קליעת השכמה: בעיית הקליעה של גל מקל ויוגב אוחיון הולכת ומחמירה

בווידאו: משחק מקדים

יוגב אוחיון לא היה הראשון וגם לא האחרון שבלע את הפתיון של ז'ליקו אוברדוביץ'. כולם כבר למדו להכיר את המשחק הכפול של המאמן המעוטר. השועל הסרבי, מכנים אותו, ולא בכדי: על אף החזות האימפולסיבית, כל מילה שלו לתקשורת מדודה ונעשית במחשבה תחילה. כל אמירה כמו טומנת בחובה איזו משמעות נסתרת. כל משפט נועד לתעתע, לבלבל את האויב, להשפיע עליו פסיכולוגית.

אי שם ב-2012, בעיצומה של הסדרה בה אוחיון פרץ לחיינו בסערה עם תצוגות מרשימות מול פנאתינייקוס, ז'ליקו התייצב מול העיתונאים ועשה זאת שוב. "הוא טוב, טוב מאוד. למען האמת הוא היחיד במכבי תל אביב שהפתיע אותי. נצטרך לשבור את הראש איך עוצרים אותו", אמר, אבל אף אחד לא באמת הופתע כשהמשיך לתת לו חופש פעולה גם במשחקים הבאים. "ז'ליקו יכול להגיד עד מחר שהיה מוטרד ממנו, אבל האמת היא שההצטיינות של אוחיון שיחקה לידיים של פאו. אוברדוביץ' התייחס אליו כאל נקודת התורפה ההתקפית של מכבי תל אביב. זה לא השתנה במשך כל הסדרה, וזה גם מה שניצח לו אותה", נזכרים ביוון.

יותר מארבע שנים עברו מאז, והחזון של אוברדוביץ' הפך לצרה של מכבי תל אביב. האסטרטגיה שלו עדיין מיושמת במידה כזו או אחרת כמעט על בסיס קבוע מול הצהובים. מתרחקים מיוגב אוחיון, בוחנים שוב ושוב את היד שלו מבחוץ וכך מנטרלים את כל המוקשים סביבו. הבעיה של מכבי תל אביב היא כזו: בשנה האחרונה יש לה לא רק אחד כזה, אלא שניים.

עוד בנושא:
21:15, ספורט 5: מכבי תל אביב, ללא גל מקל, מתארחת אצל פנאתינייקוס ביוון
הגמר המפורסם, מקל ואוחיון ונקודות החולשה של מכבי ת"א: עודד קטש מדבר
עימות לא נעים, עקיצה אופיינית וצרות עם הקהל: תחילת הקדנציה של בלאט בטורקיה

הירידה הגדולה במנייה של יוגב אוחיון וגל מקל אינה מקרית. לא לחינם הם בקושי מצליחים להרוויח דקות משחק ביורוליג (מקל 9 דקות בממוצע, אוחיון 16): הכדורסל המודרני, בכל רחבי העולם, נע יותר ויותר לעבר תלות עצומה בקליעה משלוש. אפילו סנטרים ב-NBA (דמרקוס קאזינס, אנתוני דייויס, מארק גאסול, קארל אנתוני טאונס) מרחיבים את הרפרטואר שלהם ומכפילים את מספר הזריקות מחוץ לקשת, בעוד שרכזים נטולי קליעה אמינה כבר כמעט פסו מן העולם: ריקי רוביו, רייג'ון רונדו ומייקל קרטר וויליאמס הם השרידים היחידים לאבטיפוס הזה, אולם המעמד של שלושתם נמצא בשפל חסר תקדים.

גם גארדים עם יד חלשה מבחוץ ביורוליג הם זן נכחד. הכדורסל האירופי עובר טרנספורמציה דומה ל-NBA. קו פרשת המים היה הרחקת קו השלוש ב-2010, צעד שנועד להפחית את התלות של קבוצות בטווח הזה. אולם מאז ישנה עלייה הדרגתית ומספר הזריקות והקליעות מחוץ לקשת עולה מדי שנה. העונה, עם צמצום מספר הקבוצות והעלייה ברמה הכללית, נקבע שיא חדש: קבוצות היורוליג זורקות בממוצע 22.5 פעמים מחוץ לקשת וקולעות משם ב-37.5 אחוז.

רכזים שלא יכולים לקלוע מהטווח הזה כבר כמעט לא רלוונטיים. לצערה של מכבי תל אביב, בזמן שהחשיבות של הקליעה הולכת וגדלה, מקל ואוחיון רק הולכים אחורה בתחום הזה: מקל עומד על ממוצע קריירה של 27 אחוז מהשלוש, בעוד אוחיון, שקלע בכל ארבע הראשונות שלו ביורוליג ב-34 אחוז ומעלה מחוץ לקשת, נמצא בנסיגה עצומה וקולע בשתי העונות האחרונות ב-26 אחוז בלבד. "שחקן כזה תוקע את ההתקפה והופך אותה לשבלונית וצפויה", אומר מאמן מילאנו יסמין רפשה, שכבר ניצח את מכבי תל אביב העונה. רפשה עצמו סובל מבעיה דומה – הרכזים שלו ניפקו העונה 8 שלשות בלבד, שמעמידים את מילאנו במקום הלפני-אחרון באספקט הזה, לפני קבוצה אחת. נו, אתם יודעים מיהי. "אם לא מוצאים דרכים להחביא את החסרונות שלהם, אם לא מייצרים עבור שחקנים כאלה סגנון מיוחד שמפחית את הדרישה מהם לקלוע מבחוץ, השחקנים האלה הופכים להיות עול על כל הקבוצה, בעיקר במשחק העומד. זה מה שאנחנו מנסים לעשות עם קלנייטיס והיקמן, הרכזים שלי".

רפשה מודה שהנוכחות של שחקנים כמו אוחיון ומקל על הפרקט הופכת את העבודה עבורו לקלה יותר, לפחות בכל הנוגע לצד ההגנתי. בפורמט הנוכחי של היורוליג, בו הצטמצם משמעותית מרווח הזמן כדי להתכונן למשחקים ספציפיים, יש לזה ערך כפול ומכופל. "ברגע שלגארד אין קליעה אז המשימה של ההגנה הרבה יותר קלה. קל לסמן את השחקנים האלה בעיגול ולהגיד - שיזרקו כמה שהם רוצים. זה לא דורש היערכות מדוקדקת, זה לא דורש שום הכנה מתוחכמת. זה הטריק הכי ישן בספר. לי בתור מאמן זה עושה חיים קלים יותר, כי במתכונת הנוכחית של היורוליג לפעמים אין הרבה זמן להכין דברים מיוחדים ליריבה וזה משהו שאפשר להכניס למשחק אחד בקלות, בלי להתאמן יותר מדי".

היורוליג העונה היא התקפית, קצבית ומהירה יותר. לא ברור אם אלה ספיחים של הפורמט החדש שכפי שרפשה טוען, מביאים להכנה לקויה ומאפשרת ליריבות לקלוע בקלות; או שמא אלה שינויי החוקה וההקפדה היתרה של השופטים (יותר עבירות טכניות כתוצאה מעבירה במתפרצת, יותר עבירות בזריקות משלוש); או שאולי זו סתם הצטרפות למגמה שהחלה ב-NBA; אבל הנתונים הם כאלה: קבוצות היורוליג קולעות העונה 82.7 נקודות בממוצע למשחק - שיא כל הזמנים ושיפור משמעותי מאוד ביחס לשנים קודמות.

שחקן יורוליג מודרני נדרש להיות ספק נקודות, וגם במבחן הזה מקל ואוחיון לא מקבלים ציון עובר: בשיאו אוחיון העמיד ממוצע עונתי של 7.2 נקודות ביורוליג, מספר לא מרשים כשלעצמו. העונה הוא עומד על 4.2 נקודות ובאחוזים נמוכים גם משתי נקודות (35.7, שיא שלילי בקריירה). לעומתו, מקל הראה בניז'ני נובגורוד יכולת צבירת נקודות סבירה (11.7 נקודות, 51 אחוז מהשדה), אבל בכוכב האדום ומכבי תל אביב, שתי קבוצות ברמה גבוהה יותר, הוא עומד על ממוצע של 2.4 נקודות למשחק באחוזים מחרידים (17 אחוז משתיים).

המספרים שלהם מחוץ לקשת מחווירים אפילו לעומת גארדים אחרים עם קליעה חשודה ביורוליג. אוחיון קולע 0.66 שלשות למשחק בקריירה - נתון מהנמוכים ביותר לגארד שמשחק כיום באחת מקבוצות העילית שאינן מכבי תל אביב (צסק"א, ריאל, ברצלונה, באסקוניה, אולימפיאקוס, פנאתינייקוס, פנרבחצ'ה ואנדולו אפס). מקל דייק שלוש פעמים בלבד מחוץ לקשת בקריירה ביורוליג (16 משחקים) - ממוצע של 0.1 שלשות למשחק.

בניגוד למקל ואוחיון, רכזים שסובלים מבעיה דומה התאימו את עצמם לכדורסל המודרני: ניק קלאתיס, לדוגמא, היה קלע חוץ חלש לאורך כל הקריירה, אבל בשנתיים האחרונות הוא לא רק מדייק יותר (ממוצע של למעלה משלשה למשחק), אלא גם זורק הרבה יתר (3.1 ניסיונות); ניקוס זיסיס, עוד רכז שקליעה נחשבת לעקב אכילס שלו, שיפר את המספרים שלו משמעותית (0.5 שלשות בממוצע למשחק בקריירה ל-1.2 בשנתיים האחרונות).

ממילא, טוען יסמין רפשה, אין מקום להשוואה בין השחקנים הללו. "גל ויוגב שחקנים טובים, אבל כדי להיות רכז ביורוליג של היום בלי לקלוע מבחוץ אתה חייב שיהיה לך משהו מיוחד, משהו שיחפה על זה. זיסיס, לדוגמא, כמעט לא מאבד כדורים. הוא אחד השחקנים הכי חכמים באירופה, הוא תמיד שולט בקצב. סטפן יוביץ' מהכוכב האדום חלש מאוד בקליעה מבחוץ, אבל הוא מחלק 8-9 אסיסטים כמו כלום, מוסר ברמות הכי גבוהות שיש. ניק קלאתיס הוא אחד משחקני הפיק אנד רול הכי טובים באירופה, למרות שאין לו קליעה טובה במיוחד. שלושתם מצליחים להפוך את החיסרון ליתרון".

"היורוליג היום הולכת יותר ויותר לפיק אנד רול ולמי שאין כלים להעניש קשה מאוד לשרוד", אומר גיא גודס. "הקליעה הבעייתית של גל ויוגב היא עובדה. במצב הנוכחי שניהם צריכים להכיר בחסרונות שלהם, כי הם נופלים יותר מדי פעמים למלכודות שקבוצות אחרות טומנות להם. נכון שהם נמצאים בתקופה רעה במיוחד באספקט הזה, אבל גם בכושר טוב זה לא הנשק הכי חזק שלהם. הם צריכים לחזור לבסיס – להגנה, לריבאונד. נראה לי שהם קצת מתפזרים, קצת עסוקים מדי בקליעה שלהם".

לא צריך להיות בחדר ההלבשה של מכבי תל אביב כדי להבחין בכך שגם מבחינה מנטלית השניים סובלים מתקופה קשה. "מבחוץ זה נראה לי שלשניהם יש כרגע בעיה פסיכולוגית", אומר צביקה שרף. " אפילו במשחק מול אשדוד מקל בקושי מצליח לכדרר. מההיכרות שלי איתו, נראה שהביטחון שלו הכי נמוך שהיה אי פעם. אפשר לראות את זה בשפת הגוף, בתנועה עם הכדור, בזריקה. חוץ מאשר לקום בבוקר וללכת לזרוק אלף פעם מחוץ לקשת, הם חייבים לעשות עם עצמם עבודה מנטלית ולהתחיל להמציא את עצמם מחדש, כי בלי קליעה מינימלית זה פשוט לא יכול לעבוד".

כשטיילור רוצ'סטי רואה את כל זה מבחוץ, הוא לא יכול שלא להיזכר בתקופה שלו בהיכל. רוצ'סטי מעולם לא סבל מיד חלשה מבחוץ – ההפך הוא הנכון – אבל כשהוא מדבר על מקל ואוחיון, קשה שלא להבחין שבכך שהוא בעצם מדבר על עצמו. לטענתו, האחוזים החלשים הם תוצאה של חוסר ביטחון שאותו הקבוצה עצמה מסוגלת לשקם.

"הכי קל להפיל עליהם את האשמה כשהדברים לא עובדים כמו שצריך. אף אחד לא יכול לדעת אם זה היה נראה אחרת עם שחקנים אחרים. מכבי צריכה לתמוך בהם ולעודד אותם לשחק טוב יותר אם הם לא ממצים את הפוטנציאל שלהם. מכבי בתור ארגון חייב להבין שהאחריות היא עליו", הוא אומר בשיחה מקובאן, הקבוצה אליה עבר מתל אביב מחוסר ברירה. "תכננתי להישאר בתל אביב הרבה שנים ולשתף פעולה עם שניהם, אבל לצערי זה לא קרה, אז אני רק יכול להעיד ששניהם שחקנים טובים שצריכים שקט וביטחון מהמערכת. אם זה יקרה, הם גם יחזרו לקלוע מבחוץ".

יהא מחסום הקליעה הזה מנטלי או מקצועי – אין ספק שהוא פוגע אנושות ביכולת שלהם לשרוד ברוטציה. במשחקים האחרונים רמי הדר כבר זנח לחלוטין את הרעיון ששניהם יכולים להיות כל דבר פרט לסותמי חורים ביורוליג, ודי ג'יי סילי – שמעולם לא שימש כרכז יחיד – הוקפץ למעמד בכיר. הקליעה שלו משלוש, בכל אופן, הופכת אותו לאופציה הרבה סבירה. אבל גם זה לא אמור להספיק.

"אם אני הייתי בונה את הקבוצה הייתי מביא רכז זר בכיר, עם כל הכבוד ליוגב וגל", מסכם גודס. "עם שחקן כזה מכבי תל אביב, עם כל הבעיות שלה, הייתה מספיק חזקה גם היום כדי ללכת לפיינל פור. בכל השנים שמכבי הלכה לכיוונים האלה היה לה רכז זר - מקדונלד, שאראס, פארגו, רייס. יוגב וגל יכולים לתרום הרבה יותר ממה שהם תורמים היום, אבל בתור שחקני ספסל שמשנים מומנטום".

בינתיים, לא זה ולא זה נראים באופק.