פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        נסיך הגאות: הפלייאוף שהקפיץ מחדש את המנייה של דוויין וייד

        דומע בשביל פרינס, סוגר מעגל מול הקבוצה שמולה הכל התחיל, נותן תשובה ניצחת למספידים. בגיל 34, עם סגנון מיושן ואתלטיות דועכת, דוויין וייד הולך בדרכו של ג'ורדן וקם לתחייה. אורן לוי על האיש שהופך לסיפור הכי מרגש בפלייאוף

        נסיך הגאות: הפלייאוף שהקפיץ מחדש את המנייה של דוויין וייד

        בווידאו: משחק מקדים על הג'וב המסוכן שמחכה לדיוויד בלאט

        השנה היא 2004. ג'ורג' בוש עדיין נשיא ארצות הברית, מאיה בוסקילה ורוני סופרסטאר מתחרות ביניהן על פסגת המצעד של גלגל"צ, קיל ביל 2 עומד בכל הציפיות, ורוקי בשם דוויין וייד מקבל טעימה ראשונה מהפלייאוף, במאץ'-אפ חגיגי מול ניו-אורלינס הורנטס.

        המשחק הראשון בסדרה היה נראה כמו קרב חפירות מהסוג שמאמן ההיט, פאט ריילי, חי ונושם עבורו. 11 שניות לסיום, במצב של 79:79 המקומיים חוזרים מפסק הזמן עם הזדמנות לנצח. באחת מההחלטות המכוננות בקריירה המרשימה של ריילי, הוא בוחר לשים את הכדור בידיו של הרוקי שלו ולפנות לו את הדרך.

        לא צריך להיות היסטוריון של המשחק או בעל זיכרון משובח במיוחד בשביל לדעת לאן הסיפור הזה הולך. כשהאולסטאר בארון דיוויס צמוד לגופו כמו קעקוע, וייד דוחף את הכדור חזק ימינה, ומשנה כיוון בבת-אחת עם קרוס-אובר כוחני שעוד יהפוך לסימן ההיכר שלו. ושם, צעד אחד בתוך הצבע, כשדיוויס, ג'מאל מגלור ופי.ג'יי בראון מכסים את כל טווח הראיה שלו, וייד עולה לזריקה המכריעה, שמציירת קשת גדולה, ונופלת לטבעת כמו תפוח בשל. כוכב נולד. וזה לא שי גבסו.

        מיאמי הודיעה אמש: כריס בוש לא יחזור לשחק העונה

        הלילה: שיא שלשות היסטורי לקליבלנד, שעלתה ל-0:2 על ההוקס

        "כמו מכונת ירייה": גם אטלנטה הופתעת ממפגן השלשות של הקאבס


        אומרים שסדרת פלייאוף לא באמת מתחילה עד שמגיע ניצחון החוץ הראשון. לפי ההיגיון הזה הסדרה הראשונה בקריירה של וייד נגמרה לפני שהתחילה – שבעה משחקים, שבעה ניצחונות לקבוצה הביתית, וההיט עלו לסיבוב השני מול הפייסרס, להם נכנעו בשישה משחקים. ביום ראשון שיחק וייד בן ה-34 את המשחק ה-159 שלו בפוסט-סיזן וציין אותו עם ניצחון אחרון בסדרת שבעה משחקים מול ההורנטס. כך נסגר עוד מעגל לאחד מהגארדים הטובים בהיסטוריה של המשחק.

        וייד הזיל דמעות בעת השמעת ההמנון. לאחר התחמקות קלה במסיבת העיתונאים שחתמה את הניצחון המרשים, ואין סוף ספקולציות ברשת, וייד גילה את הסיבה האמיתית לבכי: הוא נזכר בפרינס, שהעיד לפני מותו שוייד הוא השחקן האהוב עליו. "לשמוע שהוא (פרינס) אומר עלי שאני הכדורסלן האהוב עליו גרם לי לכל מיני תחושות. אתה אף פעם לא יודע על חיים של מי תשפיע", צייץ.

        דווין וייד חוגג עם שחקני מיאמי היט (AP)
        סגירת מעגל. וייד (צילום: AP)

        ההורנטס, בניגוד למה שבקלות ניתן להסיק, הם אינם אותם הורנטס, אלא גלגול שני של קבוצה חדשה, הבובקאטס, שקמה בעונת 2004/05, ואימצה את השם אחרי שהקבוצה מניו-אורלינס זנחה אותו לטובת שיווק מחודש בתור הפליקנס. ההסבר של מהלך העניינים המורכב הזה מגיע רק כדי להבהיר את המשמעות של וייד, שעשה את כל הקריירה שלו בתור גארד פותח של מיאמי. 'פלאש' הוא אי של יציבות בזמן שה-NBA משתנה סביבו בכל מובן.

        קשה לקרוא למשחק המשובח של וייד בפלייאוף הנוכחי רנסנס – הוא הרי מעולם לא הלך – אך יש בו מעין הוכחה למבקרים, שכבר חתמו את פועלו ואינם מאמינים שיש לו מה לתת לקבוצה טובה בעידן החדש. גם ניצחון החוץ על הראפטורס בהארכה, בפתיחת הסיבוב השני, משלים את הנרטיב. גם בעונתו ה-13 בליגה, וייד הוא אחד השחקנים הכי טובים במזרח.

        בשמונה משחקים בפוסט-סיזן "פלאש" מספק 19.6 נקודות, ולצידם 5.5 ריבאונדים. לא מעט מהביקורת על משחק ההתקפה של ההיט בקלאץ' מתמקדת בהסתמכות הטוטאלית על וייד, שמוצא את עצמו מרים את הכדור ורץ לנגוח, בזמן שארבעה שחקנים מחכים בציפייה לעוד נס. מהביקורת הזו נשכחת העובדה שוייד עדיין עושה זאת, פעם אחר פעם, במידה לא מבוטלת של הצלחה. האם יש דרכים טובות יותר להשיג נקודות? כנראה שכן, וההיט שינו את עורם לאורך העונה והפכו לקבוצת התקפה נפיצה. אך חשוב להבין כמה מיוחד לראות את וייד, גרסת 2016, מפלס את דרכו לנקודות שוב ושוב בין שומרים שיודעים שאין לו מה למכור מבחוץ.

        דווין וייד, מיאמי היט (AP)
        מפלס את דרכו לגדולה. וייד (צילום: AP)

        זו בדיוק הנקודה שעליה מתיישבים המבקרים – הקליעה מבחוץ. שתי השלשות שקלע וייד במשחק ההדחה מול ההורנטס בחוץ, משחק שש, היו הראשונות שלו בשנת 2016. כשוייד לא מחזיק בכדור הוא מזיק לקבוצה, לפחות בתיאוריה, כשההגנה מסוגלת לצופף את הצבע, או לקצר רוטציות באופן שחוסך לה שניות קריטיות. בעולם ה-NBA, שבו השליט החדש הוא סטף קרי, וכל התקפה ראויה מפזרת ארבעה או חמישה קלעים אמינים, פשוט אין מקום לשוטינג-גארד שלא טוב בשוטינג. אך וייד לא מחכה שיעשו לו מקום. מדובר בשועל קרבות ותיק שהרוויח בצדק את הכבוד האדיר שרוחשים לו יריביו. הוא מסוגל לזהות כל חצי הזדמנות כדי לחתוך לטבעת, להוריד שומרים חלשים ממנו לפוסט-אפ על האותיות, או לעלות לקבל את הכדור אחרי שהפעולה הראשונית בהתקפה מערבבת את השורות. וייד תמיד היה מוסר נהדר, כפי שיעידו כמעט חמישה אסיסטים למשחק בפלייאוף, והכימיה שיצר עם חסן ווייטסייד בפיק-אנ-רול מפרק הגנות מהיסוד.

        כמו סקוררים אגדיים שהיו לפניו, עם דעיכתה האיטית של האתלטיות שלו, וייד מבלה זמן רב יותר באזור הביניים, על חשבון הגעה עד לטבעת או לקו העונשין. הוא הפך את האזור המקולל על פי אנשי המספרים לממלכתו, והוא עושה בה כל העולה על רוחו. בדומה למייקל ג'ורדן, קובי בריאנט, פול פירס ואחרים, וייד ממשיך למצוא דרכים חדשות להישאר מעל המים, ודוחה את הרגע שבו הגל הבלתי נמנע ישטוף אותו תחתיו. אפשר שהמהות של משחק הכדורסל מסתתרת איפשהו שם, במציאת הפתרונות היצירתיים האלה, עם המגבלות שהולכות ונערמות.

        דיוויד ת'ורפ, המאמן-גורו כדורסל שעובד בין היתר גם עם עומרי כספי וגל מקל, סיפר פעם לזאק לואו על המפגש הראשון שלו עם וייד, בלימוזינה אקראית לאחר משחק הרוקיז-סופמורס בשנת 2004. "אמרתי לאשתי, לבחור הזה יש סיכוי להיות אחד הטובים בכל הזמנים", אמר. כשת'ורפ נדרש לתמצת את הגדולה של וייד, הוא בחר את המילים שלו בפשטות: "הרגע אף פעם לא גדול מדי עבורו".

        למעשה, כל חייו וייד פרץ גבולות שקבעו לו אחרים. לצד אנשים שהאמינו לאורך כל הדרך, כמו ריילי ות'ורפ, היו מי שלא הבינו על מה כל המהומה. הגארד הצנום לא חוזר על ידי המכללות הגדולות כשיצא מהתיכון, ומצא את עצמו במרקט הקטנה. ניצחונות תמיד היו הפסקול ברקע של הקריירה הנפלאה שלו, ו-וייד סחב את הגולדן איגלס לפיינל פור על גבו – עם טריפל דאבל עצום של 29 נקודות, 11 כדורים חוזרים ו-11 אסיסטים – והדיח במו ידיו את קנטאקי, המדורגת ראשונה.

        צפו בטריפל דאבל ההוא של וייד

        תחזיות הדראפט שמו אותו במחצית השנייה של הסיבוב הראשון עד לשלב מאוחר יחסית, כאשר הבינו לאן נושבת הרוח. גבות הורמו, ונשארו למעלה כשריילי בחר בו כבר בבחירה החמישית של מה שהתברר כאחד ממחזורי הדראפט הטובים בהיסטוריה. אבל ריילי ידע. המאמן המיתולוגי ראה בעיני רוחו את הסופרסטאר שהוא עתיד להיות, ו-וייד מצדו לא אכזב גם בקטגוריית התארים. כשלברון ג'יימס ערק למיאמי יחד עם כריס בוש, כדי לייצר את הקבוצה שהשיגה שתי אליפויות, וייד כבר היה על פסגת ההר הזה. בשנת 2006, בגיל 24 בלבד, דוויין הוליך קבוצה של שחקנים משלימים ואולסטארים לשעבר לעבר התואר, תוך שהוא מספק מספרי שיא בנקודות מקו העונשין, בהופעה שנכנסה לפנתאון.

        גם במשחק הראשון מול הראפטורס בתחילת השבוע ההיט ידעו למי ללכת בהארכה. האיש שעשה את הבלתי נתפס במשך 13 שנים עשה זאת שוב מול הקהל הכי ביתי במזרח, ואולי בליגה כולה. קייל לאורי חווה פלייאוף מהגיהינום, אבל זריקה מדהימה שלו מהחצי שלחה את המשחק, שכבר היה בידיים של ההיט, לחמש דקות נוספות עם כל המומנטום שבעולם בצד של הקנדים. וייד סחב את קבוצתו במעלה הזרם בדרך לניצחון חוץ יקר מפז, 96:102, עם שבע נקודות בהארכה, והגנה רצחנית. עם קצת עזרה מגוראן דראגיץ', הגו-טו-גאי השני בחשיבותו אצל ההיט במשחקים האחרונים, זה הספיק.


        לקראת המשחק השני, שייערך הלילה, להיט יש סיכוי לגמור את הסדרה מבחינה מעשית, אם ישיגו ניצחון שני במבצרם של הראפטורס, לפני שישובו הביתה למשחקים שלוש וארבע.

        כך או כך, ההיט כרגע נמצאים במושב הנהג בתור הפייבוריטים לנצח את הסדרה, בדרך למפגש שהוא ספק בלתי נתפס, ספק בלתי נמנע מול חבר ויריב ותיק, לברון ג'יימס והקאבס. אם וכאשר, אנחנו כבר יודעים מה המדיניות של וייד לגבי סגירת מעגלים.

        דווין וייד, מיאמי היט, מול לברון ג'יימס, קליבלנד קאבלירס (AP)
        יסגור מעגל גם מול חברו הטוב? עם לברון (צילום: AP)