בוידאו: השערים שכבש ערן זהבי ב-2015/16 עד לשבירת השיא של נסים אלמליח
עד לפני מספר ימים שום דבר לא היה ברור במכבי תל אביב. עסקאות לא נחתמו, מאמן לא הגיע ואיש לא ידע אם כמה רצינית הצעת הענק של גוואנגז'ו לערן זהבי. ואז, כשמיטש גולדהאר החל לתת אוקיי, הכול קרה בפחות משבוע. טיבי האריך חוזה, בניון חתם, איגור פיליפנקו סיכם, ארבלדזה בא, שחקנים נוספים על הכוונת.
וזהבי אפילו קיבל את ה"כן" לעזוב.
"כן" הייתה התשובה ההגיונית היחידה עבור מכבי תל אביב במקרה הזה. אם מחריגים מגה-כוכבים כמו מסי ורונאלדו, לא נולד השחקן שלשחרורו אין תג מחיר, גם אם החוזה שלו כובל אותו באופן מוחלט, לכאורה, למועדון. כמו (וכמובן גם להבדיל) במקרה בן רייכרט, הכול שאלה של סכומים, ולכסף שהציעו הסינים אי אפשר להגיד לא, גם לא לרצונו ההגיוני של השחקן לבצע מהלך כלכלי שיסדר אותו לכל החיים.
עוד בנושא:
עסקת זהבי נסגרה, אם ישוב לישראל ישחק רק במדי מכבי תל אביב
שלוש וחצי שנים של הצלחה: רגעי המפתח של ערן זהבי במכבי תל אביב
ארון שוינפלד במגעים מתקדמים עם מכבי תל אביב, גם באר שבע גיששה
עכשיו, לאחר שזהבי ייפרד מקרית שלום, השאלות יחלו לצוף. הסכומים הדמיוניים שתקבל מכבי תל אביב הופכים כל אוהד לשחקן ב"מנג'ר". מדובר בעסקה של יותר מעשרה מיליון דולר, אם משקללים גם את השכר שלא ישולם לשחקן בעונות הקרובות. מה אפשר להביא בכסף, בהנחה שגולדהאר ייתן אישור להשתמש בכולו, והאם סכום כזה, גדול ככל שיהיה, יכול לסגור חור של 35 שערים? שעשוע מפתה וברמה ההיפותטית גם מאוד מעניין, אין ספק, אבל למכבי תל אביב אין ממש זמן למשחקי כאילו. היא צריכה להתמודד עם שאלות אחרות, עוד לפני שהיא מגיעה לעניינים של כסף.
צריך לשים את הדברים על השולחן: מקצועית, שום דבר טוב לא יוצא לקבוצה מעזיבה של זהבי, בנייה מחודשת סביב קונספט חדש היא משהו שבהחלט היו מוותרים עליו בקרית שלום. על פי חלק מהטענות, כאלה שנובעות ממניע של תסכול או של ניחום עצמי, סגנית האלופה צריכה "להשתחרר" ממנו ומהתלות בו ולהפוך לקבוצתית יותר. זהו טיעון מופרך, בעיקר בשל היותו טים פלייר. במשך שנים לא היה בישראל גולר כמו זהבי, שחקן בעל חוש מיקום אדיר ואמן במצבים של 1 על 1. הבעיה המרכזית היא מצב השוק. אתה יכול לשים בצד הרבה מזומנים, השאלה היא מה תעשה איתם. ההיצע דל, את השחקנים הטובים הזמינים אפשר לספור על כף יד אחת וחלקם נראים, לפחות בשלב זה, כמועמדים לא ריאליים.
ההתמודדות של ג'ורדי קרויף עם סיטואציה כזו היא, אולי, הבעיה המרכזית היום של מכבי תל אביב. ההולנדי רקח כמה עסקאות טובות בחודשים הראשונים שלו בקרית שלום, ובינואר 2013 היכה את הקזינו עם ההחתמות של זהבי וראדה פריצה. מאז, נראה שקרויף התעסק בעיקר בשימור הסגל הקיים סביב זהבי. מספר 7 היה העוגן שלו, הוא בנה את הקבוצה בעיקר סביבו ואחרי פריצה לא הצליח להביא גולר שיסייע בכיבוש שערים. יש הבדל בין התלות המוצדקת של השחקנים על המגרש בכוכב שלהם לבין הקיבעון המחשבתי ברמה הניהולית, במיוחד כשלאחר שלוש שנים צצה למכבי תל אביב הפועל באר שבע החדשה, יריבה ראויה, עקשנית וכזו שלא עומדת להיעלם בקרוב.
קרויף מתחיל כעת כמעט מאפס, מסיטואציה דומה מאוד לזו שהייתה לו בסוף 2012. הסגל שלו לא רע, אבל גם לא מספיק טוב ובמיוחד, כך נראה כרגע, נטול זהבי. ההבדל הוא שלא רק שיש לא מעט שחקנים שבעים במכבי תל אביב, גם המנהל הספורטיבי עצמו לא נראה רעב במיוחד. עדיין לא ברור, למשל, איזה יתרון חבוי בהחתמה של יוסי בניון, שהגיע אחרי תהליך ארוך ולא נקי, כזה שחשף את הסדקים בממלכת הדיסקרטיות והאפקטיביות שמיצב גולדהאר לאורך השנים. ראוי לסייג, לקרויף יש נסיבות מקלות סביבת עבודה בעייתית, עם בעלים שנמצא אלפי ק"מ מכאן וללא מנכ"ל עתידי, ועדיין, התחושה היא שזהבי סיפק לו תעודת ביטוח שכיסתה על לא מעט כשלים בבניית הקבוצה בשנתיים האחרונות.
עזיבה של זהבי היא מבחן למערכת של מכבי תל אביב בכלל ולהולנדי בפרט. האם הצהובים יכולים להחזיר לידיהם את האליפות בלעדיו? בהחלט כן, אבל זה ידרוש חשיבה אחרת ועיצוב קבוצה עם אופי שונה לחלוטין מזה שהכרנו. המערכת צריכה ללחוץ על כפתור "התחל". על פי השנתיים האחרונות, לא בטוח כלל שהיא ערוכה לכך.
