פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        סודות מחדר ההלבשה: סיפורי התלבושות המוזרים בכדורסל הישראלי

        מכבי תל אביב נתקעה בלי צהוב, הפועל תל אביב התחפשה למכבי, רשת מכוני ליווי הפכה למאמצת, קבוצה אחת חיקתה את הלייקרס ואחרת הסתבכה עם מיאמי. מג'רי סיינפלד ועד שאול איזנברג - השערוריות הלא חשובות יוצאות מארון הבגדים

        סודות מחדר ההלבשה: סיפורי התלבושות המוזרים בכדורסל הישראלי

        בווידאו: מכבי 'פוקס' תל אביב מניפה גביע ראשון בצהוב נטול אדום

        "נאמנות לקבוצת ספורט היא דבר שקשה להצדיק. שחקנים מתחלפים, מועדונים עוברים ממקום למקום, ובעצם, בסופו של דבר אתה בסך הכל אוהד של בגדים. אתה עומד, צועק ומעודד כדי שהבגדים שלך ינצחו את הבגדים שבאו מעיר אחרת. אוהדים יתאהבו בשחקן מסוים, אבל אם הוא ילך לקבוצה אחרת הם יבוזו לו. זה אותו בן אדם, הוא רק לובש חולצה אחרת, ועכשיו הם שונאים אותו. 'בוז! חולצה אחרת! בוז!'".

        כך, בגאונותו האופיינית, הכניס ג'רי סיינפלד את האהדה הספורטיבית לפרופורציות מגוחכות משהו. גם אם ליגת העל בכדורסל בישראל היא לא בדיוק מה שהקומיקאי חשב עליו כשאמר את הדברים, הם נותרו נכונים ורלוונטיים גם במחוזותינו, כמעט 21 שנים אחרי ששודרו לראשונה בתוכנית הטלוויזיה האלמותית שלו.

        הרגישות המוגזמת לעיתים של חובבי הז'אנר לענייני תלבושות, צבעים ומדים לא חלפה, ואולי רק החריפה. רק לפני שבועות ספורים הצליחו אוהדי מכבי תל אביב להעלים את הצבע האדום של המאמצת החדשה "פוקס" מהגופיות של קבוצתם וחסכו מעצמם את עוגמת הנפש הכרוכה בתמיכה בקבוצה הלובשת קמצוץ של הצבע השנוא עליהם (האם מישהו שכח שהלוגו האדום של "עלית" עיטר את הגופייה הצהובה במשך 12 שנים?), ובעקבותיהם אנחנו מביאים לכם עוד חמש שערוריות לא חשובות בעליל שתפסו כותרות לאורך השנים.

        דירוג וואלה של הישראלים בליגת העל בכדורסל: מקומות 41-77

        דירוג וואלה של הישראלים בליגת העל בכדורסל: מקומות 21-40

        דירוג וואלה של הישראלים בליגת העל: מקומות 11-20

        ליגת העל נפתחת, גודס: "למדנו משנה שעברה שצריך לעבות את הסגל"

        ברייסי רייט טס לארה"ב מ"סיבות פרטיות", הפועל ירושלים מוטרדת

        הפועל חולון עוברת מאדום לצהוב

        בעונת 1983/84 נפל דבר: רוני מן, איש עסקים ישראלי שחי בלוס אנג'לס, יצר קשר עם חברו, יו"ר הפועל חולון, מישקה לפרדון. מן השיג סט מדים מלא (אורגינל!) של סגנית אלופת ה-NBA באותם ימים, לוס אנג'לס לייקרס, והעניק אותו כתרומה צנועה למועדון שאותו אהד. חולוניה, ששיחקה עד אז באדום, עברה לצהוב-סגול ולא הביטה לאחור.

        "זו היתה גאווה גדולה בשבילנו", נזכר מוטי דניאל, שחקן הקבוצה בימים ההם. "הלייקרס היו בשיא תפארתם, ובאותן שנים הפכה היריבות שלהם עם בוסטון למיתולוגית. כל אחד לקח צד, ואני הייתי בצד של הלייקרס, מעריץ גדול של מג'יק ג'ונסון, כך שבשבילי זה היה מעולה. החיבור היה מיידי ופשוט, אפילו טבעי".

        עד היום מקנטרים אוהדי הפועל ירושלים את חולון בקריאות ש"צהוב זה לא הפועל", אבל השינוי עבר בשקט גם ביציעים. "היריבות העיקרית שלנו היתה עם הפועל תל אביב, ולאף אחד לא היתה בעיה עם זה", אומר דניאל.

        את הכיתוב LAKERS על חזית הגופיות החליף שמו של הספונסר, "חסם". אלא שדניאל מספר כי לא שותפות הגורל עם מג'יק ג'ונסון וקארים עבדול ג'באר ריגשה את השחקנים. "אנשים לא יודעים, אבל ההתלהבות האמיתית היתה שקיבלנו טרנינג עם כפתורים, שמאפשרים לשלוף החוצה את המכנס לפני העלייה למגרש. כל שחקן שנקרא לקום מהספסל קפץ בתנופה, עם הרבה פוזה, כדי לפשוט את המכנס הארוך. היתה רק בעיה אחת: לא היה מי שיסגור את הטרנינג... אז אחר כך, כשירדנו לנוח, בזה עסקנו".

        - בדיעבד, אתה מצטער שלא יכולת לקחת את מספר 32 של מג'יק?

        "אם לא היתה ההגבלה, יכול להיות שהייתי מתפתה, ולו בשביל המזכרת שתהיה לי אחר כך. אבל אתה יודע מה, במחשבה שנייה, הייתי נשאר מספר 5 בגלל אבא שלי, מוסא. בשבילי הוא גדול יותר אפילו ממג'יק".

        מוטי דניאל ורנדי אוואנס, הפועל חולון, לבן מרסר, הפועל תל אביב, מ-1983 (סריקה , צילום: באדיבות ארכיון יניב פכטר לתולדות חולון)
        התלהבות אמיתית. הפועל חולון מול הפועל תל אביב ב-1983 (צילום: באדיבות ארכיון יניב פכטר לתולדות חולון)

        ותודה למאמצת הנאמנה, רשת מכוני ליווי

        נשארים באולם הפחים, עדיין בשנות השמונים, ועוברים לסיפור הכי הזוי בתולדות הכדורסל הישראלי. במשך שבועות בודדים, בתחילת עונת 1989/90, הופיעה הפועל חולון עם מאמץ חדש על המדים - VIP. כעבור זמן קצר התברר כי מדובר ברשת מכוני ליווי, והמועדון נאלץ לוותר על השותפות לטובת ספונסר מעט אפרורי יותר, "מסיעי שאשא".

        "לא ידעתי בכלל מה זה VIP, וכששאלתי - נדהמתי מהתשובה", מודה רכז הקבוצה דאז, עמוס פרישמן. "בוא נגיד שזה לא היה מכובד במיוחד, אבל אנחנו השחקנים לא ייחסנו לזה יותר מדי חשיבות".

        מאבק להקת המעודדות נגד המאמץ VIP (סריקה , צילום: באדיבות ארכיון יניב פכטר לתולדות חולון)
        גם מכון ליווי יכול להיות ספונסר (צילום: באדיבות ארכיון יניב פכטר לתולדות חולון)

        מכבי תל אביב נתקעת בלי הצבע הצהוב

        מכבי תל אביב הפכה לאימפריה לא רק בגלל הניצחונות והתארים שצברה, אלא גם בגלל הניהול, השיווק והמכירות. אבל בעונת 1988/89 היא נתקלה בסיטואציה מוזרה: "אדידס", החברה המלבישה, לא סיפקה לה מדי חוץ בכחול-צהוב.

        "אני זוכר שהיה מחסור במפעל שלהם, ולאורך כל העונה נאלצנו להופיע למשחקי חוץ עם גופיות מסט אחד ועם מכנסיים מסט אחר, והמדים לא תאמו", מספר מאמן הקבוצה דאז, צביקה שרף. הבעיה החריפה כשמכבי הגיעה לפיינל פור עם עוד שתי קבוצות צהובות: אריס סלוניקי (יריבתה בחצי הגמר) ויוגופלסטיקה ספליט (שלה הפסידה אחר כך בגמר).

        "שמעון מזרחי נחשב כבר אז לפרזידנט ותיק בפיב"א, ותמיד נתנו לו את זכות הראשונים לבחור באיזה צבע מכבי תשחק. הוא כמובן בחר תמיד בצהוב", מסביר שרף. "אבל הפעם אריס וספליט לא ויתרו, והתעקשו שתיערך הגרלה".

        רצה הגורל, ואלופת ישראל נאלצה להופיע בתלבושת החוץ. "אדידס" דרשה מהקבוצה להופיע למשחקים בצורה מכובדת, עם סט חדש ומהודר, אבל, כאמור, הצבע הצהוב לא היה בנמצא, וכך הופיעה מכבי במדים כחולים-לבנים, שעימם שיחקה גם לאורך כל העונה שלאחר מכן.

        "הרגשות הפטריוטיים היו קיימים גם אז, ואולי אפילו היו יותר חזקים מהיום", מנתח שרף במבט לאחור, "אז אף אחד לא התנגד לזה, וגם היה מי שניסה לתפוס טרמפ ולהגיד שזה אקט מכוון, בגלל שהפיינל פור היה במינכן, עם כל ההיסטוריה של רצח הי"א".

        הפועל בירה מכבי תל אביב. וכל המוסיף גורע

        בעונת 1992/93 זכתה הפועל תל אביב בגביע המדינה, במה שהתברר כתואר האחרון שלה עד היום. רלף קליין ז"ל עמד על הקווים, ראדנקו דובראש צלף ממרחקים, שמעון אמסלם התמרפק מתחת לסלים, דייויד ת'רדקיל ריחף, ועל הספסל היה נער פוסטר צעיר, אורי שלף המנוח.

        זו גם היתה עונתו הראשונה של שאול אייזנברג כמנהל המקצועי של האדומים, ואת ההיסטוריה הארוכה שלו במועדון הוא החל עם גימיק בלתי נשכח: "נסעתי לבעל הבית של 'טמפו', שאיתה חתמנו על הסכם אימוץ. הם יכלו למתג אותנו עם כל אחד מהמוצרים שלהם, והצעתי לו רעיון שיווקי אדיר - שהמוצר הזה יהיה 'בירה מכבי'.

        "ב'טמפו' התלהבו מאוד, כמובן, ואפילו שילמו לנו 300 אלף דולר באותה עונה, סכום שגם היום היו שמחים לקבל בהפועל. הרעיון הזה סחף, כולם דיברו על זה, וזה תפס ואפילו החזיק מעמד שנתיים, עד שעברנו ל'גולדסטאר'. אתה יודע מה, אני אפילו לא זוכר שהאוהדים התלוננו או מחו".

        אוהדים של הפועל, שאיתם שוחחנו השבוע, דווקא מוכנים להישבע שהם זוכרים תלונות וגם מחאות. ומה חשבו השחקנים? "אני זוכר שהיה הרבה רעש סביב הסיפור הזה", טוען סנטר הקבוצה, תומר שטיינהאור. "ושהאוהדים הפנאטיים לא ממש התחברו לרעיון, אבל לנו זה לא ממש הפריע. בשביל עוד קצת כסף כנראה שגם היינו משחקים בצהוב", ופרישמן הוסיף: "זה היה גימיק נחמד, אני דווקא אהבתי את זה. גם מי שהתנגד, שכח מזה אחרי המשחק הראשון, ורק רצה שהפועל תנצח".

        היום, מוכנים להישבע במועדון האוהדים האדום, דבר כזה לא היה עובר לעולם. אייזנברג, אחד שלא ממש מסמפטים בדרייב אין, מפתיע: "אם הם היו חכמים, הם היו הולכים שוב עם בירה מכבי".

        שחקן מכבי חיפה עמית בן דוד (רותם דרוב)
        "האוהדים התפלצו לראות שיש לנו פס צהוב". עמית בן דוד (צילום: רותם דרוב)

        כשחיפה הסתבכה עם מיאמי

        בקיץ 2007 רכש ג'ף רוזן את האימפריה הנופלת מכבי חיפה, שהידרדרה לליגה הלאומית, והבטיח להחזיר אותה לקידמת הבמה בכדורסל הישראלי. הוא קיים את ההבטחה: שנה מאוחר יותר היא כבר שיחקה בליגת העל, וב-2013 זכתה באליפות היסטורית.

        כמחווה לקבוצה שאותה אהד באמת, מיאמי היט, הפך רוזן את שמה של קבוצתו ל"מכבי חיפה היט". במשך שנתיים - ב-2007/08 בלאומית וב-2008/09 בליגת העל - היא נקראה כך, עד שהגיעו איומי תביעה מכיוון ההיט מפלורידה, שלא ממש זרמו עם הרעיון הקריאטיבי.

        "אנחנו השחקנים כל הזמן צחקנו על זה שבסוף אנחנו נתבע את מיאמי", משחזר רכז הירוקים בעונת 2008/09, עמית בן דוד. "אני זוכר שהיה בלאגן עם האוהדים אחרי המשחק הראשון של העונה, בגביע ווינר. שיחקנו בגן נר, והם התפלצו לראות שיש לנו פס צהוב במדים, והתחילו להתעצבן ולמחות. אחר כך כיסו את הצהוב בפס שחור, עד שקיבלנו מדים חדשים".

        בן דוד (37) חזר השבוע למכבי רעננה מהלאומית, הקבוצה שבה החל את הקריירה, והוא מבטיח לא להפליג בסיפורים על ימיו הטובים בהיט. "בוא נגיד שלא ממש התעליתי לרמה של דוויין ווייד, ויום אחד, כשהנכדים שלי ישאלו אותי איפה שיחקתי, אני אגיד חיפה ולא היט".