סיכום העונה במשפט אחד: ה-NBA נמצאת בעיצומה של מהפכה. סגנון המשחק, קצב המשחק, כמות הנקודות וסוג השחקנים שמתאימים לתקופה כל אלו השתנו דרמטית בשנים האחרונות. ישנן כרגע קבוצות וישנם כרגע שחקנים שלא ניתן היה לדמיין אפילו לפני חמש שנים, וזה רק הולך ומקצין כל שנה.
סיכום העונה הרחב יותר יתבצע השנה באופן אלטרנטיבי שינסה להתייחס למהפכה המתרחשת לנגד עינינו באופן מקיף יותר. במקום חלוקת התארים הרגילה, אדרג את 30 האנשים בעלי ההשפעה החשובה ביותר השנה, עם דגש על תרומה לשינוי המתרחש ועל פוטנציאל לחשיבות עתידית. ה-NBA זו עדיין ליגה של שחקנים, בעיקר הכוכבים עם האיכויות יוצאות הדופן, וזו הייתה עונה נהדרת של הצגות אישיות, לכן השחקנים יהוו את מרכז הדירוג ויהפכו לדומיננטיים יותר ככל שהוא יתקדם. אך היו גם מאמנים, מנהלים ודמויות נוספות שבלעדיהם עולם הכדורסל לא היה מה שהוא כרגע. בעצם, זה יהיה דירוג של יותר מ-30 אנשים, כי בחלק מהמקרים התייחסתי לזוג שהרגשתי שנכון יותר לדבר על ההשפעה המשותפת שלהם על הקבוצה שלהם או על הליגה. נצא לדרך עם החלק הראשון.
עוד בנושא:
ווסטברוק השתווה לרוברטסון, לברון עקף את קארים, ניצחון 12 ברצף לווריירס
מטה וורלד פיס מסביר: למה שחקנים ב-NBA שונאים את גולדן סטייט
תמונה תמימה חשפה בטעות: רשימת הרכש של אורלנדו, כולל עומרי כספי
30. ג'ואל אמביד (פילדלפיה)
הדירוג האלטרנטיבי מאפשר לתת את הכבוד לסנטר יוצא הדופן, שכנראה לא יזכה בתואר רוקי העונה כי הוא שיחק רק 31 משחקים העונה. אך יהיה מגוחך לטעון שהיה רוקי אחר שהייתה לו משמעות גדולה יותר לקבוצה שלו, ובכלל מדובר בשחקן שמחזיק כרגע תקווה של מועדון ושל תהליך (לפחות עד הגרלת הלוטרי, שסם הינקי כמעט נכנס לרשימה הזאת רק בגלל ההשפעה שלו עליה). אמביד הענק, שרשום כ-2.13 מטר אבל כנראה קרוב יותר ל-2.20, מסוגל לעשות הכל: לקלוע שלשות, לעלות לקליעה מכדרור, לחדור עם הפנים לסל, לחפור בפוסט. הוא גם שחקן הגנה עם נוכחות יוצאת דופן וחוש לחסימות. נותר רק לקוות שהגוף שלו יאפשר לו קריירה אמיתית, כי אם יתברר שקיבלנו הצצה למשהו שבסוף לא יקרה זה יהיה אכזרי.
29. לוואר בול (אב ופרובוקטור, קליפורניה)
משפחת בול עוד לא הגיעה ל-NBA, אך היא נכנסה לחיינו בסערה השנה ואין לה כוונה לעזוב. לוואר, אבי המשפחה, דאג לכותרות בזכות כל מיני אמירות מטופשות, אך הסיבה שהוא נמצא כאן היא הבנים שהוא גידל. הוא לימד את שלושת הילדים שלו לזרוק מכל טווח ולרוץ בכל הזדמנות עוד לפני שזה נהיה אופנתי ב-NBA, הוא השתלט על תיכון בקליפורניה והפך גם את מכללת UCLA לחממה הפרטית שלו. לונזו הבכור כיכב שם העונה וצפוי להיבחר בין שלושת הראשונים בדראפט הקרוב, הזריקה המשונה שלו נכנסת מטווחים ארוכים מאוד וניהול המשחק שלו משובח. האח האמצעי ליאנג'לו יגיע לקולג' בשנה הבאה, והצעיר לאמלו נחשב לכישרון הגדול ביותר מהשלושה עם טווח קליעה לא מוגבל. האחים בול עשויים לקחת את המהפכה צעד נוסף קדימה, והאופן בו לוואר גידל אותם לכך יכול להשפיע על לא מעט אבות בארה"ב.
28. דמיאן לילארד (פורטלנד)
רק בשנה כזאת עונה של 27 נקודות, 5 ריבאונדים ו-6 אסיסטים למשחק יכולה לעבור כל כך מתחת לרדאר. פורטלנד היא אחת מאכזבות העונה ולהגנה של לילארד יש חלק בכך, אבל כרגע היא לפחות נראית בדרך להשתחל לפלייאוף על חשבון דנבר, מה שיהפוך את העונה לפחות גרועה. מבחינה התקפית הפוינט גארד הנפלא ביצע קפיצת מדרגה נוספת והפך לאחד הסקוררים המובילים בליגה, כשהוא ממשיך להביא לידי ביטוי את היכולת הנדירה לקלוע שלשות מכדרור באחוזים טובים. מאז שהתחיל לקבל חסימות מיוסוף נורקיץ', הסנטר המאסיבי שהצטרף במהלך העונה, הוא מצא את עצמו פנוי יותר לשלשות האלה והמספרים שלו הפכו למפלצתיים. נורקיץ' בינתיים נפצע, אבל יכול להיות שהטרייד שהביא אותו הציל את פורטלנד גם לטווח הארוך.
27. כריס פול ובלייק גריפין (הקליפרס)
הדירוג הזה מעדיף את החדש והמרענן על הישן והמוכר, לכן הצמד הישן והמוכר כל כך הזה מוצא את עצמו במקום נמוך. פול ובלייק מבצעים את הפיק נ' רול שלהם על אוטומט, עם דיאנדרה ג'ורדן שנע לטבעת וג'יי ג'יי רדיק שמסתובב על קשת השלוש. השנה הייתה תחושה של עייפות החומר בקליפרס, שהובילה לכך שהקבוצה של דוק ריברס עשויה לא להגיע ל-50 ניצחונות ולהישאר ללא יתרון ביתיות בפלייאוף. הפסד בסיבוב הראשון עשוי להפוך את פול ובלייק לשניים מהשחקנים המעניינים ביותר בקיץ, כי לשניהם יש אופציית יציאה מהחוזה ואם אחד יחליט לעזוב ניתן לצפות שגם השני לא יישאר.
26. ג'ו לייקוב (בעלים, גולדן סטייט)
מישהו מהנהלת הווריירס צריך להיות ברשימה הזאת לאחר קיץ בו קבוצת 73 הניצחונות הצליחה להביא את קווין דוראנט. אולי הג'נרל מנג'ר בוב מאיירס, אולי ג'רי ווסט שלפי דיווחים שונים היה זה ששכנע את KD להגיע. ואולי המשבצת הזאת מגיעה לבעל הבית, מי שבנה את המערכת הנפלאה הזאת, מאפשר לה להמשיך להתקיים ודואג לשכלל אותה עם השנים. לייקוב יודע לתת לאנשים דומיננטיים לעבוד ביחד למען המטרה המשותפת של יצירת קבוצת כדורסל חד פעמית מבחינת כישרון וסגנון, קבוצה שכבר שולטת בליגה ותוכל רק להעמיק את האחיזה בשנים הבאות.
25. צ'יפ אנגלנד (מאמן קליעה, סן אנטוניו)
גם למערכת של הספרס מגיע ייצוג, ואת ההזדמנות הזאת אנצל כדי לתת את הכבוד למאמן הקליעה שמתחיל להפוך למיתולוגי. בליגה בה השלשה הופכת לכלי יותר ויותר מרכזי ונהיה כמעט בלתי אפשרי לשרוד ללא קליעה אפקטיבית מבחוץ, המשמעות של מאמני הקליעה הופכת לגדולה במיוחד. אנשים כמו אנגלנד עזרו לנו להבין שקליעה בהחלט ניתנת לשינוי ושיפור, בכל מצב ובכל שלב בקריירה. התקופה הארוכה של אנגלנד בסן אנטוניו עמוסה בסיפורי הצלחה, אך המרשים מכולם הוא קאווי לאונרד, שנבחר יחסית מאוחר בדראפט בעיקר בגלל הקליעה מבחוץ. אנגלנד עזר לקאווי להפוך לשחקן עם יד רכה וזריקה שנראית טבעית וחסרת מאמץ. מאמן קליעה ברמה כזאת יכול להיות משמעותי לקבוצה לא פחות משחקנים בכירים.
24. קארל אנתוני טאונס (מינסוטה) וניקולה יוקיץ' (דנבר)
שחקני הפנים שמגיעים לליגה בשנים האחרונות מוכנים לעידן החדש, מה שהופך אותם למגוונים ומסקרנים מתמיד. בתחילת העונה שחקני השנה השנייה המובילים היו אמורים להיות טאונס וקריסטאפס פורזינגיס, אך הלטבי קצת דרך במקום ופינה את הבמה ליוקיץ' הסרבי, שככל שהעונה התקדמה הפך לאחד הדברים המרהיבים שמסתובבים על פרקט בימינו. מדובר בסנטר המוסר הטוב בליגה, עם פוטנציאל היסטורי בתחום, שחקן עם קליעה מבחוץ, יכולות פוסט וריבאונד ונטייה לשחק עם עצמו כדורעף תוך כדי משחק. מאז שהפך לסנטר הפותח של דנבר מדובר באחת מקבוצות ההתקפה הטובות בליגה, אך גם באחת מקבוצות ההגנה החלשות. המטרה של אנשי הנאגטס היא להקיף אותו בשחקנים שגם יתאימו לו בהתקפה וגם יחפו עליו בהגנה.
גם טאונס ביצע קפיצת מדרגה בחצי השני של העונה וקולע כ-28 נקודות למשחק מאז פברואר. הוא סנטר סטנדרטי יותר שמזכיר כמה מהגדולים מהעבר, עם תוספות של קליעה מבחוץ ויכולת להתמודד עם שחקני חוץ בהגנה שמתאימות לעידן הנוכחי. כרגע נראה שהשניים האלה הולכים להיאבק על תואר סנטר העתיד של הליגה, ומכיוון שהם מובילים קבוצות בעלייה ונמצאים באותו בית יכולה להתפתח ביניהם יריבות אמיתית.
23. בראד סטיבנס (בוסטון) וקווין סניידר (יוטה)
עוד שני צעירים מבטיחים שמתחילים לקיים, הפעם בגזרת המאמנים. סטיבנס וסניידר בראו שתי קבוצות בצלמם, קבוצות שמתבססות על שיטה התקפית מורכבת, על הגנת ברזל ועל דגש קבוצתי, ושתי הקבוצות האלה נראות נהדר השנה. בוסטון היא כרגע מוליכת המזרח, יוטה מדורגת רביעית במערב לפני הקליפרס, OKC וממפיס. זה קורה למרות ששני המאמנים נאלצו להתמודד עם כמה פציעות של שחקנים חשובים. בהחלט ניתן לדמיין את השניים האלה נפגשים בגמר יום אחד, בינתיים הם עשויים להתנגש בקיץ, כשסטיבנס ינסה לגנוב לסניידר את גורדון הייוורד ששיחק אצלו בקולג'.
22. דני איינג' (ג'נרל מנג'ר, בוסטון)
הבוס של סטיבנס מצליח להיות משמעותי עוד יותר ממנו, כי הוא מחזיק בהכי הרבה קלפים בליגה. איינג' החתים בקיץ את אל הורפורד שעזר לסלטיקס לבצע קפיצת מדרגה העונה, אך ההחלטה החשובה ביותר שלו במהלך העונה הייתה ההימנעות מטרייד על כוכב משנה אפשרי לצד אייזאה תומאס. בוסטון תקבל את הבחירה של ברוקלין השנה ובשנה הבאה, ויחד עם הצעירים שכבר יש לה תוכל להיות עמוסה בפוטנציאל, כשבקיץ תהיה לה אפשרות גם להחתים שחקן בכיר נוסף בשוק החופשי. איינג' יצטרך לנווט בין שלל האפשרויות, בין הווה לעתיד, כדי ליצור מכל הטוב הזה מועמדת לאליפות. השאלה כיצד איינג' ישתמש בנכסים שצבר היא אחת החשובות בליגה בשנים הקרובות, מה שהופך אותו לאחת הדמויות החשובות בליגה בתקופה הזו.
21. דריימונד גרין (גולדן סטייט)
בדירוג סטנדרטי יותר הייתי מצמיד לגרין את קליי תומפסון, אך בדירוג שמדגיש השפעה וייחודיות קליי מפנה את הבמה לדריי. השחקן שהגדיר מחדש אול אראונד לקח צעד גדול אחורה בכל הקשור לצבירת נקודות, הקליעה שלו מבחוץ קצת הלכה לאיבוד העונה, אבל הוא ממשיך להיות שחקן חד פעמי לגמרי שמאפשר לגולדן סטייט גמישות יוצאת דופן. הוא מוסר 7.2 אסיסטים למשחק שהופכים אותו לפקטור התקפי משמעותי, אך עיקר החשיבות שלו נמצאת בהגנה. הוא חוטף (2.1 למשחק) וחוסם (1.4 למשחק), הוא שומר על שחקנים מכל הסוגים והעונה הוא הביא לגבהים חדשים את משחק העזרה שלו. המעבר מאנדרו בוגוט לזאזה פאצ'וליה יצר בור במרכז ההגנה בחמישייה הראשונה, גרין הוא זה שסותם את הבור עם עזרה מתוזמנת ואגרסיבית. הוא הסיבה המרכזית לכך שמאז הפציעה של דוראנט ההגנה של גולדן סטייט דווקא השתפרה והפכה לטובה בליגה. התקופה הזאת בודדה אותו משאר המועמדים לתואר שחקן ההגנה של העונה, ואנצל את ההזדמנות להודיע שהוא הבחירה שלי בקטגוריה.
