ואולי, אתה פה חסר לי: הפספוסים הגדולים של מכבי תל אביב

24.6 נקודות למשחק קולע קית' לנגפורד עד כה העונה, וזה הממוצע הכי גבוה שרשם שחקן כלשהו ביורוליג ב-12 השנים האחרונות. הוא משחק יותר מכל אחד אחר במפעל, ובשבעת משחקיה של אוניקס קאזאן ישב במצטבר רק 34 דקות על הספסל. הוא פוגע ב-44 אחוזים לשלוש וב-89 אחוזים מהעונשין, מוסיף 4 ריבאונדים ו-4.3 אסיסטים בערב, ואת כל זה עושה הגארד בגיל 33.

עונה אחת בלבד שיחק לנגפורד במכבי תל אביב, לפני חמש שנים. הוא הגיע כגיבוי ברגע האחרון, התקשה להשתלב ואף הושווה לדיוויד אנקראם. אבל מרגע שהסתיימה השביתה ב-NBA, ג'ורדן פרמאר עזב ולנגפורד קיבל את המושכות, התברר שהצהובים זכו בפיס.

אלא שהם לא השכילו לשמור על התכשיט. משגה גורלי? בכייה לדורות? טעות חסרת תקדים? לקראת המפגש הערב (חמישי, 18:00, שידור ישיר בערוץ הספורט) בין לנגפורד וקאזאן לבין מכבי, חזרנו לחמשת הפספוסים הגדולים בתולדות המועדון - השחקנים שכבר שיחקו ביד אליהו, אבל עזבו מהר מדי ופרחו במקומות אחרים.

הקריטריונים לבחירה רבים ומגוונים – אבל אין כאן אמת מוחלטת. טרנס מוריס, שהגיע מהפועל ירושלים וכיכב בדרך לגמר היורוליג ב-2008, אפילו לא קיבל הצעה להישאר והפך מיד אחר כך למיליונר בצסק"א מוסקבה ולאלוף אירופה בברצלונה; אלן אנדרסון היה אחד השחקנים הטובים והמוכשרים שנחתו במכבי, אך הבעייתיות באופי וההישגים הדלים שאליהם הוביל את הקבוצה מנעו ממנו להיכנס לרשימה; מייק מיצ'ל היה אחד הגדולים באמת, ושיחק מצוין בצהוב, אבל היה היגיון בהחלטה של מכבי להיפרד ממנו ב-1992. הוא כבר היה בן 35, מה שלא הפריע לו להמשיך לשחק עוד שבע עונות ברג'ו אמיליה, ולעולם לא נדע אם השראה שלו הייתה מונעת את עונת הדובדבנים של פיני גרשון והפועל גליל עליון. גם פרנק בריקובסקי ודונלד רויאל היו אורחים לרגע בתל אביב של שנות השמונים והתשעים, לפני שיצאו לקריירות ממושכות ב-NBA.

כל אלה לא נכללו ברשימה. הנה החמישייה הנבחרת.

עוד בנושא

18:00, ערוץ 5: מכבי תל אביב מתארחת אצל קאזאן
כשהיורוליג מנסה להיות ה-NBA: אהרל'ה ויסברג על תלאות הלו"ז החדש
דיוויד בלאט חוגג את הניצחון על צסק"א: "ניצחון גדול למדינה כולה"

זיכרון רחוק: "האוהדים של מכבי תל אביב לא ידעו לתמוך ולקבל הפסדים", אמר בנו אודריך בקיץ 2005, שנתיים אחרי שעזב את ישראל וזמן קצר לאחר שהפך לאלוף ה-NBA עם סן אנטוניו.

העונה במכבי: בקיץ 2002 הפסידה מכבי תל אביב לפנאתינייקוס בקרב על יאקה לאקוביץ', אליה הלך גם אריאל מקדונלד שממנו נפרדה היא בעצמה. המאמן דיוויד בלאט הביא את אודריך בן ה-20 וטען כי הביא את אחד הרכזים הטובים באירופה. הצהובים יצאו אז להרפתקה הראשונה בליגה האדריאטית, אחרי שאיבדו גם את אנתוני פארקר, נייט האפמן ונדב הנפלד, ובמכבי, כמו במכבי, שחקנים צעירים, בעיקר אירופים, לא באמת יכולים לפרוח. הקהל לא התחבר אליו מהרגע הראשון, אודריך תרם 6.3 נקודות בלב בשלב הראשון וגורלו די נחרץ גם אם בטופ 16 הכפיל את תפוקתו ל-13.2 נקודות..

נפרדנו כך: כדי לקבוע אם שחקן נחשב לפספוס או לא, אי אפשר להתעלם ממה שקרה במועדון לאחר שעזב. במכבי תל אביב ידעו שב-2004 יארחו את פיינל פור היורוליג, והלכו על כל הקופה. פיני גרשון חזר, בלאט הוזז לעמדת העוזר, פארקר הוחזר והשם שסומן היה שרונאס יאסיקביצ'יוס, האלוף המכהן מברצלונה. זה בכלל לא היה כוחות בינו לבין אודריך, ואיך זה נגמר בסוף, כולם יודעים. לכן הסלובני מדורג רק במקום החמישי. לא שיש לו על מה להתלונן: הוא נע בין סראטוב למילאנו, ואחרי שנה עבר ל-NBA, שם נשאר שם עד היום. זו עונתו ה-13 בליגה הטובה בעולם ובאמתחתו שתי טבעות אליפות.

זיכרון רחוק: בביקורו הראשון ביד אליהו, לאחר שעזב את מכבי, התקבל מילאן מצ'באן בפרחים על ידי המועדון. בסיום המשחק נראה הזר שקיבל מוטל בפח האשפה בחדר ההלבשה של פרטיזן בלגרד בהיכל.

העונה במכבי: "ניקולה וויצ'יץ' הבא", "העתיד של מכבי תל אביב", אלה רק חלק מהסופרלטיבים שהוצמדו למהלך שרקמו אנשי המועדון בחורף 2010 - עם הנחתתו של אחד משחקני העתיד של הכדורסל הסרבי לארבע וחצי שנים, אבל תשעה חודשים מאוחר יותר הוא כבר המשיך הלאה. מצ'באן לא הצליח להשתלב בקבוצה שרצה עד גמר היורוליג, ותרם 3.5 נקודות ו-1.7 ריבאונדים בפחות מתשע דקות.

נפרדנו כך: קשה לומר שמצ'באן נמצא בפסגת הגבוהים המוערכים באירופה, אבל בעזרת שיפור בקבלת ההחלטות נראה שהוא בדרך הנכונה. בתחילה הושאל מצ'באן על ידי מכבי לפרטיזן בלגרד, וכשגבר עליה באותה עונה קבע גם את שיא הקריירה שלו ביורוליג (22 נקודות). בתום העונה ההיא הותר ההסכם בינו לבין הצהובים, אחר כך זכה עם גלאטסראיי באליפות טורקיה והעונה הוא סוף סוף פורע את השטרות במילאנו, ומעמיד ממוצע של 10.2 נקודות ו-10 ריבאונדים ביורוליג. אחרי כל מה שעבר, הוא בסך הכל בן 26. ומכבי? כבר שנים היא מחפשת אחר פאוור פורוורד עם היכולות הוורסטיליות שלו.

זיכרון רחוק: אם יש סמל אחד מובהק לשנות התשעים השחונות, שבמהלכן נעדרה מכבי תל אביב מהפיינל פור במשך שמונה עונות רצופות, הרי שזה וונדל אלכסיס. או יותר נכון - ההחלטה לוותר עליו.

העונה במכבי: אחרי טראומת אובדן האליפות לגליל ביצעה מכבי מהפכה. מולי קצורין הונחת בתפקיד המאמן, רלף קליין ז"ל מונה למנהל מקצועי ולצד הסנטר הבריטי הצעיר ספנסר דאנקלי הוחתם הסמול פורוורד בן ה-29 וונדל אלכסיס, שם גדול במונחים אירופיים, שהצליח מאוד באיטליה ועבר גם בריאל מדריד ובוויאדוליד. 22.1 נקודות היו לו בדרך לתואר שחקן העונה בליגה, האליפות והגביע חזרו ליד אליהו, אבל הקמפיין בגביע קוראץ' הסתיים מוקדם מהצפוי עם הפסד כפול לפאניוניוס אתונה של פנאיוטיס יאנאקיס ברבע הגמר. אלכסיס דווקא היה טוב גם באירופה עם 19.1 נקודות.

נפרדנו כך: הקהל התאהב בשחקן, ושר לו "אלכסיס, אלכסיס, אלכסיס" במנגינת הלהיט של ראותם ימים, "משיח, משיח, משיח", אבל הפורוורד לא נשאר בגלל פער של פחות מ-100 אלף דולרים. הצהובים לא הסכימו להתפשר, כנראה בגלל חוסר ההצלחה בקוראץ', ובשנים הבאות המשיכו לחפש את עצמם ולא למצוא עם נוריס קולמן, טום צ'יימברס, באק ג'ונסון, ווילי אנדרסון ודיוויד בנואה, עד שהגיע אנתוני פארקר, שש שנים לאחר שאלכסיס עזב. אלכסיס עצמו שיחק עם נבחרת ארה"ב באליפות העולם והפך לסמל באלבה ברלין. שש שנים שיחק במדיה, זכה בשש אליפויות גרמניה, הוכתר שלוש פעמים לשחקן העונה, והוא אחד משני היחידים במועדון שגופייתם הוצאה משימוש לאחר פרישתם.

זיכרון רחוק: לא היה חסר הרבה כדי שקית' לנגפורד יעלה הערב לפרקט בקאזאן כשהוא בכלל לובש צהוב. עוד לפני שהדיח אותה אשתקד מהיורוקאפ, פנתה מכבי לאקס במטרה להשיבו. לבסוף היא ירדה ממנו, הלכה על סוני ווימס ואנדרו גאודלוק והותירה אותו עם טעם מר בפה.

העונה במכבי: אחרי הפסד במחזור הפתיחה של עונת 2011/12 במילאנו, הנחיתה מכבי במהלך בזק את לנגפורד, גארד שכבר בנה את שמו באירופה ורשם עונה קודם לכן יותר מ-18 נקודות למשחק ביורוליג במדי חימקי. כל עוד פרמאר היה בקבוצה, זה נראה רע ולנגפורד עמד על 2.6 נקודות בערב. לאחר סיום השביתה ב-NBA הוא נצץ עם 14.3 והיה רחוק נקודה אחת מול פנאתינייקוס באתונה מהעפלה לפיינל פור היחיד בקריירה שלו. הוא זכה עם הצהובים באליפות שנייה ברציפות, מה שהיום נשמע מעט דמיוני.

נפרדנו כך: העונה במכבי הייתה היחידה בקריירת היורוליג שלו שבה ירד מ-15 נקודות למשחק, אבל נדמה היה שהצהובים יודעים מה יש להם ביד. הם החלו בניסיונות לשכנע את השחקן להישאר, אך העיסקה נפלה בגלל פער שולי של פחות מ-100 אלף דולרים, והוא חתם על חוזה עתק במילאנו. לנגפורד המשיך מאז ועד היום לקלוע, לקלוע ועוד לקלוע. הוא היה מלך הסלים של היורוליג ב-2014, אבל החטיא זריקת עונשין מכריעה ב"נס מילאנו", הודח על ידי האקסית ברבע הגמר והחמיץ פיינל פור ביתי. גם בקאזאן הוא מרוויח הרבה וקולע המון, אבל יש לו בעיה אחת - שמונעת ממנו את הזכייה במקום הראשון במצעד הזה - היעדר תארים משמעותיים עם הקבוצות שבהן שיחק.

זיכרון רחוק: "כולם יודעים שרציתי לחזור לישראל. השארתי חצי מהבגדים שלי ואת רוב הדברים בדירה בתל אביב, רשמתי את הבן שלי לבית ספר, עשיתי את כל ההכנות. היה מספר שרציתי. שמתי אותו על השולחן. לא חשבתי - ואני עדיין לא חושב - שזה היה יותר מדי. זה בכל מקרה היה הרבה פחות מהערך שלי בשוק, אבל ידעתי מה מכבי מסוגלת לשלם ובאמת שהייתי מוכן להתפשר כדי להישאר בקבוצה. לצערי, ברגע הרלוונטי מכבי לא הייתה מוכנה לשלם אפילו את הסכום הזה. נאלצתי ללכת" (טייריס רייס בראיון לאוהד גרינוולד בוואלה! ספורט, 2015).

העונה במכבי: אחרי שספגו סוויפ מריאל מדריד, החליטו הצהובים ללכת על טייריס רייס, רכז נמוך קומה, שכונתי ואפילו פראי, שכיכב בריטאס וילנה ובבאיירן מינכן ולא שיחק אפילו שנייה ביורוליג. ההתחלה הייתה רעה. הצהובים הפסידו להפועל חולון, לנס ציונה ולהפועל תל אביב, הרכז נראה תלוש ועמד על 6.7 נקודות ו-2.9 אסיסטים ב-18 דקות למשחק. דיוויד בלאט דרש להחליף אותו ואת אלכס טיוס, אך נתקל בסירוב עיקש מצד ההנהלה. לאט לאט הוא נכנס לעניינים, ואף שלא שמר על יציבות ועקביות, רכש את אמון הקהל. הוא כיכב בנס מילאנו הראשון עם 17 נקודות, קלע את סל הניצחון באותו אולם בחצי הגמר מול צסק"א מוסקבה, ובגמר היורוליג נגד ריאל קיבלה האגדה חותמת רשמית כשקלע 26 נקודות, אחת פחות משיא המפעל במעמד הזה (מאז היווסדו ב-2002).

נפרדנו כך: רייס דרש כמיליון דולר, סכום שכיום מקבלים ארבעה שחקנים בסגל של מכבי, אבל אז היה מחוץ לתחום. לאחר שדרישותיו לא נענו, הוא עבר לחימקי מוסקבה תמורת כשלושה מיליון יורו לשנתיים והשלים דאבל פרטי עם זכייה גם ביורוקאפ. מהרגע הראשון היה ברור שהצהובים עשו טעות. מאז עזב הם השקיעו סכומי עתק והביאו למשבצת הרכז את ג'רמי פארגו, פרמאר, טיילור רוצ'סטי וגל מקל, אבל לא מצאו תחליף.

עם רייס, זו לא הייתה רק הזכייה האחרונה שלהם בגביע אירופה, ולא רק ההגעה האחרונה לפיינל פור, אלא גם הזכייה האחרונה שלהם באליפות המדינה וההגעה האחרונה לגמר הפלייאוף. אם בעשור שעבר מכבי שיחזרה את ההצלחות הפנומנליות שלה הודות לשמירה על הכוכבים הגדולים שלה לאורך זמן - הרי שהבלחה הרגעית ב-2014 מומחשת על ידי העזיבה של הרכז בעקבותיה. רייס אינו מעמיד את המספרים המפלצתיים של לנגפורד או אלכסיס, אבל האופי והווינריות שלו הם דברים שלא ניתן למדוד במספרים. הוא היום בעל הבית של ברצלונה הגדולה, ורק לפני שבועיים ניצח - תרתי משמע - בתל אביב. גם ניצח את מכבי וגם ניצח על ההצגה של קבוצתו הנוכחית.