1. "אני חייב להיות כן איתך", אמר אחד השחקנים האמריקאים שהתארחו בסוף השבוע בטורניר דיאמנטידיס באתונה, לפני שהחל להתראיין אצל אחד העיתונאים הזרים. "אני מבין שכולם צריכים לשאול על דימיטריס, אני אפילו לא מצליח להגות את שמו כמו שצריך, אבל באמת שאין לי מה להגיד עליו. אני פשוט לא מכיר אותו".
שעות ספורות אחר כך, אותו שחקן (שאת כנותו יש להעריך), עמד נרגש ונפעם, ותיעד כל שנייה מטקס הפרידה שערכה פנאתינייקוס לקפטן שלה. ואז הוא כבר הבין במי מדובר. "יהלומים לנצח" היה שמו של הטורניר, אבל היום (ראשון) מתעוררים באתונה לבוקר מלא רגשות מעורבים: גאווה וסיפוק על הערב הפנומנלי שהיה אמש באואקה, מתובלים בעצב ובחשש מהעתיד לבוא. כי אפילו יהלומים, מתברר, לא נשארים לנצח.
עוד בנושא
מכבי תל אביב גברה 87:92 על ברצלונה בטורניר דיאמנטידיס באתונה
דיאמנטידיס בראיון פרישה בלעדי לוואלה! ספורט: "רוצה שיזכרו אותי כאחד שנתן הכל"
כך התאוששו אימפריות העבר מעזיבת הסמלים שלהן
הושלמה תמונת 24 העולות ליורובאסקט 2017
2. שמונים שנים, פחות או יותר, מפרידות בין שלושת האנשים שמשקפים ומסמלים יותר מכל את משחק הפרידה. הראשון הוא פאבלוס ינאקופולוס בן ה-87, בעל הבית המיתולוגי של פאו, שלא הסכים להיכנע למחלה הקשה שמגבילה אותו ולא ויתר על הטקס המרגש. כשאותו קשיש נקרא לעלות לפרקט, מיהר דיאמנטידיס לרוץ אליו ולחבק אותו, כדי שלא יטרח לצעוד אליו בעצמו.
כעבור שניות ספורות הגיע תורו של אחיו הצעיר ("צעיר", אתם יודעים, בן 85), תנאסיס ינאקופולוס, שותפו לבניית האימפריה, להעניק תשורה לקפטן. הוא הסיר את העניבה הירוקה מצווארו והעניק אותה לילד שהחל מהבוקר יצטרך להתרגל לחיים ללא גופייה ומכנסי ספורט. הבעלים לשעבר כל כך התרגש, עד שירד בוכה מהמגרש ושכח להעניק לו את אותה תשורה שלכבודה הוזמן.
ואז, כמעט שעתיים מאוחר יותר, רגע לפני שהמסך יורד מעל הקריירה המופלאה שלו, היהלום מקסטוריה ישב על הכורסה בשורה הראשונה לצד הוריו, וצפה ביורשים שלו בפאו מבטיחים את הניצחון האחרון שבו השתתף - 73:80 על צסק"א מוסקבה. דווקא ברגעי המתח ניגש אליו זאטוט כבן שבע, לבוש כמובן בחולצה מספר 13, ובחוצפה תמימה וילדותית ביקש חתימה וסלפי למזכרת.
3. רגע לפני תחילת הטקס, כשהאולם כולו חשוך ואלפי פנסים דלוקים בסמארטפונים, השמיע הדי.ג'יי במערכת הכריזה את קצב פעימות הלב, שהלך והתגבר עד שהוכרז שמו של דיאמנטידיס. האמוציות היו מטורפות, הרגשות גאו ומיטב הפירוטכניקה הוצגה, אבל כל האירוע הזה היה כל כך לא דיאמנטידיסי.
"בשבילי קל יותר לפרוש מכדורסל מאשר להחזיק מיקרופון", הודה חתן השמחה בפתח דבריו ל-18 אלף המאמינים שפקדו את יציעי האולם האולימפי. "אטריד אתכם רק עוד שתי דקות", התנצל אחר כך, כאילו שהוא לא יודע שכל אחד מהם היה מוכן להיות מוטרד מנוכחותו לפחות עוד שנה.
כי כזה הוא מספר 13 של פנאתינייקוס. בנאום שנשא הוא לא הודה למאמנים או לשחקנים שהיו לצידו, אלא דווקא עבר על כל אחד משמותיהם של האפסנאים והפיזיותרפיסטים. אחר כך, כשירד מהבמה לקול שירת "דיאמנטידיס אואה אואה אואה" במנגינת "הצוללת הצהובה", הוא סירב בתוקף להתאפר לקראת הראיון בעמדת השידור בטלוויזיה.
4. המהלך האחרון בקריירה של דיאמנטידיס היה דווקא הכי אנושי. 13 שניות לסיום המחצית הראשונה, כשגם על שעון הזריקות נותרו 13 שניות, נעצר המשחק והאורות שוב כבו. הגופייה מספר 13 הועלתה אל על ונתלתה מתקרת האולם. איש לא ילבש אותה עוד בפאו, כפי שאיש לא ילבש את הסיפרה 4 שהייתה שייכת לפראגיסקוס אלוורטיס.
אחר כך, יצאה פנאתינייקוס להתקפה האחרונה שלה בעידן הזה. השניות רצו לאחור, יהלומידיס קיבל את הכדור והיה פנוי לשלשה, כמו בימים הטובים, אבל הכדור ברח לו ועף החוצה. איבוד. מי היה מאמין. גם בגופו של איש הקרח זורם דם יווני חם. גם הוא מסוגל להתרגש ולטעות. זה חידוש.
5. מכבי תל אביב ידעה בעבר איך להיפרד בצורה יוצאת דופן מכוכביה הגדולים, אבל מאז המשחק הבלתי נשכח של מיקי ברקוביץ', ב-1995, פסקה המסורת הזו, וחבל. רשימת הסמלים הראויים שפרשו רק הולכת ומתארכת: דורון ג'מצ'י, מוטי דניאל, נדב הנפלד, דריק שארפ ויש עוד טוענים לכתר. אז נכון, נבחרת אירופה כבר לא קיימת, ובעידן העימותים בין פיב"א ליול"ב ספק אם היא אי פעם תקום לתחייה, אבל פנאתינייקוס העבירה בסוף השבוע שיעור לכל מועדון ספורט שמכבד את עצמו ושרוצה לכבד את סמליו.
גם השחקנים, שצפו מקרוב בפסטיבל שמתקיים לנגד עיניהם, בוודאי תהו בינם לבין עצמם אם גם הם יזכו לאירוע דומה ביום שבו ייתלו את נעליהם. בעידן שבו ספורטאים מנשקים בכל שנה סמל אחר על החזה, כדי להלהיב בכל פעם קהל אוהדים אחר, דימיטריס דיאמנטידיס הוא עוף מוזר. עד כדי כך מוזר, שהקבוצות היריבות אפילו לא ניסו לפנות אליו ולהציע לו לעבור אליהן, מאחר שידעו שאין להן סיכוי. הוא הנחה את הסוכן שלו שגם אם תגיע הצעה כזו, הוא לא מעוניין לשמוע עליה.
"הוא היה בשבילי מודל, ראיתי מקרוב מה הוא עושה ואיך הוא מנהיג, ועכשיו אני אנסה לחקות אותו", אמר לוואלה! ספורט הקפטן החדש של פאו, ניק קלאתיס. "פנאתינייקוס זה המועדון הכי גדול באירופה. אני לא מרגיש שיש עליי לחץ כקפטן, זו כבר העונה החמישית שלי כאן, ואני רק מקווה להישאר כאן כל כך הרבה זמן כמו דיאמנטידיס".
כוכב העבר לזארוס פפאדופולוס, שיהלומידיס היה בן חסותו, נשמע כמו אב גאה בסיום הערב. "דימיטריס למד לנהוג רק בגיל 23, ואני זוכר עוד איך הייתי מסיע אותו לכל האימונים והמשחקים", אמר לי הסנטר. "לא ייאמן, לא ייאמן. אני כבר מתגעגע לכדורסל שלו. זה רגע קשה, כי היום שאחר סיום הקריירה זה המבחן הכי גדול בחייו של כל ספורטאי שפורש. אני מקווה שגם הדרך החדשה שלו תהיה קשורה איכשהו לענף, כי אני בטוח שהוא יתרום גם מחוץ למגרש".
