מה עשה הנוער על המגרש? שילוב הצעירים עלה ביוקר ללואי ואן חאל

לפני שבוע וחצי נדהמו בגרמניה לראות את ג'רום בואטנג משחק בקישור של באיירן מינכן מול הרטה ברלין. אחרי הניצחון 0:2 נשאל פפ גווארדיולה במפגש עם סטודנטים מדוע זה קרה, והשיב לקול תשואות הקהל: "אני לא יודע. גם אני שאלתי את עצמי אחרי 10 דקות – מה בואטנג עושה בקישור?"

לקראת שבת, כותרות רבות עסקו בעובדה כי המאמן הקטלאני החליף את ההרכב ב-99 המשחקים הקודמים שלו, והתכוננו לציין את המשחק ה-100. אז גווארדיולה הפתיע בהפוך על הפוך, והותיר את ההרכב שהתייצב במנשנגלדבאך ללא שינוי בהשוואה לזה ששיחק נגד הרטה. הוא רק שינה את התפקידים של רוב השחקנים, ובין היתר החזיר את בואטנג למקומו הטבעי בהגנה. זה היה סוג של משחק מוחות עם התקשורת, אבל המנצח הגדול הגיע מכיוון לא צפוי. היה זה אנדרה שוברט, המאמן הטירון של גלדבאך, שהכין הפתעה טקטית אמיתית לפפ והביס אותו שוק על ירך 1:3.

למה אנחנו מדברים על זה דווקא היום? כי זו דוגמא מצוינת לכך שלא כדאי להגזים באופן קיצוני וללכת רחוק מדי גם בתחום המומחיות שלך. ההמצאות הטקטיות הן שמו השני של גווארדיולה, ואין ספק שהוא גאון בנושא, אבל הניסיון להדגיש זאת כל הזמן – לעתים על חשבון טובת הקבוצה, לעתים רק כדי ללטף את האגו ולגרום לכולם לדבר על זה – יכול לעלות לו ביוקר. זה נכון גם לגבי לואי ואן חאל. כולם יודעים שהוא מצטיין בקידום שחקנים צעירים, ויש אינספור הוכחות לכך לאורך הקריירה המפוארת שלו. הוא סומך על שחקנים חסרי ניסיון, מאמין בהם, נותן להם את הבמה וקוצר את הפירות. אבל גם למגע הזהב הזה יש גבול. ההולנדי מתח אתמול את החבל בוולפסבורג הרבה מעבר לכל הקווים האדומים, ונענש כהוגן. בניסיון להדגיש את הגאונות שלו, הוא הפך את מנצ'סטר יונייטד לבדיחה.

גם מכת פציעות חמורה לא יכולה להוות תירוץ לכך שהשדים האדומים סיימו את המשחק החשוב ביותר של העונה עם שלושה שחקנים שערכו הופעות בכורה. זה התחיל עם הצבתו של גיז'רמו וארלה האורוגוואי כמגן ימני במשחקו הראשון בחייו בהרכב הפותח בקבוצה בוגרת כלשהי. אז נכון, היתה מצוקה אמיתית בעורף בגלל חסרונם של לוק שואו, מרקוס רוחו ואנטוניו ולנסיה, ולכן העדיף ואן חאל להשתמש במתאו דרמיאן משמאל, אבל על הספסל נותר אשלי יאנג עתיר הנסיון, שצבר שעות רבות כמגן ימני ונוסה העונה על ידי המאמן ההולנדי גם כמגן שמאלי. המחיר כמעט שולם כבר בדקה השניה כאשר וארלה נעלם במקום לא ברור, ואנדרה שורלה מצא את עצמו חופשי ומאושר מול דויד דה חאה. למזלה של יונייטד, הגרמני הטיס את הכדור לשמיים, ולא הרס לה את המשחק כבר אז.

הצרות המשיכו כאשר דרמיאן נפצע עוד לפני השריקה להפסקה, ולדשא נשלח קמרון בורתוויק-ג'קסון בן ה-18, אשר באמתחתו 14 דקות בלבד בפרמיירליג. מדוע נותר יאנג על הספסל? יתרה מזו, לרשותו של ואן חאל עומד שחקן רב גוני באופן יוצא דופן בדמותו של דיילי בלינד, ששיחק במשך שנים כמגן שמאלי באיאקס. אמנם שיתוף הפעולה של בלינד עם כריס סמולינג במרכז ההגנה הוכיח את עצמו מאוד העונה, וקצת חבל לפרק את הצמד. ובכל זאת, במצבי משבר היה בכך הגיון רב מאוד. לשם מה שילב ואן חאל פעם אחר פעם את פאדי מקנייר, הן בעונה שעברה והן העונה, רק כדי לייבש אותו ברגע האמת? הרי אם יש שחקן צעיר שההולנדי יכול להתגאות בקידומו עד כה במנצ'סטר, זהו מקנייר. הזז את בלינד שמאלה, שלב את הצפון אירי במרכז, וקיבלת קצת יותר ניסיון בדקות ההכרעה. ואן חאל בחר אחרת.

האבסורד הגיע לשיאו בדקה ה-67 כאשר ניק פאוול נזרק למים העמוקים במקומו של חואן מאטה. הספרדי, שבישל באמנות את שער היתרון של אנתוני מרסיאל, היה השחקן המצטיין של יונייטד אתמול. לוותר עליו ברגע כה קריטי, כאשר הקבוצה היתה זקוקה לשני שערים, לטובת קשר ששיחק לאחרונה במדי השדים האדומים באוגוסט 2014, בתבוסה 4:0 למילטון קיינס דונס בגביע הליגה, היתה החלטה מטורפת בלשון המעטה. למען ההגינות, חייבים להזכיר כי פאוול דווקא טעם כבר את ליגת האלופות, כאשר שולב בשני משחקים חסרי חשיבות בשלב הבתים על ידי אלכס פרגוסון לפני שלוש שנים, אך "הניסיון" הזה לא באמת עזר לו אמש.

הטענות הללו לא מורידות בשום אופן מערכם של הצעירים המדוברים. וארלה ביצע לא מעט טעויות, אך גילה גם ניצוצות של כדורגל לא רע לפרקים. בורתוויק-ג'קסון סיפק הופעה מעוררת כבד לאור הנסיבות, והראה ביטחון עצמי, גם אם חוסר התיאום בינו לבין חבריו בניסיון לפתח התקפות זעק לשמיים. גם פאוול עשוי להתברר בסוף כשחקן עם פוטנציאל טוב, למרות שביונייטד ציפו ממנו לפרוח כבר מזמן, ובינתיים זה לא ממש קורה. אסור לזלזל בהם, אבל הנקודה נמצאת במקום אחר לגמרי. אי אפשר לצפות לנצח בוולפסבורג עם שלושה שחקנים שלא שיתפו פעולה עם חבריהם מעולם בהדרכת ואן חאל. איש לא מערער, למשל, על שיתופו של ג'סי לינגארד, כי הוא רץ בהרכב כבר שבועות ארוכים ומשתפר עם הזמן, אך לא ייתכן שלינגארד יהיה אחד השחקנים המנוסים על הדשא. זה גרוטסקי.

ואם כבר מדברים על ניסיון, הרי שזה אמור היה להיות המשחק החשוב ביותר של בסטיאן שוויינשטייגר העונה. בניגוד למרסיאל וממפיס דפאי, שנרכשו כהשקעה לטווח ארוך, הגרמני בן ה-31 הגיע לאולד טראפורד כדי לספק את הסחורה כאן ועכשיו. לא נותרו לו שנים רבות בטופ העולמי, והוא היה צריך לקחת את המשחק על כתפיו, קל וחומר על אדמת מולדתו. שווייני הוצב במשבצת האהובה עליו בקישור האחורי, אבל היה אחד החלשים ביותר על הדשא, אם לא הגרוע ביותר. הוא לא התמודד עם התקפות הזאבים, וגם לא הצליח לארגן את המשחק, תוך שהוא מאבד ומבזבז כדורים רבים. יהיה הוגן לומר שמרואן פלאיני לא סייע לו כראוי בעורף, אך זה לא משנה את התמונה הכללית. שוויינשטייגר נכשל הן הגנתית והן התקפית, והחילוף שלו דווקא נראה הגיוני יחסית.

בשורה התחתונה, ההדחה הזו רשומה על שמו של ואן חאל. הוא לא היה הרפתקני מספיק במשחק הביתי מול איינדהובן לפני שבועיים וחפר לעצמו בור עמוק למדי. אתמול הוא לא הצליח לצאת ממנו, השיבוצים בהרכב היו תמוהים עד הזויים, והחילוף של מאטה ייכנס להיסטוריה כאחד המשונים ביותר בקריירה של ההולנדי. איך שלא תסתכלו על זה, מדובר בקבוצה שלו. זו כבר עונתו השניה בתפקיד, ותקציב הרכש שהועמד לרשותו בקיץ היה עצום – רק בכסף ששולם למונאקו תמורת מרסיאל אפשר היה לחזק את הסגל במספר שחקנים מעולים למקרה של פציעות. תלונות על החלטת שיפוט אחרי פיאסקו כזה לא באמת מוסיפות כבוד למאמן.

ובכל זאת, אוהדי יונייטד יכולים למצוא כמה נקודות אור אחרי ההדחה. ראשית, סדר העדיפויות ברור כעת לגמרי, והשדים האדומים ירכזו את כל המאמצים בליגה. שנית, הם ראו סוף סוף משחק דרמטי עם חמישה שערים, במקום ה-0:0 המסורתי. שלישית, בעוד מספר שנים הם יוכלו אולי להיזכר כיצד ראו את הופעת הבכורה של בורתוויק-ג'קסון כאשר הנער יהפוך לכוכב נבחרת אנגליה. ואן חאל עשוי לקחת אז את הקרדיט לעצמו, אבל כעת חייבים לשאול אותו שאלה פשוטה אחת – אם הצעירים האלה ראויים לדעתו לשחק בקרב הגורלי במחזור הנעילה של שלב הבתים, מדוע לעזאזל הוא לא ניסה אותם קודם? הרי זו בדיוק ההתמחות שלו.