בשבוע שעבר הוצאנו לדרך פרוייקט מעקב אחרי צעירים מסקרנים עם ההבטחה הגדולה ביותר בליגה: אנתוני דייויס. מן הראוי שאת המשבצת הבאה בתור יקבל השחקן שניצח את דייויס בקרב על תואר רוקי העונה לפני שלוש שנים ושיש לו סיכוי גבוה להיות מדורג לפניו גם בסיכומי העונה הנוכחית. דמיאן לילארד הוא שחקן מאוד שונה מדייויס, שעבר דרך שונה לחלוטין גם לפני שהגיע ל-NBA וגם בשלוש וחצי העונות שלו בליגה הטובה בעולם. הוא גם מבוגר מדייויס בשנתיים וחצי. הפוטנציאל של דייויס גבוה יותר, אבל בעיצומה של האבולוציה שעוברת על הליגה, לילארד מחזיק בעמדה נחשקת במיוחד: הוא השחקן היחיד עם חוזה רוקי שניתן להכניס לאותו משפט עם סטף קרי.
יש פרשנים שמתייחסים אל לילארד כסטף קרי לעניים ואל פורטלנד כגולדן סטייט לעניים, מי שרוצה להחמיא עוד יותר מדבר על הבלייזרס כקבוצה צעירה שיכולה להתפתח למשהו שדומה לאלופה. ההשוואה עובדת טוב יותר ברמה הקבוצתית, ועוד אחזור אליה בהמשך. ברמה האישית, צריך להדגיש גם את הדומה וגם את השונה בין השניים.
הדמיון ברור: מדובר בשני שחקנים שזורקים וקולעים הרבה מאוד שלשות, שמסוגלים לקלוע זריקות קשות ממרחק, שמכריחים הגנות להתארגן במיוחד כדי למנוע מהם לקחת את סוג הזריקות שבדרך כלל הן שמחות לאפשר ליריב לזרוק. לילארד זורק 4.8 שלשות למשחק בעלייה מכדרור, זריקה שנחשבת לקשה במיוחד, והוא שני רק לקרי בכמות הזריקות האלה. אך בעמודה הבאה של טור הסטטיסטיקה מתחיל להתבהר ההבדל: בעוד שקרי קולע את הזריקות האלה ב-45.2 אחוזים, קרוב לאחוז הכללי שלו משלוש, לילארד קולע אותן ב-32.5 אחוזים, לעומת שלשות בקאץ' אנד שוט שהוא קולע ב-43.6 אחוזים. יש דקות בהן הוא מתחמם וימים בהם נדמה שהוא יכול לקלוע כל זריקה, אבל באופן כללי הוא לוקח הרבה זריקות קשות ומחטיא את רובן.
לילארד מתנער מהשוואות לקרי: "לא מנסה לחקות אף אחד"
אמש: לילארד צלף 33 נקודות בניצחון של פורטלנד
לעמוד הפייסבוק של וואלה! ספורט NBA
ההבדל הסגנוני בין השניים לא פחות משמעותי. קרי הרבה יותר זריז ונייד, לילארד הוא לא שחקן שיכול לרוץ מסביב לחסימות כדי לצאת לקליעה, הוא גם לא מנער מגינים בזכות שליטה בכדור כמו ה-MVP. הוא מתנהל בקצב שלו, לא קצב מהיר במיוחד, וההשתחררות שלו לקליעה מתבצעת באופן עדין הרבה יותר, בדרך כלל על ידי תנועה פתאומית. התכונה שהופכת אותו לשחקן שקשה מאוד לשמור עליו היא היכולת לעלות לקליעה כמעט ללא הכנה. הוא מכדרר בנחת ופתאום זורק, מקבל כדור ומיד עושה צעד שמאלה ומיידה שלשה, הוא מקבל חסימה מעבר לקו השלוש, מתחיל תנועה שנראית כמו חדירה ופתאום נעצר לשלשה. שחקן ההגנה לא מספיק להגיב כי לילארד לא נותן כל סימן שהוא מתכוון לעלות לקליעה.
גם החדירות של לילארד מתבצעות באופן שונה. אצל קרי חדירה תמיד נראית כסוג של התגנבות, הוא מזהה נתיב לטבעת וחומק לליי-אפ בזכות מהירות מחשבה וביצוע. לילארד בנוי טוב יותר להתמודד עם מגע פיזי ולסיים בתוך צפיפות, לכן הוא משתמש בחדירות הרבה יותר מסטף (עשירי בליגה עם 9.6 חדירות למשחק) ומגיע לטבעת לא רק כשהצבע ריק.
מבחינה סגנונית, נכון יותר להשוות את לילארד לקיירי אירווינג, שגם הוא מסוגל לקלוע זריקות קשות מבחוץ ואוהב להגיע לצבע. ההבדל המרכזי ביניהם העונה, מעבר לכך שלילארד הרבה יותר עמיד מבחינה פיזית, הוא שלילארד סוחב קבוצה על הגב בעוד שקיירי נמצא בקבוצה של מישהו אחר. זו הסיבה לכך שמה שלילארד עושה העונה מרשים כל כך.
אחוזי הקליעה שלו לא גבוהים, אבל מספיק טובים כדי לאפשר לו להוביל קבוצה. הוא מדורג חמישי בליגה ב-usage rate, נתון שמעיד על כמות הפוזשנים פר דקה ששחקן מסיים עם זריקה, אסיסט או איבוד. עם 25.4 נקודות ו-7 אסיסטים למשחק, הוא עשוי להיות השחקן הראשון בתולדות פורטלנד שמסיים עונה עם לפחות 25 נקודות ו-7 אסיסטים. ולא מדובר בנמושה, פורטלנד מדורגת במקום 6-7 במערב כרגע, עם מאזן חיובי לאחר שניצחה 17 מ-21 המשחקים האחרונים שלה. הבלייזרס מדורגים במקום השביעי בליגה ביעילות התקפית, למרות שבחמישייה עולים שלושה שחקנים ללא כל יכולת ליצור מצבי זריקה.
סימן השאלה המרכזי לגבי לילארד, עוד מעונת הרוקי שלו, היה קשור לשאלה כמה הוא יכול להשתפר. התחושה הייתה שהוא הגיע ל-NBA מוכן, אחרי ארבע שנים בקולג', ושאין לו הרבה לאן להתקדם מעבר למה שהוא מסוגל לעשות כרגע. זו הנקודה בה ההשוואה לקרי מעודדת במיוחד. מה שקרי עושה השנה פורץ גבולות עבור פוינט גארדים עם קליעה מבחוץ. הוא מוכיח שתמיד יש לאן להתקדם, גם ביכולת להגיע לזריקות, גם באחוזי הדיוק וגם בטווח. שלוש השלשות שלילארד קולע בממוצע למשחק לא חייבות להיות המקסימום האפשרי, כיום כבר ניתן לדמיין אותו מטפס לארבע וחמש שלשות לערב. הוא לא יהיה קלע טהור ברמה של סטף, אבל הוא יכול לטפס עוד כמה מדרגות ביחס לעצמו.
העונה הזאת מוכיחה שניתן לבנות קבוצה ראויה סביבו, השאלה בשנים הבאות תהיה האם ניתן לבנות סביבו קבוצה מצוינת. לשם כך הוא יזדקק לשדרוגים נוספים בתחומים מסוימים שבחלקם הוא משתדרג גם עכשיו ובאחרים יחסית תקוע. הוא יצטרך לסיים באחוזים גבוהים יותר בצבע, בעיקר דרך זיהוי נכון יותר של מצבי חדירה. ראיית המשחק שלו טובה, אבל עדיין לא ברמה של מנהלי המשחק הגדולים בליגה.
וכמובן, ישנה ההגנה.
לילארד נחשב לשומר חלש מאוד בעונות הראשונות שלו, בעוד שהעונה ניתן לזהות שיפור בתחום. הוא קורא מהלכים טוב יותר ומשתלב טוב בהגנה הקבוצתית. פלג הגוף התחתון שלו חזק יחסית, מה שמאפשר לו להתמודד פיזית עם שחקנים גבוהים וחזקים ממנו. טרי סטוטס משתמש בכך לחילופים אוטומטיים בהם לילארד נשאר עם שחקן כנף או שחקן פנים. זה לא מצב אידיאלי, אבל הוא מסוגל להקשות על שחקנים כאלה לתפוס עמדה יותר מרוב הפוינט גארדים בליגה. זו תכונה חשובה כי יש לסטוטס אופציות להרכבים שמתאימים לחילופים אוטומטיים, עם שחקנים כמו אל פארוק אמינו ונואה וונלה שמסוגלים להסתדר עם גארדים בהגנה. לילארד כנראה לא יתפתח לשחקן הגנה טוב, אבל הוא יוכל להיות סביר ולהתאים לשיטה שנראית כמו הדרך היעילה ביותר להתמודד עם התקפות קטלניות.
כדי לקבל תשובה לשאלה אם ניתן לבנות סביב לילארד קבוצה מצוינת, פורטלנד תצטרך לספק לו צוות מסייע איכותי. הרושם הוא שהג'נרל מנג'ר ניל אולשיי נמצא בדרך הנכונה לכך. הסגל הנוכחי של הבלייזרס צעיר במיוחד, בחמישייה עולים ארבעה שחקנים בחוזי רוקי וגם שניים משלושת המחליפים המרכזיים הם כאלה. בקיץ עזבו את הקבוצה שלושה שחקנים בכירים, ותהליך הבנייה מחדש עובד מהר מהצפוי.
לצד לילארד מככב סי ג'יי מקולום, וביחד הם יוצרים צמד גארדים קטלני עם קליעה נהדרת מבחוץ שקשה מאוד להתמודד איתה. וונלה הלא מלוטש הוא פוטנציאל מעניין להתפתח לשחקן פנים שמשלב בין הגנה איכותית לקליעה מבחוץ, אלן קראב למד לרסן את עצמו בדיוק במידה הנכונה כדי להפוך למחליף אפקטיבי, מייסון פלאמלי הוא סנטר סולידי עם יכולת מסירה מפתיעה לטובה, מיירס לאונרד הוא אחד הגבוהים עם היד הטובה ביותר מבחוץ ב-NBA, אמינו ואד דייויס הם שחקני רוטציה יעילים עם חוזים נוחים. השיפור האישי והקבוצתי אמור להספיק כדי להפוך את פורטלנד לקבוצת צמרת במערב, ולאולשיי יהיה הרבה מקום מתחת לתקרה כדי לחזק את הסגל במקומות הנכונים, כאשר הצורך המרכזי הוא בהגנה על הטבעת (פלאמלי חלש מאוד בתחום הזה).
כאן נכנסת ההשוואה הקבוצתית בין פורטלנד לגולדן סטייט. רק לפני שלוש שנים האלופה הייתה קבוצה צעירה ומבטיחה שמתבססת על שני גארדים עם קליעה מצוינת מבחוץ, אז היא סיימה במקום השישי במערב והפתיעה בפלייאוף. יכול להיות שפורטלנד זקוקה לעוד עונה של התאקלמות. לוח המשחקים שנותר לה קשה ולא בטוח שתיכנס לפלייאוף. אבל יש לה את הכלים להיות כוח עולה במערב, וכשהיא תגיע למעלה אף אחד לא ידבר על כך שאי אפשר לזכות באליפות דרך קליעה מבחוץ.
הפוטנציאל של פורטלנד עצום. כשבוחנים קבוצה צעירה בודקים איך היא נראית כשהיא טובה, בימים שהכל מתחבר, כשהתקווה היא שעם הזמן היא תשתפר בתחום היציבות ויהיו לה יותר ויותר ימים מהסוג הזה. בימים הטובים שלה, פורטלנד ניצחה את גולדן סטייט ב-32 הפרש ואת קליבלנד ב-29 הפרש, והיא גם השיגה נצחונות העונה על OKC והקליפרס. גם מול היריבות החזקות ביותר לילארד מסוגל להוביל את החבורה הצעירה לרבעים של 40 נקודות בהם נדמה שאין דרך לעצור אותם. אם הוא ימשיך בשדרוגים הקטנים וילמד לשמור על יציבות, אולי הוא יוביל את פורטלנד לצמרת בדיוק בזמן בו גולדן סטייט תתחיל לרדת.