השועלים מצאו טרף קל: הסודות של לסטר סיטי בדרך לסנסציה

בווידאו: תקציר הניצחון של לסטר סיטי על מנצ'סטר סיטי

לסטר סיטי הפכה אתמול (שבת) מסנסציה למגה סנסציה. אחרי הניצחון 1:3 על מנצ'סטר סיטי, הקבוצה קרובה מאוד להבטיח מקום בליגת האלופות לעונה הבאה, והפכה לראשונה בתולדותיה לפייבוריטית לזכייה באליפות לפי סוכנויות ההימורים. עד אתמול היה זה חלום שגובל באבסורד, כעת זו אפשרות ריאלית בהחלט, ואי אפשר יותר להתייחס לשועלים כאל קוריוז. הם במאבק על התואר. אם וכאשר יזכו, תהיה זו ההפתעה הגדולה אי פעם בפרמיירליג, וזו תהיה גם אלופה מיוחדת במינה. הביטויים השחוקים כגון "הכל התחבר", "מסע קסום" ו"סיפור אגדה" כבר לא ממש תקפים. מאחורי ההצלחה המסחררת יש אסטרטגיה ברורה וטקטיקה יעילה. לקבוצות אחרות יהיה קשה עד בלתי אפשרי לחקות אותן, אך הן בהחלט יכולות לנסות ללמוד.

לסטר סיטי הדהימה את מנצ'סטר סיטי עם ניצחון 1:3 והגדילה הפער בפסגה

לסטר חוגגת את הניצחון, ורדי האריך את החוזה, פלגריני: "הם פייבוריטים לתואר"

עוד באנגליה: טוטנהאם במקום השני אחרי 0:1 על ווטפורד, רק 2:2 לליברפול

צפו בכל השערים: תקצירי המחזור ה-25 בליגה האנגלית

נתחיל עם הטקטיקה, ועם הנתון הסטטיסטי המטורף ביותר – אחוז דיוק המסירות של לסטר לאורך העונה כולה הוא הנמוך ביותר בפרמיירליג, ועומד על 69 אחוזים. כדאי לחזור על זה שוב – אין קבוצה בליגה ש"מפשלת" יותר במסירות. הקבוצה במקום ה-19 מבחינה זו היא ווסט ברומיץ' עם 71 אחוזים. לצורך השוואה, נועלת הטבלה אסטון וילה מדייקת ב-78 אחוזים ממסירותיה. שלוש המובילות בפרמטר לא יפתיעו אתכם – ארסנל, מנצ'סטר סיטי ומנצ'סטר יונייטד מדייקות בכ-84 אחוזים מהמסירות.

אז אתמול היה קרב קצוות מבחינה זו, והתוצאה היתה מובהקת אפילו יותר. 85 אחוזים מהמסירות של שחקני סיטי הגיעו לכתובת לעומת 64 אחוזים בלבד של השועלים. כלומר, כל מסירה שלישית (ואפילו יותר) של לסטר היתה לא מדויקת. מרגע שהיא קיבלה כדור, המהלך נגמר בממוצע אחרי שתי מסירות מדויקות. לעומת זאת, היריבה הפייבוריטית שלטה בכדור בביטחון כהרגלה ולא מיהרה לאבד אותו. ובכל זאת, מי שראה את המשחק יודע שלסטר היתה מסוכנת הרבה יותר. היא פספסה מספר הזדמנויות קורצות, והתוצאה הסופית יכלה להיות גבוהה הרבה יותר לטובתה. היא לא גנבה את הנקודות אלא זכתה בהן בצדק.

כעת נתבונן בשני נתונים סטטיסטיים חשובים נוספים. ראשית, השועלים מדורגים במקום ה-18 בליגה באחוזי החזקת כדור, עם 44 אחוזים בלבד. רק ווסט ברומיץ' של טוני פוליס וסנדרלנד של סם אלרדייס מדורגות מתחתיה. גם כאן מדורגות מנצ'סטר יונייטד, ארסנל ומנצ'סטר סיטי בצמרת הטבלה, ואתמול הפערים היו ברורים ביותר – 64 אחוזי החזקת כדור למארחת ממנצ'סטר. משתלב נהדר עם הסעיף הקודם, כי הרי אם אתה מדייק במסירות, הרי שהכדור נשאר אצלך לאורך זמן. מצד שני, לסטר מובילה את הליגה בחטיפות עם 22 כאלה בממוצע לאורך העונה. אנגולו קאנטה הצרפתי מוביל את הליגה כולה עם יותר מארבע חטיפות למשחק (והפך למנוע של הקבוצה). אתמול, אגב, היא לא עמדה ביעד והשיגה 20 חטיפות "בלבד".

בפשטות, זה אומר שלסטר שונאת להיות עם הכדור. היא גונבת אותו ללא הפסקה כדי להרוס התקפות ואז מתעקשת להעבירו לרגלי היריבה. זה קורה לא רק בחוץ מול יריבות פאר, אלא גם במשחקי בית נגד קבוצות תחתית כמו סנדרלנד, קריסטל פאלאס או ווטפורד. מתוך 25 המשחקים, שלוש פעמים בלבד היתה ללסטר עליונות בהחזקת כדור, וגם זה בניגוד לרצונה – פעמיים היא היתה צריכה לחזור מפיגור 2:0 (והצליחה מול אסטון וילה וסאות'המפטון) ופעם אחת שיחקה ביתרון מספרי מול בורנמות'. במשחק אחד נוסף נרשם שוויון בהחזקת כדור, והנה לכם ההפתעה הגדולה – היה זה נגד ארסנל שחגגה עם 2:5 בלסטר. התותחנים, שדווקא אוהבים מאוד את הכדור, הצליחו לנטרל את היריבה באמצעות הנשק שלה עצמה, ואף הכריחו את השועלים לדייק במסירות הרבה יותר. זה היה הישג, כי באופן כמעט פרדוקסלי לסטר לא אוהבת לדייק במסירות.

מדוע? ובכן, יש קבוצות שדוגלות בלחץ גבוה ככל הניתן כדי להרוויח את הכדור קרוב לשער היריבה. עבור יורגן קלופ, למשל, זו הדרישה הטקטית החשובה ביותר. לא כך לסטר של קלאודיו ראניירי. האיטלקי יודע שאם קבוצתו תזכה בכדור קרוב לשער, היא תיאלץ להתמודד עם פיתוח התקפה על שטח קטן. השחקנים ייתקלו ביריבים ויצטרכו לכדרר, ויש בסגל רק כוכב אחד שמצטיין בכך – ריאד מחרז. לעומת זאת, מחרז, ג'יימי ורדי, שינג'י אוקזאקי ומארק אולברייטון ניחנים במהירות מסחררת ובתנועה פנומנלית ללא כדור. על מנת לנצל אותן, חשוב לפתות את היריבה לחלק המגרש של לסטר, ואז לשלוח כדורים ארוכים לשטחים הפנויים שייווצרו. חלק גדול מהמסירות האלה יילך לאיבוד, ומכאן אחוז הדיוק הנמוך, אבל זה לא מטריד איש, כי אלה שיגיעו ליעדן יגרמו באופן מיידי לסכנה לשער היריבה. המגן האוסטרי כריסטיאן פוקס, אחד המוסרים הטובים לטווחים ארוכים שמעולם לא זכה להערכה הראויה, משחק תפקיד מפתח. לא סתם הוא "שועל".

המשחק מול סיטי אתמול היה קל מאוד מבחינה זו. היריבה דחפה את כולם קדימה, במיוחד אחרי שספגה שער מוקדם מאוד. המגנים, פאבלו סבאלטה ואלכסנדר קולארוב, בילו את רוב המשחק במחצית המגרש של לסטר, בעוד שני הבלמים – ובמיוחד מרטין דמיצ'ליס – לא מהירים מספיק. המתכון הזה איפשר חופש פעולה מקסימלי למחרז, ורדי, אוקזאקי ואולברייטון, וזה נס מבחינת סגנית האלופה שלסטר כבשה רק שער אחד בהתקפה מתפרצת. שני השערים הנוספים הגיעו ממצבים נייחים – נקודת תורפה נוספת של סיטי, אותה התכוננה לסטר לנצל באימונים שקדמו למשחק, ועשתה זאת.

בעונה שעברה, עם נייג'ל פירסון על הקווים, השיטה לא היתה שונה בתכלית, וראניירי הצהיר כבר בתחילת דרכו שהוא עובד על יסודות שהונחו לפניו. ובכל זאת, האיטלקי הכניס שדרוגים חשובים. ראשית, הוא ייצב את העורף, ועבר לרביעייה אחורית מתואמת מאוד, בעוד פירסון שיחק עם שלושה בלמים כאשר לסטר ניצלה מירידה אשתקד. רוברט הות', שהגיע באמצע העונה שעברה, הוא העוגן האולטימטיבי, ויש אירוניה לא קטנה בכך שהיה זה ראניירי שהעניק לו את הופעת הבכורה בצ'לסי ב-2002 כאשר הבלם היה בן 17 בלבד. הגרמני הוחתם אופן קבוע הרבה לפני שהנהלת השועלים בחרו באיטלקי כמננ'ר, ולכן מדובר בצירוף מקרים. בנוסף, הדגש על מהירות הפך להיות דומיננטי אפילו יותר. בעונה שעברה פתח לאונרדו אוז'ואה, חלוץ רחבה חסון קלאסי, בהרכב באופן קבוע. העונה אין לו מקום כי הוא לא זריז מספיק ולא יעיל במתפרצות. בקישור, קיבלו אולברייטון ודני דרינקווטר תפקיד חשוב הרבה יותר.

התיאום המושלם אפשרי כי לסטר שומרת על יציבות, הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך. השינויים בסגל בהשוואה לעונה שעברה היו קטנים יחסית. קאנטה, פוקס ואוקזאקי הם שחקני הרכש היחידים שמשחקים בקביעות. כלומר, שמונה שחקני הרכב היו בקבוצה גם אשתקד, ורובם אף היו שותפים לעלייה ב-2014. כמו כן, ראניירי שזכה בעבר לכינוי "טינקרמן" בגלל אינספור רוטציות ממש לא עושה זאת העונה. נהפוך הוא – ההרכב הנוכחי רץ בעקביות מאז אוקטובר, כאשר פוקס ודני סימפסון שולבו כמגנים.

כמו ליברפול שכמעט לקחה אליפות לפני שנתיים, מרוכזת לסטר אך ורק בליגה ומשחקת פעם בשבוע. היא הודחה משני הגביעים, ולא משתתפת במסגרות האירופיות. שחקניה טריים, רעננים ורעבים. האווירה בחדר ההלבשה מושלמת. כפי שסיפר אתמול ראניירי בעצמו: "בכל הקריירה הארוכה שלי לא עבדתי בקבוצה כה מגובשת. הם נלחמים זה עבור זה על המגרש". אז יש מאמן נבון וצנוע, רוח קבוצתית, טקטיקה נכונה, המשכיות, יציבות וכושר פיזי. כל זה ביחד נחוץ מאוד להצלחה, אך חשוב לא פחות להבין כי גם חומר השחקנים של לסטר היה אנדרייטד עד כה. ללא כוכבים ברמה הגבוהה, אי אפשר להשיג תוצאות איכותיות בפרמיירליג לאורך זמן, ולרשותו של ראניירי עומדים סופר-סטארים בהתהוות.

מחרז הוא המועמד המוביל לתואר שחקן העונה, על ורדי נאמר כבר הכל, קאנטה הוא הקשר האחורי הטוב בליגה, הוט ופוקס הם שחקנים אדירים שזוכים סוף כל סוף לממש את הפוטנציאל. כלומר, הסקאוטינג של לסטר הוא ברמה אחת מעל כולם. מספיק להיזכר כיצד גויס מחרז מהליגה הצרפתית השניה תמורת 350 אלף ליש"ט - המועדון הגדיר את הפרופיל הרצוי וידע היכן לחפש אותו. מבחינת השועלים, חשוב מאוד לא לאבד את הקשר עם המציאות כאשר הכסף הגדול יזרום לחשבון הבנק.

לא כל רכישותיהם נכונות, ודווקא אנדריי קרמאריץ' הקרואטי שהגיע תמורת כ-10 מיליון ליש"ט לפני שנה נכשל, והושאל כעת להופנהיים. זהו תמרור אזהרה בולט – לא כל מה שיקר יותר בהכרח טוב יותר. רק אם תשכיל לסטר לשמור על הפרופורציות ולא תיסחף בחיזוק הסגל, היא תזכה ליהנות מפירות ההמשכיות גם בעונה הבאה. בינתיים, החבורה של ראניירי באמת רצה לאליפות, במיוחד אם האיטלקי יצליח לגבור הפעם מבחינה טקטית על ארסן ונגר במפגש השני מול ארסנל באיצטדיון האמירויות בעוד שבוע. בהתחשב בציפיות החדשות, זה כלל לא יהיה פשוט.