יהי זכרו ברוך: מאיר איינשטיין, 1951-2017

אלמנתו של מאיר איינשטיין: "ידעתי שכל עוד הוא משדר, הוא ישרוד"

אוליבייה איינשטיין התראיינה ל-103FM וסיפרה על הימים האחרונים של שדר הספורט: "דאגתי מהרגע שלא יוכל לדבר יותר, ואז ירים ידיים. כל יום היה נס מחדש. בסוף הוא הסתכל עלי בעיניים עצובות ואמר: 'תעזרי לי, איני יכול יותר'"

  • מאיר איינשטיין
מערכת וואלה! ספורט
מתוך שבת יציע, ערוץ הספורט

אוליביה איינשטיין, אלמנתו של שדר הספורט האהוב מאיר איינשטיין שהלך אמש (חמישי) לעולמו, התראיינה היום לתכנית הספורט של 103FM, בה לקח חלק, ודיברה על התקופה הקשה שעברה על בעלה.

על התקופה האחרונה, במהלכה המשיך לשדר על אף המחלה, אמרה: "הוא חי, הוא פשוט חי, זה היה החיים שלו, האהבה הכי גדולה שלו. הוא נולד לשדר. לא היה אכפת לו - כל הקשיים, כל השיתוק וכיסא הגלגלים. היו לו קשיים איומים, אבל ברגע שהוא היה עולה לשידור - פתאום זה היה הופך להיות בנאדם אחר. כבר לא כאב לו כלום, הוא כבר לא הרגיש שום דבר, הוא פשוט פרח. זה היה אושר גדול לראות אותו משדר. ידעתי שכל זמן שהוא משדר הוא ישרוד ויחזיק מעמד. דאגתי מהרגע בו לא יוכל לדבר יותר, ואז הוא באמת ירים ידיים, כי הוא לא ירצה לחיות בלי השידור.

"אני הראשונה שהרגישה שקשה לו, לפני אחרים, אבל עד הסוף, גם כשהוא בקושי דיבר, אמרתי לו שהוא שידר מעולה ושבקושי מרגישים. הייתי צריכה את השקר הקטן הזה בשביל לעודד אותו להמשיך, כי לא רציתי שיפסיק. לא רציתי לרגע לתת לו את ההרגשה שזה נשמע לא טוב. בכל פעם הוא שאל אותי אם זה עדיין נשמע בסדר, ולא נשמע מגוחך או פתטי. אמרתי לו שאנשים יודעים שהוא מתקשה וסולחים לו. ראיתי שזה עושה אותו מאושר, הנשימה שלו השתפרה, אי אפשר להאמין מה זה עשה לו. כל יום היה נס מחדש".

עוד בנושא:

מאיר איינשטיין הלך לעולמו בגיל 65
העמיתים מספידים: "לא פחד מכלום וידע להצליף, איינשטיין היה עיתונאי בכל רמ"ח איבריו"
מבלומפילד ועד יוהנסבורג: הרגעים הבלתי נשכחים של מאיר איינשטיין
יורם ארבל: "איבדנו שדר גדול", ראובן ריבלין: "כמה שאנו עצובים"

טוב לדעת (מקודם)

העולם שייך לנשים: הכירו את הנשים שמובילות את שמרת הזורע

לכתבה המלאה
דברים מרגשים. מאיר איינשטיין (צילום: ראובן קסטרו)

על הרצון לשמור על פרטיותו אמרה אלמנתו של איינשטיין: "הוא ביישן, הוא לא משתף בשום דבר. גם אם הבת שלו תזכה באוסקר הוא לא ישתף אף אחד. אנשים לא ידעו עליו כמעט, ובשבילו, הוא הכי פחד מהרחמים. הוא אף פעם לא ביקש שארחם עליו, אף פעם לא אמר 'למה זה קרה לי', 'איך אני סובל'. הוא תמיד חייך. לא ראיתי גדולה כזאת. גם כששאלתי אותו בזמנו אם ירצה להיות מחובר לצינור נשימה שיאפשר לו לשרוד עוד כמה שנים ולמצמץ עם העיניים, הוא ישר אמר לי - 'אין סיכוי בעולם. אחיה כמה שאחיה וכשאצטרך ללכת אלך'. בסוף הסבל היה כל כך גדול והכאבים כל כך עזים, שהוא הסתכל עלי בעיניים עצובות ואמר לי: 'תעזרי לי, אני כבר לא יכול יותר'".

על המחלה אמרה: "אנחנו יודעים עליה הרבה זמן. את האבחנה קיבלנו בנובמבר 2015. עשו לו MRI בראש וחשבו שיש לו גידול בראש. כשאמרו שלא הוא היה מאושר, ואז כשהרופאה הסתכלה על הממצאים היא אמרה לי - 'הלוואי שהיה לו גידול בראש'. חשבתי שהיא לא נורמלית, אבל מסתבר שזה היה נכון. מה שהוא קיבל היה הדבר הגרוע בעולם. אני לא יודעת אם יש דבר גרוע יותר משבנאדם יודע שהוא הולך ודועך לאט לאט והגוף שלו בוגד בו בצורה אכזרית. הדיבור היה סמל ההיכר שלו ולקחו לו את זה, אז מה נשאר לו?"

על הכינוי שהוצמד לו ברדיו - "הדיקטטור" - אמרה איינשטיין: "זה התאים לו. הוא רצה שדברים יתנהלו כמו שהוא רוצה, במיוחד אם מדובר בשידור. זה היה הדבר הכי חשוב לו - האמת שבשידור, הדיוק, אם הוא היה טועה אי פעם לא היה סולח לעצמו. גם בבית הוא ניסה להיות דיקטטור, לא כל כך הלך לו".

האזינו לראיון המלא

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully