בלוג המעקב אחרי העונה של גולדן סטייט מתפרסם פעם בשבועיים, ולאחרונה הווריירס עושים להם מנהג להפסיד את המשחק האחרון לפני הבלוג. גם כשהולכים אחורה לאורך העונה מגלים שההפסדים של סגנית האלופה מגיעים באופן די קבוע פעם בשבועיים, כשאחרי כל הפסד מגיעים תמיד ארבעה עד שמונה ניצחונות (פעם אחת, בשלב מוקדם בעונה, היה רצף של 12 ניצחונות). במילים אחרות, עוד לא קרה העונה שגולדן סטייט הפסידה משחק ולא ניצחה את ארבעת הבאים. החבורה של סטיב קר תנסה לשמור על הנתון יוצא הדופן הזה במשחקים שנותרו עד פגרת האולסטאר, כאשר ארבעת הבאים יכללו משחקי חוץ בממפיס, דנבר ואוקלהומה סיטי (במשחק הראשון של קווין דוראנט שם מאז שעבר, במשחקי הבית מול OKC הוא קלע 40 ו-39 נקודות).
קשה להאמין שהרצף הזה יישמר עד לסוף העונה, בין היתר בגלל שקר נותן יותר ויותר מנוחות לשחקנים ככל שהעונה מתקדמת. ניתן להניח שארבעת הגדולים ישחקו באופן ספורדי בשבועות האחרונים של העונה, בעיקר כל עוד יש טווח ביטחון מסן אנטוניו שבמקום השני (שבעצמה כבר עסוקה במנוחות יזומות ולא נראית נחושה לרדוף). אחד החלקים המעניינים יותר בזמן שנישאר יהיה לבחון את הצעירים שבקצה הרוטציה, שכבר מקבלים יותר דקות וימשיכו לקבל ככל שהעונה תתקדם. כרגע זאזה פאצ'וליה ודייויד ווסט, שני הסנטרים הבכירים, פצועים, מה שנותן הזדמנות לשחקנים אחרים להטביע חותם. את אחת הפעמים הבאות אקדיש להתעמקות בשחקנים שנמצאים במקומות 9-13 ברוטציה, כי מהניסיון עם סטיב קר זו לא תהיה הפתעה אם רובם יקבלו דקות גם בפלייאוף.
עוד בנושא:
באווירת פלייאוף: קליבלנד ניצחה 135:140 את וושינגטון אחרי הארכה
"זה זבל": לברון זועם בעקבות דיווח לפיו הוא מנסה להביא את כרמלו
פילדלפיה וניו אורלינס קרובות להשלים טרייד על ג'אליל אוקפור
ההפסד לסקרמנטו המשיך רצף נוסף: זה היה ההפסד הצמוד הרביעי ברציפות. שניים מההפסדים האלה היו בהארכה, בשניים האחרים היריבה קלעה סל ניצחון בשניות האחרונות. ההבדל הפעם הוא שלפני ההפסד גולדן סטייט גם ניצחה שני משחקי חוץ צמודים בשארלוט חזרה מפיגור ברבע האחרון ובפורטלנד ניצחה ללא סטף קרי. לכן הפעם קל יותר לחשוב על המשחקים הצמודים כאימון אפקטיבי ברגעים מכריעים. גם ההפסד כלל חזרה מפיגור בדקות האחרונות וההארכה, הווריירס יכולים לצאת מהמשחק בתחושה שבדקות המכריעות הם הגיעו לזריקות שהם רצו והפעם רובן לא נכנסו.
התרומה של שחקני קצה הרוטציה והיכולת לנצח משחקים צמודים הן שתיים מהתמות המרכזיות של החצי השני של העונה הרגילה. לכך ניתן להוסיף מעקב אחרי כמה נתונים סטטיסטיים היסטוריים. אלה המספרים נכון לעכשיו: יעילות התקפית של 113.8, 31.1 אסיסטים, 71 אחוז מהסלים הושגו מאסיסטים ואחוז קליעה משוקלל של 60.4. אבל אם צריך לבחור את המוטיב המרכזי של החצי השני של העונה עד כה, יש רק אפשרות אחת: הוא חזר!
השורה הסטטיסטית של סטף בשנה שעברה: 30.1 נקודות, 50.4 אחוזים מהשדה, 5.1 שלשות ב-45.4 אחוזים, 5.4 ריבאונדים, 6.7 אסיסטים על 3.3 איבודים ו-2.1 חטיפות.
השורה הסטטיסטית של סטף ב-13 משחקים מאז תחילת
2017: 29.1 נקודות, 49.7 אחוזים מהשדה, 5.3 שלשות ב-45.9 אחוזים, 4.4 ריבאונדים, 7.4 אסיסטים על 3.4 איבודים ו-1.8 חטיפות.
סטף ממש לא היה רע בחודשיים של 2016, בין היתר הוא הספיק לשבור את שיא השלשות למשחק במהלכם, אבל מתחילת השנה האזרחית החדשה הופיע סטף קרי של העונה שעברה, ההוא ששייך לדיוני העונה הרגילה האישית הגדולה אי פעם. המספרים הכמעט זהים הם רק העדות הכתובה לכך שקרי חזר להיות השחקן שאסור להחמיץ אף שנייה שלו על הפרקט כי בכל רגע יכולים לקרות דברים מדהימים. כמעט בכל משחק יש לו כמה דקות של זון, הוא חזר לפרק יריבות לבד על בסיס כמעט יומי. השיא היה במשחק בו הווריירס התעללו בקליפרס, סטף סיים את המחצית עם סם מהחצי ואת הרבע השלישי עם 17 נקודות בשלוש דקות, כולל כמה שלשות הזויות.
החצי הראשון של העונה היה שייך לקווין דוראנט, השחקן השלם ביותר בקבוצה, שהראה איך היכולות שלו באות לידי ביטוי במערכת התקפית משומנת. לאחר שבפתיחת העונה נראה היה שסטף מפנה ל-KD את הבמה ללא בעיה, הפעם זה תורו של דוראנט לזוז הצידה כדי לאפשר לזון של סטף לבוא לידי ביטוי. שיא המגמה הזו היה בסקרמנטו, כאשר דוראנט תפס את היום החלש ביותר שלו השנה ובדקות האחרונות כמעט לא נגע בכדור כשמשחק ההתקפה התבסס על הפיק נ' רול של קרי. גולדן סטייט הפסידה את המשחק וקרי החטיא את הזריקה המכריעה גם בזמן הרגיל וגם בהארכה, אבל הוא גם קלע לא מעט סלים וסידר לחברים זריקות טובות בזמן שהתפקיד של דוראנט היה בעיקר למשוך שומר שלא יכול לעזור.
לכן, מפתיע לגלות שמבחינה סטטיסטית העלייה של סטף לא פגעה כלל בדוראנט. מספרי 2017 של KD זהים כמעט לחלוטין למספרי כל העונה שלו, הוא עדיין קרוב ל-26 נקודות ב-54 אחוזים מהשדה וחמישה אסיסטים למשחק ועדיין תורם המון בריבאונד ובהגנה. דוראנט רגיל לשחק לצד פוינט גארד דומיננטי, להשיג נקודות שקטות בעקביות ולמצוא את הזמנים שלו להשתלט על כמה דקות. עם קרי שרגיל לעבוד בהתפרצויות, חלוקת התפקידים נראית טבעית יותר מחלוקת התפקידים עם ראסל ווסטברוק.
הניצחון בשארלוט הראה דרך נוספת, אולי המוצלחת ביותר מבחינת סטיב קר, בה שיתוף הפעולה בין השניים יכול לבוא לידי ביטוי. גולדן סטייט הייתה בפיגור כשנותרו חמש דקות לסיום וניצחה את המשחק בעשר הפרש, KD וסטף נכנסו במהלך הרבע הרביעי (מה שאפשר להם להיות רעננים). כל אחד מהם קלע שמונה נקודות בחמש וחצי הדקות האחרונות, כאשר כל הסלים הגיעו מתוך משחק ההתקפה, אחרי תרגילים שאפשרו להם לקבל את הכדור בעמדה נוחה. דוראנט היה השחקן הדומיננטי בדקות האלה, רוב המשחק עבר דרכו, אך נשאר לא מעט מקום גם לסטף. כך גולדן סטייט קלעה 20 נקודות בחמש וחצי דקות במשחק חוץ צמוד מול קבוצת הגנה טובה.
כאשר דוראנט הודיע על ההחלטה לחתום בגולדן סטייט, כמעט לא עלו תהיות לגבי מאבקי אגו אפשריים ובעיית היררכיה. ההנחה היתה שהאופי הנוח והקבוצתי של דוראנט וקרי יאפשר להם לעבוד ביחד. היכולת של דוראנט לתת לקרי לככב ולהמשיך לספק את המספרים שלו מדגימה מצוין למה זו היתה התחושה הראשונית.
האופי הזה שלהם נראה לפעמים נוח מדי, בעיקר כשהקבוצה זקוקה לשחקן שייקח על עצמו את המשחק, אבל אם גולדן סטייט תצליח ליצור באופן עקבי מצבי זריקה טובים מתוך התרגילים הרגילים שלה גם במאני טיים, היא לא תזדקק לפעולות אישיות הרואיות כדי לנצח משחקים. זאת דרך שהרבה יותר מתאימה לקבוצה הזו מאשר לתת לכוכבים שלה לנסות לחקות את לברון ג'יימס וקיירי אירווינג.