במעמד צד אחד: ניקולה יוקיץ' מככב בדנבר על אף החסרונות ההגנתיים

פרוייקט שחקני השנה השנייה ממשיך להתמקד בשחקני הפנים שמשנים ברגעים אלו את פני הליגה. הפעם הגיע הזמן לדבר על ניקולה יוקיץ'. הסרבי, שבחודש הבא יחגוג 22, אמנם לא נבחר בדראפט 2015 אלא שנה אחת לפני כן (במקום ה-41), אבל הגיע לליגה הטובה בעולם יחד עם מחזור 2015 הנפלא ונחשב לחלק אינטגרלי ממנו. הוא הגיע למקום השלישי בדירוג רוקי העונה בשנה שעברה, לפני שמות הרבה יותר גדולים. בשבועות הראשונים של העונה הנוכחית נדמה היה שהוא לוקח כמה צעדים אחורה ושלא ניתן יהיה לדבר עליו באותה נשימה יחד עם קארל אנתוני טאונס, קריסטפס פורזינגיס ומיילס טרנר. אך מהר מאוד הוא חזר לשכנע שהוא לגמרי אחד מהחבר'ה האלה.

כדי להבין את הפתיחה המגומגמת ואת השינוי החד בהמשך, צריך להרחיב את המבט אל הקבוצה של יוקיץ', אל דילמות הרוטציה של המאמן מייק מאלון בדנבר. הסגל של הנאגטס בנוי לרוחב, ללא סופרסטאר אך עם 9-10 שחקני רוטציה טובים שצריך למצוא להם דקות. בגזרת שחקני הפנים המצב מסובך במיוחד. פרט ליוקיץ', לדנבר יש גם את יוסוף נורקיץ' הבוסני, שלפני שנתיים הייתה לו עונת רוקי נהדרת ובעונה שעברה היה בעיקר פצוע, ואת קנת' פאריד שלא מתקדם אבל עדיין שחקן שיש לו מה להציע ב-NBA. בדרך כלל ניתן לחלק דקות טוב בין שלושה שחקני פנים בכירים, אבל מאלון רצה לשמור דקות רבות גם להרכבים נמוכים בהם רק אחד מהם משחק.

עוד בנושא:

סקרמנטו, טורונטו ודנבר בעקבות מילסאפ. קליבלנד נלהבת מקורבר
מאט בונר הודיע על פרישה מכדורסל עם סרטון משעשע במיוחד
יוסטון דוהרת, בברלי: "אנחנו לא פחות טובים מגולדן סטייט"

הבעיה הגדולה ביותר של מאלון עם שחקני הפנים הייתה שאף קומבינציה של שניים מהם לא עבדה. הוא פתח את העונה עם הצמד היוגוסלבי יוקיץ' ונורקיץ' ביחד, מה שיצר חמישייה כבדה, עם שני שחקנים שמתקשים להתמודד מול פאוור פורוורדים מודרניים ויוצרים צבע צפוף. הניסוי הזה החזיק מעמד שמונה משחקים, אחריהם מאלון החליט להוריד לספסל דווקא את יוקיץ', שנחשב לכשרון הגדול בקבוצה, ולהעלות את פאריד לצד נורקיץ' בחמישייה, מה שרק הגביר את בעיית הצפיפות. בהמשך פאריד ירד לספסל ודארל ארתור הוקפץ לחמישייה, אך זה החזיק מעמד לימים ספורים.

יוקיץ' התקשה מאוד למצוא את עצמו כפאוור פורוורד לצד נורקיץ' ובשבועות הראשונים גם כשחקן ספסל, אך מסוף נובמבר מצא הרכבים שמתאימים לו והחל לספק מספרים מרשימים מהספסל. זה עזר למאלון להשתכנע לבצע שינוי משמעותי נוסף, וב-15 לדצמבר הוא החזיר את יוקיץ' לחמישייה והקיף אותו בארבעה שחקני חוץ: עמנואל מודיאיי, גארי האריס, דנילו גאלינרי ו-ווילסון צ'נדלר. מאותו הרגע קרו לדנבר שני דברים: היא הפכה להיות הקבוצה של יוקיץ' והיא הפכה להיות קבוצה התקפית ומלהיבה. מאז השינוי, ההתקפה של הנאגטס מדורגת במקום השני בליגה כשהיא קולעת 114.8 נקודות ל-100 פוזשנים בעשרה משחקים. הבעיה היא שההגנה הפכה לחלשה ביותר ב-NBA, כשהיא סופגת 115.2 נקודות ל-100 פוזשנים. החמישייה הפותחת אפילו קיצונית יותר לשני הצדדים: יעילות התקפית של 117.3 לצד יעילות הגנתית של 121.2.

יוקיץ' מגלם בתוכו גם את העוצמה ההתקפית וגם את החולשה ההגנתית. זה לא רק הוא, כמובן. מבחינה מבנית, הרכבים נמוכים נוטים לשדרג את ההתקפה על חשבון ההגנה, והשחקנים שסביבו יוצרים חמישייה התקפית מוכשרת ומאוזנת מאוד ללא שחקני הגנה בכירים. אבל המספרים הקיצוניים של דנבר נובעים לא מעט מהאיכויות של הסנטר הדומיננטי שלה, לטוב ולרע.

נתחיל עם הטוב. יוקיץ' מוכיח בשבועות האחרונים שהוא אחד הסנטרים ההתקפיים הטובים והמגוונים בליגה. סגנון המשחק שלו 'מבוגר', הוא משחק לאט, מאוד מלוטש וקבלת ההחלטות שלו נהדרת. הוא מהשחקנים הבודדים שאפקטיביים גם כשחקני פוסט קרוב לסל וגם כשחקני חוץ שמייצרים מאיזור קו השלוש. המספרים שלו מאז החזרה לחמישייה הם של 17.1 נקודות ב-63.4 אחוזים מהשדה, 0.7 שלשות ב-50 אחוזים, 8.8 ריבאונדים, 5.5 אסיסטים ו-2.1 איבודים ב-26 דקות למשחק.

שני המספרים הבולטים בשורה של יוקיץ' הם אחוזי השדה והאסיסטים. לעומת סנטרים אחרים, האחוזים הגבוהים לא נובעים מריבוי דאנקים ומיקום קבוע קרוב לטבעת. הוא כן זורק את רוב הזריקות שלו קרוב לסל, אך בדרך כלל מדובר בזריקות יחסית קשות, ממהלכי פוסט או בתוך צפיפות. יוקיץ' אפקטיבי מאוד בצבע בזכות טאץ' רך מאוד ויכולת לשחק עם יד אחת. הוא הודף ריבאונדים פנימה, זורק עם יד אחת כשהוא נעזר בשנייה כדי להרחיק את השומר ויכול לזרוק בקשת מעל נסיונות חסימה. כך, בזמן שבתוך הקשת שמתחת לטבעת האחוזים שלו רק סבירים ביחס לאחרים, הוא מוביל את הליגה עם 60 אחוזי קליעה בחלק הרחוק יותר של הצבע. בנוסף, הוא מדורג שני בליגה באחוזים מחצי מרחק עם 55.1 (בשני המקרים הדירוג הוא ביחס לשחקנים שזרקו לפחות שתי זריקות למשחק מהטווח).

יכולת המסירה הופכת את יוקיץ' לשחקן שמנהל חלק גדול מהתקפות הנאגטס. הוא מתחיל התקפות רבות קרוב לקו השלוש, שם הוא יכול להוריד כדור לשחקן שנע לכיוונו או לחכות לתרגילי חסימות רחוק מהכדור ולמצוא את השחקן הפנוי. כמות האסיסטים שלו לא מטעה, יכולת המסירה שלו גבוהה גם ביחס לפוינט גארדים. הוא רואה את כל המגרש ומזהה מהר חורים בהגנה, הוא יודע למסור לשחקנים בתנועה בדיוק לאן שהם רוצים לקבל את הכדור והוא מוצא זוויות מסירה שבודדים יכולים למצוא. היכולת שלו להחזיק כדור על קו השלוש, והצורך להישאר קרוב אליו שם כי אם הוא פנוי הוא קולע מבחוץ באחוזים מצוינים, הופכים את הצבע של דנבר לפרוץ לחלוטין לחדירות של מודיאיי וגלינארי ולתנועה ללא כדור של האריס וצ'נדלר.

ההתמקדות בליטוש וביכולת המסירה יכולה להוביל למסקנה שיוקיץ' הוא שחקן רך. זה רחוק מאוד מהאמת. בהתאם למסורת שחקני הפנים הסרביים, יוקיץ' יודע להיות קשוח ואגרסיבי כשצריך. הוא חוסם נהדר, יודע לשים את הגוף חזק בדיוק ברגע הנכון, מה שהופך אותו ליעיל גם במהלכי פיק נ' רול, בעיקר כאלה עם גלינארי שמתרחשים בהילוך איטי. הוא יודע גם לתפוס מקום טוב בפוסט, להשאיר שחקן על הגב, פעמים רבות הוא עושה זאת בשלב מוקדם בהתקפה. גם במאבקי הריבאונד הוא יודע לשים גוף ולא לוותר לריבאונדרים איכותיים. הוא לוקח ריבאונדים קשים בהתקפה וסוגר מצוין לריבאונד בהגנה, מה שהופך את התחום הזה לאלמנט ההגנתי היחיד שהחמישייה החדשה של דנבר טובה בו, למרות המחסור בשחקן פנים נוסף.

בכל תחום אחר, ההגנה של יוקיץ' רעה. נתוני הפתיחה שלו לא טובים: הוא כבד ולא מאוד גבוה יחסית לסנטר (2.08 מ'), מוטת הגפיים שלו סבירה אך לא מספיק כדי לחפות על הגובה. אבל זה הרבה מעבר לנתוני הפתיחה. ככל שבהתקפה הוא נראה בשל ונינוח, כך בהגנה הוא נראה בוסרי ולחוץ. הוא מעביר התקפות של היריבות כשהוא עסוק בנסיון להישאר קרוב לשחקן שלו ולהימנע מהישארות זמן רב מדי בצבע, בדרך כלל הוא מגיב מאוחר כשנדרשת עזרה שלו וכשהוא כבר מגיב הוא מתקשה להקשות על זריקות. בתור הגבוה היחיד הוא אמור להגן על הצבע, אך מבט על הנתונים מגלה שהוא שחקן הפנים הגרוע ביותר בליגה בתחום הזה. שחקנים קולעים ב-58.4 אחוזים כשהוא בינם לבין הטבעת, האחוז הגבוה בליגה לשחקנים שנזרקות מולם לפחות חמש זריקות כאלה במשחק. מעבר לזה, הוא גם מרבה לבצע עבירות במצבים כאלה, מה שמקטין את כמות הדקות שניתן להשתמש בו.
יוקיץ' חלש אפילו יותר בהגנה על הפיק נ' רול. הוא מצליח להתמקם באופן שלא מקשה על מוביל הכדור להגיע לזריקה ובמקביל משאיר את השחקן שלו חופשי לחלוטין. רוב מהלכי הפיק נ' רול מולו מסתיימים בדאנק חופשי של השחקן שלו (שלא נספר בסטטיסטיקת ההגנה על הטבעת), כאשר הוא מוצא את עצמו מול שחקן חוץ הוא פשוט הולך אחורה ונותן לו לזרוק. שאר ארבעת שחקני החמישייה של דנבר יכולים לבצע חילופים בינהם, לכן יריבות מרבות לתקוף את יוקיץ' ולהכריח אותו לקחת חלק בפעולות ההגנתיות המכריעות.

גם בכתבות הקודמות עסקתי בבעיות בהגנה של שחקני הפנים הצעירים, זה טבעי שיש בעיות כאלה בשלב מוקדם כל כך של קריירת ה-NBA, בדרך כלל לוקח שנים להפוך לסנטר הגנתי ראוי. אבל הבעיות של יוקיץ' גדולות ומקיפות יותר, זה לא יהיה מופרך לטעון שהוא הסנטר ההגנתי הפותח החלש ביותר ב-NBA כרגע. הליגה כיום מבוססת על אתלטיות ופיק נ' רול, יריבות מתנפלות על שחקני פנים כבדים שמתקשים בהגנה על המהלך הבסיסי הזה. מה שמוביל לתהייה האם ניתן בכלל לבנות כיום קבוצה מצליחה סביב שחקן כמו יוקיץ'.

מקור לאופטימיות ניתן למצוא אצל ההשוואה המתבקשת ביותר ליוקיץ' – מארק גאסול. גם הסנטר של ממפיס הוא שחקן כבד שהגיע לליגה עם סימני שאלה הגנתיים, אבל הוא למד את רזי המיקום וקבלת ההחלטות והפך לעוגן ההגנתי של אחת מקבוצות ההגנה הטובות בליגה בשנים האחרונות. הוא אפילו זכה בתואר שחקן ההגנה של העונה ב-2013, וכיום מנהיג את הקבוצה שמדורגת שנייה בליגה ביעילות הגנתית.

שחקנים מהסוג של גאסול ויוקיץ', שמתבססים על ליטוש וחוכמת משחק, נוטים להתפתח מאוחר. גאסול רק הגיע לליגה בגיל 24, ונזקק לעוד מספר שנים כדי להפוך לסנטר הבכיר שהוא כיום. לכן היכולות של יוקיץ' לפני גיל 22 מרשימות כל כך והופכות את הפוטנציאל שלו לגבוה כל כך. לכן מותר גם לצפות לשדרוג הגנתי משמעותי במהלך השנים, שחקן כל כך חכם ועם ראיית משחק כל כך טובה בהתקפה אמור ללמוד להבין ולראות את המגרש גם בהגנה. זה לא אומר שיוקיץ' יהפוך לשחקן הגנה ברמה של גאסול (שגם גבוה ממנו בשמונה סנטימטרים), אבל מספיק שיהפוך לסביר בתחום כדי שניתן יהיה להקיף אותו בארבעה שחקני חוץ ולבנות סביבו התקפה קטלנית מהסוג שמתפתחת כרגע בדנבר.