בווידאו: משחק מקדים מתכוננת לפיינל פור
צסק"א מוסקבה: כי תאודוסיץ' חייב לזכות כבר
למה כן: כי היא פחות דורסנית משהייתה בשנים עברו. בעיני רבים, היא אפילו לא הפייבוריטית להניף את הגביע. הסימנים שהיא לא בכושר שיא נראו הפעם עוד לפני הפיינל פור. היא סובלת ממכת פציעות במשך כל העונה, ויש גם את מילוש תאודוסיץ' עם ההיסטוריה הפרטית שלו. כל הנתונים האלה אמורים דווקא לעזור לצסק"א: היא כבר לא הענק שכולם מחפשים איך לחבוט בו, הסטייט אוף מיינד שלה פחות לחוץ בגלל שפנרבחצ'ה נחשבת (אולי) טובה ממנה, ותאודוסיץ'? די נו. יש גבול. הוא חייב לזכות מתישהו.
שישי ביורוליג: הפיינל פור נפתח, צסק"א ופנרבחצ'ה פייבוריטיות
עדיין הרוסים? "משחק מקדים" מכינה אתכם לפיינל פור היורוליג
התולעת: סיפורו הייחודי של אפיי יודו, הכוכב החדש של פנרבחצ'ה
ננדו דה קולו: "כולם זוכרים מה קרה בעבר. עכשיו צריך לכתוב עלילה חדשה"
למה לא: כי היא פחות דורסנית משהייתה בשנים עברו. בעיני רבים, היא אפילו לא הפייבוריטית להניף את הגביע. הסימנים שהיא לא בכושר שיא נראו הפעם עוד לפני הפיינל פור. היא סובלת ממכת פציעות במשך כל העונה, ויש גם את מילוש תאודוסיץ' עם ההיסטוריה הפרטית שלו. אם מישהו חושב, משום מה, שכל הנתונים האלה אמורים דווקא לעזור לצסק"א - נראה שהוא (כלומר, אני) לוקה בהבנה בסיסית של המציאות.
מאזן האימה: 2 מ-14. זו תהיה ההופעה ה-15 של צסק"א בפיינל פור, ובכך היא תהפוך לשיאנית כל הזמנים. אלא ש-14 המקרים הקודמים הביאו לה רק שני גביעים - שניהם הגיעו אחרי ניצחון בגמר על מכבי תל אביב. בשלוש השנים האחרונות נפלו הרוסים כבר בחצי הגמר. לא ברור מה יותר גרוע מבחינתם: חסרונו של ג'ואל פרילנד או שובו של ויקטור חריאפה, האיש והבעיטה.
פנרבחצ'ה: כי אוברדוביץ'. וזה אמור להספיק
למה כן: כי היה כבר פיינל פור אחד בברלין, ב-2009, וז'ליקו אוברדוביץ' ניצח בו. יש לו בארון שמונה גביעים (מארבעה מועדונים), בעוד שלושת המאמנים האחרים הגיעו לגביע אחד בלבד. בצוותא. אי אפשר לא לאהוב מועדון שמקבץ שחקני על כמו בוגדן בוגדנוביץ', ג'יג'י דאטומה, בובי דיקסון, אפיי יודו ויאן וסלי, ואם משהו ישתבש, יש לפנרבחצ'ה לוחמים עיקשים בדמותם של קוסטאס סלוקאס ופרו אנטיץ'.
למה לא: כי עם כל הכבוד לאוברדוביץ' ולשחקניו מסרביה, איטליה, ארצות הברית, צ'כיה, יוון ומקדוניה, פנרבחצ'ה היא קבוצה טורקית. ומה קורה לטורקים במעמדים האלה, כולם יודעים. DNA לא משנים ביום אחד, גם לא בשנה, ואפילו לא בשנתיים. תשאלו את דיוויד בלאט ואת דושאן איבקוביץ'. וז'ליקו? רק נזכיר שזו כבר העונה השלישית שלו בפנרבחצ'ה, וגביע עדיין אין לו. בפרטיזן בלגרד, בבדאלונה, בריאל מדריד ובפנאתינייקוס הוא הוכתר לאלוף אירופה כבר בעונת הבכורה; לבנטון טרוויזו הוא הביא את גביע ספורטה בעונה השנייה. יכול להיות שפג הקסם? (התשובה: לא, לא יכול להיות, אבל תזרמו עם התזה).
מאזן האימה: 1 מ-15. את העליונות המרשימה של פנרבחצ'ה אפשר למדוד באמצעות מאזנה במשחקי הבית באיסטנבול: 14 משחקים, 14 ניצחונות ואפס הפסדים. אלא שההיסטוריה מוכיחה כי מדובר דווקא במשקולת כבדה מנשוא. מאז היווסדה של היורוליג היו 15 קבוצות שסיימו עונה שלמה במאזן ביתי מושלם. רק אחת מהן (ברצלונה ב-2003, אליה עוד נחזור) הניפה את הגביע.
לוקומוטיב קובאן: כי זה החומר שממנו עשויות אגדות
למה כן: כי כשיורגוס ברצוקאס החליף את איבקוביץ' באולימפיאקוס, איש לא האמין שהוא ישאיר את הגביע בפיראוס. אבל הוא השאיר. עד לפני פחות מחודש, קבוצה רוסית שאינה צסק"א מעולם לא ניצחה משחק בסדרות ההצלבה, ועכשיו יש למדינה הזו עוד נציגה בפיינל פור. מלקולם דילייני, אנתוני רנדולף, ויקטור קלאבר וכריס סינגלטון הם החומר שממנו עשויות אגדות, וממש לא מגיע להם לנשור ליורוקאפ. זה מה שיקרה כנראה אם לא יזכו ביורוליג.
למה לא: כי צריך להניח לרגע את הרומנטיקה בצד ולהתחבר למציאות. הקבוצה האחרונה שאת הופעת הבכורה שלה בפיינל פור סיימה כאלופה הייתה ז'לגיריס קובנה, וזה קרה ב-1999. אירופה לא הכתירה אלופה חדשה מאז ברצלונה ב-2003. צסק"א, היריבה בחצי הגמר, עומדת על 1:5 נגד יריבות רוסיות ביורוליג, ומה קורה כשהן נפגשות במאני טיים בזירה המקומית? נזכיר רק שקבוצת הצבא האדום לא שמטה אליפות מאז 2002.
מאזן האימה: 0 מ-0. זו, אם כן, ההופעה הראשונה של לוקומוטיב במעמד, ומדובר בפיינל פור הכי מרענן שהיה ביורוליג מאז 2003. גם אז, כמו היום, הייתה בו אלופה אחת בדימוס, ומולה ניצבו שלוש קבוצות שבאו כדי לשנות את פני ההיסטוריה. גם אז, כמו היום, האלופה הזו הייתה צסק"א. ואז (כמו היום?) היא הפסידה בחצי הגמר לאלופה שבדרך.
לבוראל קוצ'ה ויטוריה: כי פראסוביץ' ראוי להיכנס לספרים
למה כן: כי הגיע הזמן שהענף יכיר באיכויותיו ובסגולותיו של ולימיר פראסוביץ'. בעונה שעברה היה עוזר מאמן מקרואטיה שזכה ביורוליג (ז'אן טבק, מכירים?), וכעת, כאמור, הגיע הזמן שמאמן קרואטי יוכתר לראשונה זה 20 שנים (האחרון היה בוז'ה מאלקוביץ' בפאו ב-1996). מאז לולו סאינס ב-1980 לא היה אדם שהניף את הגביע כשחקן וכמאמן, ועכשיו פראסוביץ' - אלוף עם יוגופלסטיקה ספליט המיתולוגית - יכול לעשות זאת. הגיע הזמן, כבר אמרנו? אה, ויש עוד סיבה, לא מפתיעה ולא חדשה: יאניס בורוסיס. "אנחנו צריכים להתמקד בשלושת הרכזים של ויטוריה - מייק ג'יימס, דאריוס אדאמס ובורוסיס", אמר היום אוברדוביץ', וידע למה.
למה לא: תחזיקו חזק, כי הטיעון הזה עומד להיות ארוך. מה המשותף לסרחיו רודריגס, סרחיו יול, טייריס רייס, ואסיליס ספאנוליס, דימיטריס דיאמנטידיס, שרונאס יאסיקביצ'יוס, חואן קרלוס נבארו, ריקי רוביו, תיאו פפאלוקאס, טרייג'ן לנגדון, אנתוני פארקר, איברהים קוטלואי, אריאל מקדונלד, אנטואן ריגודו, מאנו ג'ינובילי, עודד קטש, תיוס אדני, אנתוני בואי, דייויד ריברס ופנאיוטיס יאנאקיס? כל אחת מ-20 האלופות האחרונות של אירופה התחמשה בלפחות אחד מכוכבי העל האלה בעמדות הגארד. לבאסקוניה אין סופרסטאר כזה בקו האחורי, ויסלחו לנו מעריציו של ג'יימס מימיו בגליל.
מאזן האימה: 0 מ-5. לבוראל קוצ'ה הייתה כבר חמש פעמים במעמדים האלה. ותמיד נפלה. היא הגיעה לגמר בעונת הפיצול ב-2001 ונכנעה לקינדר בולוניה בחמישה משחקים. ב-2005 הפסידה בגמר למכבי תל אביב. ב-2006, ב-2007 וב-2008 נוצחה כבר בחצי הגמר, גם בידי אוברדוביץ' שאותו תפגוש הפעם. ואפילו העונה, כשהיא שוב טובה וראויה ונפלאה, היא התקשתה במשחקי נוקאאוט: ניצחה את אוברדוירו ברבע גמר גביע המלך על חודו של סל, רק כדי להיכנע לריאל בחצי הגמר, לא לפני ששמטה יתרון מבטיח.
