הראשון בבידור: דירוג MVP מחצית העונה ב-NBA, מקומות 1-10

דירוג ה-MVP של אמצע העונה ב-NBA ממשיך עם עשרת הגדולים. תזכורת זריזה: שמות כמו קיירי אירווינג, דמאר דרוזן, כריס פול, אייזאה תומאס וסטף קרי נשארו מחוץ לעשירייה, מה שהופך את העונה של כל מי שכן נכנס למיוחדת ואיכותית במיוחד.

עוד בנושא:

אייזאה תומאס, סטף קרי ודמאר דרוזן: חלק א' של הדירוג, מקומות 11-30
המחסום הפסיכולוגי נפרץ: 91:126 אדיר לגולדן סטייט על קליבלנד
הטראש טוק בין לברון לגרין נמשך, קר מאשים את ג'יימס בהתחזות
דיווח: כרמלו אנתוני מתוסכל ורוצה לעבור לקליבלנד או לקליפרס

מספרים בולטים: 24.9 נקודות, 6.8 ריבאונדים, 4.6 אסיסטים, 1.8 חטיפות, 9.5 זריקות מקו העונשין ב-86.6 אחוזים

רבים מהשחקנים בטופ 10 הם גם שחקני ההתקפה וגם שחקני ההגנה החשובים ביותר בקבוצה שלהם. גם באטלר שייך לז'אנר היעיל במיוחד של שחקני הכנף שעושים הכל בשני הצדדים. שיקגו פתחה את העונה חזק, אבל עם הזמן הבעיות המבניות של הסגל המוזר החלו לצוף. הבולס קולעים הכי מעט שלשות בליגה (6.4 למשחק) בפער משמעותי וקולעים אותן גם באחוז הנמוך ביותר. רייג'ון רונדו הוא פיצוץ שחיכה לקרות ועכשיו הוא כבר עולה מהספסל והמעמד שלו לא ברור. באטלר מתעלה מעל כל זה ובשבועות האחרונים משאיר את שיקגו כמעט לבד בתמונת הפלייאוף עם סדרה של הצגות גדולות במשחקים קשים. היכולת שלו להגיע לקו העונשין היא ברמה של הסקוררים הבכירים בליגה, יכולת המסירה שלו ממשיכה להרשים והוא אפילו קולע שלשות באחוזים סבירים. ולצד כל זה, הוא עושה עבודה מצוינת מול שחקן החוץ המוביל של היריבה.

מספרים בולטים: 19.4 נקודות, 6.1 ריבאונדים, 4.2 אסיסטים, 1.4 חסימות

בעולם בו שחקני פנים כבדים הופכים למוקצים, איש אחד נלחם כדי לשנות הכל. מארק גאסול הוא אנומליה ב-NBA כיום, קודם כל ביכולת שלו להיות העוגן ההגנתי של אחת מקבוצות ההגנה הטובות בליגה. הסנטר הספרדי דואג תמיד לחשוב מהר יותר מהשחקנים שמולו וכך להתגבר על היתרון האתלטי שלהם. המספרים של גאסול רחוקים מלהסביר את המשמעות שלו עבור ממפיס. הוא ההתקפה וההגנה של הקבוצה, הוא הלב והראש שלה. ממפיס לא הייתה אמורה להיות אחת מהקבוצות שמעשית כבר הבטיחה מקום בפלייאוף, היא עוברת עונה רוויית פציעות והיעדרויות של כל שחקן משמעותי מסביב למארק. למשך תקופה ארוכה הרוטציה שלה כללה את אחד האחים האריסון, אחד האחים בולדווין וכל מיני אנשים בשם טרוי, ועדיין מצאה דרך לנצח. הגדולות מפחדות ממנה, היא נהדרת במאני טיים. ועל הכל מנצח הסנטר הנפלא.

מספרים בולטים: 29.3 נקודות, 12.3 ריבאונדים, 1.4 חטיפות, 2.5 חסימות, 9.6 זריקות מקו העונשין

אחרי עונה של נסיגה ביכולת, דייויס חוזר להיראות כמו הדבר הגדול הבא, רק שבינתיים הוא כבר רק אחד הדברים הגדולים הבאים. השורה הסטטיסטית שלו חזרה להיות מרהיבה, הוא שכלל את היכולת שלו להשיג נקודות ומחזיק לבד את ההגנה של ניו אורלינס. יש לא מעט ימים בהם הוא מנצח לבד קבוצות. הבעיה היא שברוב הימים האחרים הוא מפסיד. אנו כבר באמצע השנה החמישית של עידן דייויס, והנהלת הפליקנס עדיין לא הצליחה לבנות סביבו סגל מתקבל על הדעת. ג'רו הולידיי וטייריק אוונס פתחו עונה נוספת בחוץ, ומבין כל שאר השחקנים לא בטוח שיש אחד שמסוגל להיות שחקן רוטציה בקבוצת פלייאוף. קשה להאשים את דייויס בכך שהקבוצה שלו מדורגת במקום ה-23 בליגה מבחינת מאזן, מה שכן ניתן לתהות לגביו זו התחושה שהוא עדיין לא מרגיש לגמרי נוח כסנטר שמוקף בארבעה שחקני חוץ, וכיום זו הדרך הנכונה ביותר להשתמש בשחקנים מסוגו.

מספרים בולטים: 22.2 נקודות, 5 ריבאונדים, 7.2 אסיסטים, 1.6 חטיפות, 48 אחוזים מהשדה, 3.3 שלשות ב-44 אחוזים

כנראה השחקן הכי אנדרייטד בליגה, אולי בגלל שהוא לא הסקורר המוביל בקבוצה שלה. דמאר דרוזן דואג לנקודות, לאורי לכל השאר. הוא היה אחד מ-15 השחקנים הטובים בליגה גם לפני כן, והעונה ביצע קפיצת מדרגה עצומה. הוא לא התקרב לאחוזי השדה והשלוש שלו העונה בשום שלב בקריירה וכשמחברים את האחוזים החדשים לניהול המשחק, להגנה ולמנהיגות מקבלים את השחקן שמוביל את טורונטו למקום החמישי בליגה. לאורי מוביל לא רק את החמישייה הראשונה שהולכת ומשתפרת, אלא גם את חמישיית לאורי והמחליפים שגם העונה היא אחת היעילות בליגה (חמישית מבחינת יעילות מבין כל החמישיות ששיחקו לפחות 100 דקות) ומחסלת משחקים בתחילת הרבע השני והרביעי.

מספרים בולטים: 23.4 נקודות, 8.6 ריבאונדים, 5.6 אסיסטים, 1.8 חטיפות, 2.1 חסימות, 53.5 אחוזים מהשדה

חד קרן, קרא לו ביל סימונס, וקשה לחשוב על תיאור אחר לשחקן שמוביל את הקבוצה שלו בנקודות, ריבאונדים, אסיסטים, חטיפות, חסימות, אחוזי שדה והליכות לקו העונשין. ככל שהזמן עובר יאניס מבין טוב יותר איך להשתמש בנתונים יוצאי הדופן שלו גם בהתקפה וגם בהגנה, כאשר בהתקפה זה אומר בעיקר להגיע לטבעת מתי שמתחשק לו. מה שמפחיד זה שעדיין מדובר בפרויקט בהתהוות של שחקן שלפני חודש חגג 22 ולפני שנה עוד נחשב לתעלומה. אם הוא יפתח קליעה סבירה מבחוץ וימשיך לחדד את החושים כמנהל משחק וכעוגן הגנתי, לא ברור מה הגבול של הפרויקט הזה. יאניס מוביל את מילווקי למקום טוב באמצע המזרח, וניתן רק לדמיין כמה טובה היא הייתה אלמלא הפציעה של קריס מידלטון המצוין, שחקן שאין שום דבר שמתקרב להחליף אותו בסגל הנוכחי. הרביעייה ברוגדון-מידלטון-יאניס-ג'בארי, אצל מאמן יצירתי כמו ג'ייסון קיד, נותנת סיבה נהדרת לחכות לשנים הבאות.

מספרים בולטים: 25.8 נקודות, 8.6 רביאונדים, 4.7 אסיסטים, 1.7 חסימות, 53.7 אחוזים מהשדה, אחוז קליעה משוקלל של 65 (נדיר לשחקן חוץ)

הקרדיט בגולדן סטייט מתחלק בין ארבעה, לכן לקבוצה שנמצאת בקצב של 70 ניצחונות אין נציג בין ארבעת המועמדים המובהקים ל-MVP. חצי העונה הראשונה של דוראנט בגולדן סטייט עמדה לחלוטין בציפיות הגבוהות ממנו. הוא השתלב בקלילות בשיטה, הוא לוקח מה שנותנים, משתלט על דקות מסוימות, מאוד תורם להגנה שברגע הנתון הזה מדורגת ראשונה בליגה, מספק מספרי יעילות נדירים ונעלם במאני טיים. המבחן האמיתי של דוראנט ושל גולדן סטייט יהיה בפלייאוף, עד אז נוכל להמשיך ליהנות משחקן גדול בקבוצה גדולה.

מספרים בולטים: 30.7 נקודות, 10.5, ריבאונדים, 10.3 אסיסטים. יש עוד, אבל למי אכפת?

איך אפשר להיות רביעי עם ממוצע טריפל דאבל? זה מוביל לשאלה של איך מעריכים ובוחרים MVP. זה לא מקרה שהתואר הזה הולך תמיד לשחקן מאחת הקבוצות הטובות בליגה, יש הבדל בין להפוך קבוצה גרועה לבינונית לבין להפוך קבוצה טובה למצוינת. ווסטברוק נותן עונה אישית של פעם ב-50 שנה, אבל לוקח את OKC פחות או יותר למקום הצפוי שלה באיזור מקומות 5-7 במערב. הסגל של הת'אנדר לא עמוק וצעיר מאוד, אבל כולל כמה שחקנים שהיו נהדרים בפלייאוף האחרון וכישרון גדול כמו ויקטור אולדיפו. זה צוות מסייע סביר לסופרסטאר דומיננטי. כל זה לא בא כדי להקטין מההישג של ראסל: הוא תופעה חד פעמית, המשמעות שלו ל-OKC עצומה וכפי שכתבתי בעבר, ממוצע של טריפל דאבל כיום הרבה יותר קשה להשיג ביחס לתקופה בה זה קרה. אם לא היו עונות יוצאות דופן של שחקנים בקבוצות הטובות בליגה הוא היה יכול לזכות ב-MVP, הוא עדיין יכול ואני בטוח שרבים יבחרו בו.

מספרים בולטים: 25.6 נקודות, 7.8 ריבאונדים, 8.1 אסיסטים, 51.2 אחוזים מהשדה

רבים אחרים יבחרו בלברון, פשוט כי הוא השחקן הטוב בעולם. העונה לברון מקל יותר על הבחירה בו, הוא נראה פחות בקרוז קונטרול, הוא מצא מחדש את היד מבחוץ (1.8 שלשות ב-37.5 אחוזים) וגם הוא הכי קרוב לממוצע טריפל דאבל שהוא היה בכל הקריירה. אבל זאת לא הסיבה שלברון הוא מועמד חזק מאוד ל-MVP גם כשברור שהוא שומר את השיא לפלייאוף, הסיבה היא שכמעט בכל משחק של קליבלנד יש את הרגעים בהם הוא מזכיר שהוא השחקן הטוב בעולם, שאף אחד לא מתקרב לשליטה שלו בכל האספקטים של המשחק. הוא חושב ומבצע כל כך מהר וכל כך מדויק וניכר שהעונה הוא גם נהנה מכל רגע. השבוע האחרון החליש את הקייס שלו למקום או שניים גבוה יותר.

מספרים בולטים: 24.6 נקודות, 5.7 ריבאונדים, 3.1 אסיסטים, 1.9 חטיפות, 48.2 אחוזים מהשדה, 2.1 שלשות ב-41.1 אחוזים, 7.1 הליכות לקו ב-90.7 אחוזים, 1.8 איבודים

כל עונה אנו מופתעים לגלות שיש לקאווי עוד לאן להתקדם. כל עונה אנו מופתעים מכך שסן אנטוניו ממשיכה לנצח למרות שהכוכבים שלה מפעם פורשים או דועכים והרוטציה שלה עמוסה בשמות אלמוניים. קאווי הוא סופרסטאר מסוג אחר, לעומת שלושת השחקנים האחרים בארבעת הגדולים הוא לא שחקן שההתקפה נבנית סביבו, שהכל עובר דרכו. הוא סוג של מוציא לפועל משוכלל, ששובר שיאים של יעילות. בזמן שחבריו לרביעייה מאבדים יותר מ-4 ו-5 כדורים למשחק ולוקחים גם לא מעט זריקות לא נכונות, קאווי כמעט לא טועה. הוא בקושי מאבד, ולמרות שהתמקצע בחצי מרחק הוא קולע שלשות באחוזים מצוינים ומרבה להגיע לצבע ולסחוט עבירות. אה, והוא גם נמצא בליגה משלו בכל הקשור להגנה אישית ומאמלל את הכוכב של היריבה על בסיס יומי. אני כמעט מצטער שיש מישהו שמגיע לו קצת יותר.

מספרים בולטים: 28.4 נקודות, 8.2 ריבאונדים, 11.7 אסיסטים, 3.1 שלשות, 10.5 זריקות מקו העונשין

אני לא חושב שמעולם נבנתה קבוצה טובה כל כך סביב שחקן בודד כפי שיוסטון בנויה סביב הארדן. על רוב שחקני הרוטציה שסביבו קשה לדעת אם הם יודעים לכדרר, הם לא נדרשים לעשות את זה. למרות זאת, ליוסטון יש את ההתקפה השלישית הכי טובה בליגה ואת המאזן השלישי בטיבו בליגה, היא בקצב של יותר מ-60 ניצחונות, משהו שאף אחד לא חזה בפתיחת העונה. הארדן הוא מכונת העונה הרגילה האולטימטיבית, והעונה יש קבוצה שמביאה את הניצול שלו לשלמות. יוסטון בשיאה היא אידאה אפלטונית שקיבלה חיים, מה שדריל מורי מדמיין כבר שנים, והארדן הוא מי שמאפשר את זה. היכולת שלו לקרוא את ההגנה ולמסור לשחקן על קו השלוש בדיוק במאית השנייה הנכונה היא בסטנדרטים של לברון, הוא מפרק הגנות התקפה אחרי התקפה בשיטתיות למרות שכולם יודעים מה הוא הולך לעשות ומה האפשרויות שלו. אם יוסטון תמשיך לנצח בקצב הזה, זו תוכל להיות עונת MVP מרשימה גם בקנה מידה היסטורי.