החטא ועונשו: מכבי תל אביב ותווית הלוזרית החדשה

על חטאים רבים של ההנהלה הצהובה יכול למחול הקהל הצהוב, זה שממשיך ופוקד את יד אליהו הישן והצהוב משך שנים. על הטעויות החוזרות בבניית הקבוצה, על ההפסדים, על אבדן התארים, על שחיקת מעמד המאמן הלובש צהוב, על היהירות, הנפוטיזם, העיוורון, הניתוק וכו' וגו' וכיו"ב. על חטא אחד ספק אם יוכל למחול, והוא הפיכתה של מכבי תל אביב ללוזרית. הפיכת המועדון למועדון של לוזרים.

ולא, אנחנו לא מכוונים הפעם דווקא למאזנה השלילי של הקבוצה באירופה, עניין אליו דומה והתרגלו כבר במכבי תל אביב. אנחנו לא מדברים על עוד הפסד במשחק צמוד, עניין שהפך גם הוא לנורמה מקובלת. ולא, אנחנו לא מתייחסים למאזן הביתי השערורייתי של המועדון שעדיין נחשב לאימפריה ביבשת הישנה. אנחנו מדברים על הלך המחשבה, על הוויתור, על הגישה המפסידה. על הלוזריות.

לאחר עונת ירידת הליגה, במסגרתה מצאה עצמה מכבי כשהיא מתמודדת מול נמושות היורוקאפ, ולא יכולה להן, ניתן היה לצפות מהבוסים הצהובים להפקת לקחים בסיסית. למשל, הלקח לפיו לא מגיעים למשחק קריטי ביורוליג עם מאמן זמני. כי מה שלא עבד במשחק היורוליג הקריטי בעונה שעברה, עת הפסיד המאמן הזמני (אבל השובב) אבי אבן מול דרושפאקה - הפסד שבדיעבד סגר סיפור ועניין, לא יכול לעבוד גם בפעמים הבאות. וראו זה פלא, מכבי הצליחה לדרדר עצמה בדיוק לאותו המצב. עוד מאמן זמני עמד על הקווים בעוד משחק קריטי והפסיד עבור הקבוצה שלו עוד מערכה שאותה היא הייתה חייבת לנצח.

עוד בנושא:

אחרי ערב שחור של סוני ווימס: מכבי תל אביב הפסידה 80:76 לצסק"א
13 מתחת ל-0: מאחורי הקלעים על ההחמצה הגדולה של מכבי תל אביב
ווימס: "זה לא היה המשחק הכי טוב שלי". אוחיון: "הוא עובד יותר קשה מכולם"
שוב יאשים את האפסנאי? ברשת לא ריחמו על סוני ווימס אחרי תצוגת הנפל

כאשר דחקה עצמה מכבי לפינה ומצאה עצמה מופתעת, לפתע פתאום, נוכח הצורך לאתר מאמן חדש לאחר הבומבה בבלגרד, היא סימנה לעצמה מספר קריטריונים אשר הנחו אותה בבסיס ההחלטה למנות מחליף למחליף. למשל הקריטריון לפיו תמצא עצמה מחויבת למאמן החדש לא יותר מאשר העונה הנוכחית. כך, לאחר תהליך איתור שהחל הרבה מאוחר מדי, הגיעה אל ההחלטה לפיה בגאצקיס יהיה הקואץ' החדש מצד אחד, תוך שהיא מקבלת בהכנעה את התכתיב הטורקי לפיו תבלה היא את שני משחקי היורוליג הקרובים עם עוזר המאמן השני המקורי שלה מצד שני. כאן, כמו שאמרו פעם אסי וגורי, היו צריכים שם לחשוד.

להגיע אל המשחקים מול צסק"א מוסקבה ודרושפאקה עם עוזר המאמן השני על הקווים, משמעו לזרוק אותם מראש. העניין הוא שמישהו שם במכבי הגיע אל המסקנה שממילא סיכוייה לנצח במשחקים הללו קלוש עד לא קיים, ולכן חשב שאפשר לזרוק אותם. שאפשר לוותר עליהם. וזו, חברים וחברות, גישה של לוזרים, של מועדון שהתרגל להפסיד. שמצפה להפסיד.

על המינוי של בגאצקיס למאמנה של מכבי תל אביב עוד נדבר וננתח בעתיד הקרוב. מה שבטוח ואין ולא יכול להיות לגביו חולק, הוא העובדה שאף אחד במכבי לא באמת חושב שיש כאן את שיחוק המילניום. אף בוס בצהוב, לפחות יש להניח ולקוות, איננו חושב שבגאצקיס הוא מינוי שובר שיוויון, כזה שהכה או יכה את מומחה הכדורסל העולמיים בתדהמה. לכל היותר, חושבים שם שמבין האופציות הקיימות, הלטבי הוא טוב מספיק כדי לנסות ולהציל את העונה הקיימת. לו היו חושבים אחרת, סביר להניח שהיו מתחייבים אל הטאלנט החדש מעבר לעונה זו בלבד.

במצב זה, התנאי הראשון והחשוב מכל בבואם של הצהובים לבחור את האיש החדש, היה זמינותו ויכולתו להתייצב מיידית – יומיים, שלושה או ארבעה ימים לפני צסק"א – ולהתחיל בהכנה שתגדיל את הסיכוי לנצח. ואם לא את צסק"א, אז שההרצה של המאמן החדש לקראת המשחקים הבאים באיסטנבול ו-ויטוריה תחל כמה שיותר מהר. ואם בגאצקיס איננו זמין, אז שיהיה אחד מהאחרים. שיהיה ישראלי, זר או חייזר, אבל שיגיע מיד. במכבי לא חשבו או דמיינו שבמקום להיות מובלת בידי תאודוסיץ' ודה קולו, תבלה צסק"א על המגרש ביד אליהו בעיקר עם כל משפחת קולגין לדורותיה. וכך בדיוק מתנהג מועדון לוזרי, שמצפה להפסיד. המשחק מול צסק"א היה קריטי לסיכוייה של הקבוצה להתקדם השנה באירופה למחוזות עליהם חלמה ושילמה. ולו היה עומד על הקווים מאמן קבוע, אשר ראוי לרמות הללו, ספק רב אם הייתה מפסידה אותו.

הטקסט הזה איננו מכוון להיות ביקורתי כלפי החלטותיו של ליאור ליובין על הקווים. הוא בטח שאיננו הבעיה, אלא סדרת ההחלטות שהנחיתה אותו שם. בכל מקרה, יש לא מעט מהמשותף בין רמי הדר ובין ליובין, מעבר לעובדה לפיה הרזומה של שניהם מעוטר במכתב פיטורין שקיבלו ממכבי אשדוד. שניהם, בכל הכבוד הראוי, לא יכולים לנהל משחק יורוליג. מעבר לאותה תפיסת עולם, שהובילה לניהול רוטציה דומה ושגוי, טעה ליובין פעם אחר פעם. הוא טעה בניהול החילופים והשחקנים שעמדו לרשותו; הוא טעה בבחירת התרגילים – ובהתאם בבחירת האנשים אליהם הולכים בהתקפה; הוא לקה בהיעדר יצירתיות או תעוזה.

סוני ווימס, האיש שחירב את משחק ההתקפה של מכבי עד דק, הוחזר לשחק מול הרוסים כשבע דקות לסיום הרבע הרביעי. למרות משחק איום עד לשלב הזה, אפשר להבין את ההחלטה של ליובין. פחות קל להבין את שארע החל מהשלב הזה. לאחר מספר התקפות בהן זז הצידה וראה את מכבי תל אביב חוזרת מפיגור ליתרון שתי נקודות, החל ווימס להשפיע על המשחק. לרעה. בתוך פרק זמן של כ- 180 שניות, היה ווימס אחראי להחטאה אחת וארבעה איבודי כדור.

כל זה, שלליאור ליובין אין את היכולת, ההבנה או מידת ההשפעה כדי לנסות ולעצור את המפולת: להחזיר את סוני ווימס לספסל, או לכל הפחות להוציא את הכדור מהידיים שלו. וזה אותו ליובין שמשך שלוש פעמים ביצע חילופי הגנה-התקפה, בסיומם מצא עצמו קולטון אייברסון על המגרש משום מה כשהכדור בידיים של הקבוצה שלו מחד, בעוד שמוותרים על שורותיו דווקא במהלכים בהם הוא יכול לתרום – כשמכבי שומרת. שימוש הגיוני יותר באייברסון יכול היה למנוע, למשל, את סל השדה האחרון והמכריע של קייל היינס, או לייצר נקודות עם הרכב סמול בול התקפי. וזה אותו ליובין שלקה בשיתוק על הקווים במהלך הרבע השני, אותו הרבע שהחזיר לצסק"א את החשק לנסות ולהתאמץ במשחק שעליו הייתה כל כך קרובה לוותר.

אבל לא רק על ניהולי חילופים שגרתיים רצינו לדבר. בואו נניח, לשם הדוגמא, שהמאמן על הקווים היה פיני גרשון, ולו מהסיבה שאותו אנחנו כבר מכירים. אין שום מצב בעולם שבו מכבי לא הופכת ליוזמת, תוך שהיא שולחת, למשל, את קייל היינס לקו העונשין באופן שיטתי ונמנעת מהתמודדות חסרת סיכוי מול הקורי היגינסים של העולם.

מכבי תל אביב בזבזה קרוב לחודשיים יקרים מפז על גחמה נטולת סיכוי שהפקידה את הסגל היקר בתולדותיה בידיו של מאמן שאיננו לגיטימי. זאת, בין היתר, מאחר שרמי הדר הבטיח לה שהוא הוא יוכל להתמודד עם הבעיות המובנות בקבוצה שנבנתה (בעיקר) על ידי השובבים. לו הייתה מקדישה את הזמן הזה לחיפוש ואיתור מועמד מתאים לחיזוק עמדת הרכז ו/או הבעיות בקו הקדמי, כפי שכנראה התריע בפניה המאמן אותו החתימה במקור, מצבה היה שונה בתכלית השינוי, תהא זהותו של האיש על הקווים אשר תהא.

עם מאזן של חמישה נצחונות אל מול שמונה הפסדים, יוצאת מכבי תל אביב לאיסטנבול, למשחק שעלול לדרדר אותה מרחק שלושה נצחונות וחצי מול יריבה ישירה במאבק על מקום בשמיניה הראשונה. אין יותר חשוב, קריטי ומשמעותי מזה. אין יותר MUST WIN מזה. ואין יותר הזוי ולוזרי מהתייצבות למשחק של עונה כשהיא נטולת מאמן. אלא אם הציפיה לבלתי סביר הפכה למדיניות הצהובה הרשמית.