בתקציר: ההפסד של מכבי תל אביב ללובליאנה
באמצע השבוע ישב דיון תומאס בביתו בשיקגו, בזמן שקיבל טלפון מחבר טוב: "נבחרת לחמישיית כל הזמנים של אוניברסיטת אילינוי", הוא הופתע מהקו השני. אלוף אירופה פעמיים במדי מכבי תל אביב נחשב תמיד לשחקן גדול באוניברסיטה שהוציאה בין היתר את דרון וויליאמס, די בראון ובריאן רנדל, אבל לחותמת כזו הוא לא ציפה, "זה כבוד, כבוד גדול", הוא מספר בראיון לבלוג פתיחת המחזור.
"לפני חודש החליטו לעשות את ההר ראשמור של אוניברסיטת אילינוי. האוהדים בחרו את השחקנים הגדולים של המכללה, ואני ביניהם. שחקנים גדולים שיחקו שם, הרבה לפניי גם וגם אחריי. דרון וויליאמס ודי בראון, שחקנים עם קריירת NBA ארוכה, בין היתר. אני בחרתי לשחק באירופה, אבל העובדה שאנשים זוכרים מה שעשיתי שם - זה ממש כבוד עצום. זה אחד הדברים הכי גדולים שקרו לי אחרי קריירת המשחק שלי".
תומאס, אחד המתאזרחים היותר זכורים שעברו בישראל בשנות ה-2000, קצת נשכח מעיני הציבור הישראלי. היום הוא עוזר מאמן באוניברסיטת אילינוי-שיקגו המקומית הקטנה שמשחקת ב-NCAA, ומפתח קריירת אימון צעד אחר צעד. וכך זה התחיל.
"אני אף פעם לא נכנס לסטראבאקס, לא כל כך אוהב את הקפה שלהם, אבל יום אחד עברתי שם ואדם אחד ניגש אליי ושאל אותי אם אני משחק כדורסל. כשאמרתי לו שרק פרשתי, הוא ביקש ממני לבוא לעזור לו, כי זאת שנה ראשונה שלו שהוא מאמן כדורסל בתיכונים ואין לו ניסיון. הסכמתי לעזור לו כי עדיין חיפשתי את הדרך שלי, ואחרי העונה ההיא והעבודה עם הילדים אמרתי לאשתי שמצאתי את הייעוד שלי. היא אמרה שהגיע הזמן, כי כולם ידעו שאני אלך לאימון ורק אני הייתי צריך להבין את זה בצורה אחרת. הייתי ברמת הג'וניור קולג' במשך מספר שנים, כמנהל ספורטיבי ומאמן ראשי, וזאת הייתה חוויה לימודית בשבילי. בשנה שעברה קיבלתי הצעה מעיר הולדתי שיקגו, להיות עוזר מאמן ברמת דיויז'ן 1. כך שזה נהדר".
קצת היסטוריה: אחרי קריירת מכללות מעולה, בה הפך לקלע המוביל של אילינוי בכל הזמנים - תואר אותו מחזיק עד היום, נבחר תומאס על ידי דאלאס במקום ה-28 בדראפט ה-NBA. למרות זאת בחר ללכת לשחק בספרד במשך ארבע עונות, עד שבשנת 1998 הגיע למכבי ראשון לציון. אחרי עונה בקבוצה הכיר את אשתו והמשיך את הקריירה בחו"ל, עד שמכבי תל אביב שמה את ידה עליו בשנת 2003, והשאר כבר ידוע. תומאס הפך לבורג חשוב במכונה שהובילה את הצהובים לשתי אליפויות אירופה, כשהעובדה שלא שיחק בפיינל פור 2005 אחרי ששבר את רגלו כמעט עלתה לצהובים בתואר. לקראת סוף הקריירה חזר לישראל ושיחק בגבעת שמואל ובמכבי חיפה בלאומית. המשחק במוצ"ש בין מכבי תל אביב לאקסית האחרת מכבי חיפה סיפק לנו הזדמנות טובה להרים לו טלפון לברר מה קורה.
את האנשים שפגש בדרך הוא לעולם לא ישכח. אחד מהם, שהיה בכותרות השבוע, הוא דיוויד בלאט, מאמן קליבלנד המפוטר. "דיוויד בלאט הוא אחד המאמנים הטובים ביותר בעולם", מגן תומאס על מאמנו לשעבר, "לפטר אותו כשהוא מצליח כל כך יפה זה לא בסדר. בשנה הראשונה שלו ב-NBA הוא הגיע לגמר, ואנשים לא נתנו לו קרדיט בגלל לברון ג'יימס. אני שיחקתי בקבוצות עם סופרסטארים ולא ניצחנו משחקים. אנשים צריכים להבין שמערכת היחסים בין מאמנים לשחקנים מכריעה אם אתה מנצח או מפסיד. גולדן סטייט קבוצה גדולה, אבל אם הם לא היו מקשיבים למה שהמאמן אומר אז זה לא היה אותו דבר. מה שקרה לדיוויד זאת טרגדיה. אני לא חושב שהוא קיבל הזדמנות הוגנת. לא נתנו לו לעשות את מה שהוא רצה לעשות שם.
"הוא לא ידע שהוא יאמן את לברון ג'יימס כשהוא לקח את העבודה. מבחוץ זה נראה כאילו לשחקן יש יותר כוח מהמאמן. וזה לא הדבר הנכון לעשות. אם אתה מביא מאמן, אתה צריך לתת לו לאמן. טים דאנקן לא מנסה להיות יותר חזק מגרג פופוביץ'. אם השחקן הכי טוב שלך לא מוכן להיכנס לשיטה שלך, אז זאת הבעיה. לברון כנראה לא האמין מספיק בדיוויד. הוא אומר אמנם שאין לו קשר לזה, אבל אם אתה מעסיק מאמן, אתה צריך לתת לו לעשות את העבודה. דיוויד הוא אחד המאמנים הטובים בעולם, וכשהוא יקבל עבודה נוספת, אז הקבוצה הבאה תרוויח מכך. זה יהפוך את דיוויד למאמן טוב יותר, הוא יצמח מהסיטואציה הזאת".
תומאס, חשוב לדעת, עדיין בקשר עם בלאט. "התכתבנו לא מעט", הוא מספר. "סיפרתי לו שהוא אחד המאמנים הכי טובים שאימנו אותי ושראיתי. ואמרתי לו שיש לי את הביטחון הכי גדול שיצליח ברמה של ה-NBA, והוא הסכים עם זה. אחרי הפיטורים רציתי לשלוח לו הודעה כדי שיבין שהוא לא עשה שום דבר רע, הוא הוביל את קליבלנד למקום הראשון במזרח ולמאזן הכי טוב שהיה להם. למאמן שמוביל קבוצה למצב כזה לא מגיע להיות מפוטר".
יש אנשים שאומרים שמתאים לו יותר לאמן במכללות.
"לפני כמה ימים דיברתי עם מישהו והוא אמר לי שדיוויד יהיה מאמן מצוין ברמת המכללות. אני בטוח שהוא יהיה, כי במכללות אין את האגו הגדול, יש שחקנים שרוצים להקשיב למאמן ורוצים לעשות מה שהוא מבקש מהם. ב-NBA יש להרבה שחקנים אגו גדול והרבה כוח וזה מקטין את מה שהמאמן יכול לעשות. אבל לדעתי דיוויד יהיה מאמן גדול באיזו רמה שהוא לא יאמן בה. גם אם זה יהיה ב-NBA, והוא הוכיח את זה, ב-NCAA או בתיכונים. יש לו מוח כדורסל מבריק. הוא למד מאחד המאמנים הגדולים בתולדות המשחק, פיט קרל".
מלבד בלאט, תומאס עוקב אחר הקריירה של עומרי כספי, אותו הוא הכיר כילד במכבי תל אביב. "אני זוכר שעומרי היה במכבי איתי ועם ניקולה והיינו יושבים ומדברים ומנסים תרגילים שונים. אחרי שהוא נבחר בדראפט שלחתי לו הודעה והוא אמר לי שעזרתי לו לאן שהוא הגיע. הכל היה תלוי איך הוא התפתח כשחקן וכאדם. העונה האחרונה שלו לא מפתיעה אותי. רוב השחקנים שמגיעים ל-NBA הם אתלטיים, מוכשרים או עם אייקיו כדורסל גבוה, וחסר שחקנים עם שלושתם. עומרי אתלט טוב, אבל לא הגדול ביותר. הוא לא השחקן הכי מוכשר בעולם, אבל יש לו את השילוב של כל הדברים האלה, וב-NBA זה מאוד חשוב. אני לא מופתע ממנו בכלל. הוא עושה קצת מהכל כדי לעזור לקבוצה לנצח, וזה חשוב מאוד לכל מועדון בכל רמה. הוא איש צווארון כחול ".
באוקטובר האחרון כיבדו במכבי תל אביב את תומאס, כשיחד עם כמה מחבריו הישנים, קיבל את גופיית המועדון במהלך המשחק נגד מילאנו בשיקגו. "כשחקן אתה לא מחפש כבוד, אתה רק רוצה לנצח בשביל הקבוצה שלך והעיר. אבל כנראה שהשארתי רושם טוב בישראל. כשהקבוצה מעריכה את מה שעשית על ומחוץ למגרש, זה כבוד גדול. שמחתי מאוד שחלק מהשחקנים שלי באו לראות ולכבד אותי. הבאתי את שתי הבנות שלי, שהיו קטנות בימים ההם, ועכשיו הן נערות, זה ממש כמו חלום".
פעם אחרונה שראיינו אותך היה לפני גמר 2009 בין מכבי חיפה למכבי תל אביב. מאז המועדון איבד 3 אליפויות וזכה ביורוליג. מה לדעתך קורה שם?
"כשאתה בצמרת, כולם מנסים להשיג אותך, כולם רוצים לנצח אותך. אם אתה לא מוכן לזה, או אם אתה מזלזל בקבוצה השנייה, זאת בעיה. למרות שהם איבדו שלוש אליפויות, זה עדיין הלם בשבילי כשהם לא זוכים באליפות. זה שוק בשבילי כשמכבי לא מנצחים. מכללות דיוק, למשל, מחוץ ל-25 הגדולות לראשונה מזה משהו כמו 15 שנים. כולם מכוונים לדיוק, לקנזס, לקנטאקי, ובישראל כולם מכוונים למכבי, ולא רק בישראל, אלא בכל אירופה".
תומאס עדיין עוקב אחרי ליגת העל ("אני ישראלי, העברית שלי לא הכי טובה, אבל יש לי משפחה שם"), כולל מכבי חיפה ("אני זוכר את הפעם הראשונה שישבתי עם ג'ף רוזן"), ושומר מקום חם בלב למדינה שלנו ("אני אומר לאנשים שישראל זה המקום הכי טוב ששיחקתי בו, ושזה המקום הכי טוב לשחקן אמריקאי לשחק בו. התרבות כל כך דומה, ולא נדבר על האנשים עצמם. אני אומר לאנשים לא לצפות בחדשות, כי ישראל היא אחד המקומות הכי טובים בעולם").
הוא לא מופתע למשל לאן התפתחו חבריו לשעבר שרונאס יאסיקביצ'יוס, מאמנה של ז'לגיריס קובנה, וניקולה וויצ'יץ', שמנהל כבר שנה שלישית את מכבי תל אביב. "חשבתי ששאראס יהיה ג'נרל מנג'ר. מוח הכדורסל שלו, איך שהוא חושב, והעמדה שהוא שיחק בה, שם אותו בעמדה להיות מאמן גדול. דיברתי עם ניקולה הרבה בימים במכבי. הוא שיחק כדורסל, אבל הוא תמיד חשב על עסקים ועשה עסקים. והעמדה שהוא נמצא בה עכשיו, לא מפתיעה אותי גם. חשבתי רק שזה יהיה בספליט. ניקולה הוא איש עסקים, שאראס הוא איש כדורסל".
שאראס כתב אוטוביוגרפיה לאחרונה בה חשף פרטים על העונות ההן ועל איך התנהלו האימונים בימי בלאט וגרשון.
תומאס מתגלגל מצחוק: "אני לא מופתע שזה ששאראס כתב את זה. הוא תמיד אומר את מה שהוא חושב. אני לא יכול שלא להסכים אותו. דיוויד העביר את רוב האימונים, הוא ניהל את רוב המצבים במשחק, והיו מצבים שפיני דיבר בטלפון באימונים. זו האמת. פיני ודיוויד הלכו דרך ארוכה מהגליל דרך מכבי, הייתה להם מערכת יחסים ארוכה, ואם זה עבד בשבילם, וזה עבד כי זכינו בשתי אליפויות אירופה, אז זה בסדר גמור. שאראס צודק, הדברים האלה אכן קרו".
אי אפשר לא לסיים שיחה כזו בלי השאלה המתבקשת: אתה רוצה לאמן בארץ?
"שאלו אותי פעם מה העבודה החלומית שלי, ואמרתי שאין לי עבודה חלומית. אני אוהב את העבודה שלי כעת, אני אוהב לעזור וללמד שחקנים להפוך לטובים יותר ולאנשים טובים יותר. אין לי חלום ספציפי. אני עוזר מאמן עכשיו, אבל אני מאמן ראשי. אם קבוצה תתקשר אליי מישראל אני אשקול זאת ברצינות, כי אני אוהב את המדינה, אני יודע שאני אעשה עבודה נהדרת, לא טובה, נהדרת. לאחר מכן תהיה לי הזדמנות לעשות את העבודה שלי כמאמן ראשי כאן, ואני אצליח גם כאן. יש לי את התשוקה לעשות את העבודה הזאת".
