מאות אנשים הגיעו היום (ראשון) להלוויתו של שדר הספורט מאיר איינשטיין בבית העלמין פינסקר בהרצליה. איינשטיין, בן 65 במותו, הלך לעולמו בלילה שבין חמישי לשישי אחרי מאבק במחלה שפגעה במערכת השרירים שלו.
עוד בנושא:
עד שהמיקרופון נדם: השינויים בחייו של מאיר איינשטיין בחודשים האחרונים
אלמנתו של מאיר איינשטיין: "ידעתי שכל עוד הוא משדר, הוא ישרוד"
מבלומפילד ועד יוהנסבורג: הרגעים הבלתי נשכחים של מאיר איינשטיין
בין המשתתפים במסע הלוויה היו אנשי ספורט רבים מהעבר וההווה דוגמת אבי נמני, צביקה שרף, שולי גילארדי, יעל ארד, דני נוימן, אריה חביב ואחרים. כמו כן הגיעו שדרי ספורט ועיתונאים רבים, ביניהם משה גרטל, רמי וייץ וגדעון הוד.
ההלוויה הגיעה לסיומה עם השירים שאיינשטיין אהב יותר מכל ובראשם, "נפרדנו כך" של אבנר גדסי. לאחר מכן נוגנו "סע לאט" של אריק איינשטיין ו"לונדון" של חווה אלברשטיין.
אוליביה איינשטיין, אלמנתו של מאיר איינשטיין, ספדה לבעלה המנוח: "האהוב שלי כל כך חסר לי, אני מרגישה כאילו חלק ממני נגדע. אני לא מאמינה שהוא לא כאן, תראה כמה אנשים אוהבים אותך. אני מחכה שתסובב כאן איתי ותגיד לי את מי אני לא מזהה. אמרתי לך שאני תמיד שאני מתה עלייך, והקבר שלי יהיה מעלייך. אני יודעת שאתה רוצה אותי ולא יכול בלעדיי, אני אחכה עוד קצת. גם סיון וסביון צריכות אותי, אנחנו נתאחד. נוח על משכבך בשלום, אהוב שלי. אתה כל כך חסר. אומרים ששנה וחצי של מחלה זה מספיק זמן להתכונן, אבל הסוף כל כך עצוב ואי אפשר להתכונן לזה. בכית בסוף בלי קול כי נשארו לך רק דמעות".
בתו הבכורה של איינשטיין, סיון: "כמו בעבודתך כעיתונאי, גם בבית רצית לתת כותרת לפני הסיפור. אז הכותרת שלי היא השיחה האחרונה שלא קיימנו. לא אהבת לדבר על מה שכואב לך. לא תיארנו לעצמנו שתאבד את הנכס היקר לך - הקול שלך - ואיתו את הרצון לחיות. לא הייתי לצידך בסוף. הספקתי רק לשלוח הודעה שאני כל כך אוהבת. היית חם, אוהב, מפרגן ומלא בחוש הומור. היית מוכן לעשות הכל בשביל הבנות שלך. אני מתנחמת שהכרת את בן, הנכד הראשון אחרי שתי בנות אבל לצערי לא תוכל לחבר אותו לספורט במגרשים".
סביון, בתו הצעירה של איינשטיין: "תמיד לפני שהתחלנו לדבר, היית מבקש את הכותרת. אז הכותרת שלי אבא, היא שאני מתגעגעת אליך. היית איש של הרגלים, אוהב להיות בבית עם אותה האהובה ועם אותם ההרגלים.גדלתי עם אבא שצחק המון ובקול רם. אבא שלימד אותי לכבד ולאהוב את המילה. אבא שאוהדי הפועל היו אומרים עליו שהוא מכביסט ואוהדי מכבי היו אומרים שהוא נאחס. זכיתי לקבל את התשוקה שלך, האינטליגנציה שלך, היכולת שלך לנתח את המצב. היית כל כך ישר ואמיתי שהתגובות שלך היו כל כך צפויות. לא היית איש של שיחות נפש, אלא איש של משפט אחד שתמיד זוכרים".
רמי וייץ: "אם אינשטיין היה רואה את כל האנשים כאן שבאו לכבודו, הוא היה נועל את שערי בית העלמין ואומר: 'חברים, די. לכו הביתה'".
עודד מכנס: "השידור האחרון של מאיר מהמגרשים היה איתי. הוא לימד אותי את המקצוע. הכאב שלי עצום".
יעל ארד: "מאיר איינשטיין היה המתווך הכי טוב בין אירוע הספורט לצופה בבית".
אבי רצון: "אולי, אין לי ספק שעוצמות האהבה וההערצה למאיר חודרות ויגיעו אליו. איבדתי חבר שהיה כאח לי ונעמה לי ולו אהבתנו. הכרתי את מאיר האדם. הכרתי את מאיר החכם, הענו. מאיר היה רך כחמאה. 12 שנים ישנו באותה מיטה, אבל אף פעם לא רבנו. אחרי כל שידור מאיר היה מתקשר אלייך אולי ומסיים תמיד עם 'לאב יו אולי. נשיקות לבנות'. לא אשכח אותך לעולם ומאיר? תירגע".
העיתונאי רון קופמן אמר: "מותו של מאיר היה סוג של גאולה. אם מאיר היה חי, הוא לא היה מגיע להלוויה של עצמו כי זה אירוע המוני מדי. הוא היה דיקטטור במובן המקצועי. אם היה חי היום, היה נבוך מהסיפורים עליו".
