דפי ההרכבים שביציע העיתונאים, הלפטופים, אביזרי העידוד ואפילו השערות של מכביניו עפו מצד לצד עם הרוח, ונחתו כל פעם במקום אחר. אבל גם מזג האוויר המגעיל לא הצליח להפריע לדקה ה-75. כרבבת פלאשים בוהקים שוגרו מיציעי סמי עופר לעבר נקודת הפנדל, מרחק 11 מטרים מאיקר קסיאס. חלק סטילס, חלק וידאו, הטלפונים של כולם רצו הנצחה של הרגע הזה. ואז ערן זהבי רץ ושם כדור ברשת. שער צ'מפיונס ראשון של קבוצה ישראלית מאז דצמבר 2010, בסטאד דה ז'רלאן. 1,794 ימים עברו מאז. כן, גם אז זה היה ערן זהבי. רק שאז זו היתה מספרת ו-1:2 על נגד ליון, ועכשיו פנדל שלא היה ו-3:1 לפורטו.
זהבי פרק לחץ, והתעשת מהר. הבין שזה בסך הכול צימוק. אוהדי מכבי שמחו שתקדים מכבי חיפה של 2009 לא ישוב. אפשר להבין אותם. אבל מעבר לאושר הרגעי והמובן, הרי מה הגול הזה? הגול הזה חשוב לסטטיסטיקה, לארכיון, לספר השיאים. וזהו. פרט לאלו, השער המצמק הזה טוב רק לבן של רוי זהבי; בעוד 30 שנה ישמע מסבא ערן שפעם, בחיפה, הוא השחיל לקסיאס פנדל.
אז גול יש, ואפשר סוף סוף להזיז הצדה את פיל ה-"0, 0" ולהתייחס לקמפיין שלב הבתים של מכבי תל אביב באופן קצת יותר ענייני: זה עדיין, ובינתיים, הקמפיין הכי חלש של קבוצה ישראלית במפעל הזה. נכון, מכבי תל אביב לא תהיה מכבי חיפה של 2009, אבל בינתיים היא עושה שלב בתים גרוע ממנה, וכמובן שמהשאר. ונכון למחזור הרביעי של 2015 - אין שום רטוריקה שבעולם שתסרס את הקביעה הזו.
במשך 360 דקות מכבי פשוט לא תחרותית. באף אחד מארבעת משחקיה, היה לא באמת היתה בעניינים. היא גמרה עניין במחצית הראשונה. היא לרגע לא פלירטטה עם תיקו. כשצ'לסי, דינמו ופורטו רצו, הן כבשו. כשרצו, הן כבשו עוד אחד. אתמול המשחק היה כבר, לכאורה, שקול יותר, ובהתאם מבדר יותר. גם הנתונים היו קרובים יותר ליריבה. 48-52 בשליטה בכדור; 5-8 באיומים למסגרת; 79%-78% בדיוק; 98-102 בקילומטרז'; אבל המשחק עצמו לא היה קרוב כמו שהמספרים גורמים לו להיראות. את רוב המספרים שלה השיגה מכבי רק אחרי שפורטו עברה למצב של טייס אוטומטי. הבליץ הרגעי בא ב-2:0. הגול ב-3:0.
"סטטיסטיקה זה כמו ביקיני", אמר בערך סלבישה יוקאנוביץ'. "אתה לא רואה את הדברים החשובים". והדברים החשובים: 0 נקודות, 11:1 בשערים, 0 תחרותיות. געוולד.
לעמוד הפייסבוק של אורן יוסיפוביץ
אפליקציית הספורט שתסדר אתכם בחיים
אהבתי: אנדרה אנדרה
"למה קוראים לו אנדרה אנדרה?", שאלתי את אחד העיתונאים הפורטוגלים. חשבתי שיש איזה קאצ'.
"כי שם המשפחה שלו הוא אנדרה, וגם השם הפרטי", ענה הפורטוגלי.
ואחרי השוק העצום שבעקבות התשובה, התברר באמת שאין משהו מיוחד. סתם, פעמיים אנדרה. כמו חזום חזום. או טיבי טיבי. ואיך שאנדרה התעלל בטיבי. הבחור 1.74 מ' - 87 סנטימטר לכל אנדרה - והקדים בנגיחה את הבלם הישראלי, לו יש 11 סנטימטר עודף.
זה היה תעתיק לגול של זהבי מול הפועל באר שבע. וכמו שזהבי מסתנן בקלות בתוך ההגנות הישראליות העייפות, כך אנדרה אנדרה מסתנן בקלות בתוך ההגנות הישראליות העייפות.
זהבי רק צימק בפנדל, פורטו גברה 1:3 על מכבי תל אביב בחיפה
תסכול אצל הצהובים: "ספק אם אי פעם נוכל לצמצם את הפערים"
בלוג בית ז' על הסמליות של השער של זהבי באיצטדיון בחיפה
הפיו פיו אומר הכל: החגיגות של זהבי, וההכנה המושלמת של פורטו
לא אהבתי: איתן טיבי
לא סגר טוב בשער הראשון, הוקדם בשער השני וגם השער השלישי נכבש כשהוא הכי קרוב לכדור (אחרי שלאיון עקף את טב"ח2). זה היה משחק מאוד חלש של הבלם, שתופקד כמגן ימני ונראה כמו צב מחוץ לשריון.
אהבתי: איקר קסיאס
בדרך כלל, כוכבי העל שמגיעים לישראל לא מדברים ולא מתייחסים לקהל. סן איקר מיאן לדבר באיזור התקשורת, אבל הסכים לסלפיז, והרבה. כשאחד העיתונאים ניגש לבקש תגובה, בכל זאת, השוער הבהיר שלא ידבר אבל שאם העיתונאי ירצה, אף הוא יקבל סלפי. קסיאס המשיך והתייחס לכל אוהד ואוהדת, וכשאוהדת אחת ביקשה שיחתום לה על הצעיף, הוא קשקש וקשקש, ולא נשבר גם כשלא יצא דיו.
כמה דקות לפני כן רץ אליו ראיקוביץ'. הפעם לא ייתן לג'ורדי קרויף את התענוג להשיג אותו. ראיקו קיבל את האפודה, וקרלוס גרסיה מיהר והשיג את הכפפות.
אבל לא בגלל נחמדותו הוא כאן, קסיאס. גם בגינה, אבל בעיקר בגלל היכולת. ארבע הצלות נהדרות אמש, כולל שתיים נהדרות מול זהבי. אם היה מישהו על הדשא שאפשר לכנות אותו 'השוער הטוב בעולם לגילו', מדובר בכלל באיקר.
לא אהבתי: גילי ורמוט
גילי ורמוט של הפועל תל אביב 2010 היה אחד הבולטים בקמפיין ליגת האלופות האדום. גם ברמות האירופיות הגבוהות, אז, הוא היה נראה חד ומהיר. אתמול - להפך. ורמוט היה כבד וחלוד, וכבר בדקה ה-20 ההרגשה רמזה שהוא זה שישלם את המחיר במחצית. עוד חולשות במכבי: דור פרץ, עומרי בן הרוש. פרדראג ראיקוביץ', אגב, סובל מבעיה בקבלת ההחלטות. דווקא אחרי שתי הצלות יפות, עוד יציאה מהוססת עלתה בכדור מפרפר ברשת.
אהבתי: כריסטיאן טייו
גול, בישול, 88% דיוק, ניידות. הטוב במגרש.
לא אהבתי: שלב הבתים, 2015/16
בינתיים, כל ארבעת המשחקים של הצהובים בקמפיין הזה היו צפויים, הן מבחינת התוצאה והן מבחינת הכלים שאין להם. זה כאילו ג'ורדי קרויף הגיע לקרב עם קולפן במקום חרב. למכבי הנוכחית אין כמעט סיכוי להוציא נקודה בבית הזה, וגם במשחקים עצמם, כשלא הולך, לא נראה שיש לסלבישה יוקאנוביץ' משהו כדי לשנות את השטף.
השינוי שלו במחצית היה מועד לפורענות. ריקן וטיבי כמגנים זה לא זה, והיה ברור שהשער השני הוא רק עניין של זמן. כרגע, לא משנה השיטה, זה רק זהבי. בשבעת המשחקים האירופים האחרונים, רק הוא כובש - שישה שערים רצופים. עם נתונים כאלה לא מתקדמים כקבוצה, והרי לא כל יום באזל.
במכבי ממשיכים לדבר על תהליך ושכר לימוד, אבל אם כן מדובר באלו, העסק זז מאוד מאוד לאט וקבוצות 'צעירות' אחרות משלמות הרבה פחות. בינתיים, אצל האלופה, הכול נראה אותו דבר. שום הפתעה, שום חידוש, שום מחץ. כל משחק הוא באנקר, ונותר רק לחכות עד שההגנה תטעה. והיא תמיד טועה.
גם מול צ'לסי.
orenjos@walla.co.il
בית ז'
קבוצה משחקים נצחונות תיקו הפסדים שערים נקודות 1 צ'לסי6 4 1 1 3-14 13 2 דינמו קייב6 3 2 1 4-8 11 3 פורטו6 3 1 2 9-9 10 4 מכבי תל אביב6 0 0 6 16-1 0