רק במאי היינו שם כשטרנר התחפש לווזוב, והנה אוגוסט, ומתברר שלאנשי הפועל באר שבע זיכרון קצר. כי אמש, ממופע התפאורות הנהדר, דרך האווירה היוונית ועד לשריקת הסיום, 40 שנה בלי אליפות הומרו מיד ב-180 דקות בלי ספיגה מול גברת אולימפיאקוס. האוהדים הנרגשים הרשו לעצמם לזמזם את ההמנון שיתנגן שם אוטוטו על אמת. אלונה ברקת סתמה עיניים ואוזניים את העיניים בעזרת ידיה ואת אוזן ימין בעזרת סילבן שלום ואת שמאל בזכות עמיר פרץ. היא היתה על סף דמעות. ברק בכר הקיף את האיצטדיון, וראית איך הסיפוק כמעט חורך לו את הז'קט. המאמן משלים 270 דקות אירופיות על סף המושלמות, וקבוצתו מצליחה להשיג את התוצאה הרצויה בשלושה משחקים רצופים. כל הרכב (בראון, מבריק), כל שינוי מערך בדקה ה-28 (הובאן מההגנה לקישור), כל חילוף (ראדי, יופי של בישול) והפעולה הגאונית ביותר של המאמן אמש היתה כשבתוספת הזמן נתן לכדור שהתגלגל לעברו לחלוף בין רגליו. אפילו לוח התוצאות החוויר מגאווה ותקתק עוד כמה שניות, ככה, על הדרך.
טעות אחת עשה בכר בהתמודדות הזו. במסיבת העיתונאים שלאחר המשחק, השוויץ שהצליח "לצמצם פערים". טעה הקואץ'. אכן היו פערים, אבל אולימפיאקוס היא זו שכשלה לסגור אותם. החל בפיראוס, דרך הפתיחה אמש וכלה במחצית השנייה אחת היעילות בתולדות הכדורגל הישראל, שמעתם נכון הפועל באר שבע, בשקלול כל מה שצריך לשקלל, ריחפה לה ברמה אחרת מעל מקבילתה היוונית, פייבוריטית מוחצת.
עוד בנושא
צדק כבש, באר שבע עברה את אולימפיאקוס עם 0:1 ביתי
בבאר שבע מתמוגגים מבכר, וואקמה מחוזר, קהת יגיע?
היריבות האפשריות של באר שבע: זלצבורג, סלטיק ולגיה ורשה
אופיר דוידזאדה עובר לגנט, בכר: "שלטנו בצורה מוחלטת"
אירופה זה כאן: אלבום חגיגי מערב בלתי נשכח בטרנר
ובאר שבע, אלופת המדינה, עשתה את זה בדרך שהכי לא מאפיינת את הכדורגל המקומי. בטקטיקה, בעוצמות ובמנטליות זה היה הכי "מייצגים את הפועל ולא את ישראל" שהיה זה זמן רב ואולי אי פעם. טוני וואקמה, ה-MVP שלכם, הראה דקות של "מה לעזאזל אתה עושה בליגה הזו?!". הכוח שלו פסיכי, יריבים נכנסים בו ונופלים הלומי קרב על הדשא. לראות את וואקמה משחק כדורגל זה כמו לראות קיר מדרבל. אתמול הוא הראה כמה מהלכים שאף פעם לא ראינו ממנו, וזו הגדולה האמיתית של וואקמה הוא לרגע לא משחק כמי שמודע ליכולות של עצמו, לרגע לא נראה כמו מישהו שיודע מה הוא עומד לעשות בשנייה הבאה. ואם הוא לא יודע, איך השומר שלו יידע?
זה לא רק וואקמה. ג'ון אוגו, בכיר שחקני הליגה כרגע, המשיך לתקל באמנות, וכשלוסיו נכנס לדשא התגלה עוג עוצמתי לא פחות. תוסיפו להם את ויטור החזק ואת צדק, את ברדה שיודע להילחם ואת שהר, את ראדי והובאן ובראון, ותקבלו לא רק את הקבוצה הכי גדולה (פיזית) בליגה אלא אחת שיכולה להחזיק ביתרון הגופני מול קבוצות אירופיות. שאלתי את ברק בכר על כך, והוא השיב: "דיברנו לפני המשחק על כך שפיזית אנחנו לא פחות טובים, אם לא יותר. עשינו הכנה טובה יותר, שיחקנו יותר פעמים ובמשחק הראשון הבנו שאנחנו יכולים לעשות את זה".
אז הם עשו.
כריסטיאן קארמבו, הבחור שראיתי הכי הרבה פעמים בחיי (אין אישור רשמי) עמד ברחבת האוטובוסים החשוכה. הוא מוגדר, תלוי את מי שואלים, כיועץ האסטרטגי של אולימפיאקוס, ולכו תדעו אם בזמן שאתם קוראים שורות אלה הבוס שלו לא ביטל לו את כרטיס הטיסה חזרה. "היו לבאר שבע שני משחקים יותר מלנו", אמר לוואלה! ספורט, "והם היו בקצב ואנחנו לא. אנחנו בדרך כלל לא משחקים בתאריכים האלה, והיה לנו קשה".
בסוכנויות ההימורים הייתם פייבוריטים מובהקים, בצורה חד צדדית קיצונית. הופתעת מבאר שבע?
"סוכנויות ההימורים לא קובעות מה יהיה על הדשא. בכדורגל, סטטיסטיקה תמיד מטעה. באר שבע היתה פייבוריטית הלילה, היא שיחקה בבית אחרי שאנחנו לא הצלחנו לנצח בבית שלנו. והם כן".
מי הרשים אותך במיוחד?
"זה היה משחק קבוצתי מרשים שלהם", קארמבו כנראה לא רצה לגרום לוואקמה להסמיק. "הבית שלהם, המתקן, ההנהלה שלהם נהדרת. מגיע לבאר שבע להתקדם לשלב הבא".
שמענו את ההתבטאויות של הבוס שלך במקרה שלא תנצחו כאן. איך מרגיעים את המערכת?
"נחשוב על כל מה שקרה, נדבר על זה, נזהה את החולשות ונביא שחקנים נוספים. זה יום לא קל לא כל יום אנחנו מחוץ לליגת האלופות. עד עכשיו אנחנו רגילים להישגים ולא לרגעים כאלה. אנחנו מאוכזבים, ואנחנו לא רגילים לכך".
הבנתם? לכן כל כך מצחיקות התגובות שבעיקר מבקרות את היכולת של אולימפיאקוס. מגוחכות אפילו, מתעלמות מהמציאות של כדורגל ב-2016 טקטיקה מנצחת כמעט כל דבר, תשאלו את קונטה. טקטיקה שאותם אנשים פשוט לא מבינים. נכון, אולימפיאקוס לא היתה בשיאה, אבל זה בעיקר בגלל שבאר שבע הפריעה לה. אם כבר, זו המחמאה הכי גדולה לבאר שבע היא היתה כל כך טובה, שאנשים לא מבינים עד כמה היא היתה טובה. אירופה טובה.
הבכר'ז התמודדו עם פייבוריטית עצומה, עצומה, עצומה, וניצחו אותה בצדק (עזבו משחקי מילים). זה לא היה נס כמו של מכבי תל אביב מול באזל, זה לא היה הסופרסטאר שהושיע לבדו. זה היה ניצחון קבוצתי משובח ויעיל, משער שנכבש על ידי אחד האנשים האחרונים עליהם תהמרו שיכבוש ובצדק (טוב, נו, משחק מילים אחד). "כשקיבלתי את הכדור חשבתי איך אני בועט הכי מהר וחוזר להגנה. לשמחתי זה נכנס", אמר הבלם המדויק והאדם הנהדר בצניעות שקרית.
דקות לאחר השריקה, האוהדים שרו את הגרסה שלהם לשיר של וויל גריג. אחרי שייבאו את השיר המפורסם של ארגנטינה, ואת השיר המפורסם של צפון אירלנד, בפעם הבאה שהם ימלאו את טרנר, מבעד לתפאורה היפה התורנית, הם ייבאו לבאר שבע את השיר המפורסם של אופ"א.
orenjos@walla.co.il