לצד קובי בדיון של עשרת השחקנים הטובים בכל הזמנים. היו אלה הפציעות שחסמו את דרכו, והן הסיבה לכך שהוא "רק" הול-אוף-פיימר מן השורה, ולא שחקן שיקימו לכבודו פסל בדמותו מחוץ לאולם.

לפני שמקגריידי הפך ל"טי-מק" הוא היה "פאמפקין" על פי קרוביו באוברנדייל, עיירה נידחת בפלורידה. האגדה מספרת שמקגריידי התחיל להתעניין בכדורסל (על חשבון בייסבול) רק אחרי בואו של פני הארדווי למג'יק. מקגריידי ראה את מספר אחד בכחול וכסף, וההחלטה נפלה. הסיבה שמקגריידי לא עשה לכולם בית ספר כשהיה בתיכון הייתה שהוא פשוט לא שיחק – הוא סולק מקבוצת הכדורסל אחרי שהתחצף למורה.

כמעט בנס, לאחר תחנונים רבים השתכנע סוני וקארו האגדי להכניס אותו למחנה ABCD של אדידס 1996. מאותה נקודה טי-מק כבר לא היה צריך טובות מאף אחד. הוא עבר לתיכון "מאונט זיון", קרע לגזרים כל מי שעמד בדרכו וזכה בתואר שחקן התיכונים של השנה של USA Today. בין לבין מקגריידי ומאמנו נכנסו לוויכוח שהפך לקטטה אלימה באחד מהאימונים, אבל אז לא היה טוויטר, אז זה בעצם לא קרה.

כמו שון קמפ, קווין גארנט וקובי בריאנט לפניו, מקגריידי דילג על הקולג'ים והכניס את שמו לדראפט 1997, שם הוא נבחר במפתיע בבחירה התשיעית על ידי איזיאה תומאס והראפטורס. אפשר לומר הרבה דברים על תומאס, אבל הבחור יודע לזהות כישרון. באותו ערב, מקגריידי היה מעורב בכמעט-טרייד עבור סקוטי פיפן, שנמנע רק על ידי הוד אווירותו (איך לא?). תגידו מה שתרצו על ג'רי קראוס המנוח, הנה עוד אחד שידע כישרון מהו.

אחרי שנתיים קשוחות שבהן היה דבוק לספסל – מאמנו הראשון, דארל ווקר, טען שיפלט מהליגה תוך שנתיים – מקגריידי קיבל חיזוק מפתיע. בן דודו, וינס קרטר, חבר אליו בעונת 1998/99, והצמד, שהיה בלתי נפרד מחוץ למגרש, התברר כבלתי ניתן לעצירה כשהוא עליו. קרטר לא נאלץ לעבור את מסכת הייסורים שעבר מקגריידי בדרך שלו להיות כוכב, וכשהגיעה העת לחתום על חוזה חדש, מקגריידי החליט שקר לו מדי בצילו של וינס, וחזר הביתה לפלורידה השמשית. טי-מק הגשים חלום ילדות. מספר אחד. כחול וכסף. מה כבר יכול להשתבש?

מקגריידי הגיע לאורלנדו מג'יק של דוק ריברס יחד עם גרנט היל, שאליו עוד נגיע, והשניים היו אמורים להחזיר את המג'יק למאבקי האליפות. אך הפציעות של היל לא אפשרו לו לחבור לטי-מק, שסיפק לבדו מספרים מטורפים וריקים מתוכן, והשניים שיחקו רק 46 משחקים יחד בארבע שנים. המג'יק דשדשו במרתפי הליגה, פרט להפסד אפי אחד בסיבוב הראשון ב-2003, לפיסטונס. דטרויט נזקקה לשבעה משחקים להביס את מקגריידי, שסחב לבדו את ההתקפה עם תצוגות הירואיות. זו לא תהיה הפעם האחרונה שהוא יתקל במחסום הסיבוב הראשון. אם לא די בכך, הגב של מקגריידי החל להציק לו.

ב-2004, הטרייד ליוסטון שוב חיבר את מקגריידי עם סופרסטאר המועד לפציעות – יאו מינג. החיים בטקסס נראו כמו המשך ישיר לזמן שלו באורלנדו – צוות מסייע בינוני, פציעות לכוכבים, והפסדים בסיבוב הראשון של הפלייאוף. הגב המשיך לכאוב, ומקגריידי הפסיד משחקים רבים גם בשל פציעות נוספות בכתף שמאל ובברך שמאל. במובן מסוים, עצוב ככל שזה יישמע, מעונת 2008 כל משחק טוב של מקגריידי היה בגדר "קאמבק", והוא עוד לא בן 30. בזמן שבריאנט ממציא את עצמו מחדש בלייקרס בדרך לפרק ב' בקריירה חלומית, היריב שהכי הקשה עליו עובר ניתוח אחרי ניתוח, ונשאר הרחק מאחור.

את שלהי הקריירה שלו העביר טי-מק בשני מקומות שלא יכולים להיות שונים יותר זה מזה – סין וסן אנטוניו. כשהבין שהגוף שלו לא בנוי יותר לעונת ה-NBA השוחקת, מקגריידי בחר בג'ינגדאו דאבל-סטאר, ונתן הצגה אחר הצגה לקהל שהכיר אותו טוב עוד מימיו לצד מינג. כשנגמרה העונה בסין טרייסי הרגיש שעוד יש לו מה לתת, וגם מה לקבל אולי, מסיבוב נוסף ב-NBA. הוא הצטרף לספרס ב-2013 של פופוביץ' וראה לראשונה איך נראית סדרת גמר מקרוב. אבל "ראה" היא מילת מפתח, מהספסל. הבעתו נשארה חתומה, בין אם הקבוצה הובילה ב-20 נקודות ובין אם פיגרה ב-20 נקודות. כיום, כאושיה תקשורתית מצליחה, מקגריידי לא מתגאה במה שהשיגו הספרס בזמנו בקבוצה. אפשר להבין אותו.

הרגעים הקריטיים בקריירה החמוצה-מתוקה של מקגריידי היו על שולחן הניתוחים, ולא על הפרקט. הקבוצות שבהן שיחק מעולם לא סיפקו לו את הצ'אנס הראוי להתמודד גם כשהיה בריא. על אף טעם הלוואי המריר, לכל אורכה הייתה הקריירה של מקגריידי מרוצפת ציוני דרך מפעימים. החל מהניצוצות עם קרטר, דרך הסדרה מול הפיסטונס, משחק מול הוויזארדס ב-2004 שבו קלע 62 נקודות ועליו אמר: "לא נהניתי", וכמובן הופעת הקלאץ' החלומית מול סן אנטוניו במדי הרוקטס בדצמבר 2004, שבמסגרתה קלע 13 נקודות ב-35 השניות האחרונות, כולל סל ניצחון משוגע בניצחון 80:81. במבט לאחור, כשלוקחים הכל בחשבון, אולי הקריירה שלו לא הייתה כל כך מבוזבזת אחרי הכל.

צרת רבים, כידוע, היא חצי נחמה, והחלטנו להקיף את טי-מק בארבעה שחקנים נפלאים שהפציעות גזלו מאתנו, כדי להשלים חמישייה מפוצצות בכישרון ובמזל רע. נתחיל בגיבור הילדות.

העונה הטובה ביותר: 1995/96 (גיל 24) – 21.7, 4.3 ריבאונדים ו-7.1 אסיסטים ב-82 משחקים

האליל של טרייסי הגיע למג'יק בדראפט 1993, בטרייד בינו לבין הבחירה הראשונה, כריס וובר. בדיסנילנד קיבלו את שאק ופני שהיו אמורים להפוך לקארים ומג'יק מודרניים, ולקחו את אורלנדו עד לגמר 1995, שבו נפלו מול הרוקטס. שאק חתך להוליווד ופני החל להיפצע. הקסם נגמר. פני הותיר לנו הופעות קסומות להתענג עליהן, ביניהן שני משחקים של מעל 40 נקודות מול ההיט בניצחונות שמנעו הדחה בסיבוב הראשון של 1997, וכמובן גם את לי'ל פני – האלתר-אגו הגאוני בביצועו של כריס רוק הצעיר.

העונה הטובה ביותר: 1996/97 (גיל 24) – 21.4 נקודות, 9.0 ריבאונדים ו-7.3 אסיסטים ב-80 משחקים

אנחנו תמיד שומעים גרסאות שונות של המשפט "מעולם לא היה שחקן דומה ללברון ג'יימס" אבל חתיארי שנות ה-90 מוכנים להישבע שהם כבר היו בסרט הזה. המספרים מדטרויט מדברים בעד עצמם, ואל לנו לשכוח – היו אלה שנים קשוחות, שבהן כל סל היה גול, וכל ריבאונד נקנה בדם. היל סומן כיורש של ג'ורדן ומי שראה אותו הבין מיד למה. בשנת 2000 היל הגיע בסיין-אנד-טרייד לאורלנדו בעבור סנטר אלמוני בשם בן וואלאס. בדטרויט כנראה ידעו משהו שנסתר מכל השאר, ושנים אחר כך וואלאס יהיה ללב הפועם של האלופה, בזמן שהיל נאבק לחזור למגרש שנה אחר שנה. השידוך עם מקגריידי נכשל נחרצות, כאמור. היל אמנם לא חזר למעמדו כאחד מחמשת השחקנים הטובים בעולם, אך זכה לתיקון קטן בשלהי הקריירה שלו, בפיניקס סאנס. הארגון, שידוע בצוות הרפואי המשובח שלו, שמר על בריאותו והיל היה לרול-פלייר בקבוצות האגדיות של סטיב נאש.

העונה הטובה ביותר: 1976/77 (גיל 24) – 18.6 נקודות, 14.4 ריבאונדים, 3.8 אסיסטים ו-3.2 חסימות ב-65 משחקים. MVP של הגמר

עד היום תוכלו למצוא מאמנים ואנשי כדורסל שונים נשבעים בכל היקר להם שאביו של לוק וולטון היה הסנטר הכי טוב בהיסטוריה בשיאו. אגב, אם יש לכם בדיחות "מלחמת הכוכבים" עכשיו זה הזמן. הבעיה הייתה ששיאו נמשך כשנה, 1977, שבה הספיק להעניק לפורטלנד את האליפות היחידה שלהם. שנים אחרי ששמו נגנז מהדיון על הסנטר הטוב בכל הזמנים, וולטון הוא כנראה השדר הטוב בכל הזמנים – או הצבעוני ביותר, לכל הפחות. מי שלא יודע במה מדובר יעשה לעצמו טובה ענקית אם יפתח את היוטיוב בלשונית חדשה, ויצפה במעלליו של הענק המחויך בשידורי כדורסל המכללות של ESPN.

העונה הטובה ביותר: 2008/09 (גיל 24) – 22.6 נקודות, 4.7 ריבאונדים, ו-5.1 אסיסטים ב-78 משחקים

הבלייזרס צריכים להחליף מזוזות, וגם הקריירה של בי-רוי היא סיבה מרכזית לכך. רוי הגיע מאוניברסיטת וושינגטון וזכה בתואר רוקי העונה באופן משכנע. בעונה הבאה הוא כבר היה אולסטאר. אך הברכיים של רוי פשוט קרסו תחת העומס של עונת NBA, וגם ניסיון קאמבק במינסוטה בעונת 2013/14 נכשל למורת רוחנו. לפני שנגמר לפחות ראינו את הקומבו-גארד תופר 52 נקודות על הראש של פיניקס ב-2008/09, ובעונתו האחרונה בפורטלנד זוכה לחסד נעורים אחרון עם 18 נקודות ברבע הרביעי, בקאמבק ההיסטורי בפלייאוף 2011 מול המאבס.