קצת אופטימיות, לשם שינוי: סיכום המחזור בליגת העל

בווידאו: התגובות לניצחון של מכבי חיפה על באר שבע

ההחלטה להמר על אוהד לויטה היא אולי הסיפור של מכבי חיפה עד כה העונה. אף אחד, כולל ראשי מכבי חיפה עצמם, לא יכול עדיין לומר בוודאות שהניסוי יישא פרי לאורך עונה שלמה, אבל אין ספק בדבר אחד: מדובר במהלך אמיץ. מהלך עם יושר. עם כנות. עם רצון אמיתי לחשוב אחרת, לפעול אחרת, להתנהג אחרת.

כי לויטה, גם עכשיו, הוא חידה. הוא דמות שונה בנוף שכל אוהד כדורגל רוצה בהצלחתה, אבל רק כשנראה איך הוא מגיב למשבר האישי הראשון שלו בקבוצה נדע האם יש כאן משהו שאפשר לבנות עליו לאורך זמן. אבל גם אם ייכשל, לבחירה בו יש מסר.

לא עוד מהלכים של שינוי שנועדו בעיקר לרצות את דעת הקהל. לא עוד מהפכות מהשפה אל החוץ, לא עוד רעיונות שלא שורדים את המחזור הראשון. אלא דווקא בעמדה שבה אתה הכי פחות נוטה להמר, מכבי חיפה בחרה לעשות משהו שהיא לא רגילה: להאמין בשחקן. להאמין בשחקן שמעטים עדיין מאמינים בו. לא לפחד ממה יגידו או ממה יקרה. לשבור את השבלונה כאן ועכשיו. במקום הכי קשה.

וכמו במקרה של לויטה, קשה עדיין להגיד כיצד יסתיים המסע של מכבי חיפה החדשה. יש בקבוצה הזו המון יתרונות שאפשר לתרגם לעונת החלמה אמיתית, אבל גם חסרונות שיכולים לשלוח הכל לפח הזבל של ההיסטוריה. אבל כמו במקרה של לויטה, אפשר בהחלט לומר שמכבי חיפה החדשה היא לא רק קבוצה שמדברת על שינוי, אלא עושה מאמץ אמיתי להשיג אותו.

כמעט בכל מהלך שמכבי חיפה עשתה הקיץ, אפשר למצוא את הפילוסופיה מאחורי ההימור על לויטה. אם זה בבחירה לתת את המפתחות עד הסוף למנהל הספורטיבי ולא ללכת לגישור כמו בפיצוצים בימי בניון. אם זה השינויים הארגוניים שהנחיל המנכ"ל אסף בן דוב. ואם זה ההחלטה להתעקש על מאמן זר, בשלב בקיץ שבו בדרך כלל אתה נלחץ ומנסה להביא מאמן ישראלי. בכל צומת כזו, מכבי חיפה גילתה רצון כן לעשות את הדברים אחרת ממה שהתרגלה. אם זה יצליח כבר העונה קשה, מאוד קשה, לדעת. אבל רצון אמיתי לשינוי הוא תמיד נקודת התחלה היחידה שקיימת.

לכן אפשר הבוקר לומר משהו לא שגרתי בנוגע למכבי חיפה: מגיע לה. בשנים האחרונות הביטוי הזה ליווה כל ניתוח על העונשים המוצדקים שהמועדון הזה קיבל על המהלכים שלו בקיץ וכל התחפושות דרכן ניסתה מכבי חיפה לחזור לקדמת הבמה. הבוקר זה הפוך. המועדון הזה באמת ראוי לתחושת התקווה איתה קם הבוקר לעבודה.

עוד בנושא

האתגרים החדשים של באר שבע וברק בכר בעקבות ההפסד
חיפה חוגגית, וגם: הסיפור האמיתי מאחורי הפוסט של פלט
יוסיפון על היתרונות של מולנסטיין לעומת קודמיו בתפקיד

פתיחת העונה של עידן ורד מחזירה אותו למקום שבו היה כאשר עזב את בית"ר ירושלים. שחקן מבטיח, חצוף, גולר אמיתי. כאילו כל מסע הייסורים שעבר מאז לא התרחש בכלל. החיבור הכל כך טבעי אך לא מובן מאליו למועדון הוא בדיוק מה שאוהדי בית"ר מחפשים, והיכולת לחפות על תפוקת השערים שתחסר עקב עזיבת עומר אצילי עומדת במטרות עד כה.

ורד הוא שחקן שבאמת מגיע לו, אבל לא כדאי לשכוח מהר מדי את המסגרת לסיפור המרגש הזה. ורד הגיע לבית"ר כאנדרדוג, כערך מוסף, לא כשחקן שאמור להוביל את בית"ר ירושלים וכל הלחץ נופל עליו. במשבצת הזו, לכישרון של ורד יש הרבה יותר סיכוי להפתיע משחק אחרי משחק. להגיח להרחבה עם אותה חוכמת משחק ולסיים עם דיוק מירבי מול השער. יש שם רוגע, ביטחון. אין שם לחץ, ציפיות. ורד הוא שחקן מוכשר שצריך להרחיק ממנו את הציפיות.

ורד הוא שחקן שיעזור לבית"ר להמשיך להיות קבוצה טובה העונה, אבל האיש שיקבע באמת עד כמה היא תהיה טובה הוא איתי שכטר. העיסוק בוורד מצד אחד, והניסיון להלביש על שכטר את כובע המבוגר האחראי – משכיח את הנתון המרכזי הזה. ובאמת, שכטר ממשיך לעשות את החברים לידו הרבה יותר טובים. בעונה שעברה הוא הקפיץ את ניקיטה רוקאביציה שתי כיתות תוך זמן קצר, וגם העונה לנוכחות שלו יש השפעה מאוד טובה על אלו שלצדו.

אבל כדי שבית"ר תקפוץ כיתה באמת כקבוצת צמרת ולא רק השחקנים בחלק הקדמי, שכטר יהיה חייב לקחת את הקבוצה הזו על הגב שלו במובן הישן של המילה. משמע, גולים. משמע, להיות ה-כוכב של הקבוצה, כוכב אמיתי שקבוצה כמו בית"ר כל כך משוועת לו. משמע, לפחות 15 שערים בעונה. שכטר עוזר מאוד ביצירת התנאים לקבוצה שיכולה לעשות גם העונה עוד צעד קדימה, אבל בלי שיילך באמת בראש הטור המסע עשוי להסתיים באותה נקודה כמו בעונה שעברה.

אמנם אנחנו אחרי המחזור הרביעי בלבד, אבל כמות הסימנים היא רבה מדי מכדי ששוב ניזהר: הקבוצה טובות יותר, הזרים טובים יותר, המחזורים הרגילים טובים יותר, המשחק המרכזי טוב יותר. יש שערים, יש לעתים גם רמה, יש קצב, יש צבע אחר לליגה. תוסיפו לזה את הפתיחה הישראלית המדהימה של הליגה האירופית והעובדה ששתי הקבוצות הבכירות שלנו עמדו ביעד האירופי שלהן במוקדמות – ואולי תתחילו לראות אופק אחר לענף המושמץ שנקרא כדורגל ישראלי.

למהפכה הזו אחראית קודם כל מכבי תל אביב. ככל שהזמן עובר, אתה רואה שהבשורה הבלתי נמנעת מגיעה לעוד ועוד קבוצות. נכון, מכבי תל אביב עשתה גם המון פעולות שנועדו להחליש את הליגה, אבל על הדרך היא העמידה מודל שבסופו של דבר גם גדולי היריבים שלה לא הצליחו להתעלם ממנו. זה אירוני שדווקא בעונה שבה המכונה הזו מתחילה להיסדק, אפשר לזהות קרני אור ממקומות שנראו עד עתה חשוכים.

גם לבאר שבע יש חלק בשינוי. אין מייצגת טובה ממנה לרעיון הבסיסי שאם עושים את הדברים נכון – ועזבו שנייה כסף – מקבלים את התוצאות הנכונות. באר שבע לקחה את הבשורה של מכבי תל אביב ותרגמה אותה לעברית. לאנשים שחושבים שדברים טובים קורים רק לעשירים מתל אביב. לקבוצות שכבר האמינו במר גורלן ובחוסר היכולת לשנות מציאות.

אמנם זה מוקדם, אבל אפשר באמת לקוות שזו לא תהיה רק העונה של באר שבע ומכבי תל אביב. יש בית"ר איכותית, מכבי חיפה שאולי תהיה תחרותית, יש סגל מבטיח בקרית שמונה, יש כיוון מעניין בבני יהודה. יש התחלה של צמרת מגוונת, יש בסיס למרכז טבלה ראוי ונושך.

נכון, למאמץ ששתי הגדולות של הליגה משקיעות בליגה האירופית יש חלק בתמונה שאנחנו רואים. ושוב, זה רק מחזור רביעי ובכדורגל הישראלי תמיד צריך לחכות לפרשה שתשחיר את הכל. אבל עם כל כך הרבה סימנים טובים, מותר סוף סוף להיות אופטימיים. קצת אופטימיים לשם שינוי. לא רק התקציבים בליגה גדלים, אלא גם הרמה.

המחליפים של מאמן קרית שמונה, מוטי איוניר, מול הפועל תל אביב היו שלומי אזולאי, עדן שמיר ואזקיאל אנדואסל . הראשון הוא אחד הקשרים הכי טובים בליגה, השני הוא אחד הצעירים הכי מבטיחים בליגה והאחרון יכול להיות אחד הזרים הכי מצטיינים בליגה.

בכל מקרה, למרות שמדובר קצת בהפרזה, כשיש לך שלושה מחליפים כאלה, סימן שמשהו טוב קורה בסגל שלך. ובאמת, הסגל של קרית שמונה העונה חזר להיות מלא בכישרון. מגן שמאלי עם פוטנציאל, זרים שמשפיעים בכל חלקי המגרש, צעירים שלא המריאו במקום אחר והם רעבים לפרוץ, והתקפה שכוללת שמות כמו אחמד עבאד ושלומי אזולאי, שהיה בעונה שעברה אחד הסקוררים היעילים בארץ.

בניגוד ליריבה במחזור הקרוב שהתרוקנה מכישרון, קרית שמונה באמת מילאה השנה את המחסנים בצורה שאנחנו רגילים למצוא אצלה. מוטי איוניר לא יכול להגיד השנה קיבלתי קבוצה בעייתית, קבוצה בנסיגה, קבוצה מבולבלת. בנו בקרית שמונה קבוצה שמאמן צריך לפחות להביא לפלייאוף העליון ולהתחרות על מקום בין ארבע הגדולות.

המשחק המדהים מול הפועל תל אביב לימד גם על האתגר המרכזי של איוניר, מעבר למשימה הבסיסית של מאמן שצריך למצוא לסגל הזה את ההרכב והשיטה הנכונים ביותר. האתגר הוא לצקת מחדש בשחקנים האלה את האופי של קרית שמונה הטובה שהכרנו בעבר: לא רק בליל של שחקנים טובים, אלא סגל עם חוצפה, תעוזה וקו ברור של מועדון שלא חושש ולא מהסס. החזרה מפיגור 3:1 מול הפועל תל אביב היתה התחלה טובה בדרך לשם, אבל איבוד היתרון 0:1 והמעבר החד בין מצב שבו אתה שולט למצב שבו אתה נכנע בקלות מלמדים שהמסע הזה צפוי להיות ארוך וקשה.