השיח סביב מכבי תל אביב התאפיין בימים האחרונים במילים כמו "יהיר" ו"מנותק". שוב ושוב התייחסו אוהדים ושאר מלהגים להחלטות שנראות כבלתי ענייניות ואולי אף מונעות מאגו, כנקודה מרכזית בביקורת שלהם על האופן שבו נראית הקבוצה ששוכנת ביד אליהו. לצד היכולת המקצועית החלשה של שחקני מכבי אמש, אין ספק שהתחושות הללו החישו את מועד קריאות הבוז שהופרחו לחלל ההיכל כבר במהלך הרבע השני של הפסד הבית הרביעי העונה ביורוליג.
גם כאן, כמו בלא מעט מקרים אחרים, חוכמת ההמונים זיהתה נכון. האיש שמנהל את ההצגה הצהובה מתנהל ומנהל באופן שנראה יהיר ומנותק. קוראים לו דייויד פדרמן. האיש שמצד אחד שלח עצמו כדי להניח את דעתו של ההמון הזועם, עוד במהלך העונה שעברה, עם הבטחת 12 שחקני היורוליג שממשמשים ובאים. האיש, מצד שני, שמעולם לא הבטיח למנות מאמן של יורוליג ואין דבר שזעק יותר לשמיים, במהלך שני משחקיה האחרונים של מכבי ביורוליג, מאשר העובדה שהיריבה (אנאדולו אפס ובאמברג) אוחזת באמתחתה מאמן יורוליג ומכבי תל אביב לא.
נכון, רמי הדר אכן הלבין פניו של גל מקל ברבים בשבוע שעבר והמשיך מאז בהחלטות כאילו מקצועיות שבמקום להתעסק עם כדורסל, עניינן האגו הפרטי שלו או האופן שבו יכתבו עליו באותם עיתונים שאיננו קורא. פדרמן סניור, למי ששכח, לא היסס להחליף את מילות הנימוסים המקובלות במקרים בהם מפטרים מאמן, בצירוף המילים המבזה והבלתי נשכח לאחר שארז אדלשטיין נשלח לביתו: החלטה קלה. מאז הוא המשיך וממשיך בהחלטות כאילו מקצועיות אשר נועדו לקדש את האג'נדה הפרטית והבלתי עניינית שלו.
מכבי תל אביב של פדרמן שוקלת בכובד ראש, כך אנחנו מבינים, כל שחקן אשר מוצע לה. יושבים שם החכמים, ביחד עם השובבים, עומדים על יתרונותיו וחסרונותיו, בוחנים את ההיבטים המקצועיים, הכספיים והאחרים של המועמד ומקבלים החלטה. שהיא לרוב ההחלטה הלא נכונה, אבל זו כבר בעיה אחרת. בנוגע למאמן שאמור לאמן את הטאלנטים שמנחיתים עבורו, השיקולים שונים בתכלית השינוי. על פי דבריהם של הבוסים הצהובים עצמם, מונה אדלשטיין בקיץ כי חיפשו מאמן ישראלי. רמי הדר, המינוי המופרך ביותר בהיסטוריה הצהובה, קיבל את העבודה כי חיפשו אחד שיכול להתנהל נכון תקשורתית ומול השחקנים. במכבי תל אביב לא חושבים (או לפחות לא חשבו) שצריכים להקיף את סגל השחקנים היקר ביותר בהיסטוריה של המועדון במאמן בעל היכולת, הכישורים או הניסיון המתאימים וזוהי מחשבה יהירה ומנותקת.
עוד בנושא:
מכבי תל אביב הפסידה 85:70 בבית מול באמברג
לחץ במכבי תל אביב: גאודלוק נגד הקהל, שיחה בין רמי הדר להנהלה
רמי הדר: "שיחקנו לא טוב, אני אחראי על חוסר ההצלחה"
רמי הדר הציג לראווה שלושה אלמנטים מרכזיים עם כניסתו לתפקיד. האחד הוא הכדורסל ההתקפי הפשוט. אמרנו, חפרנו, ונחזור שוב: כדורסל פשוט הוא רעיון טוב. העניין הוא שאין דבר יותר מסובך וקשה מאשר ללמד כדורסל פשוט. כזה שיורד לרזולוציות הקטנות ביותר, לזוויות החסימה או החדירה, למומנטום ולתזמון המדויק של המסירה, להבדל בין מספר הסנטימטרים בריווח של השחקן על הפרקט. כזה שיודע לכוון את השחקנים והכדור, בתוך התרגיל, לפואנטות הנכונות. לאחר כדקה ומחצה בתוך הרבע השני אמש, התפרסו שחקני מכבי מחוץ לקשת שלוש הנקודות. היו שם שחקני התקפה מוכשרים כמו גאודלוק, ווימס וראד. בפנים עמד לו קולטון אייברסון. במקום להריץ תרגיל או סיומת של תנועה מהירה, אשר תדע להביא לידי ביטוי את היתרונות היחסיים של מכבי, הלכו שם למצב פוסט אפ של אלכס צ'וברוביץ'. איך זה נגמר בסוף, כולם יודעים ולא שיש בעיה עם הגבוה שמשחק עבור רמי הדר, בחיפה או במכבי תל אביב. אייברסון הוא אחלה של שחקן, שנותן אחלה של עונה וסיפק אחלה של דקות גם במשחק ההפסד לאלופת גרמניה. הבעיה היא שבמקום כדורסל פשוט, משחקת הקבוצה שרוצה פיינל פור כדורסל פשוט לא חכם ופשוט לא נכון.
רוצים כדורסל התקפי נכון? תראו בבקשה בשידור חוזר את משחק ההתקפה של באמברג אתמול. קואץ' טרינקיירי, כפי שראינו גם בעונות ובקבוצות קודמות, גורם לקבוצה שלו לשחק כדורסל נכון. כזה שמקפל ומזיז את ההגנה מצד לצד. כזה שהולך על החולשות של ההגנה, בסבלנות ובחכמה, מתוך תרגילים. פעם אחר פעם חדר לסל השחקן שעליו שמר גאודלוק, בין אם זה פביאן קוזר ובין אם זה אחר, כפה על יתר השומרים לעזור והתחיל בהנעת הכדור שהסתיימה בזריקה טובה. התקפה אחר התקפה, במהלך המחצית השנייה, מרגע שזיהו בבאמברג את החילופים ההגנתיים של מכבי, הלכו שם לתרגיל חסימה + חסימה לחוסם, אשר הביא את ניקולו מלי המצוין למשחק גב לסל מול שומר נמוך. איך גם זה נגמר, אתם מזמן יודעים.
בהיעדר הידע הזה, מעבר לקווים, באשר לאופן שבו משחקים כדורסל התקפי ברמות הללו, כל שנותר הוא האפקט הראשוני של החלפת המאמן והשיטה, אשר הצליח עבור מכבי לזמן מוגבל. שנגמר.
האלמנט השני נוגע למשחק ההגנה. מכבי של הדר ניצחה כמה משחקים קשים, בצורה מרשימה, לאחר שהצליחה לפרק גארד יריב מוביל אחד + צופפה את הצבע באופן שכפה על היריבה מספר זריקות חריג לשלוש נקודות, אשר נקלעו גם באחוזים נמוכים. גם זה, חברים, נגמר. הסיפור של סוני ווימס על הגארד המוביל היריב מתאים, לעיתים, לשחקנים מסוימים וקבוצות מסוימות. מול הרטל ופרסוביץ' זה הרשים הרבה פחות ובטח שמול טרינקיירי, שלו אין באמת גארד מוביל בלתו אין. השלשות? אחרי שהאניקאט כיבה את האורות בשבוע שעבר, סיימו הגרמנים את המחצית הראשונה אתמול עם 9 מ-14 לשלוש נקודות (64%). ואת המשחק עם 13 מ-27. ככה זה עם הימורים: לפעמים אתה משחק אותה באופן זמני, אבל בדרך כלל הם בועטים לך בתחת.
רוצים כדורסל הגנתי נכון? טרינקיירי, בדיוק כמו פרסוביץ' בשבוע שעבר, שם לא מעט צ'יפים הגנתיים דווקא בשמירה על דווין סמית'. זאת לאחר שזיהה שדווקא סמית', עם יכולת מינימלית ביותר באחד על אחד, הוא זה שניצח עבור מכבי לא מעט משחקים העונה. למרות רבע ראשון בו טעתה מספר פעמים (ובו קלע סמית' את כל שמונה נקודותיו במשחק), באמברג הייתה ערנית במיוחד באיסוף שלו במשחק המעבר ובקרבה אליו גם כשההגנה אמורה לעזור מול שחקנים אחרים עם כדור. באמברג, בניגוד למכבי, הצליחה גם להוציא את יריבתה מהקצב שרצוי לה. נכון, שחקני מכבי מצאו עצמם על קו העונשין אמנם 17 פעמים כבר במחצית הראשונה, אבל נאלצו לשחק בקצב הכתבה מסרס.
האלמנט השלישי נוגע לאמונה של המאמן בסגל השחקנים שהורכב והולחם עבורו. ארז אדלשטיין, לא רק על פי פרסומים זרים, לא חשב שהרכב 12 שחקני היורוליג מספיק טוב. רמי הדר הבהיר לכל מי שחשוב להבהיר שהוא אוהב ומאמין בשחקנים שלו. שזו, אגב, מנטרה קבועה שמשמיע כלפי פנים וחוץ במכבי, אבל גם השמיע כשאימן בחיפה, עפולה, הוד השרון או באר יעקב. גם השטיק הזה יכול להחזיק מעמד ומים לתקופה מאוד מוגבלת. תסתכלו על מכבי ותגידו לי, בבקשה, מי משחק שם כיום עם בטחון עצמי. הרי המאמן עצמו, שמפחד מהזיווג של גאודלוק ו-ווימס ביחד, משדר פאניקה וחוסר אמון. הראשון לא פתח בחמישייה הצהובה וכאשר נכנס לשחק לאחר כחמש דקות וחצי, זה נעשה על חשבונו של השני ועד לסיומו של הרבע.
רנדומלית, הונחתו להם שחקנים כאלה ואחרים על הפרקט, כל אחד עם שביבי דקות ורסיסי בטחון. לנדסברג שנזרק לכמעט 6 דקות. אלכסנדר, עם כמעט 5 דקות. מקל, עם כמעט. סתם, נו. תנו לצחוק קצת. אבל הם הפחות משמעותיים. השחקנים הבכירים של מכבי, במיוחד גאודלוק, הם אלה שיותר. אז כבר הספקנו לקרוא ולשמוע שהמיני ממבה מסומן כבעיה של הצהובים, כזה שאחראי ישיר או בלעדי למשחק אנוכי ואנטי קבוצתי. נו, מזל שיש על פי להפיל את התיק.
אל תקנו את הספין, גולשים יקרים. הבעיה של מכבי גדולה מהאנוכיות של גאודלוק. את הסימפטומים שלה אפשר לראות מהמהלכים ההיסטריים שנראים על הפרקט. מההרכבים ומהחילופים האקראיים, מהגנות היסטריות (כולל האזוריות שסוג של שמרו הצהובים אתמול). הם מאפיינים חבורת שחקנים נטולת אמונה ושאיננה מאומנת.
רוצים אמונה ובטחון? באמברג היא קבוצה בפוסט טראומה. כזו שהצליחה להפסיד כל משחק ביורוליג בכל דרך אפשרית ולכן מצאה עצמה עם המאזן הגרוע ביותר במפעל. אתמול, גם בדקות בהן נראה היה שהדברים שוב נחרבים לה, היא מצאה את ההרכב הנכון והשקט המתאים כדי לסגור עניין בסטייל. כדי להמתין בסבלנות לעוד שגיאה הגנתית של הצהובים. כדי לאתר את השחקן המתאים ולא רק את מלי.
כדי להימנע מלהקשיב לביקורת על הסגל שלה, בחרה מכבי במאמן שהשמיע את הדברים שערבו לאזניה. מעניין אם המחיר שישלמו שם יכלול גם שינויים בסגל וגם החלפה (נוספת) של מאמן.