פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        הפעמון של ראניירי: המורשת שלסטר תשאיר אחריה לכדורגל העולמי

        האליפות של לסטר יכולה להפוך את העולם למקום טוב יותר, אם נבין אחת ולתמיד שכל אחד ראוי ליחס מכובד, נפסיק ללעוג לאנשים טובים, ונזכור שהכדורגל נועד לחבר ולאחד ולא לזרוע שנאה והרס. מיכאל יוכין על חבורת סיינפלד של הכדורגל

        הפעמון של ראניירי: המורשת שלסטר תשאיר אחריה לכדורגל העולמי

        אחרי שידור הפרק האחרון של סיינפלד, אמר ג'רי לחבריו: "מעכשיו, נישאר לנצח קשורים בתודעה הקולקטיבית. אף אחד לא יהיה מסוגל לחשוב על אחד מאיתנו בלי להיזכר בשלושת האחרים". ג'רי, ג'ורג', איליין וקרמר. ג'רי סיינפלד, ג'ייסון אלכסנדר, ג'וליה לואיס דרייפוס ומייקל ריצ'רדס. איש מהם לא הצליח לשחזר אפילו אלפית מהצלחתו בסדרה כאשר פעל לבדו. הם מזוהים באופן אבסולוטי עם דמויותיהם.

        כך גם לסטר סיטי. קלאודיו ראניירי, ריאד מחרז, ג'יימי ורדי, אנגולו קאנטה, קספר שמייכל, כריסטיאן פוקס, ווס מורגן, רוברט הוט, דני דרינקווטר, שינג'י אוקזאקי, מארק אולברייטון, דני סימפסון – הם יישארו לתמיד ביחד. חלק מהם עשויים לעזוב את הקבוצה כבר הקיץ, אבל זה בכלל לא משנה. בתודעה הקולקטיבית, הם לא יופרדו לעולם.

        בעוד 100 שנה, כאשר אגדת לסטר תסופר ותשוחזר בפעם האינסוף, כולם יכירו את פניהם ביחד כשועלים המטורפים. איש מהם אפילו לא יתקרב לתהילה של עונת 2015/16 המופלאה. גם אם מחרז יחליף את ליאו מסי ויצעיד את ברצלונה לזכייה בליגת האלופות, הוא יישאר שועל. והוא לא יצליח לרתק ולרגש כמו העונה. זה חד פעמי. אין ולא יהיו יותר דברים כאלה. תגיד מחרז – וכולם יחשבו על ורדי. תגיד ורדי – וכולם יחשבו על ראניירי. הפעמון הדמיוני המפורסם של המאמן האיטלקי ימשיך עד שכדור הארץ יושמד במלחמה גרעינית.

        פעם בחיים: צפו בשחקני ואוהדי לסטר סיטי חוגגים אליפות נדירה

        למזכרת: צפו בעשרת השערים הכי יפים של לסטר סיטי העונה

        לראות, ועדיין לא להאמין: המספרים והתמונות של לסטר סיטי העונה

        טקס העברת הכפפות הושלם: סיפורו של קספר שמייכל ואביו פטר

        מארק אולברייטון שחקן לסטר סיטי (AP)
        כולם ביחד. שחקני לסטר חוגגים (צילום: AP)

        מאמן נהדר גם לפני לסטר

        הפעמון של ראניירי. מעטים שמעו עליו עד העונה. אין אדם בעולם הכדורגל שראוי יותר לתהילה מסוג זה. היום כולם מאוהבים בו, מעריצים את נועם הליכותיו, מקשיבים בשקיקה להומור המיוחד שלו. ואולם, בקיץ האחרון, כאשר מונה האיטלקי במקומו של נייג'ל פירסון שפוטר במפתיע בעקבות פרשת העלבת הזונות התאילנדיות, היחס כלפיו היה שונה בתכלית. כמויות אדירות של לעג, זלזול והתנשאות נשפכו ברשתות החברתיות, וגם מפי אנשי מקצוע כמו הארי רדנאפ. האמירות הבוטות ביזו בעיקר את כותביהן, אבל הם לא הבינו זאת. גם היום רובם לא מבינים, כי הם מודים בטעות הלא נכונה.

        אין פסול בניבוי כישלון. מותר היה להניח שראניירי לא מתאים ללסטר. אסור ולא מוסרי לכוון אליו חצי רעל, לכנות אותו לוזר, להטיל ספק באישיותו – והכל בגלל שהוא אדם טוב לב, שלא נוהג להחזיר מלחמה. ראניירי לא זכה באף אליפות בקריירה? נכון, אך זהו לא כתם. מעטים המאמנים שזוכים באליפויות בליגות הבכירות. זו רשימה מצומצמת, וצריך לא רק יכולת אלא גם מזל כדי להיכנס אליה. העונה נהנה ראניירי מהמון מזל. רק עובדה אחת לבדה כי השועלים צלחו את כולה ללא פציעות הייתה קריטית. חודשיים בלי קאנטה ומחרז – ולסטר לא הייתה עולה אפילו לליגת האלופות.

        מאמן לסטר קלאודיו ראניירי (GettyImages)
        איש טוב, מאמן אדיר. ראניירי (צילום: GettyImages)

        לצחוק על אבו דיאבי – רשע טהור

        לא הכל תלוי במאמן, ואת המוטל עליו עשה ראניירי באופן אופטימלי. אבל מי אמר שלא עשה זאת במונאקו, אותה העלה מהליגה השנייה ואיתה סיים במקום השני בצרפת עם 80 נקודות, תשע בלבד פחות מהמיליארדרים של פריז סן ז'רמן, רק לפני שנתיים? בעונה שעברה היו למונאקו 71 נקודות, והעונה יהיו פחות מ-70.

        ראניירי העלה את קליארי הקטנה שתי ליגות ברציפות בתחילת הקריירה. הוא החזיר את פיורנטינה לסרייה A ולקח איתה גביע אחרי בצורת בת 21 שנה. ולנסיה זכתה איתו בגביע ראשון אחרי 25 שנה, והוא הניח את היסודות לקבוצה של הקטור קופר שעלתה לגמר ליגת האלופות פעמיים ברציפות. הוא הניח גם את היסודות לצ'לסי של ז'וזה מוריניו, לפני שפוטר והושפל ללא הרף על ידי יורשו, שניסה כהרגלו לבנות את מעמדו באמצעות זלזול בכל היתר. הוא לא חשש לקחת את יובנטוס כאשר חזרה חבולה מהליגה השנייה וספג את כל האש, עם חיוך על הפנים וגישה חיובית.

        אבל ראניירי הוא טרף קל למעליזים, וכמוהו יש המון. בעידן בו אנשים רודפים אחרי הציוץ "השנון" ביותר בטוויטר, אנשים כמוהו תמיד היו על הכוונת – בין אם מדובר בשחקנים או במאמנים. יריקות בפנים ומכות מתחת לחגורה הפכו לשגרה. זה לא אומר שביקורת מסוג זה תמיד פסולה. אם מאמן קורא לרופאה "בת זונה", או שחקן מצייץ את תמונת רכב היוקרה שלו דקות אחרי שקבוצתו ספגה שישייה, הרי שהם ראויים לכל בוז. אלא שההמון לא מציב לעצמו גבולות כאלה. אבו דיאבי שוב נפצע? שישו ושמחו. סטיבן ג'רארד החליק בעיתוי טראגי? הבה נעלה אותו על המוקד. הגישה הזו היא רוע אנושי מזוקק.

        אבו דיאבי במסיבת עיתונאים של נבחרת צרפת (AP)
        מי העז לצחוק? אבו דיאבי (צילום: רויטרס)

        ואם קאנטה היה מגיע לאסטון וילה?

        אם יש לקח מרכזי אחד מהאליפות הקסומה של לסטר, הרי הוא כאן. לא אמירות שחוקות ובנאליות כמו "אין דבר העומד בפני הרצון" או "כל חלום יכול להתגשם". הן פשוט לא נכונות. 99 אחוזים מחלומות השחקנים לא מתגשמים. הלקח הוא – תפסיקו ללעוג לאנשים צנועים, מוכשרים ושקטים כמו ראניירי. יש מאמנים נהדרים רבים כמוהו שלעולם לא יזכו בתארים, וזה ממש לא הופך אותם ללוזרים. הם יודעים לטפח שחקנים ולא עוסקים ביחסי ציבור. צריך להעריך את זה גם אם הם לא לוקחים אליפות עם לסטר. צריך להעריך אותם תמיד.

        תפסיקו לזלזל מראש בשחקנים כמו מחרז וקאנטה, כי אתם לא מכירים אותם ואין לכם זכות לכך. כאשר הוחתם הקיצוני הצרפתי-אלג'יראי מלה האבר, אוהדי לסטר רבים עצמם הגיבו בציוצי "מי זה בכלל?". את הגישה הזו צריך לשנות ב-180 מעלות. יש לומר: "מעניין מי זה. אני סקרן לראות אותו בפעולה". הסקאוטים של לסטר ראו.

        קאנטה, המנוע הצרפתי בקישור לסטר הפך לשם דבר בפרמיירליג העונה. גם החתמתו תמורת 6 מיליון ליש"ט בקיץ התקבלה בתמיהה, אך הוא הפך לחוטף הכדורים המצטיין בליגה, עם ממוצע של 4.2 למשחק. תופתעו לגלות שהוא לא מוביל את הטבלה לבדו. מאזן זהה שייך לרכש נוסף מהליגה הצרפתית – אידריסה גיי הסנגלי שהגיע מליל לאסטון וילה תמורת 9 מיליון ליש"ט. וילה התרסקה בעונה טרגית, ורבים משחקניה – בעיקר האנגלים כמו כוכב הבית והסמל גבריאל אגבונלהור – לא גילו עניין בגורלו של המועדון. זה לא הופך את כל שחקני הסגל לפלופים. לא קל להאמין בכך, אבל לגיי היתה עונה מצוינת. מה היה קורה לו היה מגיע ללסטר, בעוד קאנטה עושה את דרכו לאסטון וילה? לעולם לא נדע, אבל הסנגלי לא אשם בכך. כיצד יכול היה לדעת שהאווירה בחדר ההלבשה תהיה כה רעילה והמחויבות של שחקני המפתח תהיה אפסית? בסיטואציה אחרת, הוא היה מקבל את כל השבחים, וגם היום אסור לזלזל בו. הוא עשוי לפרוח במקום אחר. גם זה לקח מהאליפות של לסטר.

        שחקן לסטר סיטי, ריאד מחרז (רויטרס)
        למה לזלזל? מחרז (צילום: AP)

        להכיר לעומק – ורק אז לשנות

        האדם המשפיע ביותר על האווירה בסגל ברוב הקבוצות הוא המאמן. ראניירי שונה מפירסון בכל מובן אפשרי. הם הפכים מוחלטים, אך גדולתו של האיטלקי הייתה בכך שלא מיהר לבצע שינויים, הן מבחינה טקטית והן במרקם החברתי, אחרי הגעתו. הוא השאיר את צוות האימון הקיים, לא הפך את תוכניות ראשי הסקאוטינג. הוא התבונן מהצד במשך זמן מה, ואז אמר לשחקנים: "יש קבוצה מצוינת, והכל עובד כמו שצריך. רק צריך לעשות התאמות קטנות". והוא עשה אותן על הדרך, עם מעבר מ-2-5-3 ל-2-4-4, וחשוב מכך – שילובם של פוקס וסימפסון כמגנים אחרי התבוסה מול ארסנל.

        לאחר שמצא את ההרכב הנכון, האיטלקי לא שינה אותו. האיש שהואשם שאיבד את עצמו לדעת בתוך הרוטציה האינסופית כאשר עבד בצ'לסי וכונה טינקרמן, העלה הרכב זהה בכל שבוע. זה היה קל יותר כי לסטר לא השתתפה במפעלים האירופים והודחה בשלב מוקדם יחסית מהגביעים, ולכן העומס על 11 הגיבורים היה נמוך. בעונה הבאה המשימה תהיה קשה הרבה יותר, אך יהיה חשוב מאוד לשמור על האיזון. היה ללסטר מזל עצום שניסיונה לרכוש בינואר את אחמד מוסא מצסק"א מוסקבה נתקל בסירובם המוחלט של הרוסים. הניגרי הוא שחקן מצוין שמתאים כמו כפפה ליד לסגנון השועלים, אך הגעתו הייתה פוגמת במכונה, כפי שפאוסטינו אספרייה הנפלא פגם בניוקאסל בעונת 1995/96 ההיסטורית, על אף ששיחק היטב.

        אחמד מוסא שחקן צסק"א מוסקבה (GettyImages)
        טוב שלא הגיע. אחמד מוסא (צילום: GettyImages)

        לא שינתה את הליגה, אבל שינתה את העולם

        את הסודות הטקטיים להצלחה הסנסציונית כבר הסברנו בפברואר. מדהים לגלות שגם היום, אחרי הבטחת הזכייה באליפות, לסטר מדורגת אחרונה באחוזי דיוק במסירות ובמקום ה-18 באחוזי החזקת כדור. זה אומר שהשיטה הייתה נכונה וסיפקה את הסחורה עד הסוף. קל לנתח אותה, קל להתפעל ממנה, קשה עד בלתי אפשרי לשחזר אותה עם אף צוות אחר. ספק אם לסטר עצמה מסוגלת לשחזר את ההישג ב-2016/17, ואפילו להישאר בשליש העליון של הטבלה.

        אלא שאת שלהם הם כבר עשו. הם גרמו למאות מיליונים ברחבי העולם להתרגש ולחלום. הם לא שינו סדרי עולם בליגה העשירה בתבל, שתחזור לסורה בעתיד, אבל היום זה לא משנה. הם הזכירו לכולם שכדורגל הוא אחווה והנאה, ולא מקור לשנאה הדדית והרס. הפעמון של ראניירי נשמע ברחבי תבל, וחשוב מאוד לשמוע אותו גם בעתיד. זה הפעמון שצריך להעיר אותנו ולהפוך כל אחד מאיתנו לאדם טוב יותר.

        זוהי עונת השועלים. עונת ראניירי, מחרז, ורדי, קאנטה, שמייכל, פוקס, מורגן, הוט, דריקווטר, אוקזאקי, אולברייטון וסימפסון. הם יישארו ביחד לנצח כמו רביעיית סיינפלד.

        האזינו לפודקאסט "הפודיום": על משחק העונה, בכר נגד בוס ומשפט ראיקוביץ'