זעזוע כוח: האפקט החיובי של חסרונו של קווין לאב על קליבלנד

זה היה אמור להיות טקס האשכבה של קליבלנד. כמו לוויה עם ארון פתוח, כולנו היינו אמורים לשבת ולראות את הקאבס מובלים כצאן לטבח ומובסים בפעם השלישית על ידי הווריירס תוך כדי מערבולת של חוסר תקשורת בהגנה, סטגנציה בהתקפה ושפת גוף בעייתית. אלא שהמשחק השלישי בסדרה היה בדיוק ההיפך מכך. קליבלנד הגיעה סוף סוף לסדרת הגמר, אמנם באיחור של שני משחקים, אבל היא סוף סוף הגיעה, ועכשיו, Game 4 is Coming.

אבל עוד לפני שנחכך ידיים בהנאה ונכוון שעונים לארבע בבוקר בין שישי לשבת, צריך להבין מה קרה הלילה, והאם יהיו לשינויים שראינו הלילה השפעות על המשחק הרביעי. הדבר הראשון שקליבלנד צריכה לעשות זה להגיד תודה למרפק של האריסון בארנס. אותו מרפק שהוביל לחשש מזעזוע מוח אצל קווין לאב הוביל לשינוי חמישייה מבורך אצל הקאבס. ריצ'רד ג'פרסון נכנס לנעליו של לאב והחליף את הפוסט-אפים הלא יעילים של הפורוורד מ-UCLA (לאב קולע ב-35.4 אחוז בלבד בפוזשנים של פוסט-אפ בפלייאוף, והוא ביצע הכי הרבה פוסט-אפים מבין כל שחקני הליגה בפלייאוף הנוכחי) והאחוזים הבעייתיים מהשדה (38.9 אחוז מהשדה, יותר נמוך מקייל לאורי ודמאר דרוזן הידועים לשמצה) בתנועה חכמה בלי כדור והחלטות מהירות עם הכדור. מעבר לכך, העובדה שהקאבס לא היו חייבים "לתת" כמה פוזשנים ללאב בהתקפה במשחק הזה העבירה יותר פוזשנים ללברון ג'יימס וקיירי ארווינג, וברמות הללו של הפלייאוף, בהן כל פוזשן הוא קריטי, העוד כמה פוזשנים הללו עשו הבדל משמעותי.

עוד בנושא

קליבלנד הביסה את גולדן סטייט 90:120 וצימקה ל-2:1 בגמר
הווריירס כועסים על המהלך המלוכלך: התגובות והמספרים
שעות אחרי שהתראיין בניקס: שון רוקס התמוטט ומת

קליבלנד תנסה להמשיך להעניש את סטיב קר על הרוטציות הסמי-מוזרות שלו בפלייאוף הזה. כשאנדרו בוגוט על המגרש, הקאבס צריכים להמשיך לתקוף אותו כמו שהם עשו בתחילת המשחק היום. השחקן שעליו בוגוט שמר יצא לחסימה בפיק-אנד-רול ומכיוון שבוגוט לא אוהב לצאת מחוץ לצבע, זה משאיר דונמים פנויים לשחקן עם הכדור שבדרך כלל מתורגמים לנקודות (אפשר לראות דוגמא לכך בתמונה למטה).

אמנם בוגוט עשה רושם חיובי בשני המשחקים הראשונים (במיוחד ברבע הראשון של המשחק השני), אבל בפועל מדד ה-+/- שלו היה ועודנו הכי נמוך (1.0+ אחרי המשחק השני, 6.3- אחרי הלילה) מבין כל שחקני הווריירס. יכול להיות שזה אומר שסטיב קר צריך לחשוב על שינוי חמישייה סטייל הגמר בעונה שעברה, במיוחד כשהאריסון בארנס נראה לא רע בכלל, אבל זה אומר שהקאבס צריכים להעניש גם את ההרכב הזה, הרכב המוות של הווריירס, עם ריבאונד התקפה. הערב טריסטן תומפסון עשה זאת מצוין עם שבע כאלה (כמעט כמו כל הווריירס).

כדי שהמגמה שהתחילה תימשך, קליבלנד צריכה לשמור על אותה רמה בהגנה. הקאבס ניקו את רוב הטעויות הלא-מחויבות למציאות שלהם בהגנה והחילופים האוטומטיים שלהם נראו הרבה יותר דומים לאלו של אוקלהומה סיטי בגמר המערב. פה ושם עדיין היו בעיות תקשורת שהובילו לסיטואציות נוחות לווריירס, וזה כבר מתקשר לדבר הרביעי.

מנגד, גולדן סטייט חייבת להימנע מעוד משחק מפוזר. הווריירס הם אמנם הקבוצה הכי טובה בקליעת זריקות קשות בליגה (כולנו זוכרים את המופע של קליי תומפסון במשחק השישי בגמר המערב), אבל הלילה הייתה תחושה שהם הולכים בכח על זריקות קשות וסנסציוניות במקום לשחק פשוט. המהלך הסמלי ביותר לתחושה הזו היה ברבע השלישי כאשר סטף קרי חטף כדור ושלח את קליי תומפסון למתפרצת של אחד על אפס, ואילו קליי בחר לזרוק משלוש כאשר שני שחקנים של הקאבס כבר השיגו אותו. אמנם המסירה של סטף הייתה מדויקת כמו הגבהה של אייל משומר, אבל זה עדיין היה מהלך שתיאר באופן די מדויק את רמת קבלת ההחלטות של הווריירס הלילה, וזה בלט במיוחד משום שבצד השני ראינו את לברון ג'יימס בשיאו בכל מה שקשור לקבלת החלטות בהתקפה.

זה לא סוד שסטף קרי לא ממש פוגע בסדרת הגמר הזו. המספרים שלו נמוכים משמעותית מהמספרים שלו בעונה הרגילה והוא מתקשה להיכנס למשחקים ברבע הראשון, בניגוד מוחלט לטרור שהוא היה עושה ברבעים הללו בעונה הרגילה (3.7 נקודות ב-36.4 אחוז מהשדה ו-33.3 אחוז מהשלוש עד כה בסדרת הגמר לעומת 9.3 נקודות ב-48.8 אחוז מהשדה ו-46.2 אחוז מהשלוש בעונה הרגילה). ההיגיון אומר שזו רק התקררות ושהנה, כבר, אוטוטו סטף מחמם את הידית וחוזר להשתלט על המשחק, כמו שעשה לפרקים בסדרות קודמות בפלייאוף, אבל יש פה מגמה שאסור להתעלם ממנה.

ב-19 במרץ הווריירס פגשו את סן אנטוניו לאחד ממשחקי העונה הרגילה המשמעותיים ביותר של העונה הרגילה. הספרס ניצחו את המשחק הזה, אבל מה שהיה מעניין אפילו יותר היה הדרך בה הם שמרו על קרי. במקום לשלוח עליו דאבל-טים שמאפשר לאלופה לשחק 4-על-3 בהתקפה, מה שהופך להיות מט סנדלרים עם יכולות הקליעה והמסירה שיש לרוסטר של הווריירס, הספרס עשו חילופים בפיק-אנד-רול. זה הצליח באותו משחק ומאותו רגע כל הליגה שינתה דיסקט בנוגע לאיך צריך לשמור על סטף. הוא אמנם המשיך להיות דומיננטי מאוד כי הוא עדיין סטף קרי ויש לו יכולת קליעה אבסולוטית ושליטה מדהימה בכדור ומגן שיניים חינני, אבל המספרים שלו ירדו לאזור נורמלי יחסית מאז אותו תאריך (המספרים של סטף עד ה-19 במרץ: 30.5 נקודות, 51.3 אחוז מהשדה, 5.2 שלשות ב-46.3 אחוז ו-3.2 איבודים. המספרים שלו מאז ה-19 במרץ כולל הפלייאוף: 26.2 נקודות, 45.8 אחוז מהשדה, 4.4 שלשות ב-40.7 אחוז ו-4.0 איבודים).

סטף קרי הוא עדיין ה-MVP, הוא עדיין אחד השחקנים הכי טובים בעולם ובטח המלהיב שבהם, אבל יש דרך לעצור אותו. וכאשר רמת השחקנים שמבצעים את החילוף היא גבוהה, כמו הלילה עם טריסטן תומפסון, הוא נראה אנושי מאוד, ממש כמו אחד מאיתנו.

לברון ג'יימס קלע 5 מ-9 בזריקות מחוץ לצבע. לכאורה, אין שום דבר מרשים בנתון הזה, אבל כשהוא מגיע אחרי הפלייאוף החלש של לברון מחוץ לצבע (34 אחוז בזריקות מחוץ לצבע עד כה בפלייאוף, 32.9 אחוז מהשלוש) ואחרי שלוש קליעות בלבד מחוץ לצבע בשני המשחקים הראשונים, הנתון הזה מקבל משמעות כבדה הרבה יותר.

כדי שלקליבלנד יהיה סיכוי כלשהו בסדרה הזו, לברון יהיה חייב לקלוע את הזריקות הללו באחוזים דומים למה שהוא קלע היום, מכיוון שזה המפתח להכנעת ההגנה של הווריירס. כל עוד לברון לא קולע מבחוץ, השומר שלו יכול לתת לו מטר ולמנוע את החדירה שלו, וביחד עם כמות הידיים הארוכות (במיוחד של דריימונד גרין, כפי שאסף רביץ ציין בכתבתו השבוע) שמקשות גם ככה על החדירות של לברון בסדרה הזו, ההתקפה של הקאבס נמצאת בבעיה. לעומת זאת, כאשר לברון קולע, אינסטינקטיבית השומר שלו נצמד אליו יותר. זה מקל על החדירות (כפי שניתן היה לראות בדאנק המהדהד שלו ברבע השלישי כאשר גרין שמר עליו), גורם לכך שהווריירס חייבים להביא עזרה ואלו הסיטואציות בהן לברון פורח. יש לו יכולת על-טבעית למצוא בזמן הנכון את השחקן הפנוי כאשר באה העזרה. אם הוא ימשיך לקלוע מבחוץ, יהיו לו יותר ויותר סיטואציות כאלו. אם הוא יחזור להטיח לבנות כמו בכל שאר הפלייאוף, הרנסנס של קליבלנד במשחק 3 יזכר כהבלחה חד פעמית.

לשני המאמנים יש החלטות רוטציה חשובות. טיירון לו צריך להחליט האם להחזיר את קווין לאב לחמישייה (בהנחה שהוא יהיה כשיר) ואילו סטיב קר צריך להחליט האם הוא מוותר על בוגוט, משחרר לחופשי את הרכב המוות שלו וחי עם הריבאונדים של טריסטן תומפסון בהתקפה. אבל מעבר לטקטיקות ולהתאמות הקטנות (כמו זו של טיירון לו הלילה כאשר ויתר על דלבדובה בתחילת הרבע הרביעי ועלה עם ג'יי אר סמית' כדי לקבל קצת התקפה מההרכב של המחליפים פלוס לברון), המשחק הבא יהיה המשחק שבו נדע לאן הסדרה הזו הולכת. האם קליבלנד תמשיך מאיפה שהיא עצרה במשחק 3 או שגולדן סטייט תחזיר אגרוף תחת אגרוף, כפי שהיא עשתה כל השנה, ותגמור מעשית את הסדרה.