בסוף, הכל תלוי ב-DNA: האתגר שמחכה לאיינארס בגאצקיס

בווידאו: משחק מקדים

עקבו אחרי מאחורי הק?ל??עים בפייסבוק

במוצאי שבת התכנסה הנהלת מכבי תל אביב לישיבה מכרעת בנוגע לזהות המאמן הבא. "ישיבה שלא מן המניין", כפי שמתבקש להגדיר אותה ברוח הנסיבות, 36 שעות לאחר התפטרותו של רמי הדר. הקרקע כבר הייתה כמעט בשלה למינוי צוות ישראלי. שיחות ראשוניות נערכו עוד קודם לכן עם צביקה שרף ושרון דרוקר, שהיו מיועדים לתפקיד המאמן הראשי ועוזרו.

מעבר לבחירה הפרסונלית במאמן כזה או אחר, הצעד היה אמור לסמן שינוי מגמה, אפילו מהפך, ביחסי הכוחות בין בעלי השליטה במכבי. היו"ר שמעון מזרחי, שמאס בדרכי הניהול של החטיבה המקצועית - או בסלנג הפנימי "שלישיית DNA" (דני פדרמן, ניקולה וויצ'יץ', אבי אבן) - היה זה שדחף להחזרת שרף, וגם ביקש שהישיבה תתקיים בנוכחות בעלי המניות בלבד. או במילים אחרות, ללא וויצ'יץ'.

המהלך לא צלח, מכיוון שהיה מי שהעיר מראש את תשומת ליבם של המשתתפים שאין זה ניהול תקין. דיון כל כך חשוב על מינוי מאמן, כדבריו, לא יכול להתקיים ללא המנהל הספורטיבי. וויצ'יץ' הגיע לבסוף, והפור נפל: הולכים על מאמן זר.

עוד בנושא

21:00, ערוץ 5: מכבי תל אביב - צסק"א מוסקבה
לידיעה הראשונית על מועמדותו של איינארס בגאצקיס למכבי תל אביב
"ראיתי את שארפ, ופתאום נהיה שקט": בגאצקיס משחזר את נס ז'לגיריס

"אני אוהב את יד אליהו. האולם תמיד מלא, האוהדים משוגעים, האווירה נהדרת. כשאכנס להיכל, אני רק אצטרך לוודא שדריק שארפ כבר לא שם", כך חתם איינארס בגאצקיס את הראיון שהעניק לוואלה! ספורט לפני 11 חודשים, ערב ביקורו בישראל כמאמן ניז'ני נובגורוד. עכשיו, כשהוא מאמנה החדש של מכבי תל אביב, מקבלים דבריו משנה תוקף.

כשבגאצקיס יצעד שוב בימים הקרובים אל שערי האולם ברחוב יגאל אלון, בוודאי יצוצו בראשו מחדש הזיכרונות הטראומטיים מ-8 באפריל 2004. הכל קרה דווקא בערב שבו העמיד הגארד בן ה-36 של ז'לגיריס קובנה את שיא הקריירה שלו ביורוליג, 20 נקודות, ושבו עמדה קבוצתו כפסע מניצחון סנסציוני על מארחת הפיינל פור - ועוד במשחק המכריע על הכרטיס לאותו פיינל פור. אבל אז, 2.2 שניות לסיום, כשהלטבי וחבריו הליטאים הוליכו 91:94, נכנס גור שלף לפעולה.

"הכדור עף באוויר. ניסיתי להגיע אליו בקצה האצבעות, ולא הצלחתי. הוא עבר ממש מעל היד שלי. הסתובבתי לאחור וראיתי את שארפ עולה לשלשה. פתאום הכל היה שקט", סיפר לי בגאצקיס בינואר השנה. "עד היום, כשאני יושב עם חברים, אנחנו נזכרים בלילה הזה. זה ההפסד הכי קשה ואכזרי שהיה לי בקריירה כשחקן. זה באמת היה אחד המשחקים המרשימים בהיסטוריה של הכדורסל האירופי, וחבל שהיינו בצד הלא נכון".

מאז הוא הצליח לצבור זיכרונות מעט יותר נעימים בתל אביב. בשלהי אותה שנה ניצח עם ז'לגיריס את מכבי 102:104 - שוב בתום הארכה, ואשתקד ניצח גם כמאמן 84:95 - לא תאמינו, לאחר הארכה - והדיח במפתיע את הצהובים מהיורוקאפ. הקלע המוביל של הרוסים היה ויקטור ראד עם 22 נקודות, בעוד גל מקל הצטיין עם 21 בשורות הקבוצה הישראלית.

"מכבי ביורוקאפ זה לא משהו שחשבתי שאיתקל בו", הודה בגאצקיס באותו ראיון. "זה לא רק שהיא חברה של קבע בטופ 16 של היורוליג, היא תמיד נלחמת על הפלייאוף ועל הפיינל פור, וזה באמת מוזר לראות אותה בסיטואציה הזו. אני מבין שזו ממש טרגדיה בשביל האנשים במועדון. יש רק דבר אחד שהם יכולים להתנחם בו - זכייה ביורוקאפ. יש להם שחקנים מספיק מנוסים כדי ללכת עד הסוף, אבל אני יכול להבטיח לך שלא יהיה להם קל". ואכן, קל לא היה להם. ללכת עד הסוף - הם לא הלכו. ומאמן ניז'ני דאג לכך באופן אישי.

במסגרת החיפושים הכמעט נואשים אחר מאמן לעונה הזו (טייק 3), מכבי תל אביב חשבה כמעט על הכל: על זרים וישראלים, על ותיקים וצעירים, על מאמנים פנויים ועל כאלה שקשורים בחוזה. בסופו של דבר היא בחרה בפתרון יצירתי, שלא לומר מפא"יניקי, המחבר בין כל התכונות הללו: מאמן זר שהוא הכי ישראלי שיש בשיטת המשחק שלו, מאמן שלא עומד מאחוריו רזומה עצום ביורוליג - אבל שלא הונחת מהחלל החיצון, ומאמן שעובד כבר במועדון אחר ורק כעוזר.

מבחינת פילוסופיית המשחק, בגאצקיס מתאים ל-DNA של הצהובים. הוא אוהב לראות את הקבוצות שלו רצות, משחקות עם הרבה אנרגיה וזורקות לא מעט שלשות. הוא מתאפיין בחופש שהוא מעניק לשחקניו: לא מדובר במאמן מזרח אירופי נרגן מהזן הישן, שסובל משחצנות יתר ונהנה לראות את חניכיו סובלים באימונים בלתי נגמרים.

הוא "מאמן של שחקנים" ש"מבין את נפשם", כמאמר הקלישאות. בגאצקיס עצמו היה סקורר בחסד: ב-1997 היה סגן מלך הסלים של היורובאסקט, כשקלע 21.8 נקודות למשחק, שני רק לעודד קטש (22 במדי ישראל). כמאמן, הוא יודע לצחוק עם שחקניו ולהיות חבר שלהם, והאימונים שלו רחוקים מלהיות ארוכים ומעיקים.

עכשיו, כשהוא בן 49, יש באמתחתו של הלטבי 49 הופעות כמאמן ראשי ביורוליג. מאזנו לא מחמיא במיוחד: 12 ניצחונות לעומת 37 הפסדים, אותם צבר עם ז'לגיריס ב-2006 וב-2007, עם בודיוולניק קייב ב-2012 ועם ניז'ני ב-2015. הופעתו עם הרוסים במפעל לפני שנתיים הייתה יותר ממוצלחת: הקבוצה הדהימה את היבשת עם כדורסל שובה עין, ועלתה בניגוד לציפיות המוקדמות לטופ 16.

בגאצקיס מאמין בכוכבים שלו ונותן להם ביטחון מוחלט - גם כשהם טועים. בעונת 2014/15 נשענה ניז'ני על ארבעה זרים מוצלחים, שכמעט ולא ירדו מהמגרש והתברגו כולם בין 17 הקלעים הבולטים ביורוליג. בראש צעד מלך הסלים של המפעל באותה עונה, טיילור רוצ'סטי, ואחריו טריי תומפקינס, טרנס קינזי וארט פראחוסקי. בצוותא הם חיברו לא פחות מ-60 נקודות למשחק, ניצחו את אנאדולו אפס, באסקוניה, קאזאן ומילאנו, ובמחצית השנייה של העונה הצטרף אליהם פליט ה-NBA הטרי גל מקל, ויחד איתו הם הגיעו לחצי גמר ליגת ה-VTB.

"אני חייב להודות שאני מופתע מהמהלך הזה", אמר השבוע פראחוסקי בשיחה עם וואלה! ספורט. "לפני כמה שבועות פגשתי אותו, והוא סיפר לי שהוא מאוד מרוצה מהתפקיד שלו בדרושפאקה. אבל אתה יודע איך זה, בסוף מאמנים רוצים לאמן ביורוליג, כמאמנים ראשיים. ועל התפקיד הזה במכבי הוא כנראה לא היה יכול להרשות לעצמו לוותר".

"מה שמייחד את בגאצקיס ממאמנים אחרים הוא האנושיות שבו", מספר הסנטר הבלארוסי, שמשחק בקאזאן. "לפני הכל, הוא אדם פתוח וחביב ומאוד נחמד. יש מאמנים שברגעים קשים מלחיצים אותך, והוא קודם כל מרגיע. כן, הוא יודע לצעוק, אבל זו לא הדרך הטבעית מבחינתו. הוא אוהב מאוד שחקנים שיודעים לקלוע מבחוץ ולהריץ את ההתקפה, ואני חושב שאנדרו גאודלוק אמור לפרוח תחתיו".

- אתה מכיר את הלך הרוח בישראל, מאז שהופעת בהפועל ירושלים. איזו עצה אתה יכול לתת לו?

"להתנתק. לא לקרוא מה כותבים עליו ולא לשמוע מה מדברים עליו. לנסות להיאטם ולא להיחשף ללחצים מהתקשורת, מהקהל ואם אפשר גם מההנהלה. אני מבין שהוא מגיע למכבי בסיטואציה לא פשוטה. ראיתי את התוצאות האחרונות שלה, בעיקר בבלגרד, כשהיא לא הגיעה אפילו פעם אחת לקו העונשין. חסרה לקבוצה הזו יציבות, וזה הדבר הכי חשוב שהוא יצטרך להביא לה".

השאלה היא, כמובן, אם סל התכונות של בגאצקיס מתאים למכבי תל אביב הנוכחית. האם מאמן מחויך וחברי יוכל לאחות את הקרע - לא פחות מקרע - ששורר בחדר ההלבשה של הצהובים. המחנאות בהנהלת המועדון חילחלה גם למגרש עצמו, וכך זה מחולק (בהערכה גסה): מצד אחד עומדים השחקנים הישראלים, המתאזרחים ודווין סמית', מצד שני הזרים האמריקאים שהגיעו העונה, ובתווך, נטול חיבור ממשי לאחרים, ניצב בדד מאיק צירבס.

"מה שהיה יפה אצל בגאצקיס בעונה שהיינו יחד, זה שבאיזשהו שלב הוא ידע להוציא את המיטב מכל שחקן", מוסיף פראחוסקי. אבל יש אחד שלא ממש מסכים עם המחמאות שמרעיף הסנטר על הלטבי; אחד שמן הסתם החמיץ כמה שעות שינה מאז פורסם כאן על מינויו הצפוי של המאמן.

האחד הזה הוא ויקטור ראד, הקלע המוביל של ניז'ני אשתקד (15.8 נקודות למשחק ביורוקאפ ו-15.2 ב-VTB), שתקף את בגאצקיס בצורה חזיתית בתחילת העונה באתר "וואן", כנראה מתוך מחשבה מוטעית שלעולם לא ייאלץ להיתקל בו. בטח לא במכבי תל אביב, בטח ובטח לא העונה. "הוא הוציא אוכל מהפה של הבן שלי", אמר ראד באותו ראיון, האשים אותו בשקרים, כינה אותו "דו פרצופי" והבטיח: "לעולם לא אגיד לו מילה, לעולם".

ובגאצקיס עצמו? אולי, רק אולי, הוא היה הראשון לזהות לאן מכבי תל אביב הולכת. ב-2015, כשהחתים את מקל בנובגורוד, אף שהצהובים היו בדרכם לרבע גמר היורוליג ואיש לא היה יכול לשער שלא יזכו בשתי האליפויות הבאות בישראל, הוא אמר לאור שקדי: "אני ממש לא מסכים שמכבי היא קבוצה ברמה גבוהה יותר מניז'ני, בעיקר לא השנה. אני יודע למה גל בחר בנו, וזה מה שחשוב".

ביום שישי הוא יצליח להימנע מסיטואציה מביכה. הרי לא יעלה על הדעת שיעמוד על הקווים במכבי תל אביב וישתמש בכל הידע הפנימי שצבר על יריבתה הטורקית, יממה או שתיים אחרי שעזב אותה; בוודאי לא ייתכן שיישב על הספסל מאחורי דיוויד בלאט וייעץ לו, כשהאינטרס האמיתי שלו הוא לראות את קבוצתו היוצאת מפסידה בקרב ישיר על הכרטיס לרבע גמר היורוליג. אז הוא יישב בצד. או בבית. כפי שההיגיון דורש.

ובעצם, למה? הרי כבר התרגלנו: כשמכבי ודרושפאקה נפגשות, דברים מוזרים תמיד קורים.