אבא כבר לא יסדר: סיפורו המיוחד של הולמאר אייולפסון, בלם מכבי חיפה

הקריירה של הולמאר אייולפסון, הבלם החדש של מכבי חיפה, מדגישה היטב את היתרונות והחסרונות של ייחוס משפחתי מפואר. מצד אחד, הדבר עשוי להעניק חשיפה תקשורתית בגיל צעיר, לפתוח דלתות ולהביא לקידום מהיר. מאידך, עצם הקידום הזה, לצד הציפיות הגבוהות, עלול לפגוע בהתפתחות המקצועית ולחבל בסיכויי ההצלחה בטווח הארוך. אפשר לומר כי אייולפסון הרוויח לא מעט מהיותו הבן של אחד השחקנים האיסלנדים הטובים בדורו. ואולם, בהתחשב בכישרונו הטבעי הוא היה אמור לשחק בגיל 26 במקום טוב הרבה יותר מליגת העל, ודווקא הניסיון לזרז תהליכים כאשר היה נער צעיר, בתוספת נפוטיזם מסוים, התברר כחיבוק דב.

האב, איולפור סווריסון, הוא אגדה בקנה מידה איסלנדי. הקשר הנמרץ שהצטיין גם בעמדת הבלם עשה קריירה נהדרת בבונדסליגה במדי שטוטגרט והרטה ברלין, וגם כיכב במשך עונה אחת בבשיקטאש. לזכותו 66 הופעות בינלאומיות, ולא היה בשנות ה-90 שחקן איסלנדי מצליח ממנו. לא מפתיע, אם כך, שהיו תקוות גדולות מהבן כאשר הוא התבלט באקדמיה של קבוצת HK במולדתו. אייולפסון ערך את הופעת הבכורה בקבוצה הבוגרת כאשר היה בן 16, וסומן מראש כשחקן העתיד של הכדורגל האיסלנדי.

עוד בנושא:

חלוץ שבדי מועמד למכבי חיפה, אייולפסון עבר את הבדיקות הרפואיות
אמש: אייולפסון נחת בישראל והתקבל בפרחים על ידי אוהדי מכבי חיפה
מכבי חיפה נפגשה עם עומר דמארי. התקציב: מעל 90 מיליון שקל

אייולפסון נהנה רבות מתשתיות האימון שנבנו במדינה מאז תחילת המילניום, אשר סייעו לגדל את דור הזהב. ההצלחה הגדולה הראשונה של הדור הזה היתה ב-2007, כאשר הנבחרת עד גיל 17 העפילה לאליפות אירופה. הדבר נחשב להישג עצום, על אף שאיסלנד הובסה בכל שלושת המשחקים בשלב הבתים מול אנגליה, הולנד ובלגיה. אופ"א הרגישה צורך לכלול איסלנדי אחד בסקירת המצטיינים, ואייולפסון, שתופקד אז בעמדת הקשר האחורי, נבחר – בין היתר בשל היותו "הבן של". ברשימה זו אפשר למצוא גם את טוני קרוס, אדן הזאר, דויד דה חאה, ואפילו ויקטור מוזס ששיחק אז בנבחרת אנגליה, הרבה לפני ש"חזר לשורשים" והחליט לייצג את ניגריה.

בחלוף שנה, קצת לפני יום הולדתו ה-18, חתם אייולפסון בווסטהאם. אם אתם חושבים שמדובר בעבודת סקאוטינג של הפטישים שזיהו את הפוטנציאל, טעות בידכם. האמת פשוטה יותר – המועדון הלונדוני היה אז בבעלות איסלנדית. אנשי העסקים אגרט מגנוסון וביורגולפור גודמונדסון רכשו את ווסטהאם ב-2006, ואחת המטרות שלהם היתה להביא למועדון כוכב צעיר ממולדתם. אייולפסון היה המועמד המתבקש למלא את המשבצת, והוא שמח מאוד להגשים חלום. סטיבן ג'רארד תמיד היה האליל שלו, ובכלל – איזה נער איסלנדי יסרב להגיע לפרמיירליג? בדיעבד, ההחלטה הזו לא היטיבה עימו בלשון המעטה.

הבעלים יכולים להחתים שחקנים, אבל הם לא קובעים את ההרכב, ולאיסלנדי הצעיר לא היה סיכוי לפלס את דרכו לסגל הבכיר. הוא חתם לשלוש שנים, ובזבז את שלוש השנים האלה – הניסיון המעשי הרציני בתקופה זו הגיע בתקופת ההשאלה הקצרה ברוסלארה בבלגית בתחילת 2010, אבל גם זה הסתיים בירידת ליגה. את רוב זמנו בילה אייולפסון באימונים ומשחקים עם קבוצת המילואים, ואמנם הוא התכבד להתמודד אז אפילו נגד ריקרדו קווארסמה כאשר הפורטוגלי נזרק לקבוצת המילואים של צ'לסי, אך בני גילו השיגו במקביל הרבה יותר.

וכך, כאשר עלתה נבחרת איסלנד עד גיל 21 לאליפות אירופה ב-2011, היה המצב קצת מוזר. מצד אחד, אייולפסון היה הנציג היחיד של הפרמיירליג בסגל. מצד שני, הוא גם היה השחקן היחיד בסגל שלא שיחק כדורגל מקצועני אמיתי. קולביין סיגטורסון כבר קרע רשתות באלקמאר ההולנדית, לצד חברו הטוב יוהאן גודמונדסון. גילפי סיגורדסון היה כוכב של ממש בבונדסליגה במדי הופנהיים. מאחורי בירקיר ביארנסון היו יותר משלוש שנים בהרכב בליגה הנורבגית הבכירה. ארון גונארסון היה מנהיג הקישור של קובנטרי בליגת המשנה באנגליה במשך שלוש שנים. כולם הפכו לימים לכוכבים זוהרים אף יותר, כולם היו שותפים לסנסציה האיסלנדית ביורו 2016.

לעומתם, אייולפסון היה בפיגור משמעותי מאוד, אבל בנבחרת ההיא היה שמור לו מקום של כבוד, בין היתר כי אבא היה המאמן. אחרי שנכשל כמאמן הנבחרת הבוגרת, מונה סווריסון למאמן הנבחרת הצעירה ב-2007, ובנו הרוויח מכך המון. למעשה, הוא שותף 27 פעמים בנבחרת איסלנד עד גיל 21, ומדובר בשיא כל הזמנים. כפי שמסביר לוואלה! ספורט העיתונאי תומאס טורדרסון, "לרוב מקומו בהרכב היה מוצדק, ולא מדובר בהעדפה על רקע משפחתי, אבל ברור שהשיא נקבע בזכות אבא. אייולפסון מעולם לא היה ברמה של סיגורדסון, סיגטורסון או ביארנסון". איסלנד עשתה כותרות חיוביות באליפות עם אייולפסון במרכז ההגנה, ואפילו השיגה ניצחון 1:3 על דנמרק, אך הסקאוטים לא עמדו בתור כדי להחתים את הבלם. חבריו הרשימו יותר.

זה ציער את אייולפסון, כי הוא קיבל החלטה לעזוב את ווסטהאם עוד לפני קיץ 2011, כאשר הפנים שאין לו סיכוי להתקדם – מה גם שהבעלים האיסלנדים מכרו את המועדון. הנסיון הראשון בכיוון נעשה עוד בנובמבר 2010, כאשר הוא הגיע למבחנים בוולפסבורג, אך לא חתם. מדוע גילו דווקא הזאבים עניין באיסלנדי מהמילואים של הפטישים? ובכן, גם כאן הפעיל אבא את קשריו, וזהו סיפור מרתק בהחלט.

סביר להניח ששמעתם על דיטר הנס, אחיו הצעיר של אולי הנס, שהיה חלוץ מצוין בזכות עצמו בבאיירן מינכן ובנבחרת מערב גרמניה, ושיחק בגמר המונדיאל ב-1986. אחרי שתלה את הנעליים, מונה הנס למנכ"ל שטוטגרט, שם הכיר את סווריסון שכיכב בקבוצה כשחקן. ב-1995 מינתה הרטה ברלין את הנס לסגן הנשיא, ואחד הדברים הראשונים שעשה היה להחזיר את סווריסון מבשיקטאש לבונדסליגה. שמונה שנים נהדרות היו לאיסלנדי בבירת גרמניה, ובתקופה זו הכיר הנס מצוין גם את בנו הקטן.

הנס עזב את הרטה ב-2009, וכעבור מספר חודשים המתנה למנכ"ל וולפסבורג. כעת לא תתקשו להבין מדוע זימנו הזאבים את איולפסון למבחנים, אך המאמן סטיב מקלארן פסל אותו. האנגלי פוטר בתחילת 2011, ופייר ליטברסקי, שחקן העבר האגדי, מילא את מקומו באופן זמני. בשלב זה התקשר הנס לסווריסון והציע לו להגיע לוולפסבורג על תקן עוזר מאמן. האיסלנדי בילה במועדון קצת יותר מחודש, עד שפליקס מאגאט החליף את ליטברסקי, ובזמן הקצר הזה יצר קשר חברי עם ראש מחלקת הסקאוטינג יינס טודט. טודט התפטר מוולפסבורג בקיץ 2011 כאשר קיבל הצעה להתמנות למנהל הספורטיבי של בוכום מהליגה השנייה. מיד לאחר מכן, החתימה בוכום את אייולפסון לשלוש שנים. פשוט, לא?

בקיצור, גם לגרמניה הגיע האיסלנדי בזכות אבא, ולא לבקשתו המקצועית של המאמן. גם הבחירה הזו התבררה בדיעבד ככושלת. הבלם אמנם צבר משחקים 28 משחקים בהרכב על פני שלוש עונות, אך זה היה מעט מדי, והוא בעיקר ישב על הספסל. האוהדים סימפטו אותו מאוד ומקצוענותו מעולם לא הוטלה בספק, אבל במועדון שרר כאוס ניהולי, המאמנים התחלפו, וגם את התקופה הזו ניתן להגדיר כמבוזבזת. כאשר שואלים את העיתונאים בבוכום על הרושם שהותיר אייולפסון, הם זוכרים רק את התקרית הביזארית במהלכה הותקף הבלם על ידי סדרן באצטדיונה של דרזדן. זה הכל.

חוזהו של אייולפסון הסתיים בקיץ 2014, הוא הפך לשחקן חופשי, וגילה שאף אחד לא מעוניין בו. הוא שב למולדתו והתאמן עם קבוצת נעוריו HK. "חשבתי שהוא יצטרך לשחק בליגה האיסלנדית כדי לחזור לעניינים, אבל אז הגיעה לפתע ההצעה של רוזנבורג", מספר העיתונאי טורדרסון. בפועל, היו לבלם שתי הצעות מסקנדינביה, והוא היה על סף הצטרפות להלסינגבורג השבדית לפני שספינת הדגל הנורבגית נכנסה לתמונה. "האתגר ברוזנבורג מעניין יותר", אמר אייולפסון כאשר חתם עד סוף 2017 בקבוצה שסבלה ממכת פציעות בהגנה, ואף היתה בעיצומו של משבר עם הבלם סטפן סטרנדברג שרצה לעזוב. האיסלנדי הגיע על תקן גיבוי, אך הוכיח את עצמו במהרה והפך לשחקן הרכב בלתי מעורער.

הפעם, לראשונה בחייו, הוא לא הגיע לקבוצה בזכות פרוטקציה. הסקאוט סטיג טורנביורנסן שם עליו עין והעביר המלצה לצוות המקצועי שהתרשם. איולפסון באמת היה רצוי, וכך, בגיל 23, החלה באיחור רב מאוד הקריירה האמיתית שלו. היא גם פרחה, והנורבגים נהנו מבלם איכותי מאוד בדרך לזכיה בדאבל בשנתיים רצופות, ב-2015 וב-2016. לו היה מגיע לקבוצה כמו רוזנבורג בגיל 17, במקום להסתנוור מווסטהאם ולהתייבש במילואים, ייתכן מאוד שסיפור חייו היה שונה בתכלית. מגלי כישרונות מכל רחבי אירופה עוקבים באופן קבוע אחרי הצעירים המוכשרים בליגה הנורבגית, ובגיל 20 עשוי היה איולפסון למצוא את עצמו בליגה טובה, בקבוצה שמעוניינת בו, אחרי שצבר ניסיון מצוין.

זה לא קרה, וכעת המצב שונה. קבוצות נרתעות מלהמר על שחקנים לא מוכחים בגילו, ובקיץ הסכימה בטיס להחתימו רק בהשאלה עם אופציית רכישה. רוזנבורג היתה מוכנה רק למכירה, ולא התלהבה בכל מקרה לאבד שחקן הרכב חשוב באמצע העונה – אז היא סירבה, והעסקה נפלה. רק אחרי שהעונה הנורבגית הסתיימה עם חגיגת דאבל, ובחוזהו של אייולפסון נותרה רק שנה אחת, עלתה מחדש האפשרות למכור, אך בשלב זה לא היו קונים נוצצים יותר ממכבי חיפה. אז איולפסון מגיע לשורות הירוקים, למנהל הספורטיבי טור כריסטיאן קרלסן שמכיר את הליגה הנורבגית כמו את כף ידו.

קרלסן יודע בדיוק מה הוא מקבל. העיתונאי קנוט סווגורדן, המסקר את רוזנבורג עבור העיתון VG, מספר לוואלה! ספורט: "הולמאר בלם חזק פיזית, מהיר, בעל משחק ראש משובח, עם שליטה טובה בכדור. הוא קורא את המשחק טוב, ומסוכן במצבים הנייחים. ארבעה שערים ושישה בישולים ב-63 משחקים ברוזנבורג הם מאזן טוב עבור שחקן הגנה. אייולפסון הלך והשתפר לאורך שנתיים וחצי בקבוצה, והעונה האחרונה היתה הטובה ביותר שלו. הוא לא היה רחוק מלהיכנס לנבחרת העונה של העיתון, ודורג שלישי מבין הבלמים בממוצע הציונים".

עיתונאי נורבגי נוסף, כריסטיאן סטנדאל מהעיתון אדרסה, מספר: "יש לו תיקולים מעולים, והוא מצטיין במאבקים אחד על אחד. אין לו נקודות חולשות מיוחדות שבלטו בליגה הנורבגית, והוא תמיד גילה יציבות למופת. בשתי העונות המלאות ברוזנבורג הוא קיבל ציון סופי 5 מתוך 6 בעיתוננו". לכך יש לצרף נתון סטטיסטי מרשים, לפיו היה אייולפסון המוסר המדויק ביותר בליגה הנורבגית, עם 94 אחוזים מהכדורים שהגיעו לכתובת. הוא לא מתמחה בכדורי עומק גאוניים ולא אוהב להסתכן, אלא משתדל לצמצם את הטעויות למינימום.

השיפור שנרשם בשנה האחרונה נובע, בין היתר, מכך שהאיסלנדי הוריד שלושה קילוגרמים ממשקל שריריו. "היו לנו שני משחקים בשבוע בסתיו 2015 בגלל ההשתתפות בליגה האירופית, ולכן לא היה זמן להתאמן בחדר כושר. היו לי פחות שרירים, והופתעתי לגלות שאני מרגיש טוב יותר בשל כך. הגוף שלי קל יותר, והתנועות מהירות יותר", סיפר אייולפסון לאחרונה. באיסלנד טענו בתחילת דרכו שהוא קצת מגושם במאבק עם חלוצים זריזים וטכניים, ומסתמך רק על מהירות וכוח פיזי. כעת ניכרת התקדמות בתחום זה, והדבר בהחלט יסייע לו להסתגל לליגת העל הישראלית, השונה באופן קיצוני באופייה מהליגה הנורבגית.

ההתמקדות בחדר הכושר בשנים הקודמות אומרת לא מעט על מקצוענותו של אייולפסון. על אף הקשר המשפחתי, הוא לא תפס את עצמו ככוכב והיה תמיד מקצוען למופת. גם על אופיו איש מעולם לא אמר מילה רעה. הוא היה אהוד ומקובל בכל חדרי ההלבשה לאורך הקריירה, ונחשב לאדם נוח, פתוח וחייכן. הדבר בא לידי ביטוי בקשר מצוין עם אוהדים ועיתונאים, איתם הוא נמצא בקשר תמידי בחשבון הטוויטר הפעיל שלו. פעם, בתקופתו בבוכום, הוא אפילו ערך ראיון שלם אחרי משחק בציוצים – אך אל תחשבו שהוא מכור לאינטרנט. כאשר נשאל לאיזו נקודה בעברו היה מעדיף לחזור, השיב האיסלנדי: "לעולם בו לא היו רשתות חברתיות, ואנשים דיברו פנים מול פנים ולא במסרים קצרים".

אז יש באופיו גם משהו פילוסופי, ובמבט לאחור יודע אייולפסון שהוא יכול היה להשיג יותר אם היה מקבל החלטות אחרות. הוא לא נכלל בסגל ליורו 2016, בכלל יש לו חמש הופעות בלבד בנבחרת הבוגרת. במקום לשחק באנגליה או בספרד בשנות השיא של הקריירה. זה לא חלום חייו, אבל זו המציאות – והירוקים עשויים רק להרוויח הזה. הפספוס של אייולפסון הוא המציאה של קרלסן ורנה מולנסטיין. עכשיו רק נותר להשכיל ולהשתמש בה נכון.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק