הקוסם: על הופעת הבכורה המרגשת של נייט רובינסון בהפועל תל אביב

רבע ל-12 בלילה. בדרייב אין כבר עסוקים בגירוש העיתונאים מחדר העיתונות אל מחוץ לאולם, וכמעט כל השחקנים עושים את דרכם הביתה במכוניות. בשער היציאה של השחקנים עדיין עומדים כמה עשרות אוהדים – רובם דתיים שהעידו על עצמם שהם אוהדי הניקס, שמחכים לאלילם שייצא. גם שון דאוסון צריך להשתחל דרך ההמון כדי לצאת החוצה. ואז, כשהסוכן/חבר/מדריך/שומר ראש טרה סימונס יוצא ואחריו מגיח נייט רובינסון, הטירוף מתחיל. השומרים חוששים שיפגעו בטאלנט ודוחפים כמה אוהדים מהדרך, אבל לו זה ממש לא אכפת והוא מתמסר אליהם בקלות ומתחבק איתם.

מאז שאולם הדרייב אין הוקם, כמעט ולא נראים שם חיוכים. בשנה וחודשיים שהאולם קיים הפועל תל אביב רשמה כמה ניצחונות גדולים, אבל דרבי היא עוד לא ניצחה כאן, גם לא משחק פלייאוף או משחק גביע, ומה שנשאר לרוב זה פרצופים מתוסכלים אחרי עוד הפסד שלא היה צריך לקרות. והלוויה אחת, שאוטוטו עברה שנה ממנה.

עכשיו אולי המזל של האדומים משתנה.

שעתיים לפני המשחק. בדרייב אין עסוקים בתרגיל חפץ חשוד של המאבטחים, ובאזור חדר ההלבשה אנשי הפועל תל אביב כבר מתוחים. "יש לחץ גדול – גם בגלל שרוצים לנצח וגם בגלל שרוצים להראות שהוא לא יהיה פלופ", אומר ידידיה רפפורט, האיש החזק לצידו של רמי כהן. עשרים דקות לאחר מכן, ולפני לא מעט שחקנים מגיעים הצמד - סימונס את רובינסון, כששחקן ה-NBA לבוש טי-שירט ומחזיק תיק גב ונעליים. החיוך והמתח רק מתערבבים עוד יתר.

אומרים על רובינסון שהוא בא רק בשביל סימונס, ושהכסף לא עניין אותו בכלל, וזה כנראה נכון. בלילה הראשון שלו בארץ, הפועל תל אביב סידרה לו מלון חמישה כוכבים וסוויטה איכותית – אך הוא העדיף ללכת לישון אצל החבר הטוב שלו. הם כבר בילו במסעדות ומועדונים בתל אביב וביקרו בחוף הים. "הוא מאוד מחויב לטרה, חבר טוב מאוד שלו", סיפרו בקבוצה. גם סימונס מארח את רובינסון כמו שצריך, ואפילו דחה את ההגעה של המשפחה שלו בשבועיים.

כשרובינסון עולה לפרקט, שעה למשחק, כל האולם מסתכל. כבר בחימום ציפו ממנו לספק את הקהל. ואז הוא עולה לדאנק ראשון בחימום, ו-3,000 אדומים בטירוף. כשהקהל שר לו את שיר השחקן החדש שלו, גיל אמיתי לוחש משהו באוזן ורובינסון מוחא כפיים. "הוא יודע להעריך", אומר אוהד תמים. את הטירוף הוא ממשיך בחדר ההלבשה עם הריקוד המסורתי שלו שמכניס את השחקנים לפרקט בחיוך.

אי אפשר לדבר על המשחק ועל רובינסון מבלי לדבר על הקהל. אוהדי הפועל תל אביב עברו שבועיים לא קלים מאז אירועי הדרבי. אבל אתמול הם ייצרו אווירה שבשבילה היה שווה להוציא את 70 אלף הדולרים ולהנחית את הכוכב הגדול הזה כאן. הטירוף ביציעים הזכיר משחקי דרבי, רק בלי שירי שנאה. כל חטיפה, כל מסירה, כל שלשה, הקפיצה גם את ההורים והילדים. רק לפני כמה חודשים הם היו צריכים להתחיל לחלק כרטיסים כדי למלא את האולם, ועכשיו? אולי אפשר לחשוב על להעלות מחירים. וכמה מקרי, או בעצם לא, שכל הפסטיבל הזה נופל בדיוק על הבחירות לעמותת הפועל אוסישקין שמתחילה היום?

במשחק עצמו אי אפשר להוריד ממנו את העיניים. הוא כמו יהלום נוצץ. וכמה סמלי שהמשימה ההגנתית הראשונה שלו הוא אולי השחקן הכי אנטי כוכב בליגה, ניצן חנוכי. הסל הראשון, כמה סמלי, בגניבה של זריזות מהוצאת חוץ רשלנית ולייאפ. אבל הפועל תל אביב מתחילה רע, ראשון לציון פותחת עם 13 מ-13 מהשדה, ואברהמי שולח את רובינסון לספסל. דמטריוס קונגר, זה שישלם את המחיר ולא יתלבש בתקופה הקרובה, עולה. ואז תמיר בלאט על המגרש, והכתומים בורחים ל-17 הפרש.

ופתאום משום מקום, ברבע השני, כמו בימים ב-NBA, רובינסון נכנס לטירוף. זה מתחיל עם קרוסאובר פנטסטי ולייאפ, ממשיך בשלשה שני מטר מחוץ לקשת השלוש, והוא חש שהכול מתחבר לו. במתפרצת הבאה הוא זורק מטר אחרי החצי, פוגע בקשת ומבקש סליחה. בירידה להגנה הוא מאבד את הנעל, וכדי לא לבזבז זמן משליך אותה לספסל של ראשון ורץ יחף להגנה. כשהוא מוציא שלוש זריקות עונשין מדריל מונרו, או לוקח ריבאונד התקפה על כריס רייט ששיחק איתו בגולדן סטייט, הוא שולח חיוך וקריצה. אי אפשר להוריד את העיניים, כבר אמרנו?

מתן נאור סיפר שרובינסון היה צריך להבין חלק מהחוקים של הכדורסל האירופי והוא ניסה להסביר לו אותם בימים האחרונים. כשהוא עושה את העבירה השלישית עם תחילת הרבע השלישי, צועקים לספסל של שרון אברהמי, "תגידו לו שיש לו רק חמש עבירות לתת, לא שש". העבירה הרביעית המוקדמת גורמת לפאניקה בקהל, הוא יודע שנשארה לו רק עבירה אחת? "את זה שיש רק חמש עבירות שכחתי לומר לו, אני מקווה שמישהו אחר אמר לו את זה", סיפר הקפטן בחיוך.

במחצית השנייה רביב לימונד וג'ון וויליאמסון גונבים לרובינסון את ההצגה, והוא מקבל את זה יפה. אפילו קללות ראשונות נשלחות לעברו מהקהל הכתום. וכשהוא יורד מהפרקט ברבע השלישי, הפועל מאבדת יתרון דו ספרתי. וכשהוא חוזר, הדברים לא הולכים חלק. דווקא בשלב הזה אפשר ללמוד ולהעריך עד כמה מדובר בשחקן שונה, הכי לא טיילור רוצ'סטי וג'ורדן פרמאר של הצד הצהוב של העיר, השחקנים שכופים את עצמם על המשחק ומרימים זריקה אחרי זריקה. כשלא הולך, הוא מוסר, ומזין את החברים. ולקחת 15 זריקות ב-31 דקות זה ממש לא נורא.

במאני טיים, כשהפועל תל אביב הייתה צריכה לגמור את המשחק, זה שוב הוא. שלשה גדולה של רובינסון נותנת לאדומים יתרון שמונה דקה וחצי לסיום וגומרת את המשחק. "כמו לשים גול במתפרצת שגומר משחק", אמר באופייניות אחד מאנשי הפועל תל אביב על הסל הזה. דקה לאחר מכן, הוא ממשיך את החגיגה עם שלשה לא הגיונית מהחצי.

בסיום, כמו ישראלים טובים, הפועל תל אביב מאבדת פרופורציות. ניצחון על קבוצה עייפה כמו ראשון לציון היה אפשר לצפות לקצת פחות התלהבות, אבל שרון אברהמי דיבר על שבעה ניצחונות עד לסיום העונה ואחרים דיברו על מקום שישי, פיינל פור וחזרה לאירופה. רק מתן נאור רוצה רק להישאר בליגה, אבל אפשר להבין את איבוד הפרופורציות בערב שבו הפועל תל אביב חזרה לשמוח. בהחתמה אחת גאונית של שחקן נהדר, חזרו האדומים להיות רלוונטיים.