והוא רק רצה להיות זאב: סיפורו המיוחד של רוברט מיורן מאלקמאר

בווידאו: צפו בבישול המפורסם של ארנולד מיורן למרקו ואן באסטן בגמר יורו 1988

בהולנד, אולי יותר מכל מקום אחר בעולם, הכדורגל מלא בסיפורים משפחתיים, והרגע המיוחד של רוברט מיורן הגיע ב-25 בספטמבר 2013. דודו, חרי מיורן, הלך לעולמו בגיל 67 שישה ימים קודם לכן. ההלוויה התקיימה ב-24 בסטפטמבר, ולמחרת התייצב רוברט במדי וולנדם מהליגה השניה באמסטרדם ארנה למשחק הגביע מול איאקס.

חרי מיורן, אחד הכוכבים ההולנדים המוכשרים בדורו, היה אליל איאקס. שותף חשוב לשלוש הזכיות הרצופות בגביע האלופות בתחילת שנות ה-70', לצידו של יוהאן קרויף, הוא התפרסם במיוחד כאשר החליט להשתעשע ולהפקיץ את הכדור במהלך הביקור אצל ריאל מדריד בסנטיאגו ברנבאו. המעשה הפך לסמל עליונותה של איאקס באותה תקופה, אשר גבלה בשחצנות שנתפסה באור חיובי על ידי האוהדים.

עוד בנושא

20:00, ספורט 2: מכבי תל אביב מארחת את אלקמאר בליגה האירופית
ארבלדזה לקראת המשחק: "בן חיים? כולנו אנושיים, לכל אחד יש יום רע"

חרי מיורן היה אליל גם בוולנדם. ולא רק הוא – משפחת מיורן היא המשפחה החשובה ביותר בעיירת הדייגים הציורית, הממוקמת מעט צפונית לאמסטרדם ומושכת המוני תיירים לסמטאותיה. היא חשובה עד כדי כך שרוברט מיורן גר ברחוב מיורן, הנקרא על שם סבא רבא שלו, מורה מקומי מהולל לו היו 14 ילדים. לא מפתיע, אם כך, שהשושלת הזו תרמה לוולנדם בתחומים רבים ומגוונים, כולל שני כדורגלנים דגולים. אחיו הצעיר של חרי, ארנולד מיורן, הצליח אפילו יותר ממנו, שיחק באיפסוויץ' של בובי רובסון ובמנצ'סטר יונייטד, ואף היה השחקן המבוגר ביותר שזכה באליפות אירופה עם הולנד ב-1988. הרגע הקסום שלו היה המסירה הגרועה, כהגדרתו, למרקו ואן באסטן בגמר מול ברית המועצות, שהפכה לאחד השערים המפורסמים בכל הזמנים.

אז לפני שלוש שנים התאבלו וולנדם ואמסטרדם על מותו של חרי מיורן, וצמרמורת עברה בגופו של רוברט מיורן בזמן דקת הדומיה. ואז הוא ניגש למלאכה והבקיע את שער השיוויון בדקה ה-67 – סמלי יותר זה לא יכול היה להיות. בתחילת ההארכה השלים רוברט צמד והפך לגיבור האולטימטיבי, גם אם איאקס ביצעה מהפך וניצחה בסופו של דבר 2:4. כולם דיברו רק עליו, ותשומת הלב התקשורתית הזו היתה קצת זרה לו. כי הרי הוא היה כבר בן 24, ואף אחד לא ממש התעניין בו קודם לכן.

פטר, אחיהם של חרי וארנולד, היה כדורגלן מבטיח בעצמו, אך הוא שבר את רגלו שלוש פעמים ומעולם לא הפך למקצוען. לכן את התקוות הוא העביר לבנו רוברט, אשר נשלח לאקדמיה של איאקס בגיל 12. ארבע שנים הוא בילה שם, וחלק מהזמן אף הודרך על ידי הדוד ארנולד, אבל רוב אנשי המקצוע במועדון לא ראו בו פוטנציאל. בנוסף, כללי המשמעת לא מצאו חן בעיני הנער, והוא מאס במסגרת הנוקשה. לכן הוא חזר לוולנדם כאשר היה בן 16, וקיווה שהחיים יהיו קלים יותר בקבוצה הקטנה. הוא טעה, והייחוס המשפחתי לא ממש עזר לו. לכן בשלב מסוים אפילו נטש מיורן את העיסוק בכדורגל והלך לעבוד במפעל מקומי. חבריו שיכנעו אותו להתמיד בנסיונותיו בכל זאת, ובגיל 21 הוא הצליח להתברג סוף סוף בסגל הקבוצה מהליגה השניה.

במשך שנתיים שיחק מיורן כקשר, ולא תמיד היה בהרכב, אך בעונתו השלישית גילה לפתע שהוא סקורר בחסד. לקח לכולם זמן להגדיר אותו מחדש כחלוץ, ועמדתו על המגרש לא היתה מוגדרת לגמרי, אבל התוצאה היתה מופלאה. רוברט קרע רשתות לפני המשחק הגביע המרגש ההוא, והמשיך בקצב דומה גם אחריו. את העונה הוא סיים כמלך השערי ליגת המשנה עם 25 כיבושים, והעיתונים התמלאו בדיווחים על קבוצות בכירות יותר שלטשו לעברו עיניים בקיץ 2014. אם בתחילת דרכו היווה שם משפחתו מעמסה מיותרת, הרי שעכשיו הוא הפך לנכס.

למיורן עצמו היו שאיפות קצת מוזרות. וולנדם משחקת בתלבושת כתומה, וכאוהד מסור מאז שהוא זוכר את עצמו, הוא בחר גם קבוצות אחרות לפי הצבע. לכן באנגליה נפלה הבחירה על וולבס, והחלוץ דיבר בגלוי על חלומו להגיע לשורות הזאבים. לצערו, המועדון לא קרא על כך, והאופציות שעמדו לרשותו הוגבלו להולנד בלבד. אז הוא בחר באלקמאר, בין היתר בשל הרצון לעבוד עם מרקו ואן באסטן כמאמן. הדוד ארנולד, שאחראי בעקיפין לתהילה של חלוץ העבר, נתן את ברכת הדרך. "רוברט מתאים לסגנון של אלקמאר, ויוכל להתאקלם בה במהירות", הוא אמר. החוזה נחתם לשלוש שנים, וולנדם קיבלה פיצוי צנוע של 300 אלף יורו, והכל נראה ורוד. אלא שאז נעצרה הנסיקה.

כי הרי איך יכול היה מיורן לדעת שואן באסטן יפרוש שבועות ספורים אחרי הגעתו מסיבות רפואיות? ג'ון ואן דן ברום, שהחליף את האגדה על הקווים, העדיף את ארון יוהאנסון האמריקאי-איסלנדי, לא ממש האמין ברוברט, ומספר ההזדמנויות שקיבל חלוץ הרכש היה מצומצם. הבעיה החמירה שבעתיים בעונה שעברה כאשר אלקמאר החתימה כשרון נוסף מהליגה השניה, וינסנט יאנסן, והוא התגלה כמכונת שערים, בדרכו לנבחרת ולמעבר הגדול לטוטנהאם.

לאור הצטיינותו של יאנסן, לא היה למיורן אפילו סיכוי קלוש. הוא נותר מתוסכל על הספסל, ופתח במשחק אחד בלבד אשתקד, אי שם באוגוסט 2015. המצב היה בלתי נסבל, והרצון לעזוב הלך והתעצם. ואולם, אחרי שהוזנח לחלוטין באלקמאר, לא היו קופצים רבים על שחקן חסר נסיון ומבוגר יחסית. לקראת סגירת חלון ההעברות האחרון, רק המעבר לעירוני קרית שמונה היה רלוונטי, ומיורן דחה אותו אחרי התלבטות בשל חששות מהמצב הביטחוני בישראל. ואולי הוא גם לא היה שלם לגמרי עם סיום החלום להוכיח את עצמו בליגה ההולנדית. הוא רק היה צריך צ'אנס כדי להוכיח את עצמו, וקיווה שמשהו עשוי להשתנות. הרי עברו לימד אותו שהסבלנות עשויה להשתלם.

אם זה היה תלוי במאמן, הוא היה מעזיב את החלוץ הלא רצוי מזמן. אחרי המכירה של יאנסן לווייט הארט ליין, התחזקה אלקמאר בשני חלוצים חדשים – ואוט וחהורסט התמיר והכשרון הניגרי הצעיר פרד פריידיי. את מיורן שלח ואן דן ברום לקבוצת המילואים בליגת החובבים, אבל אז התרחש הנס לו המתין השחקן. עם שובו לסגל הקבוצה הבכירה באוקטובר, הוא נכנס כמחליף חצי שעה לסיום כאשר אלקמאר היתה בפיגור 2:0 ביתי מול ויטסה. צמד גדול, כולל בעיטה חופשית מרהיבה, הציל נקודה, ומיורן היה נרגש. "אולי זה ישנה את הכל", הוא אמר בהקלה, בעוד ואן דן ברום תהה: "מי בכלל ידע שהוא יודע לבצע בעיטות חופשיות?"

חמישה ימים מאוחר יותר, פתח מיורן בהרכב מול מכבי תל אביב בליגה האירופית. זה לא היה דבר של מה בכך – הוא היה על הדשא עם שריקת הפתיחה במשחק משמעותי לראשונה מזה יותר משנה! אז ההולנדים אולי הפסידו 2:1, אבל הוא עצמו גילה יכולת חיובית, ושוב מצא את הרשת בנגיחה מצוינת. אלמלא השער של אייל גולסה, הוא היה מביא לאלקמאר נקודה יקרה.

כל זה עדיין לא שיכנע את ואן דן ברום. כפי שמסביר העיתונאי ניק טול, "מיורן ראוי להיות בהרכב, אבל אם המאמן יעדיף איתו, הוא יצטרך להודות בטעותו ולספסל את וחהורסט ופריידיי, שנרכשו לבקשתו". אז מיורן לא פותח, אבל רצף השערים לא נעצר. במשחק הגביע מול אמן, הוא נכנס בדקה ה-62 וכבש את שער הניצחון בדקה ה-64. התסריט שוחזר במשחק הליגה מול דן האג ביום ראשון – רוברט שולב באמצע המחצית השניה והבקיע את השער היחיד בדקה ה-87.

בקיצור, הוא השחקן החם ביותר של אלקמאר, ומבחינת ממוצע השערים לדקה לא היה חלוץ פורה ממנו בכל הולנד בחודש אוקטובר. בעוד ההולנדים חייבים לנצח את מכבי הערב, הבטיח ואן דן ברום לפתוח עם שלושה חלוצים, ומופעל עליו לחץ תקשורתי חזק לתת 90 דקות לסקורר הלוהט שלו. אולי הוא לא רצה לשחק בקרית שמונה, אבל אולי ישראל בכל זאת תביא לו מזל. בקיץ יהיה מיורן שחקן חופשי בגיל 28, והליגה האירופית מעניקה לו במה מצוינת להראות את כישוריו בפני מעסיקים פוטנציאליים. מי יודע, אולי אפילו וולבס תשים לב, ושושלת מיורן תקבל המשכיות גם בממלכה?