תמשיכו לטאטא מתחת לשטיח: ניתוח הניצחון של מכבי תל אביב על הפועל ירושלים

ישנם כל מיני תסריטים סבירים לסיומו של משחק צמרת צמוד בכדורסל הבינלאומי. כאלו שבהם יכולה גם המפסידה להרגיש שעשתה את שנדרש ממנה כדי להיות אף היא חלק ראוי מהסיפור. מהלך הפיק אנד רול של אנדרו גאודלוק עם ג'ו אלכסנדר, שהוביל להטבעה פנויה של האחרון ולניצחון ראשון של מכבי תל אביב על פני סגנית אלופת המדינה, איננו אחד כזה.

כשהולכות שתי הקבוצות לפסק הזמן ה(לפני) אחרון, במצב שיוויון וכאשר הכדור בידיים של הקבוצה המקומית, לא חייבים תואר שלישי בתורת האימון כדי לדמיין לאיזה סוג של מהלך התקפי תחשף ההגנה. מכבי תל אביב תודרכה לצאת עם תרגיל פיק אנד רול – קרי חסימה של גבוה לשחקן עם כדור, כאשר גאודלוק ואלכסנדר מעורבים במהלך הבסיסי, ושלושה שחקנים פרוסים לאורך קשת שלוש הנקודות. בצד החזק – קרי בצד שקרוב יותר לכדור, מיקם רמי הדר את די ג'יי סילי, בהחלט איום התקפי משמעותי לאחר ערב של 3 מ-5 לשלוש נקודות. בצד החלש – כלומר הצד שרחוק (במקרה הזה במעט) יותר מהכדור, מוקמו סוני ווימס וגיא פניני, אף הוא עם ערב של 3 מ-5 לשלוש נקודות. החסימה של אלכסנדר, אגב, כיוונה את גאודלוק דווקא לצד השמאלי שלו ודווקא לאזור שבו מוקמו ווימס ופניני, באופן שבו מטשטשים הגבולות בין צד חזק לצד חלש.

בפני סימונה פיאניג'יאני, מאמנה של הפועל ירושלים, עמדו מספר משימות בתדרוך שלפני המהלך ההתקפי של מכבי. אחת מהן הייתה להציב שומרים פרסונליים על מספר שחקני התקפה. מאחר שלא יכול היה לדעת למי ילך הכדור האחרון, שהרי הגיוני באותה המידה היה לצפות שדווקא ווימס יקבל את הכדור האחרון, כשגאודלוק אורב מאחורי הקשת למצפה למסירה של השחקן שחודר לסל, סביר להניח שלא ידע בדיוק מי ימלא איזה תפקיד. בכל מקרה, ג'רלס קיבל את גאודלוק. סטודמאייר את אלכסנדר. בר טימור את סילי. אליהו את פניני ודייסון את ווימס.

המשימה השניה שעמדה בפני האיטלקי הייתה ההחלטה באשר לאופן הטיפול בפיק אנד רול. וספוילר: הוא בחר בפתרון הפחות טוב מכולם. בפתרון שאפשר למכבי תל אביב לייצר יתרון מספרי בהתקפה המסודרת. ג'רלס אמנם ניסה לעבור את החסימה של אלכסנדר מלמעלה ולהפעיל לחץ על הכדור, שזה בסדר, אבל סטודמאייר נתקע בחלק העליון של הרחבה, או ליתר דיוק – בדיוק מתחת לקשת השלוש, כמו שוער שאיננו מיומן בבעיטת קרן. טימור נצמד לסילי כאילו שאין מחר, והרחבה נותרה פנויה ונטולת שחקני הגנה, בדרך לדאנק קל שהכריע את המשחק.

עוד בנושא

צפו בתקציר: מכבי תל אביב גברה 83:85 על הפועל ירושלים
מכבי תל אביב בעננים, אלכסנדר: "זה היה קרב מיוחד"
גם פיאניג'אני מרוצה: "המשחק הזה יוציא אותנו לדרך חדשה"

ואתם יודעים מה? מהלך שכזה משקף, אמנם במקרה, גם את התחושה האישית שלי מצפיה במשחק הכי משמעותי שיש לכדורסל הישראלי להציע במהלך העונה. יש אווירה של משחק גדול, קיימת תכונה מסביב של משחק אמיתי, רמת הכישרון ואיכות השחקנים מרשימה בהחלט – והכל, כפי שאמרו פעם חכמים, הכל ליד. לא באמת כדורסל איכותי, ולא בטוח שבאמת כדורסל של קבוצות איכותיות.

מכבי תל אביב יכולה לטפוח לעצמה על השכם לאחר עוד ניצחון משמעותי מבחינתה, תוך שהיא מסמנת לעצמה עוד וי על טיפול מוצלח במטרה ההתקפית המרכזית של היריבה. הפעם ג'רלס, שהפיק אנד רול שלו סומן ונוטרל באופן יחסי. היא יכולה להיות מרוצה גם מהקצב המשתפר שלה במשחק ההתקפה, להבדיל מהמשחק הסטטי והתקוע שראינו ממנה עד לא מזמן. עם חזרתו של לנדסברג מהפציעה (11 נקודות ב-11 דקות), ראינו ממנה רוטציה רחבה קצת יותר של 9 שחקנים – וזה כשהחוק הרוסי מונע ממנה את השיתוף של דווין סמית' ומאיק צירבס. אהה, וזהו.

רמי הדר יכול להמשיך ולעודד עצמו או סביבתו בענייני ההגנה המשופרת של הצהובים, אבל בצד שבו אמורים לשמור יש דברים נוספים מעבר לטיפול בפיק אנד רול. אם יוצאים מהפריזמה הזאת, מגלים מכבי שלא מפעילה לחץ על הכדור, שלא שוברת מהלכים של היריבה, שלא עוזרת או קוראת נכון מהלכי חדירה לסל. ונכון – ההתקפה של מכבי הראתה לנו קצב גבוה יותר, כזה שבו אין רק מצבי בידוד עומדים של גאודלוק או ווימס, אבל עדיין קיבלנו משחק התקפה שבלוני ולא יצירתי, שבו שני שחקנים מיידים כאילו אין מחר (9 מ-27 מהשדה) והשאר מקווים לטוב. כזה שנראה יותר טוב בגלל שהקבוצה ממול היא ירושלים. ובגלל ש-11 מ-22 לשלוש נקודות גורם לה-כל להרגיש ממש סבבה.

גם ירושלים יכולה לעודד עצמה במספר דברים, בשש לאחר המשחק שהוביל אותה למאזן שלילי בשלולית. במשך שלושה רבעים היא שיחקה כדורסל התקפי מאוזן יחסית, שממנו הצליחה לקבל תרומה של לא מעט שחקנים. היא הצליחה לשמור על הכדור מול ההגנה (שאמורה להיות, בתאוריה, אגרסיבית) של מכבי, עם 7 איבודי כדור בלבד. היא הגיעה לסקור מכובד גם ביום שבו ג'רלס מתקשה (2 מ-10 מהשדה), אבל מחפה במעט עם 6 אסיסטים ואיבוד כדור יחיד. נו, אתה יודעים כבר איך זה: עם 11 מ-22 לשלוש נקודות, גם בצד של הפועל ירושלים, החיים הרבה יותר יפים.

העניין הוא ששני הסנטרים האדומים, סטודמאייר וג'ונס, עדיין מהווים חלק שולי מדי בהתקפה של פיאניג'יאני. שלפני היעדרותו של קינזי, הורכבה הרוטציה של ירושלים מסמול פורוורד אחד ויחיד. בהיעדרו אין סמול פורוורד בכלל. שליינאפ שמורכב מטימור, ג'רלס ודייסון אמור ויכול להציב רגליים זריזות ואתלטיות בפני היריבה, אבל כמות הטעויות שייצר הטריו הזה (על הכדור והרחק ממנו) ב-40 דקות ביד אליהו חרג בהרבה ממתחם הסבירות. ובנוגע לקטגוריית הריבאונד, אמנם עמדה מספר 4 של מכבי נטלה 0 ריבאונדים בהתקפה בלבד (ראד + פניני) מול הציוות הבעייתי והרך של אליהו ופטרסון, אבל מכבי לקחה 13 כאלו בהתקפה (ו-40 בסך הכל), וזה מספר שאי אפשר לחיות איתו בשלום – אם אתה אדום. ואמנם היא קיבלה משחק קצת פחות חלש מיותם הלפרין הפעם, אחרי תצוגות אימים מול נהריה, חולון ואשדוד, אבל זה עדיין מאופק ופסיבי מצד אחד (אפס זריקות עונשין, 0 עבירות שבוצעו עליו ואסיסט בודד אחד), כשהלפרין מצליח בדרך נס להוציא עצמו שוב ממשחק צמוד באמצעות עבירות שכולן בבחינת בריחה מצד שני.

אפשר לסכם ולומר ששתי הקבוצות יצאו די מרוצות מהמשחק שיש הקוראים לו הקלאסיקו של הכדורסל הישראלי. מכבי ניצחה, ירושלים כמעט – וכולם חזרו בשלום לביתם. את הבעיות אפשר להמשיך ולטאטא מתחת לשטיח.