עוד הכתמה של קרויף: סיכום מחזור בליגת העל

בווידאו: משדר באולפן וואלה! NEWS בעקבות המשחק בטרנר

יוסי בניון הוא במידה רבה סמל לבעיות שמעיקות על מכבי תל אביב העונה, אבל לא מהסיבות שחשבתם שתקראו לפני שהוא הוחתם. בניון עשה כנראה טעות כאשר בחר לעבור למכבי תל אביב, אבל לא מהסיבות שתיארתם לעצמכם שתמצאו עת התרחשה ההעברה המשונה הזו. בניון, תאמינו או לא, הוא יותר קורבן מאשר מחדל רכש. הוא הגיע לקבוצה שבקושי נותנת לו לשחק. ושחקן בגילו, שרק רק רוצה עוד ליהנות על הדשא, מחליד על הספסל של מכבי תל אביב. כדי לספק ניצוצות של הגאון שהכרנו, בניון צריך רצף של דקות, של משחקים, כדי להגיע לשיאו הנוכחי. בדרך שבה מכבי תל אביב מטפלת בו היא לא תקבל ממנו את מה שהיא צריכה והוא לא יגמור את הקריירה כפי שציפה.

נכון, קרויף טען שבניון אמור להוסיף לו מנהיגות שהייתה חסרה למכבי תל אביב בעונה שעברה, אבל כל עוד המאמן שלו משתמש בקשר הוותיק בתדירות חסרת משמעות הוא יפסיד אותו בשתי הגזרות. הוא הופך את בניון לשחקן לא רלוונטי ומנהיג שיכולתו מוגבלת. הקטע שבניון לא לבד. הוא דוגמה ללא מעט שחקנים שמכבי תל אביב מביאה ודי שוכחת מהם אחרי זה. גם אחרי עידן ערן זהבי מכבי תל אביב נשארה קבוצה שיש לה מעט מדי גיבורים והרבה מדי מתוסכלים שלא מקבלים צ'אנס אמיתי לשבור את הסטיגמה שלהם.

עוד בנושא

הלחץ סביב רן בן שמעון גובר: "אין ספק שיש מרמור בבית"ר"
טוני וואקמה הפצוע לא ייצא עם הפועל באר שבע למשחק בפראג
ההתלבטות של רנה מולנסטיין לקראת הדרבי: גליינור פלט
בני יהודה בוחנת מועמדים, אברמוב לא מתלהב מניסן יחזקאל

תגידו שזה בניון ושזה מה שהוא שווה, אבל זה גם מה שאמרתם על הרבה מאוד שחקנים שנרקבו ונרקבים כעת תחת הנוחות של הארגון האירופי במכבי תל אביב. קחו למשל את עדן בן בסט. אוקיי, אז לא מדובר באלי דריקס החדש, אבל בן בסט כזה גרוע כמו שמכבי תל אביב עושה ממנו? ההיסטוריה של בן בסט מפקפקת בכך. האם אבי ריקן לא יכול היה לרענן את הקישור הלא מספיק יעיל של מכבי תל אביב? ואת ברק יצחקי אי אפשר לתחזק בצורה שתפיק ממנו קצת יותר תוצרת?

הספסל של מכבי תל אביב מלא בשחקנים שהקבוצה משתמשת וזורקת. הם לא באמת מסוגלים לשבור את ההיררכיה המאוד ברורה במועדון, המבוססת לא מעט על הכסף ששולם ועל השם. בעוד באר שבע מקבלת שני שערי ניצחון משחקנים מתוסכלים, שעד לא מזמן היו בספסל והוריהם הדומיננטיים מדי שוב גנבו את ההצגה, מכבי מדכאת את השחקנים שאמורים לייצר אצלה תחרות ורעננות. מי שראה למשל את דור מיכה בטרנר יכול היה למרוט את השערות כיצד שחקן כזה מגיע למצב כל כך נואש העונה.

זו בדיוק הסיבה מדוע באר שבע היא קבוצה יותר שמחה ממכבי תל אביב והביטוי שהיא נותנת לכישרון שיש לה בסגל הוא רב יותר. קרויף קונה וזורק בקלות של מיליונר לרגע, בכר וברקת סוחטים מרוב השחקנים את המקסימום שלהם. שזה, אגב, בדיוק המועדון שהתאים לבניון: הרבה שמחה, מעט מעמדות וביטוי שווה לכולם. הקשר, משום מה, בחר אחרת.

אלירן עטר צריך להתבונן היטב במה שקורה במכבי תל אביב. הוא היה אמור להיות עוד אחד שקרויף ממהר להביא בקלות דעת כי צריך איכשהו למלא את החסר והיום הוא משחק במועדון שלא רק צריך אותו לרגע, אלא גם רוצה בו באמת. אם מכבי תל אביב באמת הייתה מרגישה שהיא זקוקה לעטר, היא הייתה משלמת עליו כמו שאר הכוכבים שהיא רכשה. עטר מאוד רצה לשחזר את העבר שלו, אבל בסופו של דבר קיבל סיכוי טוב יותר עבור העתיד שלו.

במכבי תל אביב קל להצליח לרגע רק כדי לחזור לסטיגמה הישנה שלך אחר כך. במכבי חיפה הסיכוי של עטר לעשות משהו גדול, משהו שיגדיר את הקריירה התקועה שלו אחרת, הוא טוב יותר. העובדה שיוסי בניון לא במכבי חיפה ושאר הבעיות נוקו מחדר ההלבשה, עוזרות מאוד לשחקן הכי מוכשר שיש למכבי חיפה בסגל. השיוויון המלא והאופק שהמאמן רנה מולנסטיין נותן לכל שחקן, זו בדיוק הקרקע המתאימה לעטר להצליח.

עטר, בואו לא נמהר, עדיין לא ב-50 אחוז יכולת, למרות השערים שכבש. אבל יש לו הפעם מסלול להיות יותר טוב ויותר גדול ממה שהוא היה במכבי תל אביב. יש לו מאמן שבאמת משפר שחקנים. המפגש הזה בין דמות שיש לה חלק בעיצובם של שחקני על ביבשת אירופה לבין כישרון שתמיד התעקש להישאר במהותו ככדורגלן עמוק בישראל – הוא לא פחות ממרתק. הוא מרתק לא רק כי למאמן יהיה קשה להגיע לנפש של השחקן, אלא גם בזכות הדברים שעטר יכול להפיק מעצמו עם איש מקצוע כזה.

עטר אף פעם לא היה שחקן של מאמן. נכון, מאמנים מוצלחים ידעו לבודד אותו ולהסתיר את החסרונות שלו, אבל עטר מעולם לא שיחק תחת מאמן שעזר לו ללמוד דברים חדשים ולקחת אותו לפסגות חדשות. מולנסטיין יכול להיות יותר ממאמן שמסתיר את החולשות של עטר, אלא גם כזה שמשכלל את הכישרון שלו ואת מה שניתן להפיק ממנו במשחק. אם עטר יבין זאת ויזרום עם זה, הוא יכול בטווח הרחוק להוביל להישג שהוא יותר מעוד אליפות במכבי תל אביב: זכיה בתואר הנכסף עם שני מועדונים גדולים.

"אלה הפערים", אמר יובל נעים, מאמן אשקלון, אחרי התבוסה 5:0 מול מכבי חיפה ."נותנים הוראות, אבל אין לך את הכלים להתמודד עם שחקנים כמו עטר, ורמוט ו-ואצק. אנחנו אשמים בזה שהעלינו את הקבוצה במשך שנתיים מליגה א' לליגת העל. זאת לא עמישב או מרמורק, זאת מכבי חיפה".

"אלה הפערים", אומר מאמן שהפסיד 1:0. או 2:0. אפילו 3:0. לא חמש. נעים לא טועה כאשר הוא אומר שמכבי חיפה היא לא עמישב, אבל מטעה וחוטא כאשר הוא בוחר כל הזמן להדגיש זאת. כי כאשר הוא עושה זאת, הוא מסכים להפסיד 5:0. הוא לא רק מצביע על פערים, הוא גם מעמיק אותם. אף קבוצה בליגת העל לא צריכה לקבל חמישה שערים מאף קבוצה בליגת העל, למעט מקרים חריגים של ממש. מאמן שאומר כאלה דברים אחרי 5:0 לא רק בורח מאחריות, אלא גם מהמציאות.

ובמציאות של יובל נעים יש ליגה שכוללת את רעננה ואשדוד. סכנין וכפר סבא. זו לא ליגה שבה נעים יכול להרשות לעצמו לדבר כל הזמן על הפערים. זו ליגה שבה גם קבוצה כמו אשקלון, עם הכנה נכונה וניהול נכון, יכולה להפתיע. ואגב, יובל, גם הפועל כפר סבא עלתה בעונה שעברה שתי ליגות. היא לא נראתה מביך כמו אשקלון.

גם הבוקר, כמו בשבוע שעבר, בבית"ר ירושלים כולם מתעסקים במאמן. וקשה להאשים אותם. ההחלטות של בן שמעון כל כך תמוהות והתשובות שלו כל כך מעורפלות ולא אמינות – שבאמת אי אפשר שלא לרתוח.

אבל זה יהיה קל להתאכזר למאמן שעוד לפני בואו לטדי הקריירה שלו הייתה במשבר ענק. האמת הגדולה והחשובה יותר היא שבית"ר ירושלים של טביב הגיעה לתקרה שלה. מועדון שמתנהל כמו חנות מכולת והבעלים שלו מחליף שחקנים ומאמנים כמו גרביים, לא יכול לגרד יותר ממקום שלישי חד פעמי. תהליך ההבראה שהחל לפני שלוש שנים הגיע לקצה גבול היכולת.

למעט עידן ורד, אין היום לבן שמעון שחקן יוצא דופן. טביב השאיר אותו עם ברגים זולים שהוא מצא בשוק. טביב יכול היה למשוך את האשליה הזו עוד שנה, עוד שנתיים, אבל האופן השלומיאלי שבו איבד את שני הכוכבים שלו בקיץ ואת המאמן שהוביל אותו למקום שלישי – שזה כמו מקום ראשון בליגה עם באר שבע ומכבי תל אביב – זירז את השורה התחתונה. לבית"ר, במתכונתה הנוכחית, אין יותר מה להציע. היא תמשיך להתנגש עם הראש בתקרה.

קרית שמונה, שנפרדה ממאמן נוסף ביום שבו בית"ר מעדה מול בני יהודה, היא דוגמה נוספת לפער הברור שנוצר בליגה שלנו בין מועדונים בהם הבעלים הם הכול לבין מועדונים בהם הבעלים מכירים במגבלות שלהם ונותנים למאמן שלהם את הכבוד המתבקש כדי להצליח. זו בשורה חשובה וטובה לענף, אבל קשה להאמין שאנשים כמו טביב יבינו אותה.