וושינגטון היא הקבוצה החמה ב-NBA כרגע, ובמקרה שלה אפילו לא בטוח שצריך את ההסתייגות הקבועה שמחריגה את גולדן סטייט מהדיון. לאחר פתיחת עונה מגומגמת, החבורה מהבירה ניצחה 13 מ-15 משחקים בחודש האחרון בדרך למאזן של 20:29 ששם אותה במקום הרביעי במזרח ובמקום התשיעי בליגה. היא התנתקה מהבליל שנוצר באיזור האמצע במזרח ונכנסה לדיון של מקומות 2-5, כאשר היא מנצלת תקופה חלשה של טורונטו (בעקבות ההיעדרות של דמאר דרוזן) כדי להיצמד למקום השלישי ולהרגיש גם את השני במרחק נגיעה.
השאלה בנוגע לוויזארדס היא לא איך זה קרה, אלא למה זה קרה רק עכשיו. אנחנו מחכים לפריצה של הקבוצה הזאת מאז הפלייאוף של 2014, בו היא הגיעה לסיבוב השני והציגה לראווה את הקו האחורי הקטלני של ג'ון וול ובראדלי ביל, שהיה אז שחקן שנה שנייה מבטיח במיוחד. לאחר עונה רגילה לא מרשימה, וושינגטון שוב הגיעה לסיבוב השני ב-2015, אבל בעונה שלאחר מכן פספסה את הפלייאוף. ביל סבל מפציעות ולא הצליח להתקדם, היחסים שלו עם וול לא היו טובים והקבוצה התקשתה למלא את החלל שהותירו הפורוורדים מ-2014 טרבור אריזה שעבר ליוסטון וננה שהזדקן בשנות כלב. הצלע החמישית היתה ונשארה הסנטר היעיל מרצ'ין גורטאט, אבל בתוך העשור הרביעי לחייו גם הוא התחיל להרגיש את הגיל, בעיקר בהגנה.
עוד בנושא:
גולדן סטייט חתכה את אנדרסון ורז'או, שיקגו בעקבות ג'אליל אוקפור
ארון גורדון ודיאנדרה ג'ורדן בתחרות ההטבעות, קרי לא יהיה בשלשות
מג'יק ג'ונסון חוזר ללוס אנג'לס לייקרס, ישמש כיועץ להנהלה
הפנטזיה של הוויזארדס בשנים האחרונות היתה להצליח מספיק כדי לשכנע את קווין דוראנט לעשות לברון ולחזור לעיר בה נולד, אבל פספוס הפלייאוף די חיסל את הסיכויים להביא את KD. המאמן רנדי וויטמן שילם את המחיר, ובמקומו וושינגטון הביאה דמות מעט פחות נוצצת מאוקלהומה סיטי: המאמן סקוט ברוקס. את רוב הכסף הפנוי ממה שהיה אמור להיות הקיץ של דוראנט ההנהלה נתנה, בצעד די תמוה, לסנטר הסולידי יאן מהינמי, שמאז התברר שיש לו בעיות ברכיים שגרמו לו לשחק משחק אחד בלבד העונה. לכן, השינוי המשמעותי היחיד ביחס לעונה שעברה הוא האיש על הקווים.
ברוקס לא קיבל יותר מדי קרדיט על ההצלחה עם קבוצה שכללה שניים מהשחקנים הטובים בעולם, הוא הרוויח את הביקורת על ניהול משחקים וקושי ביצירת שיטה התקפית שלא תתבסס רק על הכישרון של KD וראסל. אבל לברוקס כן מגיע קרדיט על פיתוח צעירים שבתקופתו למדו למקסם את היכולות שלהם. תוך מספר חודשים בוושינגטון ניתן כבר לטעון שהוא עושה זאת שוב. ארבעה משחקני החמישייה נמצאים בעיצומה של העונה הטובה בקריירה שלהם, וגם הצעיר המבטיח ביותר על הספסל מתקדם מהר מהצפוי. תשובה ראשונה לשאלה למה דווקא עכשיו היא שעכשיו יש לוויזארדס מאמן של שחקנים, שיצר חבורה מגובשת ומאוזנת מתנאי פתיחה חברתיים ומנטליים לא אידיאליים.
ברמה האישית, ניתן היה לזהות מגמות חיוביות עוד לפני הפריצה של חמישה עשר המשחקים האחרונים. וול שדרג את הקליעה מחצי מרחק, מגיע יותר מתמיד לטבעת ושיפר את הסיומת בצבע, מה שהופך אותו לעוד פחות עציר. לאחר שלא עבר את רף 20 הנקודות בעונה עד עכשיו, העונה הוא עומד על 23 נקודות לצד 10.3 אסיסטים סטנדרטיים, וקולע אותן באחוז הגבוה בקריירה (46 אחוזים מהשדה). ביל סוף סוף נשאר בריא וסוף סוף משחזר לאורך זמן את היכולת של פלייאוף 2014. הוא המיר זריקות מחצי מרחק בשלשות וכניסות לצבע, הוא ניזון מהדומיננטיות של וול ויודע ליצור מצבים בעצמו כשצריך. אוטו פורטר ממשיך בשיפור העקבי שלו והפך לסמול פורוורד שלם ואיכותי. הוא קולע שתי שלשות למשחק ב-46 אחוזים (האחוז הגבוה בליגה) בדרך ל-14.2 נקודות ב-53.3 אחוזים מהשדה, כשמוסיפים לכך רק 0.7 איבודים ב-34 דקות והגנה מצוינת מקבלים שחקן יעיל ברמה יוצאת דופן.
מי שביצע את קפיצת המדרגה המשמעותית ביותר ב-15 המשחקים האחרונים הוא הפאוור פורוורד מרקיף מוריס. השחקן הבעייתי שפיניקס שמחה להיפטר ממנו התקשה להשתלב גם בוושינגטון. בעונה שעברה הוא נע בין החמישייה לספסל ואת העונה הנוכחית פתח עם המספרים הבינוניים ואחוזי הקליעה הגרועים המוכרים שלו. אבל בחודש האחרון הוא שחקן אחר: עובד בשני הצדדים, יודע את מקומו בהיררכיה, קולע את הזריקות שלו. המספרים שלו בתקופה הזו הם של 17.5 נקודות ב-47.1 אחוזים מהשדה, 1.5 שלשות ב-40.4 אחוזים, 9.1 ריבאונדים ו-2.3 אסיסטים.
ב-15 המשחקים האלה וושינגטון מדורגת רביעית גם ביעילות התקפית וגם בהגנתית, כאשר לפני כן הייתה מדורגת במקום ה-14 וה-21 בהתאמה. מה קרה? התשובה הפשוטה היא שהוויזארדס התחילו לקלוע ולגרום ליריבות להחטיא. ביל קולע במעל לחמישים אחוזים מהשדה, פורטר משתולל עם 2.7 שלשות ב-51.9 אחוזים. ביחד זה יוצא 49.6 אחוזים מהשדה ו-10.3 שלשות ב-40.4 אחוזים.
בהגנה השינוי באחוזי השלשות קיצוני יותר. מאחת הקבוצות החלשות בליגה בתחום וושינגטון הפכה לאחת הטובות, כשהיריבות צנחו מ-37.6 אחוזים מחוץ לקשת ל-32.5. קשה להסביר מה גרם לשינוי קיצוני כל כך בגישה שלהם, אבל וול וביל פשוט התחילו לשמור כמו שהם מסוגלים. הגנת הפיק נ' רול של הוויזארדס מתבססת על היכולת שלהם לעבור חסימות ולהקשות על הזריקות של מובילי הכדור, גורטאט יורד אחורה אבל לא יותר מדי, הוא ממוקם טוב כדי למנוע גם חדירה וגם מסירה. הסנטר הפולני מתקשה השנה באיזור הטבעת, נתוני ההגנה שלו בצבע הם מהחלשים בליגה, אבל הנוכחות שלו יעילה באיזורים מעט רחוקים יותר.
לכל אורך העונה החמישייה של וושינגטון היתה אחת הטובות בליגה, היא מדורגת שלישית בהפרש ל-100 פוזשנים מבין החמישיות ששיחקו לפחות 200 דקות השנה, רק החמישיות של גולדן סטייט והקליפרס ז"ל יעילות יותר. מאז השדרוג של מרקיף החמישייה קטלנית עוד יותר. הכוח של החבורה הזו הוא בכך שכל אחד מהם נראה כמו האבטיפוס של העמדה שלו. חלוקת התפקידים ברורה, ההיררכיה מובנת וכל אחד עושה בדיוק מה שנדרש ממנו.
הבעיה של וושינגטון נמצאת בספסל, שמדורג במקום האחרון בליגה ברוב המדדים ושני מהסוף (למינסוטה) בממוצע נקודות עם 23.6 למשחק. מהינמי היה אמור להיות השחקן המרכזי על הספסל, אבל גם הוא בעיקר סנטר הגנתי. אך יש על הספסל נקודת אור משמעותית, בדמות שחקן השנה השנייה קלי אוברה. מדובר בשחקן כנף אתלטי, עם פוטנציאל גבוה בשני הצדדים, ובשבועות האחרונים הוא מראה יותר ויותר ניצוצות. ברוקס גיבש רוטציה בה הוא מוציא את מרקיף מוקדם כדי שיחגוג מול המחליפים בהמשך ועובר להרכב נמוך בו אוברה ופורטר הם הפורוורדים. ההרכב הזה עם אוברה במקום מרקיף הוא אחד הקטלניים בליגה, הוא כותש יריבות בפער של כמעט 30 נקודות ל-100 פוזשנים, ככל שהעונה מתקדמת ברוקס מריץ אותו יותר. קבוצה שרוצה להתקדם בפלייאוף זקוקה להרכב נמוך שעובד טוב, לוושינגטון יש אחד כזה.
פרט לאוברה, ניתן לציין את ג'ייסון סמית', שעושה עבודה מתקבלת על הדעת כסנטר מחליף עד שמהינמי, שאמור להתחיל לשחק החודש, יתפוס את מקומו. עמדות הגארד הן הבעייתיות. טריי ברק שאכזב ביוטה ממשיך לאכזב גם כאן ונראה לא שייך לרמה של NBA. הצ'כי תומאש סטוראנסקי, שהגיע בקיץ מברצלונה, הוא שחקן עם פוטנציאל מעניין, אבל מאוד לא יציב עדיין. בתמונה הגדולה, חולשת הספסל לא אמורה להיות מאוד בעייתית לקראת הפלייאוף. גם כי בפוסט סיזן שחקני החמישייה משחקים יותר, וגם כי עם אוברה ומהינמי הוויזארדס נמצאים במרחק גארד סקורר מהסוג שלא מאוד קשה להשיג בדדליין מרוטציה של שמונה שחקנים שלא צריך יותר מהם בפלייאוף.
אוברה הוא לא רק מחליף בכיר כיום, הוא גם האקס פקטור לשנתיים הבאות. בהנחה שוושינגטון תשאיר בקיץ את פורטר, שיהפוך לשחקן חופשי מוגבל ויקבל חוזה עצום, לא תהיה לה אפשרות להתחזק בשחקנים משמעותיים. כל שחקני הרוטציה פרט לפורטר חתומים לפחות לשנתיים נוספות, מה שיאפשר לקבוצה להמשיך לרוץ ביחד ולהתגבש, כולם גם צעירים פרט לשני הסנטרים שאמורים לחלק בינהם 48 דקות יעילות.
שאלת המפתח לשנים הבאות היא האם ההרכב הזה מספיק טוב ליותר ממאבק על מקומות 2-5 וסיבוב שני, האם מתחבאת בוושינגטון קונטנדרית. אם אוברה יתפתח לשחקן בקליבר של שחקני החמישייה, לא יהיה מופרך לטעון שהוויזארדס יהיו במרחק שני ותיקים מדויקים מלהתחרות עם בוסטון על תואר הקבוצה שנמצאת בעמדת הזינוק הטובה יותר במזרח לרגע בו לברון יתחיל לדעוך באמת.
אבל קודם כל הם יצטרכו להוכיח שהם מסוגלים לשמור על יציבות ולהישאר בריאים. ביום שני קליבלנד תגיע לעיר למבחן מעניין, בסוף החודש (לאחר הדדליין, בו יתברר אם ההנהלה מצאה את הגארד החסר) תגיע גולדן סטייט ולאחר מכן יהיו שני מפגשים מול טורונטו. בעוד חודש מהיום נדע טוב יותר עד כמה ברצינות כדאי לקחת את וושינגטון כבר העונה.