אוטו מוביל: אוטו פורטר הפך לשחקן המשלים האידיאלי עבור וושינגטון

עד לא מזמן טענו שהוא פלופ ולגלגו על השגיאות המטופשות שלו, אבל העונה, בעזרת כוח האש של ג'ון וול ובראדלי ביל, אוטו פורטר הופך לצלע השלישית המושלמת. אורן לוי על מלך השלשות של ה-NBA שמשתיק גם את שאקיל

בפרצוף שלך, שאק. אוטו פורטר חוגג (צילום: AP)

הרגע שבו אוהד הכדורסל הממוצע התוודע לקיומו של אוטו פורטר ג'וניור היה בעונת 2014/15, בהופעתו הבלתי נשכחת במקבץ הפספוסים המענג של שאקיל אוניל, "שאקטין-א-פול". פורטר שמר על השחקן שלו בצד החלש. ודאג לשמור על קשר עין עם הכדור. עד כאן הכל טוב. אלא שהשחקן שלו ניצל את הרגע ופרץ על קו הבסיס, בזמן שפורטר עדיין היה עסוק בפענוח תפקידו בפוזשן. כשהסווינגמן האבוד נזכר לסובב את ראשו חזרה לאיש שלו, האיש שלו היה הרחק בצד השני של המגרש, עם הכדור בידיו. פורטר הנדהם הוסיף למעמדו האגדי אצל שאק והחברים מ-TNT, כשגנב מבט שני בחלל הריק, כמפקפק בעצם האפשרות שהשחקן שלו כבר לא שם.

המהלך שבו אוטו שם את המוח שלו על "אוטו-פיילוט" חרץ את דינו בעיני רבים, אך העונה הוא מכריח אותנו לפתוח את התיק מחדש. בדרך הוא מעלה מחדש את אחת משאלות היסוד של תקרת השכר ב-NBA – איך נראה שחקן ששווה חוזה מקסימום?

פורטר (2.03) בן ה-23 נבחר שלישי בדראפט 2013 על ידי וושינגטון וויזארדס לאחר שנתיים בג'ורג'טאון הסמוכה, שבהן הפך לאחד השחקנים האהובים על מאמנו במכללה, ג'ון תומפסון השלישי. תומפסון לא חסך בשבחים בראיון שנתן בינואר לפודקאסט "Locked on Wizards", בו טען: "הוא יותר מעוד שחקן שמחבר את הקבוצה. אני מאמין שהוא יכול להיות אולסטאר". איש לא חשב על פורטר כאולסטאר פוטנציאלי לפני העונה. הוא קוטלג כאכזבה מהדהדת מבית היוצר של GM הקבוצה, ארני גראנפלד. הנהלת הוויזארדס נראתה אז חסרת מעוף. אוטו עשה הרבה דברים טוב אבל הוא לא נראה מיוחד באף אחד מהם. הוא נראה סולידי. מה כיף ב"סולידי"? אך בעונתו הרביעית פתאום ההשוואות מערב הדראפט לטיישון פרינס לא נשמעות מופרכות כלל. על אף הביקורות, פורטר והעונה הוא מתחיל לקיים.

עוד בנושא

גם הוא קורבן של שאקטין-א-פול: ג'בייל מגי מצא חיים חדשים בווריירס
האם מג'יק ג'ונסון יכול להציל את הלייקרס מעצמה? אסף רביץ מנתח
עדכונים חיים מכל השמועות וההעברות עד הטרייד דדליין
כספי וקאזינס הוצגו בניו אורלינס: "טרייד שיכול לשנות את ה-NBA"

עוד בוואלה!

לא התאהבתן בתינוק מיד לאחר הלידה? הכל ממש בסדר איתכן

דניאל סרנצקי
לכתבה המלאה
פתאום ההשוואות לא נראות מופרכות. טיישון פרינס (צילום: GettyImages)

ממש כמו סגנון המשחק שלו, כך גם עלייתו של פורטר למעמד של כוכב-רול-פלייר התאפיינה באיפוק מדוד וחסר ברק, עד העונה לפחות. צעד אחר צעד הוא הפך לשחקן NBA לגיטימי. עם זאת, היכולת שלו העונה לא מאפשרת לו להישאר מאחורי הקלעים. ב-55 משחקים העונה פורטר שווה 14.6 נקודות ב-33.9 דקות משחק, לצד 6.7 כדורים חוזרים. הוא מוביל את הליגה כולה באחוזים משלוש עם 46.5 אחוזי הצלחה, והנוכחות שלו כאיום גדול כל כך יוצרת סדקים בהגנות אותם חבריו מנצלים עד תום. בשנים האחרונות הליגה נשאבת לסגנון משחק מהיר ופתוח שהופך את פורטר לנכס אדיר, גם אם אפור למראה.

למעשה, הפיכתו לצלף מסוכן מחוץ לקשת החלה כבר בעונה שעברה, בערך בתקופה הזו של השנה. עד פגרת האולסטאר של 2015/16 פורטר קלע רק 31.5 אחוזים מתוך 289 השלשות שזרק במהלך הקריירה שלו כמקצוען (קצב של 3.3 זריקות מבחוץ ל-36 דקות), ואילו מאז שחזר מאותה פגרה הוא תפר 45.9 אחוזים מ-357 זריקות, כשהוא מעיף 4.6 כאלה בכל 36 דקות. עם מספרים כאלה, קשה להצדיק את העובדה שלא נקרא לייצג את וושינגטון בתחרות השלשות.

למען האמת, הזריקה שלו לא השתנתה יותר מדי בשביל להשיג את השיפור הפנטסטי שאנחנו רואים ממנו כעת, או כמו שקווין אוקונור מ-The Ringer ניסח זאת: "הקליעה שלו עכשיו מכוערת בדיוק כמו שהיתה בעונת הרוקי שלו". רק אם מוציאים זכוכית מגדלת, אפשר להבחין שמרפק ימין כבר לא כל-כך בולט החוצה, מה שמוסיף יציבות לכדור ומצמצם את כמות ההחטאות לצדדים. אבל העיקרון המנחה בהצלחה של פורטר הוא עקביות ותו לא – כל זריקה שהוא זורק זהה לקודמותיה, הקצב של הפעולות מסונכרן עד שלמות, ומשם הגוף כבר לא צריך את השכל שיגיד לו מה לעשות. פורטר סומך על הג'אמפ-שוט שלו, הביטחון העצמי החדש מגדיל את הטבעת עבורו, וכל רשרוש של הרשת מעצים את ההרגשה הזו במעגל סגור שממשיך את המומנטום. ככה נראה הקליק הזה אצל קלעי מוכשר. כשהקבוצה שלכם בוחרת איזה ניק סטאוסקאס, דיאנג'לו ראסל או באדי הילד, זה הקליק שהיא מייחלת לו.

פורח ליד הכוכבים. פורטר עם ג'ון וול (צילום: AP)

אחוז השימוש (USG) הנמוך שלו (15.5 אחוזים) מתברר כאידאלי בסגל שהקו האחורי שלו – ג'ון וול ובראדלי ביל – מוביל את ההתקפה בדומיננטיות שכזו. צמד הכוכבים הדינמי סוחב בנטל ההתקפי, וול כעושה משחק שהעולם חג סביבו, וביל בתור הסקורר האגרסיבי בעונה נפלאה. פורטר מספק לשניים מרחב לפעול, והם בתמורה מפנקים אותו בזריקות חופשיות בהתקפה הנהדרת שמנהיג מאמנם החדש, סקוטי ברוקס. כקבוצה וושינגטון מאבדת את הכדור רק ב-14 אחוזים מהפוזשנים שלהם (מקום שני בליגה). פורטר "המוגבל כדרורית" מאבד רק 6 אחוזים (!) בעצמו, והשילוב של הנתון הזה עם אחוזי הקליעה שלו הופך אותו לספק נקודות קטלני.

גם בהגנה הוא מתגלה כמהותי לתכנית המשחק, גם אם שאקיל וחבריו יתקשו להאמין. פורטר מופקד לרוב על האיום במרכזי מבין שחקני החוץ של היריבות, והוא יודע לנצל את גפיו הארוכים כדי לכסות שטח גדול ביעילות רבה. הוא נלחם בכל פוזשן ולא עוצר לרגע. הבעיות המעטות במשחקו בצד הזה נובעות מפעלתנות יתר – הוא עוזר יותר מדי, או שהוא שומר באגרסיביות שמזכה אותו בעבירות, כשיריביו מנסים לברוח ממנו דרך חסימות. על אף נחיתות יחסית במסה, פורטר מבלה לא גם מעט מזמנו כסטרץ'-4, לרוב לצד קלי אוברה שפרץ לרוטציה בעונתו השנייה. כשצמד הפורוורדים חולקים את הפרקט גם עם וול וביל, הוויזארדס מזנקים לפלוס 18.5 נקודות לכל מאה פוזשנים.

וושינגטון פתחה את העונה במאזן 8:2, ומאז היא טסה ל-13:32. הוויזארדס אפילו דילגו מעל טורונטו בדרך למקום השלישי במזרח, ואם הפלייאוף היה מתחיל עכשיו הם היו נמנעים מהקאבס עד לגמר האזורי. במהלך הטיפוס המדהים לצמרת הם קבעו את הרצף הארוך ביותר של ניצחונות באולמם הביתי, "ורייזון סנטר", עם 17 ניצחונות רצופים עד להפסד בהארכה לקליבלנד, 135:140 בשישי בפברואר. זה כנראה היה המשחק הכי טוב של העונה עד עתה, ופורטר תפר בו חמש שלשות גדולות בדרך ל-25 נקודות ב-45 דקות. בתום העונה הוא יהיה שחקן חופשי מוגבל, והכסף שיוצע לו יגרום לחוזה הרוקי שלו להיראות כמו קופת צדקה.

גם הוא לא כוכב על, ובכל זאת מקבל חוזה מקסימום. צ'נדלר פארסונס (צילום: AP)

כאמור, פורטר אמנם צמח באיטיות – מה שגרם לרבים לסמן אותו כשחקן שלא יצדיק את הבחירה הגבוהה שהושקעה בו – אך העונה הוא מתברר בתור כוכב שלישי במסווה של שחקן משלים. ערכם של שחקני כנף המתמחים בהגנה ובקליעה מבחוץ, מומחי "3-and-D" כפי שהם נקראים בלעז, מעולם לא היה גבוה כל כך, ופורטר הוא אחד הטובים בליגה מבין אלו שעונים להגדרה. אין לדעת בוודאות איזה חוזה יוצע לו, מי יציע אותו, ואם וושינגטון תבחר להשוות אם וכאשר. אבל אל תגידו שלא ידעתם – באקלים הנוכחי פורטר הוא שחקן של חוזה מקסימום. זה לא אומר שהוא המשיח, קל לטעות ולחשוב שכל שחקן על חוזה מקסימום צריך להיות אולסטאר, או לפחות "סטאר", כדי להצדיק את הכסף שלו.

ג'יילן רוז, שבעצמו עשה קריירה לא רעה כרול-פלייר-על, ודאי ציטט מישהו אחר כשאמר תחת כל עץ רענן: "אתה לא מקבל מה שמגיע לך, רק מה שיש לך את הכוח להשיג במו"מ". באנגלית זה כמובן מתגלגל טוב יותר על הלשון, אבל על זה בדיוק אנחנו מדברים. אם יש תקרה מלאכותית למה שהשחקנים הכי טובים יכולים להרוויח – יהיו יותר ויותר שחקנים שעומדים בדרישות הסף. אף אחד לא אומר שצ'אנדלר פארסונס הוא כוכב-על, גם בימים הנדירים שבהם הוא בריא, אבל היתה יותר מקבוצה אחת שתזרוק לו את המקסימום שהחוקים מאפשרים לה להציע. זה נכון גם לניק באטום (שנתן "הנחה" קלה לשארלוט) ועוד שחקנים שפורטר יכול כבר להסתכל להם בעיניים בלי להתבייש.

המקסימום שלו יעמוד על כ-128 מיליון דולר לחמש שנים. הוויזארדס יכולים גם לשחק את המשחק, בהתחשב במצבם הלא מזהיר תחת תקרת השכר, ולדרוש שיביא הצעה מקבוצה אחרת לפני שהם יושבים לדבר. אבל זה רק ידחה את הקץ ויוריד שנה מהחוזה, לא יותר. הרי היינו בסרט הזה: השוק מתייבש, אין עוד שחקנים לזרוק עליהם כסף, קבוצה עושה טובה לסוכן, או סתם מקווה שאולי בוושינגטון יתבלבלו וישכחו לשים שעון מעורר יום קודם. 48 שעות חולפות להן (בהסכם הקודם זה עוד היה 72 שעות), וגראנפלד משווה כי אין לו שום דרך אחרת להתנהל בסיטואציה הזו.


בבירה רגילים לצרות, אבל לא לצרות של עשירים. ההחלטה שיקבלו הקיץ עשויה להיות גורלית לא פחות מההחלטה להחתים את ביל בקיץ שעבר. יחד עם וול מדובר בשלישיה נפיצה שנראית נהדר על הנייר כמו גם על המגרש. פורטר יכול להיות אחד השחקנים החשובים בקונטנדרית הבאה שתצא מוושינגטון, או לחילופין הוא יכול להיות כזה במקום אחר. אם הוא לא ישבור את הקללה שרובצת על הוויזארדס, לפחות הוא ישבור את הנאחס של שאק.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully