לאחר הניצחון של בית"ר ירושלים נגד ילגבה הלטבית לפני כשבועיים בטדי מרסל הייסטר בעננים. הוא יצא מהאיצטדיון, שוחח בטלפון, התראיין ונראה כמו חתן השמחה. עם אחד הסוכנים דיבר קרואטית, עם התקשורת שוחח באנגלית ובדרך לאוטובוס פטפט בגרמנית. הייסטר הרגיש כמו שחקן שעלה מהנוער ומתחיל פרק חדש בחיים. או כמו שאמר לפני שעלה לאוטובוס: "יש רגעים שלא שוכחים. זה אחד מהם. האטמוספירה כאן זה מה שהיה הכי חסר לי בקריירה עד היום".
הייסטר בן ה-24 גדל בגרמניה. אביו נולד בקרואטיה, אך מגן בית"ר החדש היגר לגרמניה עם הוריו בגיל צעיר. הייסטר חיפש את עצמו בגרמניה ובגיל 20 קיבל החלטה וחזר למולדת של אבא. לאחר ארבע שנים בקבוצות תחתית בקרואטיה הוא הגיע לבית"ר ירושלים. בימים האחרונים הייסטר נכנס לדירה אותה רצה, קיבל את הרכב שביקש והתאקלם היטב בירושלים. החברה נשארה אמנם בקרואטיה, אך אמורה להצטרף בקרוב. גם ההורים בגרמניה הבטיחו לבוא לבקר. כמו שהוא שיחק מול הלטבים במוקדמות הליגה האירופית והריגוש שהוא הכניס ביציעים, האורחים שלו אמורים ליהנות.
"עד היום לא שיחקתי בקבוצות עם קהל גדול", הוא ממשיך. "במשחק נגד הלטבים בטדי, כשעליתי לחימום והקהל קרא בשם שלי, הרגליים רעדו לי. זה משהו שלא חוויתי עד היום. אחרי המשחק דבר ראשון התקשרתי להורים שלי וסיפרתי להם על זה, הם מאוד התרגשו ושמחו בשבילי, אימא שלי ראתה את המשחק דרך הסלולארי ומאוד התרגשה בשבילי. היא הבינה שהילד שלה מאושר".
ביום הריאיון עם הייסטר הוא גם שמע על החלטת הבורר בנוגע לעומר אצילי, והגיב: "כולם דיברו על זה באימון. אני עדיין מקווה שיישאר, הוא שחקן מאוד משמעותי למועדון. הוא יודע לעשות דברים בלתי צפויים ולייצר מצבים מכלום. ממה שאני מרגיש טוב לו בבית"ר והוא ישמח להישאר, אבל מצד שני יש לו את האינטרסים שלו והוא באמת שחקן שיכול לשחק ברמות הגבוהות באירופה. קבוצה לא תלויה בשחקן אחד, גם אם הוא יעזוב נצטרך למצוא את הפתרונות".
איפשהו במהלך השיחה עם הייסטר הדברים התגלגלו לאולימפיאדה. הוא שמח אפילו על המדליות שלנו בג'ודו וגם היה לו מה לומר על אסלאם א-שאהבי המצרי, שלא לחץ את ידו של אורי ששון. הייסטר: "זה טיפשי. הוא ספורטאי, אני לא מבין מה עובר לו בראש. ברגע שהחליט להיות ספורטאי, המצרי לא יכול להתנהג ככה. את האמת, לא ידעתי בדיוק מה המצב בין ישראל לערבים לפני שבאתי. רואים בטלוויזיה בלגן במזרח התיכון, אבל לא ידעתי שהסכסוך שלכם איתם הוא ברמה כזאת. עדיין, אם בן אדם מגיע לאולימפיאדה הוא לא יכול להתנהג ככה. עדיף היה שלא יתמודד וזהו".
אמרת בלגן במזרח התיכון, חששת להגיע לכאן בהתחלה?
"בהתחלה כן ,חששתי. כשהמנהל הספורטיבי של המועדון קרא לי ואמר שיש הצעה מישראל, אמרתי שאני לא מעוניין ומסוכן שם. הוא אמר לי שזה לא נכון, שאני אלמד קצת על ישראל, אקרא באינטרנט ואשאל אנשים. פניתי למספר חברים לא מהכדורגל, כאלה שביקרו בישראל ומכירים אותה, הם שינו לי את כל החשיבה. הסבירו לי שמדובר במדינה מודרנית שכיף לחיות בה ויהיה לי טוב כאן".
ואיך הרגשת כשנחתת כאן?
"מהר מאוד הבנתי שעשיתי החלטה נכונה. מהרגע הראשון קיבלו אותי יפה. השחקנים חמים ופשוטים, כולם מציעים עזרה, חלק לוקחים אותי בערב לאכול או לכל מיני מקומות, נהנים ביחד. טל כחילה נמצא איתי הרבה, השחקנים הוותיקים כל הזמן שואלים אם אני צריך משהו, מתעניינים אם משהו מפריע לי. אם בהתחלה חששתי, אחרי כמה שבועות כאן אני מרגיש כאילו אני כאן כבר כמה שנים. מרגיש בבית".
ידעת משהו על בית"ר והכדורגל הישראלי?
"כלום. בקושי ידעתי שיש כאן כדורגל. הדבר היחיד שידעתי זה שיש קבוצה שנקראת מכבי תל אביב כי בשנה שעברה דיאן ראדוניץ' עבר מהליגה הקרואטית אליה. חוץ מזה לא ידעתי כלום".
אתה יודע, עד היום שיחקו בישראל שני גרמנים בלבד. עבר לך בראש כגרמני איך זה יהיה להגיע למדינת היהודים. זה בכלל מעסיק שחקן בימינו?
"לא. אחרי שהבנתי שזאת מדינה מודרנית, אז הדברים האלה בכלל לא היו בראש שלי. אני אגיד לך את האמת, הדבר היחיד בקטע היהודי שחששתי ממנו זאת העובדה שאני נוצרי עם כל הקעקועים שלי. אבל ברגע שהגעתי לכאן הבנתי שהכל שטויות ועשיתי את הצעד הנכון".
רק לקראת גיל 20 עזבת את גרמניה לקרואטיה, אך השחקנים אומרים שאתה יותר קרואטי מגרמני
"זה נכון, באופי שלי אני אוהב יותר את החום והפשטות של הקרואטים או הישראלים ולא אוהב את הקרירות והרשמיות של הגרמנים. יכול להיות שזה גם פגע בי ככדורגלן בגרמניה, לא הייתי מאושר. אבא שלי בא מקרואטיה ולאורך כל השנים היינו מגיעים אליה בקיץ לביקורים. יש לי שם משפחה וחברים, כך שהמעבר לשם לא היה זר לי. ידעתי חלקית את השפה ואחרי תקופה קצרה יחסית השתלבתי".
זאדאר, איסטרה. בקרואטיה היית בקבוצות שנלחמות על החיים.
"כן, זאת הייתה הסיטואציה. הייתי בקבוצות שבקושי תקפו ולא שיחקו מסודר, אלא בעיקר התגוננו. אני מאוד התקפי בסגנון שלי וזה פגע בי. אבל עדיין אני שמח שבלטתי מספיק כדי להמשיך ולהתקדם. שואלים אותי למה הגדולות שם כמו היידוק ספליט ודינאמו זאגרב לא לקחו אותי. אז אני אומר שדווקא כן הייתה התעניינות, אבל יש הרבה פוליטיקה ומאפיה בקרואטיה סביב שחקנים וסוכנים ואני די שמח שיצאתי משם, למקום בו אני יכול להתפתח הרבה יותר".
בכלל, סיפור הקריירה שלך מאוד חידתי. עברת להיות מגן שמאלי רק בשנים האחרונות, נכון?
"כן, עד שעזבתי את גרמניה לקרואטיה, לפני קרוב לארבע שנים, הייתי בכלל חלוץ. לא שיחקתי בצד שמאל, גם לא בכנף, הייתי סטרייקר אמיתי. חלוץ מטרה של ממש. כשהגעתי לקרואטיה המנהל הספורטיבי והמאמן בקבוצה שלי החליטו שאני אהיה מגן שמאלי. בהתחלה חשבתי שמשהו לא בסדר אצלם, אבל לאט לאט הבנתי שלשחק על צד שמאל, הן כמגן והן כקשר, זה משהו שיכול לשנות לי לטובה את הקריירה. שם היתרונות שלי יכולים לבוא הרבה יותר לידי ביטוי".
היתרונות הן המהירות וההתקפה. הגנה נראית הצד החלש שלך.
"אני כל הזמן לומד. יש לנו מאמן טקטי, עשינו כבר מספר שיחות, הוא מסביר לי הרבה דברים לגבי עמידה נכונה, אבל הדבר הכי חשוב עבורי לשפר בתפקיד זה איזון. איזון בין הגנה להתקפה. לדעת לחלק כוחות, להבין שאני קודם כל מגן. מבחינת עמידה כמגן, אין לי בעיה. מבחינת חלוקת הכוחות, האיזון והעזרה להגנה זה משהו שאני צריך לשפר. אני עובד על זה כל הזמן ואני בטוח שאעשה את העבודה גם בצד הזה. לא גדלתי בתפקיד הזה ויש משקל גדול לניסיון שצוברים משנה לשנה וממשחק למשחק, אני כל פעם מרגיש בשל יותר בתפקיד".
יש שחקן שהוא מודל עבורך בתפקיד?
"זה מצחיק, כי עד גיל 20 שיחקתי חלוץ והמודל היה זלאטן איברהימוביץ'. כמגן אני מסתכל המון על אלכס סנדרו מיובנטוס. הדיוק שלו, השקט שלו, הביטחון בכל סיטואציה, הוא לדעתי מושלם בתפקיד. אחריו זה מרסלו מריאל מדריד. אלה השניים שאני מסתכל על המשחק שלהם ומנסה ללמוד ממנו".
לאורך השנים בקרואטיה אתה צברת בממוצע 9-10 צהובים בעונה. אתה שחקן עצבני?
"לא חושב. מרבית הצהובים שקיבלתי בקרואטיה היו סוג של מהלך פסיכולוגי. רציתי להעיר את החברים שלי למשחק, ולפעמים מהלך עם אמוציות שגורם לצהוב מעיר את האחרים".
נגד ילגבה בטדי גם קיבלת צהוב על עצבים ואחרי שרצת לקהל גם כמעט קיבלת צהוב שני
"היה לי עימות עם איזה שחקן שלהם. הוא הצמיד את הראש שלו אליי ואני הצמדתי חזרה ושנינו קיבלנו צהוב. יכול להיות שזה משהו שאני צריך ללמוד ממנו. אחרי שהוחלפתי הקהל קרא לי ואמרו לי לרוץ ליציע. רצתי ואז השופט הרביעי בא אליי ואמר לא להמשיך לעבר היציע כי אקבל כרטיס צהוב. זה בהחלט יכול היה להיות האדום המטופש ביותר בכדורגל. מכל דבר לומדים, אבל אני לא שחקן עצבני או בעייתי, זה בטוח".
יום רביעי סנט אטיין, אתם לא פייבוריטים.
"בבית שלנו אנחנו לא פחות טובים מאף קבוצה. עם האווירה שיש באיצטדיון יהיה לכל קבוצה קשה כאן. אנחנו מאמינים בעצמנו ורוצים לעשות תוצאה טובה לקראת הגומלין. צריך להיות מרוכזים ולנצל את הטירוף והתמיכה של הקהל. ראית מה קרה כשהיו 16 אלף צופים, אז אני מתאר לעצמי שאם איצטדיון מלא יהיה קשה מאוד לסנט אטיין לנצח אותנו. אנחנו מאמינים בעצמנו שאפשר לעבור".