כל עוד לא הוכח אחרת, עדיין חיה, קיימת ובועטת התאוריה לפיה ההיעדרות של קווין לאב וקיירי ארווינג מהשלבים המכריעים של עונת 2014/15 סייעה דווקא לקליבלנד. תומכי הסברה טוענים וממחישים שדווקא החיסרון של שניים מהשלישיה הגדולה של הקאבס בסדרה ההיא מול הווריירס, אפשר לקליבלנד ולדיוויד בלאט לייצר מאצ'אפים הגנתיים שביטלו לא מעט מהיתרונות המובנים של האלופה שבדרך. ממילא הקבוצה של לברון ג'יימס לא מסוגלת לנצח בסדרה מול גולדן סטייט, מחרים מחזיקים הטוענים, ולאור ההיעדרויות ניתן היה לשייך את ההפסד לרוטציה קצרה, לעייפות ולשחיקה המובנת, ככל שהסדרה נמשכה. ולצאת מרוצים, מחוזקים ומלאי תרוצים. בנוהל.
עוד בנושא
4:00, ספורט 5: קליבלנד - גולדן סטייט במשחק 3 בסדרת גמר ה-NBA
שאקיל יורד על קווין לאב, מג'יק עם תשובה נחרצת לקליי תומפסון
האם לברון הוא כבר לא אותו שחקן ביחס לשנים עברו? אסף רביץ מנתח
שעות אחרי שהתראיין בניקס: שחקן העבר שון רוקס התמוטט ומת
טיירון לו הגיע לסדרת גמר ה-NBA הנוכחית תחת הרושם החיובי של משחקי הפלייאוף, בהם שייטה עד כה אלופת המזרח מול נמושות המזרח. קליבלנד המשיכה להציג, בשלוש סדרות הפלייאוף הראשונות, את אותו הסמול-בול שסיגלה לעצמה ככל שהעונה התקדמה. והסמול-בול לא בא לידי ביטוי רק בוויתור על איש גדול ורוסי בצבע, אלא בסגנון שנלווה לכך. בקצב המשחק המהיר, במיוחד בהתקפה המסודרת ובהתאהבות החדשה והבלתי מוכרת עד כה בזריקות מחוץ לקשת.
קליבלנד הדגימה משחק התקפה זורם שכלל מרכיב משמעותי של טריצות, גם במספר הזריקות הממוצע (כ-33 למשחק) ובעיקר בפעמים שבהם גם הצליחו לקלוע (מעל 14 בממוצע למשחק). ייתכן בהחלט שהרוקי לו חשב שסך הכישרון ההתקפי, בתוספת קצב מהיר וחופש התקפי יכולים לסייע לטוענת לכתר להשיב אש מול אחת מקבוצות ההתקפה הטובות בהיסטוריה של הליגה. לו, יש להניח, הבין והכיר במוגבלויות ההגנתיות המובנות שיש לכל ליינאפ הגנתי שכולל את לאב ואירווינג, אבל חשב והאמין שניתן להחזיר על כל זיג בזאג.
ושני המשחקים הראשונים בעטו לטיירון לו ולמחשבות שלו במקום שבו השמש לא זורחת.
אז נכון אמנם שקליבלנד מעמידה הרכבי סמול-בול ואפילו מגה סמול-בול גם בסדרת הגמר, אבל היא מריצה סטים התקפיים אחרים שאינם מתאימים לכדורסל עם הרכב נמוך. ובטח שלא לקצב סמול-בול. פיק אנד רול גארד לגארד כדי לייצר חילוף ומאצ'אפ נוח ללברון ג'יימס, כשהכל נעשה סטטית, בעמידה וכדרור, הוא מהלך שמתאים יותר לדלבדובה וג'יימס כשטימופיי מוזגוב אורב בצבע, ולא לאירווינג וג'יימס, כשקווין לאב מחכה לתורו בפינה. גם כשמהלך דומה ממשיך ל-Flare Screen (חסימה של שחקן בלי כדור לשחקן אחר ללא הכדור) לצד החלש ואפילו מסתיים בשלשה, הכל נעשה בקצב של הכתבה. והטמפו הגבוה, במיוחד בהתקפה המסודרת, שראינו מול המתחזות מהמזרח, לא הגיע עדיין לבקר בסדרת הגמר.
חייבים לתת קרדיט גדול לחדות ולדיוק ההגנתיים שהצליחה האלופה לסחוב הלאה מהסדרה הנהדרת מול OKC ושגורמים להתקפת היריבה להיראות פאתטית ומסורבלת, אבל הסיבה המרכזית לירידה החדה בנתוני השלשות נעוצה בבעיות פנימיות של קליבלנד עצמה. ייתכן בהחלט שלמרות כל הדיבורים רווי הבטחון העצמי לפני הכניסה לזירה, אימת האחיות ספלאש מקפיאה ומאטה את הקאבס. סביר בהחלט שברגע האמת, עם כל הכבוד ליכולת לשטוף את הפרקט מול קבוצות כמו טורונטו, מקבלי ההחלטות על הפרקט מרימים הנד ברקס וחוששים ללחוץ על הגז בכל הכוח, פן ייענשו בחומרה על ידי הרקדנים מקליפורניה. ומקבל ההחלטות על הקווים מנסה ליישם תכנית משחק עמה הגיעה מהבית, אבל רק בחצי קלאץ'.
כעת, לפני המשחק שיכריע אם אנחנו בדרך לסדרה תחרותית או שמא לשחיטה היסטורית, יצטרך טיירון לו להחליט לאן מועדות פניו. האם ממשיכים ללכת על מה ש(ממש לא) עבד בשני המשחקים הראשונים, ולקוות שהביתיות ותחושת ההשפלה שעברו השחקנים שלו עד כה יעשו את העבודה? האם מנסים ללכת עם הסמול-בול עד הסוף, לשם שינוי, בבחינת על החיים ועל המוות? ואולי בכלל הגיע הזמן להודות שאין ברירה אלא לחזור לאחור, אל הימים והסדרה ההיא של בלאט.
ייתכן שכל האופציות הללו הפכו בלתי רלוונטיות אם יתברר שהבומבה לפרצופו של קווין לאב אכן משביתה אותו מפעילות במשחק 3. או אז, במקום להישאר בקו קדמי בלתי אפשרי בעליל שמורכב בעיקר מצ'נינג פריי, טריטסן תומפסון ותו לא, ייתכן שזה הזמן להיזכר שפעם, די מזמן, היה לקליבלנד סנטר פותח ורוסי, שאיתו היא אפילו שיחקה לא רע. ושבניגוד לשחקנים שעד כה הוכיחו בעיקר יכולת היעלמות במשחקי הגמר ובמיוחד ג'יי אר סמית' - טימופיי מוזגוב היה אולי השחקן המצטיין של הקאבס ובלאט בגמר 2015, עם 14 נקודות, 7.5 ריבאונדים ונוכחות בצבע בשני צידי המגרש. ויכולת די עקבית ללכת לקו העונשין.
אם אכן הולכים לאופציית הסנטר, שכבר הספיק להשיל מעצמו חלודה ב-12 הדקות להן זכה בפירוק והרכבה שעברה קבוצתו במשחק הקודם, ייתכן שהגודל והעוצמה בצבע יכפו על דריימונד גרין התמודדות שמזכירה יותר את הקושי מול אדאמס ושות' ופחות את הטיולים מול לאב וג'יימס העצלים. ושהכדורסל ההתקפי התקוע והמסורס יתאזן עם פוטנציאל הגנתי מבטיח יותר.
או במילים אחרות, טיירון לו יצטרך כעת להחליט, כמעט חמישה חודשים לאחר שנכנס לתפקידו ושינה (לחיוב ולטובה) את הקבוצה שקיבל, אם הוא בוחר לחזור אל הכדורסל של דיוויד בלאט, כדי לנסות אולי להציל את הסדרה. או לפחות להגדיל את הסיכויים להפסיד אך לצאת מרוצים, מחוזקים ומלאי תרוצים. בנוהל.