אי ג'יי רולנד - 7.5
אין ספק לגבי מי המצטיין בעונה האירופית הנוכחית של הפועל ירושלים. הרכז שתפס את מקומו של דרווין קיצ'ן הפך לבעל הבית של ירושלים, והיה שם במשחקי שיא במאני טיים של הסיבוב הראשון כשהוא עוזר לקבוצה להעפיל בקושי לשלב הבתים השני. רולנד התפוצץ על קראסני אוקטיבר עם 22 נקודות ו-12 אסיסטים, ונגד גלאטסראיי להט עם 21 נקודות ו-6 אסיסטים. הוא דורג בעשרת הראשונים בנתונים הסטטיסטיים של הסיבוב הראשון בלא פחות מ-10 קטגוריות שונות. ובכל זאת, בסיבוב השני גם הוא התקשה ככל שאיכות היריבות עלתה. משחקו הגרוע ביותר ביורוקאפ הגיע נגד גראן קנאריה בירושלים ואחרי אותו משחק, העונה האירופית של ירושלים איבדה צורה.
דונטה סמית' - 6.5
הכוכב הכי גדול של הפועל ירושלים זאת שנה שנייה רושם עוד עונה טובה מבחינת מספרים, אבל כשמסתכלים לעומק, רואים שחקן שלא הצליח להרים את הקבוצה שלו להישג המצופה ממנה. שתי התצוגות הטובות ביותר של סמית' ביורוקאפ הגיעו במשחק הבית נגד ניז'ני נובגורוד בבית וסראטוב בחוץ, אז קלע 23 ו-29 נקודות בהתאמה, ובשני המקרים ירושלים סיימו עם הפסדים משמעותיים. בריצה של האדומים בסוף הסיבוב הראשון הוא קלע 12.3 נקודות, הוסיף 5.7 ריבאונדים, 5 אסיסטים אבל גם 4 איבודים למשחק. הוא אולי לא האשם בכך שירושלים מודחת בעונה האירופית בשלב הבתים השני, אבל הוא לא היה מספיק טוב כדי להפוך את העונה שלה לסיפור הצלחה.
דיאור פישר - 6
אם בהפועל ירושלים ציפו לעקביות מדיאור פישר בגיל 34, הם התאכזבו, אבל אם בקבוצה היו ריאליים, הם קיבלו פחות או יותר את מה שהפורוורד-סנטר נותן באופן די רצוף בשנים האחרונות, קליעה טובה מחצי מרחק, ניסיון וחוכמת משחק. פישר אמנם סיים את העונה עם ממוצע יפה של חסימות, אבל העובדה שהוא סנטר רך, ולא אחד משחקני הפנים האימתניים שמעטרים את סגלי הקבוצות השונות באירופה, תרמה להדחה המוקדמת. החזרה המאוחרת שלו מארצות הברית לאחר הטרגדיה האישית השאירה את האדומים ללא שחקן פנים מתחת לסל בשני המשחקים הראשונים בשלב הבתים השני, ומשם הדרך להדחה הייתה קצרה.
ליאור אליהו - 6
לפרקים בעונת היורוקאפ הזאת נראה ליאור אליהו כמו השחקן הכי טוב במפעל. הוא נצץ במשחקים בסיבוב הראשון כמו בניצחון הגודל על א.א.ק אתונה, בהפסדי החוץ לניז'ני נובגורוד וגלאטסראיי ואפילו בסיבוב השני הציג שני משחקים פחות או יותר טובים. אלא שאליהו פספס שלושה וחצי משחקים בשל פציעה בסיבוב הראשון, משחקים שבסופו של יום סיבכו את האדומים שיצאו לסיבוב השני רק בנס, ובמשחק הצ'אנס האחרון נגד שטרסבורג בחוץ היה נראה רע מאוד וסיים ללא נקודות. כדי להצליח בעתיד באירופה, והרי הפורוורד הוא חלק מהעתיד של המועדון, יצטרכו בבירה ליאור אליהו יציב בהרבה.
מאט ג'נינג - 5.5
מעט לאחר שמאט ג'נינג הצטרף להפועל ירושלים, היה נראה כי בבירה עשו את עסקת השנה, כשהביאו אותו במקומו של ברייסי רייט. 23 נקודות בהפסד החוץ הדרמטי לא.א.ק אתונה, 20 נקודות במשחק הביתי נגד קראסני אוקטיבר, ועוד שורה של תצוגות קליעה נאות בריצה שהובילה את האדומים לשלב הבתים השני, הופכים את ג'נינג לרכש טוב. אלא שבסיבוב השני, נגד הקבוצות הטובות, זה כבר היה סיפור אחר. במשחק הקליעה המטורף בסראטוב, הוא קלע רק 3 נקודות, וגם נגד גראן קנאריה ושטרסבורג היה רק בסדר, לא יותר מזה, כשהוא מסיים את הסיבוב הראשון בשלב הבתים השני עם 20 אחוזים מחוץ לקשת. היה אפשר לצפות ליותר מקלע כל כך מוכשר.
טוני גפני - 5
לאורך זמן רב היו טענות כנגד טוני גפני כי הוא אולי התשובה הטובה ביותר לשאלה למה הפועל ירושלים לא מצליחה באירופה. גפני, כך טענו המומחים, הוא שחקן שמתאים רק לליגת העל. ואכן, בסיבוב השני של שלב הבתים הראשון הוא קלע פחות מ-4 נקודות למשחק, הוריד פחות מ-3 ריבאונדים וראה איך הקבוצה שלו עולה בקושי כשהמעמד שלו נדחק הצידה. אלא שגפני היה בין השחקנים הטובים ביותר של ירושלים בפתיחת העונה, וגם במשחק נגד גראן קנאריה, כששום דבר אחר לא הלך, הוא היה שם כדי להציל חלק מהכבוד הירושלמי עם משחק אישי טוב מאוד. בסטנדרטים שלו, טוני גפני היה בסדר, לרמה של היורוקאפ, זה לא היה מספיק.
ג'וש דאנקן - 4.5
אחת האכזבות הגדולות בעונה הירושלמית. ג'וש דאנקן הבליח לשני משחקים טובים מתחילת השנה, נגד גלאטסראיי בבית וקרסני אוקטיבר בחוץ, ולמזלה של ירושלים היה זה בזמן הנכון, בריצה של האדומים שנגמרה עם הכרטיס לשלב הבתים השני. אלא שלאורך רוב העונה, וגם בשלב השני, דאנקן היה רחוק מהשחקן הנהדר שאנחנו זוכרים לפני העזיבה לבאמברג. הפציעות, שמנעו ממנו להחמיץ רק משחק אחד, ככל הנראה הפכו אותו לגרסה חיוורת, שקולעת באחוזים לא מספיק טובים, לא מורידה מספיק ריבאונדים, ולא מספיקה כדי לעשות הישג באירופה.
יותם הלפרין - 4
הציון של הלפרין היה נמוך בהרבה אלמלא שני משחקים טובים בפתיחת הסיבוב השני של המפעל, ופעולה ענקית שסיימה משחק טוב נגד א.א.ק אתונה. החטיפה ההיא נגד היוונים שלחה למעשה את ירושלים לשלב השני, ונתנה לקפטן של האדומים הזדמנות לשים מאחוריו סיבוב ראשון בו קלע 3.3 נקודות למשחק ולקח 2.4 זריקות למשחק. סיבוב בו הפך כמעט ללא רלוונטי, למרות שקיבל 18 דקות משחק. ואכן הלפרין נראה בסיבוב השני טוב בהרבה, קלע בשני המשחקים הראשונים יותר ממה שקלע בכל הסיבוב הראשון, אבל זה ממש לא הספיק לירושלים, ובראייה הכללית של העונה שלו, מדובר באכזבה ענקית.
בר טימור - 4
כמו הלפרין, גם בר טימור נראה טוב יותר בסיבוב השני יותר מאשר בסיבוב הראשון, אבל הסיבוב הזה יושב יותר מדי בתודעה. הסיבוב שהפך את הגארד הצעיר, שאמור להוביל בקרוב את נבחרת ישראל, לשחקן שמתקשה באירופה. סיבוב בו השיג 9 נקודות מדד כלליות, שקלע באחוזים רעים מחוץ לקשת, ושלא הצליח להשיג ממוצע של יותר מאסיסט למשחק. בירושלים מקווים כי מדובר בעונת התחשלות של הגארד, שנמצא כבר עונה שנייה במועדון, אחרת הם בבעיה לקראת העתיד.
דני פרנקו - 4.5
בסופו של יום, העובדה כי הפועל ירושלים לא הגיעה לשמינית גמר היורוקאפ היא חוסר הצלחה. אז נכון שבמפעל משחקות לא מעט קבוצות עם תקציבים גבוהים יותר ועם שם גדול בהרבה מזה של ירושלים, אך האדומים כרו לעצמם את הקבר בסיבוב הראשון הגרוע, זה שכיוון אותם לבית שני קשה מאוד. כשבוחנים את שאלת אחריות המאמן, צריך להכריע האם הסגל של פרנקו היה שווה יותר מסיבוב שני? כנראה שלא. אלא שבניגוד למכבי תל אביב, בניית הסגל של האלופה נופלת על המאמן, שלא השכיל להביא שחקן פנים מספיק איכותי שיכפה על עזיבתו של דיון תומפסון, לא מצא את הפתרונות בזמן הפציעות, ולא עשה עבודה מספיק טובה.
