כשמאמן של קבוצת ספורט מפוטר, הנטייה הטבעית היא לשים עליו את האצבע, להתייחס כמעט רק אליו ולפועלו להסביר איפה טעה, עם מי עשה חוסר צדק ואילו שחקנים קיבלו אשראי מוגזם מדי. המאמן תמיד אשם ולעולם עומד במרכז. במקרה של שוטה ארבלדזה הסיפור קצת שונה.
זו העונה השלישית ברציפות שבה יעמדו שני מאמנים על הקווים במכבי תל אביב. בסך הכול, ב-4.5 העונות של ג'ורדי קרויף, הוא אמור בימים הקרובים למנות מאמן שמיני (אוסקר נספר פעמיים). בלתי נתפס ובלתי נסבל עבור מועדון מוביל שמחפש יציבות מקצועית. אין, כמובן, צורך להתחשב בנתון הזה כשמגיעים לדבר על ארבלדזה. הוא היה צריך לשלם את מחיר הכישלון. הקבוצה דעכה לחלוטין, מוטיבציה היא מוצר שכבר מזמן לא קיים בקרית שלום. הגיל המבוגר וחוסר הכישרון של רוב השחקנים שסידר קרויף לגיאורגי לא ממש עזרו, כששיטת המשחק של "ניקלע לפיגור ובדקה ה-70 נוציא שלושה מגנים, נכניס שלושה חלוצים ונתאבד" הייתה פתטית.
אז כן, כל הביקורות על ארבלדזה נכונות, ועדיין מי שמחפש את הסימפטום החולה של מכבי תל אביב לא צריך להסתכל עליו, על מי שהיה לפניו או על זה שיבוא אחריו. המשל טמון דווקא באיש שסירב ביום רביעי להגיע למכבי תל אביב, פאקו אייסטרן.
עוד בנושא:
ארבלדזה פוטר: "הקבוצה בלבי לעד"
מכבי תל אביב פנתה לפאקו, הספרדי דחה את ההצעה
קשה להתווכח עם תוצאות. הטרבל היחיד בהיסטוריה של מכבי תל אביב רשום על שמו של המאמן הספרדי. אי אפשר להגיע להישג גדול יותר, במיוחד כשזוכרים את תנאי הפתיחה הלא פשוטים שליוו את הגעתו לקבוצה. אלא שלפאקו היה גם הרבה מזל. מכבי תל אביב סיימה את עונת 2014/15 עם 70 נקודות (לעומת 80 אצל אוסקר, 84 אצל סוזה ו-81 אצל יוקנוביץ'/בוס). הכדורגל שהציגה, למעט גמר הגביע המדהים, היה חסר השראה, היא מיעטה לנצח בחוץ ואת ההישג של שלושת התארים אפשר לזקוף גם לכך שהפועל באר שבע עדיין לא הייתה בשלה לתחרות אמתית.
קרויף החליט להיפרד מפאקו בסיום עונת הטרבל. הוא לא העריך אותו מקצועית, התחשב, בצדק לטעמי, פחות בתוצאות ויותר בדרך העגומה שהביאה אותו אליהן. גולדהאר, לעומת זאת, התחבר לספרדי, כנראה העריך את האנושיות שבו ובמיוחד אהב את התארים שהביא. מהסיבות הללו, כנראה, העדיף ביום רביעי לא לספור את המנהל הספורטיבי. פאקו היה השם הראשון שהקנדי רצה. הוא סירב, אבל עצם הפנייה אליו מעידה לא מעט על ההתנהלות הבעייתית של מכבי תל אביב, על הקונפליקט בין הבוס לסגנו ועל כך שהבעיה הראשית בקבוצה לא נמצאת על כר הדשא, אלא במשרדים.
לפעמים נדמה שגולדהאר עושה דווקא לקרויף. כך היה בשנה שעברה לפני ההעפלה לליגת האלופות, כך גם בקיץ האחרון, כשלא ענה לטלפונים ועיכב את הרכישות. מהצד, קשה היה להאשים אותו אחרי הכול, ההתנהלות העצלה של ההולנדי מעצבנת מאוד ובניית הסגל שלו שנה אחר שנה שערורייתית ומחוצפת. הטלפון לפאקו נראה כמו עוד תרגיל דווקאי של הבעלים, אבל אם זה אכן תרגיל, הוא מלווה ביצר רב של מזוכיזם. הרי גולדהאר הוא האיש שמשלם משכורות במכבי תל אביב והאדם הראשון לרצות בהצלחתה, מדוע שינסה לחבל בה על ידי הגברת חוסר המתיחות עם האיש מספר 2 (כרגע) בארגון? ולמה, מאז עזיבתו של מרטין ביין בקיץ האחרון, עדיין אין שם מספר 2 אמתי?
אז ארבלדזה הלך. הוא באמת לא היה טוב. בינואר אפשר לצרף שחקנים, זה דווקא כן טוב. רק שמוקדם עדיין לחפש איזושהי הבשורה במכבי תל אביב. מקצועית, היא תמשיך להיתקע עם הגנה איטית ועייפה, עם קישור אנמי ועם חלוצים שלא מקבלים כדורים. קרויף שוב יביא כמה שחקנים ואולי יפגע באחד מהם. אולי, כמו בחורף 2012/13 שתחזק אותו במשך שתי עונות נוספות, אפילו בשניים. ספק רב אם מאמן חדש + חיזוק נקודתי בינואר יסייעו לצהובים להדביק את הפער המקצועי, החשיבתי והניהולי מהפועל באר שבע. כדי לחזור להצליח, הבעלים והמנהל/ים שמתחתיו חייבים להיות מתואמים וליצור דיאלוג, שכרגע נראה כלא קיים.
ב-4 בינואר 2011 פיטר גולדהאר בשיחת טלפון את אבי נמני. בדיוק חמש שנים מאוחר יותר הוא פיטר את ארבלדזה. האופציה של פאקו, אפילו שירדה מהר מהפרק, מעידה על כך שהתהליך שעוברת מכבי תל אביב יביא אותה ל-2011 מהר יותר מאשר לבאר שבע.