קלופ הדרך: על סיום הקדנציה של ברנדן רוג'רס בליברפול

הכל היה בשל לפיטוריו של מנג'ר ליברפול ולמינויו של יורגן קלופ בתחילת הקיץ. למה זה לא קרה אז אלא דווקא עכשיו, ומה אפשר ללמוד מכך על סיכויי הצלחתו של הגרמני באנפילד?

one

בווידאו: תקציר המשחק האחרון של רוג'רס בליברפול

בסוף אפריל, כאשר יורגן קלופ הודיע על בחירתו לעזוב את בורוסיה דורטמונד, הימרתי כאן שהוא יחליף את ברנדן רוג'רס בליברפול בקיץ. זה לא היה הימור קשה במיוחד. היה ברור כשמש שהמנג'ר הצפון אירי מיצה עצמו באנפילד ואינו מסוגל לשקם את הקבוצה. היה ברור כשמש שליברפול היא הקבוצה הרלוונטית היחידה שמתאימה לקלופ מכל הבחינות. לא ריאל מדריד הפוליטית, לא מנצ'סטר סיטי המלאכותית, אלא ליברפול – מועדון אותנטי ולמוד סבל, שמצבו מזכיר מאוד את זה של דורטמונד ב-2008.

האירועים שהתרחשו עד לסיום 2014/15 חיזקו מאוד את ההנחה הזו. האדומים סיימו את העונה באופן מחפיר, הפסידו לאסטון וילה בחצי גמר הגביע האנגלי, ניצחו פעם אחת בלבד בששת המשחקים האחרונים בפרמיירליג, וסידרו אקורד פרידה צורם במיוחד מהקפטן סטיבן ג'רארד. ליברפול לא רק הפסידה לקריסטל פאלאס במשחקו האחרון של סטיבי-ג'י באנפילד, אלא גם נחלה את התבוסה הגדולה ביותר מזה כמעט חצי מאה במשחקו האחרון באמת, 6:1 במגרשה של סטוק סיטי, עם פיגור 5:0 במחצית.

המוטיבציה האפסית של השחקנים הדגישה באופן נחרץ שהם עשו הכול - אבל ממש הכול - כדי לדאוג לפיטוריו של רוג'רס. אפילו ג'רארד לא הצליח לשנות את התמונה. הם רצו להעזיב את המנג'ר ולפתוח דף חדש בקיץ. במשך כל הזמן הזה שמר קלופ על שקט תקשורתי, והאוהדים חיכו בקוצר רוח לבשורות חיוביות. ואולם, המהלך לא יצא אז לפועל. בעוד באפריל הדגיש קלופ שאין בכוונתו לצאת לחופשה, הרי שב-1 ביוני הוא שינה את דעתו והכריז: "אחרי שבע שנים של אהבה חסרת פשרות, אני חושב שהגיוני יהיה לחשוב על הזכרונות הרבים לפני שאני והצוות שלי נהיה מוכנים לאתגר חדש, טריים וחדורי מוטיבציה".

ההחלטה הזו שמרה על משרתו של רוג'רס. מבחינת ליברפול, היה הגיוני להיפרד ממנו מיד בסיום העונה, למנות מנג'ר חדש ולתכנן את 2015/16. במקום זאת, נבחר העיתוי המוזר עד כדי אבסורד בתחילת אוקטובר, כשהעונה בחיתוליה, הרכש היקר בוצע וטרם השתלב, והסיכויים להישגים משמעותיים ירדו מאוד. מדוע זה קרה במועדון שרוצה לחשוב על עצמו כמנוהל למופת בעידן הבעלים האמריקאי ג'ון הנרי, עם תכנון לטווח ארוך לכאורה? יש לבחון את השיקולים של כל הצדדים כדי לנסות לפתור את התעלומה.

חי על זמן שאול. רוג'רס (צילום: GettyImages)

לכולם היה נוח להפיל את התיק על רוג'רס

השינוי החד בעמדת קלופ לגבי עתידו בין אפריל ליוני מצביע בבירור על כך שהוא ניהל מגעים עם ליברפול והצדדים לא הגיעו להסכמה. נקודת המחלוקת הסבירה ביותר נעוצה סביב הוועדה המיוחדת שמקבלת את ההחלטות לגבי רכש בחלון ההעברות, בה יש למנג'ר ליברפול השפעה מוגבלת למדי. אם הנרי והנהלתו סירבו לדרישתו של קלופ לקבל סמכויות נרחבות בבחירת השחקנים החדשים, אפשר להבין את החלטתו של המאמן לוותר על "התענוג" של אור הזרקורים מהרגע הראשון, לחכות בצד להתפתחויות ולהגיע כאשר האשמה בגין הרכש הכושל לא תיפול עליו.

גם מבחינת ליברפול עצמה, היה הגיון מסוים, אם כי מעוות עד כאב, בהמתנה מסוג זה. רוג'רס היה האיש הראשון בקו האש, וגם דמות נוחה מבחינת ההנהלה כאשר התקבלו ההחלטות בשוק ההעברות. הנה לכם דוגמא מצוינת – ההחתמה האומללה של מריו באלוטלי בקיץ 2014 נכפתה על רוג'רס, שלא רצה באיטלקי. למרות זאת, המנג'ר הוא שספג את רוב חצי ביקורת כאשר החלוץ הפרובלמטי הפך לאחד הפלופים הגדולים בתולדות אנפילד. אחרי הפיאסקו המהדהד בעונה שעברה, רוג'רס היה ברווז צולע, ולכן את כשלונות הקיץ הנוכחי, אם וכאשר יהיו, מותר היה להניח לפתחו. מבחינה פוליטית, זה היה קל הרבה יותר מאשר להיכנע לדרישתו המהפכנית של קלופ.

זאת ועוד, המועדון החתים בקיץ שעבר את רוג'רס על חוזה שמן עד 2018, אחרי שהמנג'ר כמעט הצעיד את הקבוצה לאליפות סנסציונית. הפיצויים היו יקרים מאוד גם מבחינת קונצרן עשיר כמו FSG, תאגיד האם המחזיק בליברפול. אם קלופ לא משתוקק להגיע מיידית, עדיף לחכות לנס עם המנג'ר הקיים ולהמשיך לנהל משא ומתן עם הגרמני על אש קטנה מאחורי הקלעים.

עוד באותו נושא

אחרי התיקו בדרבי: ליברפול פיטרה את המאמן ברנדן רוג'רס

לכתבה המלאה
קלופ עם עוזרו בובאץ' (צילום: GettyImages)

עובדה היא כי המגעים האלה הבשילו מהר מהצפוי, ואתמול - עוד לפני הדרבי בגודיסון פארק - בישרה התקשורת בבוסניה כי קלופ, בצוותא עם עוזרו ז'לקו בובאץ', הגיע לסיכום עם האדומים. בובאץ' שיחק לצידו של קלופ הצעיר במיינץ, ועובד לצדו מאז תחילת הקריירה שלו כמאמן ב-2001. הוא האדם הקרוב ביותר לגרמני הכריזמטי, ולכן הדיווח שהתפרסם דווקא במולדתו נראה אמין מאוד.

ליברפול הצטיירה, גם בעיניו של קלופ, כמועדון פאר לא פוליטי. ההתנהלות מאז סיום העונה שעברה הוכיחה אחרת

המהירות שבה דאגה ליברפול להוציא הודעה על פיטוריו של רוג'רס מאשרת זאת. היה זה לא מכובד באופן קיצוני לפטר את רוג'רס בשיחת טלפון אחרי הדרבי בו השיגה קבוצתו תוצאה סבירה פלוס, ורק לאחר מכן לזמן אותו למשרדי המועדון למתן הסברים. הבהילות נבעה מההדלפה הלא צפויה, אבל גם לנוכח הנסיבות עדיף היה לנהוג אחרת.

לכן צריך לקחת בערבון מוגבל את הדיווחים שהמועדון מנסה לפזר לגבי הדיונים שיתקיימו לכאורה לגבי בחירת המנג'ר החדש. שמו ידוע וסגור, ואפילו סוכנויות ההימורים הפסיקו לקבל על כך כסף. האירוניה היא כי דווקא ההתנהלות הלקויה של ליברפול, שפגעה באופן חמור בתדמיתה, מטילה ספק לגבי הסיכויים של קלופ להצליח בה.

הוא אמנם יגיע למועדון שנמצא בשפל, כאשר הציפיות נמוכות, ואיש לא יחלום שיזכה באליפות כבר העונה, אבל זה לא העניין. קלופ זקוק לשיתוף פעולה מושלם עם ההנהלה. אחד הגורמים החשובים ביותר להישגיו בדורטמונד, אם לא החשוב ביותר, הוא ההרמוניה בעבודה עם היו"ר האנס יואכים ואצקה והמנהל הספורטיבי מיכאל צורק. ליברפול הצטיירה, גם בעיניו של קלופ עצמו, כמועדון פאר הכי לא פוליטי, ללא זרמים אפלים מתחת לפני השטח. ההתנהלות מאז סיום העונה שעברה הוכיחה אחרת, והגרמני יכול רק לקוות שהסיכומים אליהם הגיע עם מיסטר הנרי יחזיקו מים.

באשר לסיכום הקדנציה המרתקת ורבת המהפכים של רוג'רס באנפילד, הרי שנאמר כבר הכל במאמר שהוזכר בפסקה הראשונה, וגם בניתוח ההחתמה השנויה במחלוקת של כריסטיאן בנטקה. הבעיה המרכזית של שלו הייתה בכך שהתמכר לחיפושים אחרי המתכון המנצח. הוא הגיע לאנפילד עם פילוסופיה יציבה ומסודרת, במטרה לחולל מהפכה תודעתית. אחרי שקונספציית טיקי-טאקה הצליחה באופן חלקי ביותר בעונתו הראשונה, הוא שינה את התפיסה כמעט ב-180 מעלות, יישם את הגישה שהזכירה מאוד את דורטמונד של קלופ, ניצל עד תום את הפוטנציאל של לואיס סוארס ודניאל סטארידג', וכמעט סיים בצורת בת 24 שנה ללא אליפות.

הנכונות לנטוש את תוכנית א' למען תוכנית ב' שמתאימה יותר לאילוצים מלמדת על גמישות מחשבתית וראויה לשבחים. ואולם, אם בעונה השלישית נודד המאמן לתוכניות ג', ד' ו-ה' לסירוגין, כאשר אף אחת מהן לא מזכירה כלל לא את א' ולא את ב', כבר לא מדובר בגמישות מחשבתית, אלא באובדן זהות ובכאוס. בהקשר זה, לא חל שיפור בתחילת העונה הנוכחית. נהפוך הוא: העסק רק החמיר, והשחקנים הרבים שנדדו בין עמדות שונות ללא תכלית כבר לא האמינו בבוס.

רוג'רס הוא מאמן טוב, שנפל קורבן לציפיות הגבוהות שיצר בעצמו ולהנהלה שכפתה עליו רכש שלא תמיד התאים. החל מהעונה השלישית בתפקיד הוא לא ידע להתמודד עם הלחץ העצום, ולכן זגזג ללא הפסקה עד שהפך לקריקטורה של עצמו. זהו מחירו של חוסר הנסיון, ובגיל 42 בלבד החלק היפה של הקריירה עוד לפניו. יש להניח שהמנג'ר הצעיר יפיק את הלקחים הנדרשים מהחוויה הגדולה, לטוב ולרע, ויצליח יותר בתפקיד הבא. בקרב אוהדי ליברפול, הוא ייזכר כאיש שהעניק תקווה והגיע הכי קרוב לאליפות ברבע המאה האחרונה. זה לא דבר של מה בכך. הציפיות מקלופ, ללא קשר לעיתוי הגעתו, יהיו להגיע קרוב יותר ולזכות.

האנשים שכמעט הביאו לרוג'רס אליפות. סוארס וסטארידג' (צילום: GettyImages)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully