פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        כולם אומרים לי תיזהר: האשמים הגדולים במצבה של מכבי תל אביב

        מחלקת הסקאוטינג, בראשות האיש שמתיימר להיות כיום מאמן מכבי תל אביב, ממשיכה לפגוע בקבוצה (מישהו אמר ג'ו אלכסנדר במקום סלוטר?). טוב יעשו ראשי המועדון אם יחזרו לשפיות. שי האוזמן מסכם עוד השפלה צהובה

        כולם אומרים לי תיזהר: האשמים הגדולים במצבה של מכבי תל אביב

        כל ההערכות לקראת משחקה של מכבי תל אביב אמש (חמישי) דיברו פחות על כדורסל ויותר על מונחים מתורת הלוחמה בשטח בנוי. התחושה הייתה, בעברית מדוברת, שזה משחק של לשרוט, להרביץ ולנשוך. באנגלית קוראים לזה DOGFIGHT (וזה בהחלט משתלב עם שמות הקבוצות שעיטרו את לוח התוצאות).

        מי שהתאמץ ממש קשה (וניסה לרמות את עצמו), יכול היה לזהות כמה סימנים שעשויים להעיד על מגמת אגרסיביות במכבי. ראינו ניסיון ללחץ רצוף על כל המגרש, זיהינו ניסיונות לפתרונות הגנתיים אגרסיביים מול מהלכי הפיק אנד רול של הקבוצה הטורקית ואפילו התרשמנו ממספר החטיפות שהצהובים הצליחו לייצר ב-20 הדקות הראשונות. ממוצע החטיפות למשחק שלם שלהם עד למשחק מול דרושפאקה עמד על 3 (מקום אחרון ביורוליג), בעוד שבמחצית הראשונה אתמול הצליחה הקבוצה הביתית לחטוף 6 כדורים, כולל שניים מצד ג'ורדן פארמר המושמץ.

        אבל עזבו אתכם מבולשיט. גם במחצית הראשונה, אותה סיימה מכבי ביתרון 2, ניכרו כל הסימנים לבלגן הממשמש ובא. אגרסיביות? אסרטיביות? הקבוצה הבינונית של מחמוטי קלעה במחצית הראשונה 15 מ-18 בזריקות ל-2 נקודות. זה יוצא 83 אחוז, כאשר החלק הארי שלהן נזרק (ונקלע) מול שער ריק. סיפורים על DOGFIGHT אפשר לספר מכאן ועד הודעה חדשה, אבל בכל 20 הדקות הראשונות נשלחו האורחים רק ל-3 זריקות עונשין (מתוך 8 עבירות בלבד שבוצעו במחצית של משחק לחיים או למוות). למזלה של מכבי, דרושפאקה הייתה נאיבית מספיק כדי להטיל שלשות מיותרות (למרות שרובן היו קלות למדי) מול ההגנה האזורית, שנשלפה מולם על ידי מי שהתיימר להיות מאמנה של מכבי תל אביב. הטורקים פגעו רק פעמיים מתוך 10 ניסיונות מחוץ לקשת.

        עוד הפסד ביורוליג:

        מכבי תל אביב נכנעה 84:73 בבית לדרושפאקה

        אוחיון: "כרגע אנו לא ראויים להגיע לכלום". אוהדים קיללו את פארמר

        כמו במלחמת ההתשה: כשמכבי תל אביב חזרה 46 שנים לאחור

        ועדיין, שלושה ניצחונות עשויים להספיק למכבי תל אביב לטופ 16

        ג'ורדן פארמר שחקן מכבי תל אביב (שמאל) עם בריאן רנדל (ברני ארדוב)
        הצהובים פתחו אגרסיבי, אבל ההמשך נראה כמו כל תחילת העונה הזו. פארמר ורנדל הפצוע (צילום: ברני ארדוב)

        עזרה נוספת קיבלה מכבי מסכמת החילופים של האורחים. סמיח ארדן פתח את המשחק עם 12 נקודות ב-8 דקות ו-100 אחוז מהשדה, אבל נשלח עמוק אל תוך הפריזר כדי לאפשר לסנטרים האחרים לשחק. למזלה הרע של מכבי, עמדו לרשותו של מחמוטי רק שלושה שחקנים בעמדה מספר 5, מאחר שסאבאש הגדול לא התלבש. לו היה מתלבש אף הוא (על חשבונו של הגארד צ'טין, למשל), יכול להיות שארדן לא היה חוזר לשחק עד סוף המשחק. לא רק שהוא חזר לשתי דקות בלבד עד לסוף המחצית, אלא שרובן בוזבזו על זמן הסרת חלודה של פורקאן אלדמיר, במשחקו הראשון בגופיות הירוקות של דרושפאקה.

        המחצית השנייה אתמול שמה קץ לכל מי ששגה באשליות מיותרות. זוכרים את שש החטיפות של מכבי במחצית? היא סיימה את המשחק עם אותן שש. זוכרים את 83 האחוזים ל-2 של הטורקים? את המשחק הם סיימו עם 76 אחוזים מדהימים, שיא עונתי ביורוליג. זוכרים גם את 20 האחוזים של דרושפאקה ל-3 נקודות? בעשרים הדקות הבאות הם כבר קלעו 5 מ-13 ב-38 אחוז, הרבה בזכות מנוצ'אר מרקוישוילי המצוין. זוכרים את רוטציית החילופים בעמדה 5? במחצית השנייה שיחקו רק סמיח ארדן ובעיקר מרקוס סלוטר, שדאגו שמכבי לא תתקרב.

        רגע, השם מרקוס סלוטר לא מוכר לכם? זה המקום להזכיר, ברשותכם, שכאשר תרו בעונה שעברה בגזרת יד אליהו אחרי שחקן פנים, התלבטו בין אותו סלוטר לבין ג'ו אלכסנדר. הראשון, שחקן מנוסה ויקר יותר, היה זה שביקש הצוות המקצועי להחתים. אבל מי זה בכלל הצוות המקצועי? כולה גיא גודס ופיני גרשון. במקום זאת, הוטס ראש מחלקת הסקאוטינג (ופיתוח שחקנים. זה התואר המלא, למי ששואל. ברצינות) לארצות הברית, כדי לראות במו עיניו את הטאלנט אלכסנדר קורע רשתות באיזה משחק געגע ששוחק בליגת הפיתוח (הדי-ליג). ראש מחלקת הסקאוטינג (ופיתוח שחקנים) אכן התרשם ועוד טאלנט עם אפסייד הוחתם בניגוד לדעת המאמנים ובניגוד לקול ההיגיון. איך זה נגמר בסוף, כולם יודעים.

        אותו סלוטר הגיע אתמול, לא לקח ולו זריקה אחת מהשדה ואולי היה השחקן הכי דומיננטי של הטורקים במחצית השנייה, שסתמה את הגולל על כל ההמצאות שסיפרו דיירי יד אליהו לעצמם ולאחרים, כולל זה שהתיימר להיות מאמנה של מכבי אתמול.

        אבי אבן מאמן זמני מכבי תל אביב עם רפי בוגטין (ברני ארדוב)
        כשהבאתם את ג'ו אלכסנדר במקום סלוטר, מה חשבתם לעצמכם? אבי אבן ורפי בוגטין (צילום: ברני ארדוב)

        ללהקת משינה יש שיר יפה בשם "כולם אומרים לי תיזהר", שכתב שלומי ברכה. הבתים הראשונים של השירים הולכים ככה:

        כולם אומרים לי תיזהר
        אבל אני נמשך אליה
        כולם אומרים לי תיזהר
        אבל אני נמשך אליה

        כולם אומרים לי תתרחק
        אבל אני נצמד אליה
        כולם אומרים לי תתנתק
        אני אבוד בין חומותיה

        משינה הגדולה עם "כולם אומרים לי תיזהר"

        פופולרי למדי לפרק היום לרסיסים את הנהלת מכבי תל אביב. לדבר על מחדליה ועל כשליה. ללעוג לעובדה שהצליחה, למשל, להגיע לאחד המשחקים החשובים בתולדותיה כשהיא נטולת מאמן. אנחנו עושים זאת במסגרת הטור הזה פעמיים בשבוע. דווקא ברגעים כאלה צריך להזכיר שוב, שלא תמיד היה כך. תאהבו אותם או לא, אבל האנשים שמנהלים את מכבי תל אביב מזה כמה עשורים הם האחראים להיווצרותה של שושלת ספורט אדירה, קסומה ועצומה. תאהבו את השיטות או תבוזו להן, אבל כך או אחרת, מדובר במפלצת ספורטיבית אימתנית שראויה לכל הערצה.

        אבל משהו שם נסדק והשתנה בשנים האחרונות.

        התייחסנו לכך בטקסטים קודמים, אך למחלקת הסקאוטינג של מכבי תל אביב, או ליותר דיוק, לכוח העצום הניתן לה בכלל ולאיש שמתיימר להיות כיום מאמנה של הקבוצה בפרט, יש חלק לא קטן בשינוי. כולם אמרו לבוסים הצהובים להיזהר. לפחות המאמנים שעברו שם בשנים האחרונות אמרו להם, אבל הם או האנשים שמונו על ידי הבוסים הצהובים, המשיכו להימשך אליה, להיצמד אליה ולהאמין בכוחה המאגי של המחלקה. זו שרק בשנה שעברה הביאה להם את ג'ו אלכסנדר, מרקיז היינס ונייט לינהארט. שלוש החתמות רעות עד הזויות.

        מה שמחזיר אותנו לבית נוסף בשיר של משינה:

        כולם אומרים לי תזדקף
        אבל אני נשען עליה
        אני הולך ומתעייף
        מסע אל תוך הזיותיה

        אבל יש הזיות ויש הזיות, ואין הזוי יותר מעניין ויטור פבראני. שמענו בימים האחרונים על השינוי האדיר במצבו הגופני, על המשקל העודף שהשיל מגופו ועוד המצאות שכנראה לקוחות היישר ממוחם הקודח של אלה שרצו להוכיח אמש כמה שהם חכמים והחזירו אותו לסגל. אם זו הגרסה הבריאה של פבראני, שאלוהים ישמור. כי פבראני, לפי מה שראינו גם אתמול, לא יכול, על אף אחד. הברזילאי החביב הצליח אמנם להבקיע שני שערים, אבל התנועתיות שלו על המגרש בכלל ובצד ההגנתי בפרט מזכירה במעט את זו של ירון ברלד. איך אמר לי האוהד אורי האוזמן? כל פעם שמריצים נגדו פיק אנד רול, הוא צריך GPS כדי למצוא את עצמו.

        ויטור פבראני שחקן מכבי תל אביב (שמאל) מול סמיח ארדן שחקן דרושפאקה (ברני ארדוב)
        עוד תצוגה מביכה. איפה ה-GPS? פבראני (צילום: ברני ארדוב)

        כמי שפתח רק לאחרונה חשבון טוויטר, התוועדתי לדבר קיומם של חשבונות "פייק", חשבונות פיקטיביים של דמויות אמתיות. תביטו על הסגל של מכבי, באמשלכם, ותגידו בעצמכם אם אין שם (יותר מ)כמה שחקני פייק. כאלה שאין זה הגיוני, בשום סיטואציה ומצב, שילבשו את הגופיות הצהובות של מכבי תל אביב הגדולה. על רובם ככולם חתומה מחלקת הסקאוטינג, שקיבלה את האור הירוק מהבוסים הצהובים. מכבי תל אביב צריכה לבצע לא מעט פעולות במסגרת היערכותה להמשך עונת המשחקים, קל וחומר לקראת העונה הבאה (שבה מובטח מקומה בטופ 16 ושבה אין שום חשש מירידה ליורוקאפ). אחד הדברים המרכזיים יהיה להחזיר את מחלקת הסקאוטינג למקומה הטבעי. להבין שהיא צריכה להתרחק ולהתנתק מההתמכרות המוזרה והיקרה הזאת.


        אז קדימה, יובל בנאי, תן לנו את הבית האחרון בשיר, שכולל בתוכו אזהרה ומוסר השכל:

        כולם אומרים לי תתרחק
        אבל אני נצמד אליה
        אני הולך ומתנתק
        אני אבוד בין חומותיה

        היא שחררה עלי כלבים