הזמן עובר מהר ב-NBA. לא כל כך מזמן שחקנים כמו סטף קרי, ג'יימס הארדן, קאווי לאונרד וקיירי אירווינג נחשבו לצעירים מבטיחים, עכשיו הם כבר ההווה. בינתיים, גדל דור חדש של צעירים מבטיחים, כאלה שאולי יובילו קבוצות גדולות בעוד כמה שנים. בשבועות הקרובים נעקוב אחרי כמה מהצעירים המבטיחים האלה, השחקנים שעדיין נמצאים תחת חוזה רוקי ומחכים להזדמנות הנכונה לעלות לליגה של הגדולים באמת.
נתחיל, איך לא, עם אנתוני דייויס. גם לפני משחק 59 הנקודות לפני יומיים, וגם בעונה שעד למשחק הזה נחשבה למאכזבת, דייויס הוא הצעיר המסקרן ביותר שהגיע לליגה בשנים האחרונות. הפוטנציאל של שחקן הפנים של ניו אורלינס נראה כמעט בלתי מוגבל, ואין ספק שמדובר בשחקן שניתן לבנות סביבו קבוצה מצליחה.
דייויס מאכזב השנה בגלל שהוא נמצא בירידה ביחס לעונה שעברה. בעונה השלישית שלו בליגה, בגיל 21, דייויס הפגיז עם 24.4 נקודות למשחק ב-53.5 אחוזים מהשדה, 10.2 ריבאונדים, 1.5 חטיפות ו-2.9 חסימות למשחק. הוא הוביל את הליגה עם מדד יעילות (PER) של 30.89, מהגבוהים ביותר שנמדדו, היחיד שעקף אותו במדד הזה בעשור האחרון הוא לברון ג'יימס. הוא גם הוביל את הפליקנס החבולים לפלייאוף ולמרות הפסד 4:0 לאלופה שבדרך נראה מצוין כשקלע 31.5 נקודות ב-54 אחוזים מהשדה ו-88.9 אחוזי עונשין וגרר את גולדן סטייט לארבעה משחקים יחסית צמודים.
השנה יש ירידה קלה ברוב הנתונים. אחוזי השדה ירדו לאיזור ה-50, בין היתר בגלל שהוא זורק שלשות וקולע אותן ב-31 אחוזים, גם אחוזי העונשין ירדו בכחמישה אחוזים, הוא מוסר פחות אסיסטים ומאבד יותר כדורים, חוטף פחות וחוסם פחות. השנה הוא רק חמישי במדד ה-PER. ניו אורלינס, שהייתה ציפייה שתבצע קפיצת מדרגה ברמה הקבוצתית, פתחה את העונה רע מאוד וגם לאחר שיפור בהמשך נמצאת במרחק של חמישה וחצי משחקים ממאזן שמוביל לפלייאוף במערב, שהשנה פחות מאיים מבעבר. אחוזי ההצלחה של הפליקנס כרגע הם בדיוק 40, ולעומת קבוצות אחרות שפיתחו ציפיות מוגזמות במקרה שלהם הנתון הזה מאוד מאכזב.
בקיץ הגיע אלווין ג'נטרי, שהיה עוזר המאמן הבכיר בגולדן סטייט, לאחר ששכנע את הנהלת הפליקנס שיש לו רעיונות איך להשתמש ביכולות ההתקפיות של דייויס באופן נכון יותר ולבנות סביבו התקפה מנצחת. משחק 59 הנקודות חשוב מאוד עבור ג'נטרי, כי הוא מקל עלינו להאמין בתהליך שהוא בונה. המשחק הזה הגיע בעיצומו של חודש בו נראה שהדברים מתחילים להתחבר עבור דייויס, חודש בו ירד מ-50 אחוזים מהשדה רק פעמיים, לא קלע פחות מ-19 נקודות באף משחק ועומד כרגע על ממוצע של יותר מ-30 נקודות למשחק.
אחרי המשחק הזה, קל יותר לדבר על כך שנתוני היעילות של דייויס ירדו כי הוא מגוון ומשכלל את המשחק שלו. הוא זורק שלשות ובאופן כללי יותר הגדיל את כמות הזריקות שלו מבחוץ ביחס לזריקות בצבע, השנה היחס עומד על כ-50/50. הוא הוסיף סוגים של זריקות שבעבר מיעט להשתמש בהן: זריקות מחצי מרחק בסטפ בק, הוק שוטים, פלואטרים, זריקות בסיבוב. הוא עובד על עוד ועוד דרכים לקחת מה שהשומר נותן לו, וליצור מצבי זריקה שהוא קולע באחוזים סבירים גם כשהשומר לא נותן לו כלום.
במשחק בדטרויט, באו לידי ביטוי הארסנל המגוון שלו והאופן בו ג'נטרי משתמש בו. המשחק נפתח עם שתי התקפות בהן דייויס נע סביב חסימות כדי להתפנות לקליעה מחצי מרחק בצד שמאל, זה תרגיל שמארגנים לקלעי חוץ ודייויס מהיר מספיק ושולט טוב מספיק בגוף שלו כדי לבצע אותו ביעילות. זו דוגמא למצב שיוצר עבורו יתרון מול השומר שלו שנאלץ להגיע אליו עם תנופה, אם השומר מאחר דייויס יכול לזרוק מהר מחצי מרחק, אם הוא מגיע מהר מדי דייויס יכול לעבור אותו ולהגיע לטבעת. יש לו גם אפשרות להשתמש בחסימות כדי לתפוס עמדה בפוסט, זה תחום נוסף שדייויס משתפר בו והוא אוהב במיוחד לתפוס עמדה טובה על שומר נמוך בהתקפות מעבר.
אך עיקר השימוש של ג'נטרי בדייויס הוא כחוסם בפיק נ' רול. זה לא חדש, אבל ג'נטרי דואג ליצור יתרונות קטנים ולספק לו כדורים בנקודות מהן יש לו כמה אפשרויות. דייויס קולע מחצי מרחק ב-43.3 אחוזים וכשמדובר בזריקות קאץ' אנד שוט הוא קולע ב-50.6 אחוזים, אלה נתונים בסדר הגודל של קלעים בכירים והמשמעות שלהם היא שאסור לעזוב אותו. השומר שלו נאלץ להיצמד אליו או לנסות לצאת באגרסיביות אל מוביל הכדור ומיד לחזור, הוא לא יכול לסגת אחורה כי אז דייויס יתגלגל החוצה לזריקה נוחה. אך דייויס יכול גם להתגלגל פנימה, ואם הוא מקבל כדור באיזור קו העונשין כשהשומר שלו מאחוריו הוא קטלני. ברגעים מסוימים, כשהטיימינג של הפיק נ' רול עובד טוב ודייויס מקבל את הכדור תוך כדי תנועה פנימה, הוא מזכיר את דריימונד גרין במהלך שמפרק את הליגה.
ההבדל העיקרי בינו לבין גרין במצבים כאלה מדגיש את החסרון היחסי היחיד של דייויס בהתקפה: ראיית המשחק שלו. הוא לא מוסר רע, אבל הוא מתקשה לראות את כל המגרש ולזהות שחקנים פנויים. רוב האסיסטים שלו הם במסירות קרובות, לשחקנים שחותכים לסל לידו, הוא נהדר בלמצוא את המרווח בתוך צפיפות, הוא פחות טוב בלמצוא קלע שלוש ולמסור לו בטיימינג הנכון. עם זאת, חשוב להבהיר שבדרך כלל דייויס לא צריך למסור כי הוא עובד מספיק מהר כדי לא לאפשר לעזרה להגיע. הוא מקבל כדור בחצי מרחק ויכול לעלות מהר מאוד לקליעה או להגיע בצעד מהיר לטבעת, הוא לא צריך לעצור להתארגן וכשהוא מתחיל תנועה אין כמעט דרך למנוע ממנו להגיע לזריקה שהוא רוצה.
האופן בו דייויס משתכלל בהתקפה מזכיר את התהליך שעבר על בלייק גריפין. שניהם נחשבו בשנה-שנתיים הראשונות שלהם לשחקנים קטלניים בתוך הצבע בזכות השילוב בין אתלטיות לסיומת רכה, אך לא היה ברור אם יוכלו להיות אפקטיביים מחוץ לצבע. שניהם פיתחו יכולות התקפיות שהפכו אותם לשחקנים הרבה יותר שלמים שהרבה יותר קשה לשמור עליהם. אצל גריפין זה שילוב בין קליעה סבירה מחצי מרחק לראיית משחק יוצאת דופן, אצל דייויס זה השילוב בין קליעה טובה מחצי מרחק ליכולת לשים כדור על הרצפה וליצור מצב זריקה טוב מהר מאוד. שניהם, כמובן, לא שכחו לעבוד בצבע ויענישו כל ניסיון לשים עליהם שחקן נמוך.
אם ניתן להשוות את דייויס לסקורר בקליבר של בלייק מצבו אמור להיות מצוין, כי הוא בכלל הגיע לליגה על תקן עוגן הגנתי עם סימני שאלה לגבי היכולות ההתקפיות שלו. דיברו עליו כמישהו שיוכל להפוך לאחד משחקני ההגנה הגדולים בכל הזמנים. הסיפור המעניין ביותר לגבי דייויס הוא שניתן כבר להכריז רשמית שהמצב התהפך: כיום ברור שהוא בדרך להיות שחקן התקפה קטלני וייחודי, אבל סימני השאלה לגבי ההגנה שלו הולכים ומתרבים.
בעונה-שתיים הראשונות של דייויס ב-NBA, הפרשנים דיברו על כך שכרגע הוא עדיין מסתמך בעיקר על האתלטיות והאינסטינקטים שלו כדי להשיג מספרים מרשימים של ריבאונדים, חטיפות וחסימות, אך הוא גם מבצע לא מעט טעויות של מיקום וקריאת משחק שמאפיינות צעירים. הסברה הרווחת הייתה שעם הזמן הוא ילמד ויהפוך לשחקן ההגנה הגדול שהוא אמור להיות. אנחנו כבר עמוק בעיצומה של העונה הרביעית והמסקנה המרכזית מצפייה בהגנה של דייויס היא שהוא לא משתפר, אותן טעויות מעונת הרוקי ממשיכות להופיע משחק אחרי משחק.
דייויס מרבה להיתקע בחסימות, לאבד את השחקן שלו ברגעים של חוסר ריכוז ולהיות צעד אחד אחרי התרגיל של היריבה. כשהוא מקבל שחקני חוץ בחילופים אוטומטיים הם עוברים אותו בקלות מפתיעה. התחום המאכזב ביותר בהגנה של דייויס הוא הנוכחות בצבע. הוא עדיין רושם 2.2 חסימות למשחק וכמה פעמים במשחק קורא מהלך של היריבה ומסכל אותו באכזריות, אבל רוב הזמן הוא לא נמצא במקום הנכון ובזמן הנכון. נתוני ההגנה שלו על הטבעת חלשים לא רק ביחס לציפיות ממנו, אלא באופן כללי. לפי האתר nylon calculus, היריבים קולעים ב-46.8 אחוזים כשהוא בינם לבין הטבעת, זה עוד נתון סביר, גם אם לא מתקרב לבכירים בתחום. הנתון הבעייתי הוא שהוא מגיע למקום הנכון כדי להפריע לזריקה רק ב-22.2 אחוזים מהפעמים. פסטוס אזילי, למשל, מגיע למקום ב-41.3 אחוז מהמקרים, מה שעוזר לו להפוך לשחקן שמונע הכי הרבה נקודות בצבע בליגה (כי באמת חסרות סיבות לפחד מגולדן סטייט). בנתון הזה של מניעת נקודות בצבע דייויס מדורג כל כך נמוך שאפילו קווין לאב מדורג לפניו.
המסקנה היא שנכון לעכשיו לא ניתן לבנות הגנה מנצחת עם דייויס כעוגן שלה. ניו אורלינס מדורגת במקום ה-28 בליגה ביעילות הגנתית, ואין הבדל בין הדקות בהן דייויס משחק לאלו בהן הוא נח. הוא זקוק לסנטר הגנתי דומיננטי לידו, ועומר אשיק המאכזב לא מספק את הסחורה. כאשר דייויס משחק יחד עם ראיין אנדרסון ההגנה מתפרקת.
מה שמוביל אותנו לבעיה הכי גדולה של דייויס כרגע: הקבוצה שלו. למרות שכבר ארבע שנים שבפליקנס יודעים שיש להם קלף מנצח ביד, למרות שבתקופה הזאת הם הקריבו נכסים עתידיים כדי לבנות קבוצה חזקה עכשיו, זו עדיין קבוצה חלשה מאוד. הג'נרל מנג'ר דל דמפס קיבץ סגל של שחקנים מועדים לפציעות ולא מספיק טובים באופן כללי, וסביב חמשת השחקנים הבכירים אין כלום. מדהים היה לראות מי השחקנים שעלו לצד דייויס בחמישייה במשחק 59 הנקודות: נוריס קול, ברייס דג'אן-ג'ונס, דנטה קנינגהאם ואשיק. אף אחד מהם לא אמור להיות שחקן חמישייה ב-NBA כרגע, רק קול אמור להיות שחקן רוטציה.
אנדרסון וג'רו הולידיי הם השחקנים הבכירים יחסית היחידים ששיתפו פעולה עם דייויס במשחק בדטרויט. הראשון, כאמור, לא מתאים לשחק לצד דייויס בגלל מגבלות הגנתיות, השני פצוע חצי מהזמן. דמפס לא הצליח למצוא טריידים על אנדרסון או אריק גורדון הפצוע והשאיר את הכוכב שלו עם סגל רעוע פעם נוספת. בקיץ שניהם עשויים לעזוב ולהשאיר את הפליקנס, קבוצה שזקוקה לשלושה-ארבעה שחקנים טובים, עם מקום להחתים שחקן משמעותי אחד.
דייויס כבר חתום לחמש שנים נוספות, דמפס יהיה חייב למצוא דרכים יצירתיות לבנות סביבו סגל ראוי במהלכן. ככל שהזמן עובר ברור יותר מה יש לו ביד ומה הכוכב שלו צריך סביבו. ניתן כבר לדעת שהוא פאוור פורוורד במשרה מלאה וניתן רק לדמיין כמה קטלני הוא יוכל להיות בפיק נ' רול עם פוינט גארד שקולע טוב מבחוץ. נקווה שלא מדובר בשחזור מקרה קווין גארנט, בשחקן שיהיה חייב לצאת ממערכת כושלת כדי להתחיל להביא לידי ביטוי את היכולות שלו במאי ויוני.
*כל הנתונים בכתבה נכונים ליום שלישי
