פרויקט הצעירים ממשיך עם אחד השחקנים המדוברים של השנים האחרונות: אנדרו וויגינס. שמו של שחקן הכנף הקנדי הפך למוכר עוד לפני שהגיע למכללות, הוא נחשב לפוטנציאל המבטיח ביותר במחזור שאמור היה להיות איכותי במיוחד. הוא שמר על תואר הפוטנציאל המבטיח ביותר, אך מחזור 2014 כבר לא נראה מרשים כל כך, וניתן אף לטעון שהוא מחוויר ליד הפוטנציאל והעומק של מחזור 2015.
הסיפור של וויגינס הפך למעניין עוד יותר כשקליבלנד, שבחרה בו בבחירה הראשונה בדראפט, העבירה אותו למינסוטה (יחד עם שתי תוספות) בתמורה לקווין לאב, על מנת לבנות קבוצה איכותית בטווח המיידי סביב לברון ג'יימס. ההשתלבות הבעייתית של לאב בקליבלנד העלתה תהיות לגבי הטרייד, רבים שואלים האם לא היה עדיף לקליבלנד כרגע עם וויגינס. אקפוץ רגע לשורה התחתונה של הסוגיה הזאת: התשובה היא כנראה לא. עבור קבוצה שרצה לאליפות כרגע, וויגינס נראה כמו שחקן לא מספיק מלוטש ועם יותר מדי חורים במשחק. מהר מאוד התברר שהוא זקוק לתקופת התאקלמות משמעותית ל-NBA, לכן עבורו טוב שהוא מצא את עצמו, בסופו של דבר, בקבוצה בבנייה שלא ממהרת לשום מקום.
כתבות קודמות בפרויקט הצעירים:
אנתוני דייויס מתחיל להראות מה הוא באמת שווה
דמיאן לילארד הוא הדבר הכי קרוב לסטף קרי
העתיד של יאניס אנטטוקומפו נראה ורוד מתמיד
הפוטנציאל של וויגינס נובע, קודם כל, מהמבנה המושלם שלו. הוא אתלט מאוד ייחודי. לאו דווקא זה שקופץ הכי גבוה, אפילו בקבוצה שלו יש את זאק לאבין שקופץ יותר גבוה, אבל המילה שמאפיינת אותו בצורה הטובה ביותר היא חתוליות. יש בו שילוב של זריזות, גמישות ואלגנטיות של התנועה שמאפשר לו לבצע בקלילות ובמהירות תנועות שעבור בני אדם אחרים מסובכות מאוד. כשהחתוליות הזאת מתיישבת על שחקן כנף עם מבנה מושלם, בגובה 2.03 מטר, קל לדמיין את וויגינס מתפתח לשלב הבא בשרשרת הסקוררים האתלטיים הגדולים.
החתוליות הזו של וויגינס מאפשרת לו להיות אפקטיבי במיוחד בתוך הצבע. הוא אוהב להגיע עם תנופה ואז להשתמש בגמישות שלו כדי להשתחל לנתיב פנוי בתנועה אחת רכה ולסיים בקלות בליי-אפ. הוא מרבה להגיע לטבעת ומסיים ב-64.4 אחוזים מתחת לסל, מקום 14 בליגה מבין השחקנים שזורקים משם לפחות חמש פעמים במשחק, כשחלק גדול מהשחקנים שלפניו הם סנטרים שמסיימים בעיקר בדאנקים. היכולת שלו להגיע לטבעת מאפשרת לו להגיע גם לקו העונשין 7.1 פעמים במשחק, מקום עשירי בליגה בכמות הזריקות. וויגינס אפקטיבי גם באזורים של הצבע שרחוקים מהטבעת, יש לו מגוון רחב של דרכים לזרוק מהטווחים האלה וגם 44.2 אחוזי הקליעה שלו מהאזור הזה הם גבוהים מאוד. היכולת בצבע מאפשרת לו לקלוע 20.7 נקודות למשחק.
הנתונים של וויגינס הופכים את הפוטנציאל שלו לגדול אפילו יותר בצד השני של הפרקט. כשהוא מפוקס, ההגנה האישית שלו יכולה להיות מרהיבה. הוא מחקה את התנועות של היריב כאילו היה הצל שלו ומסוגל להישאר צמוד אליו גם לאחר מספר הטעיות. לאחרונה הוא עובד קשה יותר בהגנה, ואת החתוליות שלו מנצל כדי לעבור חסימות בקלילות וכמעט מבלי ליצור פיגור מהשחקן עליו הוא שומר. היכולת לעבור חסימות היא אחת החשובות לשומרים של שחקני חוץ כיום ו-וויגינס גורם ליכולת הזאת להיראות מאוד פשוטה. יכולת חשובה נוספת שנראית קלה כשהוא מבצע אותה טוב היא כניסה לצבע לעזרה ויציאה מהירה לשחקן שלו כדי למנוע ממנו זריקה נוחה. יש רגעים בהם נדמה שהוא נע מהר יותר מהמסירה.
אבל כל זה לא אומר שוויגינס הוא שחקן הגנה טוב כרגע, אפילו לא סביר. אחד משני סימני השאלה המרכזיים סביבו, שבאו לידי ביטוי במכללות, היה הנטייה שלו לאבד ריכוז בהגנה. לאחר כמעט שנתיים ב-NBA ניכר שהוא מנסה וגם מצליח להיות מפוקס רוב הזמן, אבל עדיין יש יותר מדי מקרים בהם הוא נרדם. הוא יכול לבהות כמה שניות בכדור ולא לשים לב שהשחקן שלו ברח לו, הוא יכול לשמור טוב על השחקן עם הכדור כמה שניות ואז להשאיר פתח חופשי לטבעת, הוא יכול לשכוח את משימת העזרה שלו.
ישנו תחום אחד בו איבוד הריכוז של וויגינס בעייתי במיוחד. נדמה שלקנדי יש נטייה להתעלם מכך שבמשחק הכדורסל יש תופעה שנקראת ריבאונד הגנה. כאשר שחקן של היריבה זורק לסל, מבחינתו העבודה נגמרה והוא יכול לרחף לכמה שניות. פעמים רבות ניתן לראות אותו עומד בלי לזוז, או מתחיל בריצה קלה לכיוון ההתקפה, כשהכדור ניתז לאזור בו הוא נמצא. נדיר מאוד למצוא אותו נע באופן אקטיבי לאזור הצבע כדי לעזור לשחקני הפנים שלו במאבק על הריבאונד.
גם כאשר הוא נמצא קרוב לסל, למשל כאשר הוא מקבל שחקן פנים בחילוף אוטומטי, הוא נוטה להיזכר מאוד מאוחר בצורך לסגור לריבאונד. המספרים די מדהימים: וויגינס לוקח 7.3 אחוזים מהריבאונדים בהגנה בדקות שהוא משחק, זה הנתון הכי נמוך בליגה מכל הפורוורדים והנתון הנמוך ביותר מכל השחקנים בגובה 2 מטר ומעלה. זה לא צריך לקרות לשחקן עם הנתונים האתלטיים של וויגינס.
גם בהתקפה יש כמה תחומים בהם וויגינס חלש מאוד. קודם כל, הקליעה שלו מבחוץ לא טובה. הוא קולע שלשות ב-28.2 אחוזים, הוא מרבה לעלות לקליעה מכדרור מחצי מרחק אך קולע מהטווח הזה רק ב-34.4 אחוזים, האחוז הנמוך ביותר מבין השחקנים שזורקים מחצי מרחק לפחות חמש פעמים במשחק. גם ראיית המשחק שלו לא טובה, והוא מוסר מעט מאוד אסיסטים ביחס לשחקן שהשימוש בו כל כך נרחב: אף שחקן חוץ שמדד ה-usage שלו הוא 25 אחוז ומעלה לא מוסר כל כך מעט אסיסטים. הסטטיסטיקות המורכבות עשויות להיראות שוליות, אך מדובר במדדים יעילים יותר מהסטטיסטיקות הסטנדרטיות של שלושה תחומים בסיסיים (ריבאונד, קליעה ומסירה) בהם וויגינס הוא הגרוע ביותר בקבוצת השחקנים הרלוונטיים להשוואה.
מה שמביא אותנו אל סימן השאלה השני שריחף סביב וויגינס כשהגיע ל-NBA: האופי שלו. כל אחד מהתחומים בהם וויגינס חלש ניתן לשיפור, השאלה היא האם הוא יעבוד קשה קיץ אחרי קיץ ובמהלך העונה כדי להשתפר. אם הוא יוכיח מוטיבציה ויכולת לעבוד, יש לו נתוני פתיחה שאמורים לאפשר לו להיות ריבאונדר, מוסר וקלע חוץ ממוצע. רמת הריכוז בהגנה היא תוצאה של עבודה מנטלית, ואם הוא יצליח להגיע למצב שהוא מפוקס באופן קבוע יש לו פוטנציאל להיות אחד משחקני ההגנה הבכירים בליגה.
סימן השאלה סביב האופי קשור גם לכך שוויגינס לא נראה כמו מישהו שיכול להתפתח למנהיג של קבוצה. גם בנקודה זו, הוא הרוויח מכך שהגיע למינסוטה. כי לפי כל הסימנים, זו הולכת להיות הקבוצה של קארל אנתוני טאונס. הסנטר הרוקי נראה בשל להוביל קבוצה ב-NBA תוך שנה-שנתיים, גם מבחינה מקצועית וגם באופי. בשקט האופייני לו, הוא בדרך לסיים את אחת מעונות הרוקי המרשימות ביותר של סנטר בשני העשורים האחרונים. זו עמדה שבדרך כלל לוקח בה לשחקנים יותר זמן להפוך לאפקטיביים, טאונס יעיל מאוד בשני הצדדים כבר עכשיו. וויגינס יהיה מספר 2 בהיררכיה של הוולבס, מה שכרגע נראה הרבה יותר מתאים עבורו.
מינסוטה לא מבוססת רק על שניהם. יש לה רוטציה של שבעה-שמונה שחקנים בגילאים 19-27 שכולם נראים כמו שחקני NBA לגיטימיים בהתהוות. ריקי רוביו הוא פוינט גארד דומיננטי שמסדר לחברים זריקות נוחות כל משחק, לאבין מתפתח לסקורר איכותי נוסף, גורגי ג'נג הוא שחקן פנים מגוון שיכול לשחק בשתי עמדות, נמניה בייליצה עשה קולות של סטרץ' 4 טוב לפני שהתחיל להסתבך עם פציעות, שבאז מוחמד הוא ספק נקודות נוסף מהספסל.
ביחד זו קבוצה שהולכת ומתגבשת, בעיקר מאז שהמאמן סם מיצ'ל עשה לעולם טובה ועבר לחמישיית הצעירים של רוביו, לאבין, וויגינס, ג'נג וטאונס. החמישייה הזו מאוזנת (למרות שכרגע היא חסרה קליעה משלוש) ולא זקוקה לשחקן אחד שייקח כדור וייצור מצבי זריקה לבד. מיצ'ל מתחיל את רוב ההתקפות כשטאונס וג'נג עומדים על קו העונשין, מכאן האופציות מגוונות.
וויגינס אפקטיבי במיוחד כשהוא יוצא מחסימות ומקבל כדור באזור חצי הפינה בצד שמאל, כשיש לו יתרון של חצי צעד על השומר. יש לו יכולות גם בפוסט וגם בפיק נ' רול, אבל באופן כללי הוא לא שחקן שיהיה נכון לשים לו את הכדור ביד ולדעת שהוא יסתדר. השחקן עם הנתונים הדומים לו ביותר הוא ג'ימי באטלר. בסיטואציה הנהדרת בה וויגינס נמצא, הוא לא צריך לנסות להיות משהו אחר. במינסוטה מאוד ישמחו אם הוא יתפתח להיות ג'ימי באטלר משודרג: שחקן כנף שעושה קצת מהכל, שומר נהדר ומסיים נהדר בצבע, שחקן שקולע 20-25 נקודות בערב בשקט, בלי שהקבוצה תיבנה סביבו. השאלה היחידה בדרך לשם היא אם יש לו את האופי ומוסר העבודה כדי לשייף את התחומים הלא מלוטשים שלו.
