על הברכיים: מכבי תל אביב ממשיכה להחתים שחקנים שנויים במחלוקת

לצד האכזבה מרמת המשחק בכלל ומתוצאתו בפרט, סביר להניח שמיד עם סיומו החלו לא מעט אוהדים צהובים לחוש התרגשות משונה שמציפה את גופם.

כי הנה, זה קורה.

בעוד שבועיים בדיוק – הקרב על (סגנות) הבית! מכבי פוקס תל אביב נגד ניז'ני נובגורוד! המנצחת לוקחת את כל הקופה ומעפילה לשלב השלישי במפעל האירופאי השני בחשיבותו באירופה! אחח, איזה קרב אפי זה הולך להיות. משחק לדורות. לפנתאון.

די נו.

אם יש נתון אחד שמלמד אותנו את הסיפור כולו מעוד פדיחה צהובה, הוא נוגע לקטגוריית ריבאונד ההתקפה. מכבי קטפה 15 כדורים חוזרים בהתקפה שלה, במשחק שבו הצליחה להבקיע 68 נקודות לסלה של היריבה. ועשתה זאת עם 37% מהשדה. רוצה לומר: לא רק שההתקפה של מכבי הסריחה את הפרקט החם והמיוזע של קאזאן, אלא שאי אפשר להפיל את התיק על היעדר הזדמנויות שניות. צ'אנסים היו למכביר, רק שלא היה מי, מה ואיך שינצל אותם.

אפשר ורצוי לדבר על היעדר התרומה ממובילי הכדור. גל מקל, במשחק בכורה אירופאי עם מכבי, לחץ חזק מדי על הדוושה ודחק 17 זריקות שדה, מהן קלע 4. ולא הלך לקו ולו פעם אחת. כשמוסיפים למספר הזריקות המופרז גם את מספר האסיסטים (המרשים – 8), מבינים שב-26 הדקות בהן שיחק, היה הפליימייקר החדש של מכבי הרבה הרבה יותר מדי דומיננטי. כי 25 החלטות על 26 דקות ברוטו, מהן כ-13 דקות בהתקפה, שוות שתי החלטות לדקה. וזה טירוף. ולצידו, שוב משחק נוראי של טיילור רוצ'סטי, שלצד עוד מופע אימים הגנתי, הבריק עם 1מ-10 מהשדה.

גל קור בכדורסל הישראלי: אהרל'ה ויסברג מנתח ערב עגום

אור שקדי עם גיליון הציונים של הפועל ירושלים ביורוקאפ

שמעון מזרחי: "חסרונם של אוחיון ורנדל היה ניכר במשחק"

ולמרות זאת, הבעיה ההתקפית של מכבי עמוקה יותר מעוד תצוגה מאכזבת של הקו האחורי.

בשורה התחתונה, היה זה משחק שראינו פעמים אין ספור ממכבי ההיסטורית. הפייבוריטית מנמנמת לה להנאתה ומאפשרת ליריבה הנחותה ממנה לדמיין שהיא יכולה לעקוץ, אבל פוש הגנתי קטן + הכנסתו למשחק של השחקן המוביל = ניצחון ביתי קל. וכך היה גם הפעם, רק שבהצגה הזאת מלוהקת מכבי לתפקיד האנדרדוג. נגד קאזאן.

ושלא יעבדו עליכם. קאזאן היא קבוצת יורוקאפ טובה. באמת. אם ישחק לה המזל, תוכל להגיע רחוק במפעל הזה. והיא עדיין קבוצה טובה פחות אפילו מסגלים קודמים שלה עצמה, מעונות קודמות. והיא עדיין קבוצה טובה יותר, בלא מעט, ממכבי תל אביב.

אבל מה זה משנה? בימים אלו בונה מכבי מחדש את הסגל שלה. ואחרי שפרויקט הברכיים הקודם שנוסה שם, דווקא לא כל כך מזמן, ולא הצליח מי יודע כמה עם האדון פבראני, מביאים לכם בזה אותם האנשים את פרויקט ברכיים 2.0. סדריק סימונס, שחקן שבמצב אופטימלי יכל לעזור לסגל של מכבי כגבוה מחליף בעל אוריינטציה הגנתית, מצטרף בזה – בחוזה לשבועיים – במסגרתו יבחנו אנשי המקצוע את מצב כשירותו בכלל (ואת הברך בפרט), לאחר שלא נטל חלק במשחק רשמי מזה למעלה משנה תמימה.

ומיהם אותם אנשי המקצוע? אהה, זה פשוט – אלו שבחנו את פבראני, והגיעו למסקנה שמצבו דווקא מה זה סבבה.

כי איך שר אביתר בנאי?

כלום לא עצוב
הכל כרגיל

כשמכבי תל אביב זועקת היום, ומנסה להעביר מסרים תחת כל כתב רענן, ששוק השחקנים מת ואין את מי להחתים, אפשר להאמין לה. אלא אם זוכרים שזו אותה קבוצה שזעקה שהשוק מת גם בקיץ. והחתימה שחקנים הרבה (הרבה הרבה) פחות טובים ומתאימים מאשר קבוצות אחרות, גם בתקציב דומה.

ושלא תטעו - בחדרי חדרים יושבים כבר (אותם) אנשי המקצוע על רשימות לקראת הקיץ הממשמש ובא. ותוך כדי שהם רוטנים על המאמן הקיים, כפי שרטנו על קודמיו, ומבכים את העובדה ששוב מונה מישהו שלא יודע איך להפיק את המירב מחומר הגלם המדהים שהעמידו לרשותו, הם מתכננים כיצד ינחיתו גם בעונה הבאה במכבי את הגניבה הבאה, שתזעזע את אירופה ותוציא אותם גדולים.

והאמת? בקיצו של כל סיפור עצוב יש גם תקווה גדולה. כי באיזשהו חור בארה"ב יושב לו היום שחקן עבר מהדי ליג, שמשתקם מפציעה לא קלה. וברגעיו הקשים ביותר, לוחש באזנו סוכנו הנאמן שאין לו מה לדאוג. אם לא יצליח למצוא קבוצה, תמיד אפשר יהיה להרים טלפון לחברים הטובים מהלבנט, ולמכור להם סיפור שינחית אותו במכבי תל אביב. ואם לא בחוזה לעונה שלמה, אולי בחוזה ליומיים.

בראיון שנתן דני פרנקו בסוף משחק ההפסד הביתי מול שטרסבורג, איבד מאמן האלופה את קור רוחו והחל ליידות האשמות באלו שביקרו ומבקרים אותו. אפשר לצקצק בלשון ולהסביר שפרנקו חצה כאן את הגבול, אבל חשוב לזכור – באותה נשימה – שאין לתפוס אדם בכעסו. במצוקתו.

הבעיה האחרונה של ירושלים נוגעת למערכת היחסים של מאמנה עם כלי התקשורת. הבעיה היחידה של אלופת המדינה היא הכדורסל שלה. והתוצאות שלה. אה, רגע, מסתבר שמנינו כבר שתי בעיות. אפשר לדוש בהחלטות המאקרו של ירושלים לגבי משחק ההתקפה או ההגנה שלה. אפשר גם לשאול מה מניע את סכמת החילופים שלה (כשאת השאלה הזאת העלו אוהדי הקבוצה אמש בשירה לעבר הספסל), אבל זה לא הסיפור.

הסיפור הוא שהפועל ירושלים התרסקה התרסקות מביכה באירופה, זו השנה השניה. אפשר בהחלט למנות נסיבות מקלות, ועדיין – השורה התחתונה זהה. ומאחר שהמועדון הזה שם יהבו את הצלחה ביבשת הישנה, ולא רק בשלולית, אז כאן זה צריך להסתיים. הקדנציה של דני פרנקו בירושלים תיזכר כארוע היסטורי וכהצלחה, אבל נראה שהיא תצטרך לבוא לכלל סיום עם תום העונה הזאת. השאלה המעניינת היא אם מתנת הפרידה של המאמן הצעיר תהיה אליפות מקומית שניה.