רק עוד שישה בדרך לשיא: נובאק דג'וקוביץ' בדרך הבטוחה להיסטוריה

בווידאו: משדר לסיכום אליפות אוסטרליה

ארבעה תארי גרנד סלאם והפסד אחד בגמר בחמשת הטורנירים האחרונים, שש זכיות באליפות אוסטרליה, מאזן 9:22 מול אנדי מארי, 22:23 מול רוג'ר פדרר, 23:24 מול רפא נדאל ו-11 תארי גרנד סלאם. היום כבר אפשר להגיד את זה בצורה ברורה: נובאק דג'וקוביץ', עד 22 במאי השנה עדיין בן 28, הוא הטניסאי הטוב בעולם ובהפרש עצום מכל השאר.

בפעם השישית בקריירה: נובאק דג'וקוביץ' זכה באליפות אוסטרליה

השתווה לרוד לייבר וביורן בורג, והשווה את שיא הזכיות של אמרסון באוסטרליה: המספרים של דג'וקוביץ'

בסיום המשחק: המחווה המרגשת של אנדי מארי לאשתו

אנג'ליק קרבר הדהימה את סרינה וויליאמס וזכתה באליפות אוסטרליה

סרינה וויליאמס: "לא יכולה לנצח בכל משחק. אני לא רובוט"

שינויים בדירוג העולמי: נובאק דג'וקוביץ' הגדיל הפער, שחר פאר צונחת, קרבר שנייה בעולם

המדורג מספר אחת בעולם מחץ השנה 1:6, 2:6 את נדאל בגמר דוחא, דרס את פדרר בשתי המערכות הראשונות בחצי הגמר באוסטרליה (1:6, 2:6 בתוך 51 דקות) ואת מארי במערכה הראשונה של הגמר (1:6) ונראה בכמה רמות יותר טוב מכל מה שיש ליריבים שלו להציע כרגע. דומיננטיות כזו לא הייתה בסבב מאז שרוג'ר פדרר זכה כמעט בכל מה שזז לפני עשור. אלא שהשוויצרי עשה את זה מול מארק פיליפוסיס, מראט סאפין, אנדי רודיק, לייטון יואיט, מרכוס בגדאטיס, פרננדו גונזאלס ואחרים, ולא מול היריבים שדג'וקוביץ' עושה את זה נגדם. הרמה היום בסבב הרבה יותר גבוהה מזו שהייתה לפני עשור וקשה להשוות בין התקופות. המשחק יותר פיזי, יותר מהיר, יותר חזק, יותר מתוחכם, יותר אתלטי, יותר מהכול. ובכל זאת, נובאק דג'וקוביץ' מצליח להיות בעולם משלו בתוך העולם הזה. ליצור בידול בינו לבין כל השאר, שנראים כמו גמדים בחצר המלך שלו.

בזכייה הנוכחית שלו, נולה עשה את מה שאלופים גדולים עושים. הוא התחיל לאט ושמר כוחות למשחקי ההכרעה. לשיאו הוא הגיע בלי ספק בשתי המערכות הראשונות מול פדרר בחצי הגמר. שתי המערכות הללו היו "טוטאל טניס". הסרבי היה בכל מקום, לא נתן לאף כדור לעבור אותו, חבט ווינרים מתי שרצה וגרם לפדרר להיראות כמו שחקן מהמאייה השלישית בעולם. אחר כך גם הוא הודה: "אני חושב ששתי המערכות האלה, מול רוג'ר, היו שתי המערכות הטובות ביותר ששיחקתי נגדו וכנראה גם שתי המערכות הטובות ביותר שהיו לי בקריירה". אחרים הגדילו לתאר את שתי המערכות הללו כמו מאטס וילאנדר, שטען שזה היה הטניס הטוב ביותר שראה בחייו באותן שתי מערכות. וזה בהחלט היה נראה כך. שתי מערכות הטניס הטובות של איזשהו שחקן אי פעם.

שתי המערכות האלה קצת מזכירות את אותו פורהנד בלתי נשכח בנקודת משחק נגדו באליפות ארצות הברית ב-2011. גם אז הקורבן היה רוג'ר פדרר, וגם אז זה קרה בחצי הגמר ונגמר בזכייה של דג'וקוביץ' בתואר. אותו פורהנד הפך לאחד הרגעים המכוננים בקריירה של דג'וקוביץ' ועוד אחד שעשה אותו כל כך גדול כמו שהוא. הפעם זה היה הרבה יותר גדול כיוון שהמאמץ נמתח על פני שתי מערכות מלאות.

נולה פתח בבליץ אדיר גם בחצי הגמר וגם בגמר מתוך הנחה (נכונה) שמארי ופדרר, אפילו הם, לא מסוגלים להתמודד איתו בשיאו ושהוא יכריע אותם מהר. זה באמת מה שקרה וכשהוא קצת התעייף ונאלץ להוריד את הרגל מהגז, פדרר ואז מארי עשו קצת קולות של חזרה למשחק, אבל לאורך שני המשחקים נגדם היה ברור מאוד שהוא זה שהולך לנצח. הם נראו עצבניים, לחוצים, מתוחים, לא בטוחים בעצמם, הוא היה שקט, רגוע ומלא בביטחון עצמי, כמו זה שיודע שהכול תלוי בו ולא במי שנמצא מהצד השני של הרשת. חצי הגמר והגמר היו שני משחקים בהם היה ברור לחלוטין מי הולך להיות המנצח מהשנייה הראשונה ועד האחרונה. לרגע אחד לא הוטל ספק בכך.

ועכשיו, השאלה הגדולה מכולן: האם דג'וקוביץ' יכול להגיע ל-17 תארים של רוג'ר פדרר, אולי אפילו לעבור אותו? ברור שזה קודם כל תלוי בבריאות של נולה, ואם יישאר כשיר לאורך זמן. אם אכן יישאר כך, הוא בהחלט מסוגל לזכות בעוד שישה תארי גרנד סלאם ואפילו יותר כדי להפוך לשיאן הזכיות בכל הזמנים. גוראן איבניסביץ' אמר לפני הגמר שלדג'וקוביץ' יש עוד חמש-שש שנים לפחות בטופ, ובכל שנה הוא מסוגל לזכות לפחות בשניים-שלושה תארים, מה שיכול להביא אותו אפילו ליותר מ-20 תארים. אני נוטה להסכים איתו. בדומיננטיות הנוכחית של נולה, הוא מגיע כפייבוריט ברור ומוחלט לכל טורניר גרנד סלאם. אין מישהו (כגע, ובאופק) שמסוגל לאיים עליו בצורה שבה הוא משחק מאז תחילת 2015.

חשוב להדגיש: הדברים האמורים רלוונטיים רק למקרה בו דג'וקוביץ' יישאר בריא ונטול פציעות משמעותיות. הרי אף אחד לא חשב או ידע או העלה בדעתו לפני שנתיים או שלוש שנדאל ייראה כל כך גרוע ב-2015 ותחילת 2016. אבל היתרון של דג'וקוביץ' טמון בכך שהכישרון הטבעי שלו מסייע לו להתמודד עם העומסים הפיזיים האדירים בהם הוא נתון. הסרבי הוא גמיש ואתלטי מאוד באופן טבעי, מה שפעם כונה "ילד גומי". זה עוזר לו מאוד בתנועה שלו וביכולת שינויי הכיוון שלו ובמהירות שלו. לכן הסיכויים שידפוק את הברכיים או את הגב הם קטנים ביחס לאלו שהיו לנדאל. לכן כאן יש סיבות גדולות יותר לאופטימיות. לדג'וקוביץ' יש את הכישרון, האופי והיכולות להפוך לשיאן הזכיות בכל הזמנים ואולי גם לגדול בכל הזמנים.

ביום שבת הזכירה לנו אנג'ליק קרבר למה אנחנו כל כך אוהבים טניס וספורט. הגרמנייה, שחגגה רק ב-18 בינואר השנה את יום הולדתה ה-28, הצליחה לחולל את אחת הסנסציות הגדולות של השנים האחרונות באוסטרליה כשניצחה 4:6, 6:3, 4:6 את סרינה וויליאמס בגמר. קרבר, שמכונה "אנג'י", היא גרמנייה ממוצא פולני, שהיום אפילו קבעה את מקום מגוריה בפולין (טניסאי צמרת אף פעם לא באמת גרים באיזשהו מקום).

קרבר היא חלק מדור כישרוני של טניסאיות גרמניות, שפרצו לטופ 100 לפני 6-8 שנים, יחד עם אנדראה פטקוביץ', יוליה גרגס, סבאין ליזיקי וטטיאנה מאלק (היום כבר טטיאנה מריה). אלופת אוסטרליה הטרייה מעולם לא התבלטה לעומת השאר, ההפך הוא הנכון. קרבר, שמגיעה מצפון גרמניה ולמרות זאת אוהדת שרופה של באיירן מינכן מהדרום ושל קיל בכדוריד, נחשבה לשחקנית בינונית מאוד בסבב, שנעה סביב המקומות 50-80 ולא ממש עשתה תוצאות מרשימות.

בשלהי 2011 הגיעה הפריצה הגדולה של קרבר, כשהצליחה לעבור לראשונה בקריירה שלה את הסיבוב השלישי בגרנד סלאם ולהגיע עד לחצי הגמר באליפות ארצות הברית, שם הפסידה למי שזכתה בתואר בסופו של דבר, סמנתה סטוסור. קרבר, שעד היום מדברת במבטא גרמני בולט, לא ממש ידעה אנגלית באותה התקופה וכל הניסיונות של הכתבים המקומיים להסביר לה שמשמעות שם המשפחה שלה הוא "דובון אכפת לי", לא עלו יפה והיא לא הבינה על מה הם מדברים. מאז אותה הצלחה, קרבר הצליחה להיות עקבית הרבה יותר ורשמה הצלחות מרשימות בווימבלדון (חצי גמר ב-2012 ורבע ב-2014) וברולאן גארוס (רבע גמר). היא הצליחה להיות חברה כמעט קבועה בטופ 10 ולהוביל את גרמניה לגמר גביע הפדרציה כמחבט מספר אחת של הנבחרת שלה.

היא התחזקה פיזית והפכה לאתלטית טובה בהרבה, העלתה מאוד את עוצמות המשחק שלה ואפילו שיפרה את הסרב. למרות זאת, שנת 2015 לא האירה לה פנים מבחינת טורנירי הגרנד סלאם והיא לא הצליחה לעבור את הסיבוב השלישי. השנה היא הוכיחה ששבועיים מצוינים בהם הכול מתחבר יכולים להספיק כדי שטניסאית תגשים את החלום הגדול שלה ושל עוד מיליוני ילדים בכל העולם: זכייה בתואר גרנד סלאם. קרבר עברה דרך קשה מאוד עד לזכייה, נחלצה מנקודת משחק בסיבוב הראשון מול מיסאקי דוי, ניצחה לראשונה בקריירה שלה את ויקטוריה אזרנקה והציגה משחק ענק בגמר מול הטניסאית הטובה בעולם ואחת הגדולות - אם לא הגדולה מכולן - בהיסטוריה.

קרבר, שלסבא וסבתא שלה יש אקדמיה לטניס בפולין שנקראת על שמה, הפכה לגרמנייה הראשונה שזוכה בתואר גרנד סלאם מאז 1999. דור השחקניות הגרמניות שגדלו על צפייה בהצלחה המטאורית של שטפי גראף סוף סוף זכה בתואר גרנד סלאם, וזה הגיע אולי מהטניסאית שממנה ציפו לזה הכי פחות. בעקבות הזכייה, קרבר זכתה לבאזז אדיר בגרמניה, שבדרך כלל אדישה מאוד להצלחות ענפים שאינם כדורגל ו/או כדוריד. במדינה כבר מאמינים שהזכייה הזו תיתן דחיפה חזקה לטניס המקומי, יהיה מעניין לראות אם זה יקרה. מה שבטוח זה שגם דור הגרמניות הצעירות הוא כישרוני מאוד וכולל את אניקה בק, אותה ניצחה קרבר ברבע הגמר, קרינה ויטהופט ואנה לנה פרידזאם. יש למה לצפות.

ביום חמישי שעבר חגגו בבריטניה את ההישג הענק של ג'ו קונטה. המדורגת 47 בעולם (לפני הטורניר, 28 בסיומו) עשתה מסע קסם שלקח אותה עד לחצי הגמר בפעם הראשונה שהיא משתתפת בכלל בהגרלה הראשית של אליפות אוסטרליה. ב"דיילי מייל" הבריטי ציינו את ההישג הענק שלה עם כותרת שמאיימת על האוסטרלים: "הורידו את הידיים שלכם מנערת הזהב של הטניס שלנו, אוסטרלים", נכתב שם. קונטה, שנולדה באוסטרליה, עברה לייצג את בריטניה רק ב-2012 אחרי שעברה לשם. אחרי ההצלחה המטאורית שלה בטורניר במלבורן השנה, היא נשאלה רבות על הזהות ההיברידית שלה וגרמה לבריטים לדאוג שהאוסטרלים ינסו לגרום לה לחזור לייצג אותם. לכן ב"דיילי מייל" שלחו להם אזהרה.

כל זה לא היה משעשע במיוחד אלמלא הכותרת הסמוכה בעמוד הראשי של העיתון באותו היום. "דיילי מייל", שמזוהה עם הימין הבריטי, ציטט את ראש הממשלה שאמר: "למה אנחנו לא צריכים לקלוט 3,000 בני מהגרים". קצת מוזר שיבוץ הכותרות הזה, שלא לומר משהו אחר.

אחרי נקודה גדולה של רוג'ר פדרר בחצי הגמר מול נובאק דג'וקוביץ', צולם ביציע אדם שקם מכסא הגלגלים שלו כדי להריע לפנומן השוויצרי. הרשת חגגה ואנשים הסתלבטו על כך שפדרר אפילו יכול לחולל נסים רפואיים. אחר כך הגיב ארגון נכי אוסטרליה בזעם וטענו שם שלא כל מי שיושב על כסא גלגלים הוא בהכרח כזה שלא מסוגל ללכת. נראה שכולם קצת הגזימו בקטע הזה.

בפעם הראשון בקריירה שלה הצליחה אנה לנה פרידזאם לעבור את הסיבוב השני בגרנד סלאם והגיעה עד לשמינית הגמר. היא הובילה 2:5 במערכה השלישית מול אגנייקשה רדוואנסקה ונראתה בדרך לסנסציה גדולה ולרבע הגמר. אלא שאז החלו כאבים קשים לגרמנייה ברגל ימין.

פרידזאם האומללה מיררה בבכי, צעקה מכאבים וקיבלה טיפול רפואי, רק כדי לא לפרוש ולנסות להגשים את החלום שלה במצב אליו הגיעה לראשונה בקריירה שלה. פרידזאם נאלצה לקחת זמן בין הנקודות כי פשוט כאב לה. את השופט זה עצבן והוא נתן לה אזהרת זמן ולאחר מכן אפילו העניש אותה בנקודה. נכון שהחוק לצדו, אבל יש זמן בו אפשר גם למצוא קצת רגישות. היה ברור שהיא לא מבזבזת זמן, אלא בקושי מסוגלת ללכת. חבל, אבל אולי זה יתן לה שיעור לקראת הפעם הבאה.