ניקולה, כך עושים זאת נכון: כך באסקוניה מצליחה היכן שמכבי תל אביב נכשלת

אחד הרגעים המכוננים בקריירת הניהול של חוסאן קרחטה, נשיא באסקוניה והאיש שמזוהה יותר מכל עם הפיכתה למעצמה אירופית, רשום על שמם אוהדי מכבי תל אביב. השנה היא 2005. שושלת גרשון-בלאט-פארקר-שאראס-וויצ'יץ', לא בהכרח בסדר הזה, השלימה זה עתה ריפיט היסטורי ביורוליג, עם ניצחון בגמר על טאו ויטוריה. בזמן שאלפי ישראלים חגגו באולם במוסקבה, קרחטה, ששוב הסתפק בסגנות, סרק את היציעים ונשבע שיום אחד זה יקרה גם לקבוצה שלו. "התחושה היתה שאנחנו משחקים בתל אביב. כל האולם היה צהוב", אמר בהתלהבות.

כמה שנים לאחר מכן קרחטה יגשים את החזון לפחות באופן חלקי, כשישפץ את האולם הביתי "פרננדו בואסה ארנה", יגדיל את הקיבולת שלו ליותר מ-15 אלף צופים, ויהפוך אותו למבצר של ממש. והנה, היום האוהדים שלו, לפחות מבחינה מספרית, משאירים גם את אלה של מכבי תל אביב מאחור: 11,416 צופים מגיעים בממוצע למשחקים של באסקוניה, הכי הרבה ביורוליג, וקצת יותר ממספר האנשים שפוקדים את יד אליהו בערבי חמישי.

גם הערב (חמישי, 22:00, ספורט 5+ לייב), כשהשתיים תפגשנה לפרק נוסף במה שכבר הפך למסורת ארוכת שנים, היציעים יהיו מלאים. בשנים האחרונות היו לשתי הקבוצות תקופות טובות יותר ופחות, אך הקהל נותר הלב הפועם של שתיהן. אבל הדמיון בתהליכים שהקבוצות עברו לא מסתכם רק בזה.

עוד בנושא:
22:00, 5+ לייב: באסקוניה - מכבי תל אביב
מילר יקבל דקות בכורה, ווימס וצירבס בסגל להערב
עוד הערב ביורוליג: צסק"א תתגבר על המבצר של הכוכב האדום?

התחייה של מכבי תל אביב ובאסקוניה החלה כמעט במקביל. אי שם בסוף שנות ה-90 ותחילת המילניום, בזמן שהצהובים מיתגו את עצמם שוב כקבוצה בכירה ביבשת, גם באסקוניה, או טאו ויטוריה בשעתו, פילסה את דרכה לצמרת הכדורסל האירופי. מאחורי המהפכה עמדו שתי דמויות דומיננטיות על הקווים: פיני גרשון במכבי תל אביב, דושקו איבאנוביץ' בטאו.

בין שנת 2000 ל-2008 טאו רשמה חמש הופעות בפיינל פור, שתיים מהן בגמר. מכבי תל אביב היתה בין ארבע הגדולות של היבשת מספר זהה של פעמים, אולם בניגוד לבאסקים, גם הוכתרה פעמיים כמלכת היבשת. אולם מאז שתיהן נמצאות בירידה תלולה: הצהובים הופיעו פעמיים בפיינל פור, נוצחו שלוש פעמים בסדרות הצלבה ובעונה שעברה הגיעו לשפל חדש עם הדחה כבר בשלב הבתים; הבאסקים הגיעו רק פעם אחת לפיינל פור, ובמשך שנים בקושי גירדו את ההצלבה;

מכבי תל אביב אמנם זכתה בשלושה גביעי אירופה מתחילת שנות ה-2000, אבל איבדה ממעמדה, ומתקשה לקום וסופגת עוד ועוד מהלומות, בזמן שבאסקוניה נראית כמי שפיצחה את הנוסחה חזרה למעלה. בעונה שעברה היא העפילה לפיינל פור, השיבה את אמון הקהל ונראתה שוב כמו הקבוצה המלהיבה ופורצת הדרך מהעשור הקודם, זו שהביאה בזמנו בשורה מרעננת לכדורסל האירופי עם שורה של מציאות מדרום אמריקה. את התפקיד שמילאו בעבר לואיס סקולה, אנדרס נוצ'יוני וטיאגו ספליטר תפסו בשמחה שחקנים עם זהות קצת אחרת מצפון אמריקה – מייק ג'יימס, פעם שחקן ליגה לאומית בישראל ודריוס אדאמס, גארד אלמוני יחסית שהגיע מהליגה הצרפתית ובדיוק כמו חברו לקו האחורי, התברר כבינגו. שניהם, יחד עם יאניס בורוסיס, שנזרק מריאל ולא היה רצוי בשאר קבוצות העילית ביבשת, החזירו את באסקוניה לימים היפים בניגוד לכל הציפיות.

"ההצלחה בעונה שעברה היתה החותמת לכך שבאסקוניה עושה דברים נכון. ההתעקשות שלה לחפש 'מציאות' בשוק השחקנים כבר נראתה כמו משהו שעבר מן העולם ולא באמת יכול לעבוד לאורך זמן, אבל היא איתרה שני שחקנים אדירים במחיר נמוך מאוד. גם השחקנים שהגיעו לכאן בגיל צעיר והתפתחו לאט לאט פתאום נראו בשלים. מסתבר שהקווים המנחים של המועדון עדיין רלוונטיים", מנתח העיתונאי הבאסקי נאצ'ו מנדזה, שמסקר את הקבוצה קרוב לעשור.

נכון, היו לבאסקוניה כמה שנים רעות במיוחד. התואר האחרון בו זכתה היה אי שם בשנת 2010, ובנקודה מסוימת אפילו ריחפה מעליה סכנת פירוק בשל בעיות כלכליות קשות; אבל היא חזרה, והיא שוב כאן כדי ללמד קבוצות כמו מכבי תל אביב לקח או שניים על איך קבוצת דרג שני ביורוליג צריכה להתנהל.

כמו מכבי תל אביב, גם באסקוניה מתבססת באופן מסורתי כמעט אך ורק על זרים. המגמה הזו ניכרת בכל השנים האחרונות ומגיעה לשיאה העונה: הצהובים מעניקים לשחקנים המקומיים 48.2 דקות למשחק ומקבלים מהם 12.1 נקודות בלבד. באסקוניה, כפי שניתן לצפות מקבוצה שבסגל השחקנים שלה ישנו ספרדי אחד בלבד, היא היחידה ביורוליג שמקבלת תרומה פחותה מהמקומיים (3.4 נקודות).

גם התחלופה הגבוהה בסגל ובצוות המאמנים דומה, אבל בנסיבות שונות לגמרי: בעוד הצהובים משחררים עוד ועוד שחקנים שהוחתמו על חוזים דרקוניים ואיכזבו, באסקוניה מוכרת כמעט מדי קיץ את השחקנים שהתבשלו אצלה במשך שנים ופרצו. העונה, למשל, היא עשתה פריש-מיש מוחלט בסגל, ונאלצה להיפרד מארבעת הסקוררים הבולטים שלה – מייק ג'יימס ויאניס בורוסיס העדיפו שכר משודרג בפנאתינייקוס, דריוס אדאמס עזב לחוזה מיליונים בסין ופביאן קוזר נדד לבאמברג. ולימיר פראסוביץ', שעמד על הקווים, סיכם עוד במהלך העונה עם אנדולו אפס.

אבל גם הפעם באסקוניה שרדה את המהפכה, על אף שתקציבה (כ-13 מיליון יורו) נמוך משמעותית מהקבוצות העשירות ביבשת, כולל מכבי תל אביב, שתקציבה נושק העונה ל-30 מיליון יורו. הבאסקים מצאו תחליפים הולמים בסגל: שיין לארקין הגיע מה-NBA והתברר כגארד קטלני לאירופה וגם שותפו לקו האחורי רודריג בובואה הובא משטרסבורג והקפיץ מחדש את המנייה שנראתה מרוסקת. סיטו אלונסו, שנחשב כבר שנים לאחד ממוחות הכדורסל הצעירים המבריקים בכדורסל הספרדי, ירש את פראסוביץ', והתחבר לקבוצה במהירות מרשימה.

זה קורה קודם כל בזכות הסקת מסקנות שאינה מנת חלקה של מכבי תל אביב: אלפרדו סלאזר, שהיה אחראי על מערך הסקאוטינג המוצלח בתחילת שנות ה-2000, חזר לתפקידו המקורי אחרי ניסיון לא מוצלח כמנהל המקצועי. סלאזר מנהל רשת של סקאוטים שמופעלים באירופה ומחוצה לה, עוקב אחרי שחקנים ברחבי העולם, ומביא לקבוצה שחקנים עם פרופיל מאוד מסוים. "הפרמטר הראשון והכי חשוב הוא ששחקן שמגיע לבאסקוניה צריך להיות רעב. כל השחקנים בקבוצה מגיעים מלמטה, יש להם מה להוכיח", קובע העיתונאי נאצ'ו מנדזה, ומסביר מה ההבדל העיקרי במדיניות הרכש של באסקוניה ביחס לזו של מכבי תל אביב.

"אני חושב שמכבי היא תחנה סופית עבור לא מעט שחקנים", הוא אומר. "סוני ווימס ואנדרו גאודלוק, לדוגמא, הם שחקנים שכבר הגיעו להישגים באירופה ונטל ההוכחה עליהם פחות גדול. בתפיסה שלה, מכבי רואה את עצמה ברמה של צסק"א, ריאל מדריד ופנרבחצ'ה, למרות שאין לה את אותן יכולות כלכליות. בבאסקוניה זה שונה, כי היא מכירה בחסרונות שלה מראש. היא מחתימה שחקנים מתוך ידיעה שאם הם יצליחו, הם יעזבו אותה. לכן היא מחתימה שחקנים רעבים שנמצאים בשלב אחר בקריירה, ולכן היא מנסה להכין את עצמה כל השנה לקראת העתיד".

ההמחשה המושלמת להבדלים בין הקבוצות מגולמת באדם האנגה ההונגרי, קפטן באסקוניה ואחד השחקנים הכי חשובים שלה העונה. האנגה בן ה-27 חתם בבאסקוניה ב-2013, נשלח להשתפשפות במנרסה ובאבלינו, חזר לוויטוריה ופילס את דרכו לרוטציה לאט לאט, עם הרבה סבלנות. היום הוא לא רק אחד משחקני ההגנה הטובים ביורוליג, אלא גם נחשב לסחורה חמה שבוודאי תיחטף בקיץ על ידי אחת הקבוצות העשירות יותר, סביר להניח שתמורת רווח נאה לבאסקים.

"אם שחקן כמוהו היה חותם במכבי תל אביב, כנראה שהיה עוזב תוך חצי שנה-שנה", אומר מנדזה. "בבאסקוניה לא רק שהוא התאים לפרופיל של השחקנים שהקבוצה מחפשת, הוא גם קיבל מספיק גב והיתה מספיק סבלנות כדי לתת לו לפרוח. זה לא שאי אפשר להבין את מכבי תל אביב. היא דורשת תפוקה מידית בצדק מבחינתה, כי התפיסה שלה שונה. האם התפיסה של באסקוניה נכונה יותר? לא בטוח. אבל לפחות יש לה דרך מאוד מסוימת, לפחות יש קו ברור, מה שלא כל כך רואים במכבי".

עם מאזן 5:9 ביורוליג וכמה תצוגות מרשימות במיוחד, נראה שגם העונה באסקוניה צועדת בכיוון הנכון. ככל הנראה, גם הקיץ היא תיאלץ להיפרד משחקני מפתח. ומכבי תל אביב? היא ודאי תמשיך לפעול בהתאם לקווים המנחים שלה. אם יש כאלה.