בווידאו: התוכנית משחק מקדים
איך שדיוויד בלאט שיחק אותה. כמה שהוא שיחק אותה. ואוו, איך שהוא שיחק אותה.
בעוד השיח לגביו בלבנט התעסק בעיקר בהשוואות בינו לבין רמביס והורנסק או בעוד ראיון עבודה שנקבע עבורו עם הסנט לואיס בומברס (כולל הב' השותקת), בלאט כבר סגר עניין בטורקיה, אחרי שזכה לאופציה טובה ומתאימה יותר עבורו. סליחה, הרבה יותר טובה ומתאימה עבורו, וסביר להניח שגם רווחית לא פחות. עד כמה שניתן להבין, סגרו עבורו סוכניו האיכותיים את הדיל מול דרושפאקה הטורקית לפני שבוע-שבועיים, בעוד שהוא עדיין ממתין לתשובות הסופיות והשליליות שקיבל ממועדון אחר, מועדון בליגה של אדם סילבר. וברגע שהבין שהדלתות סגורות עבורו, ולא בטוח שרק בעונה הקרובה, בחר מהר ובחר נכון.
דיוויד בלאט מאמן מצוין, מוכח ובעל קבלות. אין שום טעם לפרט את מעלותיו או הישגיו, כי תקצר היריעה וכו', וגם כי מדובר בעניין שאין ולא יכולה להיות לגביו כל מחלוקת. העניין היחידי לגביו נוגע לאופן ולדרך שבו הוא קיבל את הג'וב הראשון שלו ב-NBA. באנגלית קוראים לזה false pretense, רק ללא האלמנט הפלילי (חו"ח) כמובן. הצוות שבחר ביצע עבורו עבודה יח"צנית איכותית ונדירה, כשהצליח לשווק את המאמן האמריקאי (דגש על האמריקאי) בוגר אוניברסיטת
פרינסטון כגאון התקפי וכמומחה יחודי ליחסים עם שחקנים.
עוד בנושא
הסיבות למעבר, הרכש הראשון והמבחן הגדול: דיוויד בלאט בדרושאפקה, היום שאחרי
רשמית: דיוויד בלאט מונה למאמן דרושאפקה הטורקית
שלושה מכל ארבעה מחפשים עבודה: שוק המאמנים האירופי בנקודת רתיחה
דיוויד בלאט מאמן מצוין, ללא שמץ של ספק, אחד הגדולים ביבשת הישנה, ללא עוררין, אבל החלק הראשון בתואנת השווא איננו נכון, והשני מעולם לא היה. ואם מוסיפים לתוך המשוואה הזאת את היכולות הנדירות של בלאט בראיון העבודה + חוסר ההכרות האמיתית של האמריקאים עם על מה שקורה מחוץ לגבולות הטריטוריאליים של ארה"ב + הממליצים הרבים (כולל, למרבה הגיחוך, החברים הטובים ממכבי תל אביב, שסביר שלא סיפרו בדיוק את שהם חושבים) מקבלים חוזה נפלא ומרשים בקליבלנד קאבלירס. ואז הגיע לברון ג'יימס. ואיך זה נגמר בסוף כולם יודעים.
כאשר פרשן הכדורסל המצוין וחברי הטוב אודי הירש כתב במהלך העונה הראשונה שלברון לא קנה את זה מההתחלה, לא מעט מכם גיחכתם. אבל הוא צדק ואתם טעיתם. דיוויד בלאט התגלה חיש מהר כמאמן שרחוק מאוד מלהיות גאון התקפי. או אחד שהוא מאסטר ביחסים עם שחקנים. ובסופו של יום הלך הביתה, ובצדק, תהא התוצאה הסופית של העונה הנוכחית אשר תהא. ולאחר שהספין התקשורתי התפוצץ בקליבלנד, הסתבר שקשה לייצר אחד נוסף ולמכור סחורה משומשת לפיל ג'קסונים של העולם. ולא שלא ניסו. צוות היח"צ שינה כיוון, התאים עצמו לצרכים של הניו יורק ניקס והחל לפתע לצייר תדמית של גאון הגנתי (מה שהרבה יותר קרוב למציאות, האמת) ולפתע התגייסו גם החברים הטובים שארפ את בלו כדי לתאר כיצד שיחקו במדים הצהובים כחולים את התקפת המשולש. כלומר, למתוח את האמת עד לגבולות השקר הגס. וזה לא הספיק. לא לניקס ולא לקבוצות אחרות.
קשה גם לדעת אם ועד כמה התקבלו עבור בלאט הצעות להיות עוזר מאמן. יתכן כי אמנם הועברו הצעות עבודה שכאלו והן נדחו על ידי דיוויד בלאט. אנחנו לא באמת יודעים. בכל זאת, אם לשער, אז בהחלט יתכן שגם בתחום הזה לא היו יותר מדי קופצים. מאמן ראשי בליגה שהופך להיות אסיסטנט (וההיפך) הוא לגמרי מחזה שכיח . מצד שני, סביר גם להניח שמאמן שהתגלה כמי שמתקשה להסתדר מול השחקנים שלו ובנוסף סוחב גיבנת של מרמור ותלונות על מר גורלו ועל חוסר ההכרה בסגולותיו ואיכויותיו איננו מועמד אופטימלי לשמש כעזר למאמן הראשי.
ואז הגיעה דרושפאקה, עם הצעה מושלמת ונטולת חסרונות ומינוסים. הקבוצה הטורקית מגלמת באופיה, מצבה והצעתה את החלום. ואם ההתאמה של בלאט אל הליגה שמשוחקת בארה"ב בעייתית במקרה הטוב, אזי השידוך בינו לבין הקבוצה הקטנה והעשירה מאיסטנבול עשוי בהחלט להתברר כאמאמא של הבינגו. קודם כל הכסף. רבות דובר וסופר על ההצעה הכספית הדמיונית והעצומה, ולכן, כפי שאומר פרשן מענף אחר, אין מה להוסיף. אז לא נוסיף. מעבר לכסף, יש גם את עניין התקציב הכולל. דואוש גרופ, הבעלים והספונסר של היורוליג, על פי הידוע, תעמיד לרשותו של בלאט תקציב בלתי מוגבל במונחים אירופאיים, שיסייע לו לבנות קבוצה שתתחרה על הפיינל פור ומעלה, כבר מהעונה הראשונה. ואם כבר פיינל פור, אז סביר שהארוע יתקיים בעונה הקרובה באיסטנבול.
אם הכדורסל המקצועני בארצות הברית של אמריקה הוא כדורסל של שחקנים, אז הליגה הטורקית היא הסמן הימני הקיצוני בכל הנוגע למעמד המאמן. המועדונים, הקבוצות והשחקנים מבינים שזו הצגה, קודם כל, של מאמנים. ז'לקו אוברדוביץ' למשל. דושאן איבקוביץ' לדוגמא. ואפילו עתמאן ומחמוטי, אותו יחליף בלאט על הקווים בדרושפאקה. ולא רק כדורסל של מאמנים, אלא של כאלו שמותר להם הכל. כולל נביחות, צרחות ונגיחות בשחקנים סוררים. ככה הטורקים אוהבים אותם, וזהו בדיוק אזור הנוחות של בלאט, אשר יאפשר לו למקסם את יכולותיו המקצועיות והאנושיות. לצידו של הג'נרל מנג'ר דמירל, יוכל בלאט ליהנות מהמעמד שכל כך חסר לו בקבוצותיו הקודמות, כולל במכבי תל אביב, ולנהל את ההצגה.
ואחרי שאמרנו את כל זה, נותר עוד אלמנט אחד חיובי ומתאים מאין כמוהו למאמן-בעל-השכר-השני-הכי-גבוה-בהיסטוריה-של-היורוליג. התירוץ. גם כאשר בונים קבוצה בתקציב שמתחרה בצסק"א מוסקבה, כל אחד יבין ומבין ודאי שקשה מאוד לייצר קבוצה אלופה עם סגל חדש לגמרי. יש כאן מקום לתהליך ולשכר לימוד. תוסיפו לכך את התחרות בליגה החזקה ביותר באירופה כיום וביורוליג החדש והמאתגר ותקבלו מצב אידיאלי. אליפות באחת המסגרות רק תוסיף למיתוס של דיוויד בלאט ולמיצובו בצמרת מאמני היבשת. כמעט אליפות באחת המסגרות אמורה להתקבל בהבנה יחסית.
החתימה על החוזה בטורקיה מהווה עוד שלב בקריירה עצומה ויוצאת דופן של מאמן נהדר, שבניגוד לחוויותיו מאוהיו ומתל אביב, אמור גם ליהנות מכל רגע ורגע במדינתו של ארדואן. כולל במסיבות העיתונאים הצפויות, בהן ידבר באמונה יוקדת גם על שליחותו וחזונו בדבר קירוב הלבבות בין העמים.