ג'ורדי קרויף מהמר על ההילה שלו: על צירופו של יוסי בניון למכבי תל אביב

את סיפור הגעתו של יוסי בניון למכבי תל אביב צריך להתחיל בהאריס מדוניאנין. המקרה שלהם הוא די דומה. כי גם כשמדוניאנין היה מועמד למכבי תל אביב, איש לא האמין שזה נכון. איש לא חשב שזה הגיוני. איש לא ציפה שזה יבשיל. אלא שג'ורדי קרויף חשב כמו ג'ורדי קרויף. הוא היה בטוח שמה שאנשים אחרים בישראל לא מסוגלים לעשות, הוא בהחלט יכול. הוא האמין ששחקן שמאמנים בישראל חשבו שהוא לא ניתן לאילוף, הוא בהחלט יכול לתקן.

וכמעט כמו תמיד, קרויף צדק חלקית. הוא אכן הצליח להוציא ממדוניאנין חצי עונה שקטה, נטולת שערוריות, חסרת סקנדלים - אבל כמו עם הרבה שחקנים שקרויף חשב שיוציא מהר הרבה יותר, הוא קיבל את אותו מדוניאנין. משמע, כדורגלן מרשים, מבריק, אבל עדיין לא שחקן של תארים. עדיין לא שחקן של מאני טיים. עדיין לא שחקן של קבוצות שנאבקות על תארים. כן, הוא שחקן ששווה לקנות בשבילו כרטיס, אבל לא לתכנן בזכותו חגיגות אליפות.

עוד בנושא:

יוסי בניון חתם במכבי תל אביב לעונה: "שמח לקראת האתגר החדש"
הסלאלום של בניון: מאחורי הקלעים של העסקה המפתיעה של הקיץ
בניון, גרסיה ואיגייבור הגיעו למבדקים, אלירן עטר עדיין על הכוונת
בואנה ג'ורדי, הגזמת: עשרה ממים בעקבות החתמתו של בניון

אותו דבר לגבי בניון. קרויף סבור שהוא יכול לקבל ממנו את מה שמכבי חיפה לא קיבלה. שהוא יוכל לתת את המעטפת שתגן עליו, את המעטפת שתרחיק אותו מכל מה שפגע בו במכבי חיפה. הוא שוכח רק דבר אחד: טווח השינוי של אדם, כל אדם, בטח ספורטאי, בטח כדורגלן בגיל 36, הוא קטן, קטן מאוד. אז אולי בניון יגיב פחות לאוהדים, אבל הוא עדיין יגיב. אולי הוא ימחה פחות על הורדתו לספסל, אבל הוא עדיין ימחה.

סיפורים כאלה תמוהים תמיד נועדים לקבל תפנית מפתיעה. בספורט, מה שנראה כמו הפסד ברור יסתיים לא אחת בניצחון מפתיע. אלא שבמקרה הזה, קשה באמת לזהות מוצא של תקווה. הרי גם במשחקים הכי טובים שלו העונה במדי מכבי חיפה, והיו לו כמה כאלה, בניון לא שווה יותר משחקן סגל ראוי במכבי תל אביב. בטח בהשוואה לחלומות שלה ולשאיפות שלה. לך תגיד לשחקן כזה שהוא צריך לשבת חצי עונה על הספסל. ובהנחה שהוא בריא.

אומרים שקרויף מחפש מנהיגים. שהיו חסרים לו כמה מבוגרים אחראים בסוף העונה שעברה. אבל האם בניון היה אי פעם כזה? בניון הוא אחד משלושת הכדורגלנים הכי גדולים שצמחו בישראל, אבל מנהיג הוא אף פעם לא היה. בכל פעם שהוא היה חלק מהוויה ישראלית כלשהי, הוא תמיד הרגיש גדול יותר ממנה. בחו"ל הוא תמיד היה ילד טוב, אבל כאן הדברים נראו אחרת. בנבחרת ובמכבי חיפה. כמבוגר וכילד.

האם ג'ורדי קרויף לא ראה את נאום ה-אכלו לי, שתו לי בסיום גמר גביע? אנשים שקשורים באירוע טוענים שבניון התבקש לא לעשות זאת אחרי מה שאמור היה להיות משחקו האחרון בירוק. אבל גם אם זה לא נכון, כל שחקן אמור לדעת שזה הזמן של הקבוצה לחגוג ולא לגרום לכולם לעסוק בך. בטח כשכל העונה כולם עסקו בך. אלא שגם ברגע הזה בניון לא הצליח לשלוט בעצמו. סדר העדיפויות שלו היה ברור. קודם בניון, ואחרי זה מכבי חיפה. הרגש האישי חשוב מההיגיון הקבוצתי.

את בניון צריך להעריך על הרצון להמשיך לשחק, על התשוקה להוכיח לכולם שהם טועים. בניון מגיע למכבי תל אביב גם כי הוא צריך קבוצה שתעזור לו לפרוש עם אליפות, מעבר לשאיפות שלו למצוא תעסוקה ליום שאחרי הכדורגל. אבל מה נגיד על מנהל מקצועי שמחתים במכבי תל אביב שחקן בן 36? בזמן שיש במחלקת הנוער צעירים שניתן לקדם, או ישראלים שאפשר לפתח, קרויף הולך על שחקן בן 36. אולי בעונתו האחרונה בקריירה.

להביא שחקן בן 36 זה לחשוב על כאן ועכשיו. קרויף לא רוצה לבנות כלום, הוא רוצה תואר שיפצה את האגו שלו על אובדן שלושת התארים. הוא לא מבין שהרעיון שלו שהביא למכבי תל אביב שלוש שנים חלומיות הגיע לסיומו. שצריך רעיון אחר. אופק אחד. נוסחה חדשה. קרויף סחט את הנוסחה הזו עד תום. בכל פעם שנראה שקרויף עומד ליפול, ההחלטות המצוינות שקיבל בתחילת דרכו הניבו לו עוד פרי, ובראשן כמובן ההימור על ערן זהבי שהביא אותו בסיומו של קיץ קשה למקום שאיש לא חשב אחרי המשחק הראשון מול פלזן במוקדמות הצ'מפיונס.

אלא שגם הרעיון הזה נגמר, אבל קרויף לא מניח לו. הנסיון להביא את בניון מלמד שקרויף לא מבין שהסיפור מוצה. בניון זה עוד מאותו דבר, רק שעכשיו קרויף בפאניקה. אם בניון הוא שחקן הרכש הראשון שלך, סימן שאתה ממש בפאניקה. בניון מכניס למכבי תל אביב לא מעט אנרגיות בעייתיות ומסכן את חדר ההלבשה שקרויף כל כך נלחם עליו.

בסופו של יום, קרויף מסכן את ההישג הכי חשוב שלו בעצם ההימור על בניון – הוא מסכן את ההילה שלו. יש היום הרבה מאוד אנשים שממהרים לשכוח את ההישגים הכבירים שהמערכת שבנה הביאו. הסדק נוצר. שוב, החלטה שנראית כל כך רע יכולה בסופו של דבר לקבל תפנית חיובית, אבל באותה מידה זו יכולה להיות ההחלטה הגדולה האחרונה של קרויף במכבי תל אביב. החלטה שתגרום לבוס האמיתי של המועדון שהוא צריך מפקד חדש.