אנו קרובים לנקודת האמצע של עונת ה-NBA, חלק מהקבוצות כבר הגיעו ל-41 משחקים והשאר מתקרבות. השבוע הקרוב יוקדש לסיכומי אמצע. זו הייתה חצי עונה שעמדה בסימן פריחה התקפית שסחפה את רוב הליגה, עם דגש מיוחד על הצגות אישיות. כמות יוצאת דופן של עונות שיא אישיות הפכה את מירוץ ה-MVP לצפוף ולעמוס ביותר שאני זוכר. לא רק בצמרת, גם מקום בטופ 10 ואפילו בטופ 20 מסובך במיוחד להשיג השנה. כל כך הרבה שחקנים ראויים להערכה על חצי העונה הזו, שקשה לי להאמין שיהיו שני אנשים שיסכימו על דירוג.
עומס השחקנים הראויים כל כך גדול, שכתבת ה-MVP תתחלק לשני חלקים: היום מקומות 30-11, בהמשך השבוע עשרת הגדולים. וגם עם 30 מקומות נאלצתי לבצע וויתורים כואבים. בלייק גריפין, למשל, נשאר בחוץ מאחר שהחמיץ יותר משליש מהמשחקים. גם בראדלי ביל נשאר בחוץ למרות עונת שיא של 22.5 נקודות למשחק, הוא מצטרף ביציע אל אוסף מפלצות הצבע: אנדרה דראמונד, דיאנדרה ג'ורדן, חסן וויטסייד, רודי גובר ודוויט הווארד במיני קאמבק. אלו אזכורי הכבוד המרכזיים, ונעבור לדירוג עצמו.
עוד בנושא:
הלילה: סל ניצחון לאייזיאה תומאס, קליבלנד חזרה לעניינים
תומאס "ביטל" את המהלך של סטיבנס וניצח את ההוקס
קליי תומפסון על ההקנטות של שחקני קליבלנד: "ילדותי ולא מכובד"
"נראה שעומרי כספי מנסה לעשות יותר מדי כשהוא סוף סוף משחק"
ההצבעות לאולסטאר ה-NBA: זאזה פאצ'וליה שומר על מקומו בצמרת
30. כרמלו אנתוני (הניקס): לפני שלושה שבועות הוא היה מדורג גבוה יותר ואולי גם קריסטאפס פורזינגיס היה נכנס לרשימה, אבל 9 הפסדים ב-11 משחקים האחרונים החזירו את הניקס למקומם הטבעי. זו עדיין קבוצה שנאבקת על מקום בפלייאוף ועדיין הקבוצה של כרמלו, שעם 22.1 נקודות למשחק נמצא בדרך הבטוחה לסגור 14 עונות בליגה עם יותר מ-20 נקודות למשחק בכולן.
29. סי ג'יי מקולום (פורטלנד): די בשקט, מקולום הוא השחקן הקרוב ביותר העונה ל-50/40/90 באחוזים, בזכות 23.7 נקודות למשחק ב-48.5 אחוזים מהשדה (בשלשות ובעונשין הוא מעל לרף). השילוב שלו עם דמיאן לילארד יוצר בעיות בהגנה וסימני שאלה, שבשבועות האחרונים ניתן לצרף להם את התהייה אם מקולום הוא כבר לא שחקן שצריך לבנות סביבו קבוצה בעצמו.
28. למרקוס אולדריג' (סן אנטוניו): מפתיע שצריך להתאמץ כדי להכניס לרשימה שני שחקנים מהקבוצה עם המאזן השני בליגה. גם השנה הספרס מנצחים יותר מהצפוי, גם השנה למרקוס מקריב מספרים אישיים כדי להיות חלק מהשיטה. בשבועות האחרונים הוא נכנס יותר לעניינים, והוא לא מקבל מספיק קרדיט על התרומה שלו לאחת משלוש ההגנות הטובות בליגה.
27. אל הורפורד (בוסטון): עוד שחקן שמתמקד בלהפוך את הקבוצה שלו ליותר טובה. באופן מפתיע, ההגנה של הסלטיקס נחלשה העונה, אבל ההתקפה הרבה יותר טובה, לא מעט תודות לסנטר החכם שלה, שמוסר 4.9 אסיסטים למשחק. המשימה שלו לחצי השני היא לשדרג את ההגנה.
26. קארל אנתוני טאונס (מינסוטה): המספרים האישיים הם של סופרסטאר: 21.7 נקודות, 11.8 ריבאונדים ו-3 אסיסטים למשחק, ההצלחה הקבוצתית עוד לא. מאזן הניצחונות של מינסוטה קצת משקר לרעה, במדד של הפרש נקודות היא מדורגת שמינית במערב. עוד קצת ניסיון ויכולת לסגור משחקים טוב, וטאונס יוביל קבוצה לפלייאוף.
25. קווין לאב (קליבלנד): אחת הבשורות החשובות ביותר עבור האלופה היא שלאב נראה יותר כמו הגרסא שלו ממינסוטה מאשר השנתיים הקודמות. הוא אגרסיבי, משחק עם ביטחון, משתמש באיכויות ההתקפיות המגוונות שלו ולומד להסתדר בהגנה הקבוצתית. זה נראה הרבה יותר כמו שלושת הגדולים העונה.
23+24. קליי תומפסון ודריימונד גרין (גולדן סטייט): נשארים בגזרת כוכבי המשנה של הגדולות. קליי פחות יציב מהעונה שעברה, דריי לקח צעד אחורה בהתקפה, אבל עדיין מדובר בצמד שחקנים שלמים ומגוונים שמתאימים כמו כפפה לריקוד המכונה של הווריירס. הראשון קלע העונה 60 נקודות ב-29 דקות, השני סיפק כמה מהלכי הגנה גדולים במאני טיים.
22. פול ג'ורג' (אינדיאנה): מתחיל להיות קשה. עונה סטנדרטית של פול ג'ורג' אמורה להספיק בקלות למקום טוב בטופ 20, אבל לא הפעם. הוא עדיין שחקן ההתקפה ושחקן ההגנה הטוב ביותר בקבוצה שכרגע נמצאת בפלייאוף, אבל הציפיות מאינדיאנה העונה היו גבוהות יותר. מוזר לראות את ג'ורג' בקבוצה רכה כל כך.
21. דמיאן לילארד (פורטלנד): עוד שחקן שברמה האישית עושה את העבודה בגדול (26.1 נקודות ו-6.2 אסיסטים למשחק) אבל מנהיג קבוצה שלא מצליחה כפי שציפינו. ללילארד יש חלק מרכזי בחולשת ההגנה של הבלייזרס, שנראתה טוב יותר כשהוא החמיץ כמה משחקים לאחרונה. אבל התקפית הוא אחד הפוינט גארדים הבכירים בליגה שעמוסה בכאלה.
20. פול מילסאפ (אטלנטה): היה אמור להיות המלפפון הלוהט של הדדליין, אבל רצף ניצחונות של אטלנטה הלא יציבה העלה אותה למקום הרביעי במזרח, לא בדיוק מצב בו מוותרים על עונה. ההוקס הפסידו את שלושת המשחקים בהם מילסאפ לא שיחק, איתו הם עומדים על 13:22. אחוזי השדה של מילסאפ צנחו העונה, פרט לכך הוא שומר על יכולות האול-אראונד שלו.
19. קיירי אירווינג (קליבלנד): כבר ציינתי שמטורף כמה עומק יש העונה? אם זה היה דירוג השחקנים הטובים בעולם קיירי היה מדורג הרבה יותר גבוה, בדירוג ה-MVP של חצי עונה אי אפשר להתעלם מחוסר היציבות שלו, בעיקר ביחס לשחקנים שבאים לעבוד כל ערב וסוחבים קבוצות פחות מוכשרות. הוא עדיין מספק 23.8 נקודות ו-5.7 אסיסטים למשחק, הוא משתלט על המאני טיים והתיאום שלו עם לברון ג'יימס יוצר כמה רגעים מרהיבים כל משחק.
18. קמבה ווקר (שארלוט): דוגמא נהדרת לשחקן שבא לעבוד כל משחק. קמבה ממשיך להשתפר, ותוך שנתיים ביצע זינוק בנקודות (מ-17.3 ל-23.1), אחוזי שדה (מ-38.5 ל-46.8) ואחוזי שלוש (מ-30.4 ל-42.1). הוא ממשיך להנהיג קבוצה שלוקחת מה שנותנים לה ומנצחת יותר מכפי שהכשרון שלה היה אמור לאפשר לה.
17. גורדון הייוורד (יוטה): עוד שחקן שהולך ומשתפר והעונה כבר מוביל קבוצה חזקה לפלייאוף. אף אחד לא היה מאשים את יוטה אם הייתה מתקשה בעקבות פציעות מתמשכות של ג'ורג' היל ודרק פייבורס, אבל הייוורד מתעקש שזה לא יקרה. יוטה נמצאת במאבק על מקומות 5-7 במערב והולכת להיות קבוצה שאף אחת מהגדולות לא תרצה להיתקל בה בסיבוב הראשון, הרבה בזכות הכוכב והמנהיג שלה.
16. ג'ון וול (וושינגטון): זאת העונה הטובה בקריירה של וול, עם שיאי קריירה בנקודות (22.8), אחוזי שדה (45.8), אחוזי עונשין (81.9), אסיסטים (10.3), חטיפות (2.3) וגם איבודים (4.4). הוא אחד משלושה שחקנים שצפויים להצטרף העונה לרשימה היוקרתית של שחקנים עם עונה של 20 נקודות ו-10 אסיסטים למשחק. הוא מנהיג את אחת החמישיות הטובות בליגה בקבוצה שנופלת בעיקר בגלל הספסל הדליל. ואפילו זה לא מספיק כדי להפוך אותו לשחקן הבכיר מהמחזור שלו בקנטאקי.
15. דמרקוס קאזינס (סקרמנטו): התואר הזה הולך לקאזינס, גם הוא בעונת שיא בה הוא קולע 28 נקודות למשחק ומוסיף 10.1 ריבאונדים, קולע 1.8 שלשות ב-38.4 אחוזים ומספק יחס אסיסטים/איבודים חיובי לראשונה בקריירה. סקרמנטו עדיין לא קבוצה טובה, אבל נמצאת חזק במאבק על המקום השמיני במערב כי יש כרגע רק שבע קבוצות טובות בקונפרנס. בכל מקרה, כל עונה שעוברת ברור יותר שחוסר התפקוד של הקינגס קשור לדרגים גבוהים יותר מהסופרסטאר שלהם.
14. דמאר דרוזן (טורונטו): פתיחת העונה המטורפת נרגעה בהמשך, עד שבשבוע האחרון דרוזן שוב נראה בלתי עציר לחלוטין. הכל ביחד הצטבר ל-28.2 נקודות למשחק ב-47.4 אחוזים לשוטינג גארד עם סגנון הרטרו שמתמחה בעלייה לקליעה מכדרור מחצי מרחק. דרוזן הוא היחיד מבין 25 הקלעים המובילים בליגה שלא קולע לפחות חצי שלשה למשחק, ומדובר בגארד. הוא אחת משתי הסיבות המרכזיות לכך שטורונטו היא אחת הקבוצות הטובות ב-NBA גם העונה.
13. סטף קרי (גולדן סטייט): נכנסנו רשמית לאיזור ה-'הזוי לגמרי שהוא לא בעשירייה'. ה-MVP המכהן לקח צעד אחורה העונה, אבל המספרים הנוכחיים לא עד כדי כך שונים ממספרי קמפיין ה-MVP של לפני שנתיים. הוא עדיין קולע שלשות שאף אחד אחר לא יכול, עדיין מבצע כמה מהלכים מלהיבים כל משחק ועדיין שחקן שלא ניתן להסיר ממנו את המבט. אבל השנה יש כל כך הרבה שחקנים שמגיע להם לא פחות, שאיכשהו הוא נשאר אפילו מחוץ לטופ 10.
12. כריס פול (הקליפרס): עוד עונה מצוינת לאוסף של כריס פול. בדרך כלל זה מספיק לדירוג גבוה יותר. השליטה המוחלטת שלו במשחק ממשיכה להרשים גם אחרי שראינו אותו עושה זאת למשך עשור, הסגנון שלו מזדקן יפה ומאפשר לו להמשיך להדגים איך נראה רכז מושלם גם כשהגוף חורק מדי פעם. בהצלחה בפלייאוף.
11. אייזאה תומאס (בוסטון): השחקן שהיה הכי קשה להשאיר מחוץ לעשירייה, שהכי רציתי למצוא דרך להכניס לשם, גם בגלל שהוא לוהט לגמרי לאחרונה. אייזאה משכלל את הדרכים שלו להשתחל לטבעת והפך את העלייה הפתאומית לשלשה לנשק קטלני במיוחד. הוא השתחל גם לרשימת חמשת הקלעים המובילים בליגה עם 28.2 נקודות למשחק, בעזרת 2.8 שלשות ב-37.8 אחוזים ו-8.8 הליכות לקו שהוא קולע ב-90.6 אחוזים, לכך הוא מוסיף 6.1 אסיסטים. לא מספיק? אז אייזאה מוביל את הליגה בנקודות ברבע האחרון עם 9.8 כאלה למשחק ב-47.8 אחוזים מהשדה ו-44 אחוזים מהשלוש. אז למה הוא מחוץ לעשירייה? קצת בגלל שהגודל שלו מאוד מקשה עליו בהגנה, אך בעיקר בגלל ש-2016/17 זאת עונה אכזרית.
